הוא והיא

מעיין ומשה היו נשואים במשך 20 שנה, ועל פני השטח מצב הזוגיות שלהם היה מדהים; היו להם שני ילדים מקסימים, עבודות יציבות, בית גדול ושפע של חברים טובים. הייתה רק בעיה אחת... בכל פעם שהם קיימו יחסי מין, משה התעקש לכבות את האור בחדר השינה. הוא עשה זאת כשהם רק הכירו, בליל הכלולות שלהם, ובכל פעם שבני הזוג שכבו לאחר מכן. למרות שמעיין ביקשה ממנו פעמים רבות לשנות את ההרגל הזה, היא לא הצליחה לגרום לבעלה לעשות איתה אהבה באור. בשלב מסוים למעיין נמאס מהאובססיה של בעלה, והיא החליטה לקחת את העניינים לידיים שלה. באחד מלילות החורף הקרים, בעודם שוכבים זה עם זו, שלחה מעיין את ידה אל מתג האור במהירות ונדהמה ממה שהיא ראתה. בעלה "האהוב" ישב על המיטה כשהוא עדיין לבוש בתחתונים ובידו אביזר מין שבאמצעותו הוא עינג אותה. "מה זה אמור להיות?! חשבתי שאתה אוהב אותי! בגלל זה לא הסכמת שנדליק את האור במשך כל השנים האלו? אתה רוצה להגיד לי שבכל הזמן שאנחנו נשואים אף פעם לא שכבנו? תסביר את עצמך תיכף ומיד!" משה היה שקט במשך כמה שניות ולבסוף הביט היישר לתוך עיניה של אשתו ואמר בקול רגוע: "אין לי בעיה להסביר את מה שעשיתי במשך כל השנים האלו, אבל אחרי זה את תצטרכי להסביר לי איך יש לנו שני ילדים..."

לאחר שחיכו לזה זמן רב, בעל ואישה צעירים שזה עתה נישאו הגיעו סופסוף לסוויטת ירח הדבש שלהם. האישה נראתה קצת מהורהרת ומרוחקת אז בעלה הלהוט התיישב לידה כדי לנסות ולהרגיע אותה. "הכל בסדר?" שאל הבעל, "כן" ענתה האישה, "פשוט יש לי מעט חששות לקראת העתיד", המשיכה. "אז דברי איתי יקירתי... ספרי לי מה מכביד על ליבך!" השיב הבעל בציפייה לעבור את השאלות ולהתקדם לשלב יותר מהנה. האישה הסתכלה עליו ואמרה: "אם כך... יש לי כמה שאלות חשובות ואני רוצה שתהיה כן איתי. אחרי זה נוכל... להמשיך". בעל: "סוף כל סוף! הגיע הזמן באמת!" אישה: "אתה רוצה שאני אעזוב?" בעל: "לא! אל תחשבי על זה אפילו!" אישה: "אתה אוהב אותי?" בעל: "כמובן! מאז ומתמיד ולא אפסיק לעולם!!!" אישה: "האם אי פעם בגדת בי?" בעל: "לא! למה שאני אעשה דבר שכזה בכלל?" אישה: "האם אתה מוכן לנשק אותי?" בעל: "בכל הזדמנות שתהיה לי!" אישה: "האם אי פעם תצעק עלי?" בעל: "כמובן שלא! את משוגעת?!" אישה: "האם אני יכולה לסמוך עליך?" בעל: "כן..." אישה: "הו יקירי!" זה היה לפני שנות נישואים רבות... רוצים לדעת איך הזוג הזה נשמע לאחר 20 שנים יחד? פשוט קראו את השיחה ביניהם מלמטה למעלה!

איש אחד הלך ברחוב, ולפתע ניגש אליו קבצן בעל מראה מוזנח וביקש ממנו נדבה כדי לקנות לעצמו אוכל לארוחת הערב. האיש הוציא את ארנקו מהכיס, שלף מתוכו שטר של 100 ₪ ושאל את הקבצן: "אם אתן לך את הכסף, תשתמש בו כדי לקנות לעצמך בקבוק וויסקי?" "מה פתאום, הפסקתי לשתות כבר מזמן," ענה הקבצן. "תבזבז אותו על הימורים?" שאל האיש. "למה שאהמר?" שאל הקבצן, "אני חוסך את כל מה שיש לי רק כדי להצליח לשרוד." "אפילו לא תוציא אותו על בילוי במגרש הגולף?" וידא האיש. "השתגעת?" נעלב הקבצן. "אף פעם לא שיחקתי גולף בכל החיים שלי!" האיש חייך בסיפוק: "אם כך, אני לא אתן לך את הכסף אלא אזמין אותך אלי הביתה כדי לאכול ארוחת ערב מפוארת איתי ועם אשתי." הקבצן נראה המום ושאל: "אשתך לא תכעס עליך אם תעשה את זה? תראה איך אני נראה, שלא לדבר על זה שכבר מזמן לא התקלחתי..." "אל תדאג לגבי מה שהיא תחשוב" ענה האיש, "אני רוצה להראות לה איך נראה גבר שלא שותה, לא מהמר ולא משחק גולף!"

יום הדין הגיע, וכל האנשים בעולם שהיו ראויים לכך הגיעו לגן עדן, שם הם חולקו על ידי מלאכי השמיים לגברים ונשים. המלאך גבריאל התגלה לפני כל הגברים ופקד עליהם להסתדר בשתי שורות; באחת יעמדו כל הגברים ששמרו על כוחם במערכת היחסים, ובשנייה כל הגברים שנכנעו לנשים שלהם. בינתיים, הנשים נלקחו למקום אחר, ככל הנראה כדי לעבור מבחן משלהן... כמובן שברגע שהנשים נעלמו, מרבית הגברים מיד עשו את דרכם לשורה הראשונה שיועדה לגברים שעמדו על שלהם, לא נכנעו לדבר ושלטו בביתם ביד רמה. אך תחת עיניהן הבוחנות והשופטות של המלאכים, לאט לאט הם החלו לנדוד ולעבור לשורה השנייה, של הגברים הכנועים. כך נמשך הדבר במשך זמן רב עד שלבסוף נשארו רק 3 גברים בשורה הראשונה, ואילו השורה השנייה התארכה והתארכה עד מעבר לקו האופק. גבריאל הביט על ההתרחשות הזו במבט מאוכזב מאוד פנה אל כל הגברים: "אתם צריכים להתבייש בעצמכם! אתם נוצרתם בדמותו של בורא עולם והאישה נוצרה מעצמותיכם, אך אתם הרשיתם לעצמכם לתת לה לשלוט עליכם. רק שלושת הגברים האלו הם יוצאי דופן ואני בטוח שהם יכולים ללמד אתכם דבר או שניים. תגיד לי אתה", הוא אמר ופנה אל אחד משלושת הגברים, "איך אתה מתאר את מערכות היחסים שלך? איך אתה מרגיש בידיעה שאתה אחד מהגברים המיוחדים ביותר בעולם?" "האמת?" ענה הגבר, "הייתי בודד או תקוע במערכות יחסים אומללות במשך כל חיי. עכשיו כשאנחנו פה החרטה הכי גדולה שלי היא שלא התייחסתי לנשים טוב יותר". המלאך המופתע לא איבד מהתלהבותו ומיהר לשאול את הגבר השני איך הוא מסביר את אורח החיים שלו. "במשך כל החיים שלי עברתי מקשר לקשר, מעולם לא מצאתי אהבה ותמיד רציתי לשנות את דרכי ולהתייחס לנשים בצורה טובה יותר. עכשיו אני לעולם לא אוכל לעשות זאת..." הוא אמר ופרץ בבכי. המלאך המבולבל מיהר לפנות אל הגבר השלישי. "אמור לי בבקשה, אתה נראה לי מרוצה ורגוע למדי, מה הסוד שלך? איך אתה הצלחת להיות הגבר היחיד בעולם ששולט במערכת היחסים שלו, עומד על שלו, לא נכנע לנשים ועדיין נראה כל כך בטוח בעצמו ושלו?" "אני מצטער אבל אין לי תשובה בשבילך", אמר הגבר השלישי, "אני פשוט עומד פה כי אשתי אמרה לי לחכות כאן ולא לזוז עד שהיא חוזרת..."

כמדי בוקר, דוד נוהג לקום לפני שאשתו הילה מתעוררת ולהכין לה ארוחת בוקר גדולה שכוללת 2 ביצי עין הפוכות, סלט ישראלי חתוך גס וכוס קפה גדולה. בוקר אחד, אשתו התפרצה לפתע למטבח בהפתעה: "זהירות!" היא צעקה, "אתה תרסק את הביצים, תעשה את זה ביותר בעדינות!" דוד היה מופתע מעצם העובדה שאשתו קמה לפני שהשעון המעורר צלצל ומההיסטריה שלה, אך הקשיב לה מבלי לומר מילה. "תוסיף עוד שמן למחבת לפני שהביצים ידבקו!" גערה בו הילה בזעם. דוד הביט בה בתדהמה אבל המשיך לעשות כדבריה. "אלוהים אדירים הביצים עוד רגע נהרסות! מה קורה איתך?! עוד שמן, עוד שמן!", היא המשיכה. כשהוא מופתע מן התגובות, החליט דוד להניח לביצים ועבר להכין את סלט הירקות שלו. "אתה לא נורמלי!" צעקה הילה, "אתה לא רואה שאתה עוד רגע נחתך מהסכין? איך אפשר לסמוך עליך?! מי לימד אותך להשתמש בסכין חיתוך?" אחרי שספג את תגובתה בשקט, הוא המשיך להכנת הקפה. "למה אתה שם כל כך הרבה חלב בנס קפה, אתה נפלת על הראש?!" דוד הפסיק הכל, הביט בה בזעם ושאל: "מה קורה איתך? אני עושה את זה מדי יום! מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני לא יודע להכין ארוחת בוקר?" אשתו הביטה בו במבט שליו ואמרה: "רק רציתי שתראה איך זה מרגיש כשאני נוהגת ואתה יושב לידי".

אפרים ואפרת עמדו לחגוג את יום הנישואים ה-40 שלהם, ואחרי כמה וכמה מתנות כושלות שהוא העניק לאשתו, אפרים החליט פשוט לשאול אותה מה היא רוצה. "כל שנה אני קונה לך מתנה אחרת וכל שנה את מתעצבנת עלי, אז אולי פשוט תגידי לי מה את רוצה?" הוא אמר. "אפרים זה לא הולך ככה, אחרי כל כך הרבה שנים אתה אמור לדעת מה אני רוצה" היא ענתה. "אבל אין לי מושג מה לקנות... אולי לפחות תתני לי כיוון כללי או איזה רמז קטן?" התחנן הבעל. אפרת חשבה וחשבה וחשבה, ולבסוף אמרה לבעלה: "השנה אני רוצה שתקנה לי משהו מלכותי עם יהלומים!" לאחר שבוע אפרים חזר הביתה עם קופסה קטנה ומלבנית מעוטרת בסרט ונתן אותה לאשתו בגאווה. אפרת הנרגשת החלה לפתוח את המתנה שלה בזמן שמחשבות על שרשרת יהלומים מלכותית או צמיד מהודר ממלאות את ראשה. "אידיוט!" היא צעקה ברגע שהיא סיימה, "מה זאת המתנה העלובה הזאת?!" "זה בדיוק מה שרצית!" התגונן אפרים, "זה מלכותי ויש בזה יהלומים, אז למה את קוראת לי אידיוט?!" "כי רק אידיוט יקנה לאשתו חפיסת קלפים ליום הנישואים שלה!"

בעל ואישה ניצבים בפני יום הנישואים ה-40 שלהם ולגבר אין כוח לשחק משחקי ניחושים, אז הוא פשוט פונה אל אשתו ושואל בצורה ישירה: "את תרצי מעיל פרווה חדש?" "אתה יודע שאני נגד פרווה" עונה לו האישה. - "ומה לגבי צמיד חדש?" - "אני שונאת ללכת עם צמידים" - "אולי ערב רומנטי על יאכטה?" - "תגיד אתה בכלל מכיר אותי? כבר שנים שאני מקבלת מחלת ים נוראית בכל פעם שאני אפילו ליד המים..." בסופו של דבר לגבר נמאס להציע הצעות, אז הוא שאל: "אולי פשוט תגידי לי את מה לתת לך ליום הנישואים שלנו?" "אני רוצה גירושים" אמרה האישה המתוסכלת. הבעל חושב לרגע ולבסוף עונה, "מצטער מותק, אני לא מוכן להוציא כל כך הרבה כסף על מתנה..."

איש אחד הגיע לביתו וראה שאשתו מזה 10 שנים אורזת את כל בגדיה במזוודות. "לאן את הולכת?" דרש הבעל המופתע לדעת. "ללאס וגאס! גיליתי ששם אנשים ישלמו לי 500 דולר במזומן על מה שאני עושה עבורך בחינם!" האיש חשב לרגע קט ומיד התחיל לעזור לה לארוז את בגדיה. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה האישה בהפתעה. "אני טס איתך ללאס וגאס... אני רוצה לראות איך תצליחי לחיות מ-1,000 דולר במשך שנה."

זוג אוהבים יצאו לחופשה בבבקתה בהרי האלפים המושלגים כדי לחגוג את יום הנישואן שלהם. כשהגיעו ליעדם, הגבר מיד שלף גרזן מבין הציוד הרב שהביא איתו והלך לחטוב עצים ביער הסמוך, כדי שיהיה להם מספיק בולים לחימום את הבקתה ולהכנת ארוחת צהריים. כשחזר לאחר כמה שעות, הוא אמר לאשתו: "מתוקה שלי, הידיים שלי קפואות!" אשתו חייכה ברכות ואמרה לו: "שים את כפות הידיים שלך בין הירכיים שלי ואני אחמם לך אותן". הגבר עשה זאת וידיו התחממו תוך שניות ספורות. אחרי שאכלו ארוחת צהריים, הגבר יצא שוב לחטוב עצים ביער כדי שיהיו מספיק בולי עץ להכנת ארוחת ערב, וכשחזר צעק ויילל כמו קודם: "יפה שלי, הידיים שלי קפואות!" אשתו חייכה ברוך ואמרה לו שוב: "בוא יקירי, שים את ידיך בין הירכיים שלי ואני אחמם לך אותן". הגבר עשה זאת ושוב ידיו התחממו תוך שניות ספורות. אחרי ארוחת הערב הגבר יצא שוב לחטוב עצים כדי לוודא שיהיה להם חימום ללילה. כשחזר, בכה שוב בקולי קולות: "יקירתי, הידיים שלי ממש ממש קפואות!" אשתו הסתכלה עליו, הפעם עם מבט רציני וחמור, ואמרה: "למען השם, למה האוזניים שלך לא קופאות ככה?!"

אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו. יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו. "זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק. "זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב". "בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק. "אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?" "במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי". "ומה זה הסוד הגדול הזה?" "השכלה", השיב איציק. "מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול. "לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים". "ומה אתה עושה?" תמה אבי, ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"

אין זמן טוב יותר לעשות על האש בחוץ עם המשפחה והחברים מאשר בחודשי הקיץ החמים, כשסוף סוף יוצא לנו לראות את הגברים עומלים קצת במלאכת הבישולים, עומדים מעל אש המנגל החמה, הופכים כנפיים וסטייקים על ימין ועל שמאל ומנפנפים עד שהיד כמעט יוצאת להם מהמקום. אך האם באמת הגברים הם אלה שמשקיעים את מלוא המאמץ, או שמא מדובר באשליה אופטית ותו לא? הנה סדר האירועים האמתי שמתרחש בעת רוב אירועי העל האש: 1. האישה קונה בשרים. 2. האישה מכינה סלטים, רטבים ומרינדות. 3. האישה מפשירה את הבשר ומכינה אותו לבישול. החלק הזה כולל את השריית הבשר במרינדות עוד מהיום הקודם. 4. האישה מרכזת את הבשר, התבלינים, הרוטב וכלי הבישול על מגש, עבור הגבר. 5. הגבר נמצא בחצר, שותה בירה ליד המנגל. 6. האישה יוצאת מטווח 3 המטרים של המנגל, אזור אסור לנשים בשל התפרצויות טסטוסטרון של הגבר המבשל ויועציו הרבים. 7. הגבר מניח את הבשר על המנגל. 8. האישה עורכת את השולחן, מוציאה שתייה, מסדרת סלטים ופיתות. 9. האישה הולכת להודיע לגבר שהבשר נראה מוכן. 10. בתגובה, הגבר מבקש בירה נוספת. 11. הגבר מסיר את הבשר מהאש ומוסר אותו לאישה. 12. האישה מגישה את האוכל לכולם. 13. לאחר הארוחה, האישה מפנה את השולחן. 14. האישה שוטפת את הכלים. 15. כולם מחמיאים ומשבחים את הגבר, כתודה על המאמץ הרב שהשקיע. 16. הגבר שואל את האישה אם היא נהנתה מהיום החופשי שהוא סידר לה סוף סוף, בו החליף אותה בבישולים. 17. האישה מגיבה בזעם. 18. הגבר מסכם את האירוע - "אי אפשר לרצות נשים!"

מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון. אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד. "לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה". "בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין". הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?" "אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...

ביום חמישי אבי וכל חבריו למשרד קיבלו את המשכורות שלהם, ובמקום לחזור הביתה לאשתו אבי החליט לצאת למסיבה פרועה עם כל החברה. הם התחילו במסעדה, המשיכו לפאב, משם למסיבה ובסופו של דבר אבי חזר לביתו רק ביום שישי בצהריים. הוא הגיע מבולגן לחלוטין, מסריח מאלכוהול ועם חשבונות מפה ועד מחר במקום עם תלוש משכורת גדול ויפה. אשתו הייתה מאוד מאוד לא מרוצה, ואחרי כמעט שעה שלמה של צעקות וביקרות על ההתנהגות חסרת האחריות של בעלה היא שאלה אותו: "איך אתה היית מרגיש אם פתאום אני הייתי נעלמת בלי הסבר ואתה היית רואה אותי רק יום-יומיים אחר כך?" "זה יהיה בסדר גמור מצדי לא לראות אותך אפילו שבוע שלם!" הוא ענה. ואכן, כבר באותו היום אבי לא ראה יותר את אשתו, וגם לא ביום שבת. יום ראשון הגיע ואבי נשאר בבית ועדיין לא ראה את אשתו... ביום שני הוא עדיין לא ראה את אשתו ובילה כמעט את כל היום לבד במיטה. ביום שלישי אבי עדיין לא ראה את אשתו, אבל הרופא אמר שהנפיחות יורדת מעט בעין שמאל ואבי יהיה מסוגל לראות אותה בצורה מטושטשת מהזווית של העין שלו עד יום רביעי...

דודי ושני נשואים באושר מזה שנתיים, אך מאז ששני החלה לעבוד שעות נוספות, דודי שם לב שהוא והיא רבים בלי הפסקה. לאחר זמן רב של התמודדות עם המצב, דודי החליט לעשות מעשה ומבלי ששני ידעה על כך, הוא נפגש עם יועצת נישואים כדי ללמוד כיצד ניתן לפתור את משבר הזוגיות שלהם. "מה לפי דעתך הבעיה?", שאלה יועצת הנישואים את דודי. "אני פשוט לא יודע מה לעשות. אישתי קורעת את עצמה בעבודה. אני יודע שהיא גם ממשיכה לעשות המון בבית וכל הלחצים האלה גורמים לה להיות חסרת סבלנות. אז לא משנה מה אני עושה, היא רבה איתי כל הזמן בלי שום סיבה", השיב דודי בייאוש. היועצת הרהרה לרגע במצב ולבסוף אמרה: "יש לי רעיון מעולה בשבילך. בפעם הבאה שאשתך חוזרת מהעבודה, תכין לעצמך כוס תה קמומיל ותגרגר בגרון כל לגימה לפני שאתה בולע". "ל... לגרגר תה קמומיל? זה הפתרון?", שאל דודי בהיסוס. "כן", השיבה היועצת, "תשתדל לגרגר את התה בכל פעם שאתה לוגם ממנו ולפחות עד שתסיים כחצי כוס". לאחר שבוע דודי נפגש בשנית עם יועצת הנישואים כשהוא שמח ונלהב: "זה היה רעיון מבריק! זה פשוט עבד! כל פעם כשאישתי נכנסה הביתה, גרגרתי את התה בגרון והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי!" כשהיא שמחה ומרוצה השיבה לו היועצת: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות ומקשיבים יותר!"

רפי יצא לקנות חבילת קונדומים לקראת הלילה הסוער שתכנן לו ולאישתו. כשהגיע לבית המרקחת, מצא שם רפי חבילת קונדומים חדשה שלא ראה לפני על המדפים: קונדומי אולימפיאדה. רפי התרשם מהאריזה ומהשם המבטיח, והחליט לנסות את הקונדומים האלה עם אשתו. אחרי שחזר הביתה, הוא הציג בפניה בגאווה את חבילת הקונדומים החדשה. "קונדומי אולימפיאדה?" שאלה אשתו של רפי. "מה הקשר בין קונדומים לאולימפיאדה?" "ובכן", ענה רפי, "הם מגיעים בשלושה צבעים: זהב, כסף וארד". "באיזה צבע אתה מתכנן להשתמש ערב?" שאלה אשתו בחיוך. "זהב, כמובן!" ענה רפי בגאווה. "באמת?" שאלה אשתו, "למה שלא תשתמש בכסף?" "למה כסף?" שאל רפי. "ובכן" ענתה, "יהיה נחמד אם תגמור שני לשם שינוי".