בדיחות על בית סוהר ועולם הפשע. תמצאו כאן, בדיחות על בית כלא, בדיחות על פושעים, בדיחות על עבריינים, בדיחות על רוצחים, בדיחות על אסירים, בדיחות על גנבים, בדיחות על מנהל כלא, בדיחות על בריחה מהכלא.
בדיחות על בית סוהר ועולם הפשע. תמצאו כאן, בדיחות על בית כלא, בדיחות על פושעים, בדיחות על עבריינים, בדיחות על רוצחים, בדיחות על אסירים, בדיחות על גנבים, בדיחות על מנהל כלא, בדיחות על בריחה מהכלא.
שודד אחד פרץ לתוך בית ומיד איים על בני הזוג עם אקדח וקשר אותם לכיסאות. הוא כיוון את נשקו לראשה של האישה והכריח את הגבר לספר לו איפה נמצאת הכספת, והגבר הלחוץ והמבולבל סיפר לו מיד. השודד רוקן את הכספת והמשיך לשדוד מהבית כל דבר בעל ערך שמצא, כשלאורך כל הזמן הזה הזוג היה קשור לכיסאות, והגבר צעק ״קח מה שאתה רוצה רק בבקשה תשחרר אותה!״
השודד תחילה התעלם, אבל אחרי ששמע את הגבר צועק את אותו המשפט כמה עשרות פעמים, הוא פנה אליו ואמר: ״לא! אני לא משחרר אותה וגם לא אותך! אתם תתקשרו למשטרה והם מיד יתפסו אותי. מה ההיגיון לעשות את זה?!״
״בבקשה, אל תשחרר אותי, תשחרר רק אותה!״ אמר הגבר והתחיל לבכות.
השודד הרגיש קצת נבוך אז הוא ענה לגבר: ״אל תדאג, אני אשאיר את הדלת פתוחה ועל הבוקר השכנים שלכם יבואו לבדוק וישחררו את שניכם. תסמוך עלי, אני מקצוען, זו לא הפעם הראשונה שלי״.
הגבר התייפח: ״בבקשה, רק תשחרר אותה, בבקשה! אנחנו לא נתקשר למשטרה, אני מתחנן אליך!״
השודד התרשם מהרגשות העזים של הבעל: ״אתה כנראה ממש אוהב את אשתך אם אתה ככה מתחנן."
״לא ממש,״ התנשם הגבר, ״פשוט היא תהיה בבית עוד 15 דקות..."
שני בחורים צעירים הגיעו לבית משפט אחרי ששוטרים תפסו אותם סוחרים בסמים. השופט ראה שמדובר בבחורים שהגיעו מבית טוב, ואמר להם: "אתם נראים לי כמו שני חבר'ה טובים, אני מעוניין לתת לכם הזדמנות שנייה. אני רוצה שבמהלך השבוע הקרוב תנסו לשכנע כמה שיותר אנשים מכורים להיגמל, וביום ראשון הבא תחזרו לפה ותספרו לי עד כמה הצלחתם."
ביום ראשון השניים חזרו לשופט, שאמר להם, "נו, בואו נראה מה הצלחתם לעשות..."
"ובכן כבוד השופט", אמר אחד הבחורים, "אני הצלחתי לשכנע 17 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"17 מכורים?" אמר השופט, "זה נפלא! איך עשית את זה?"
"הצגתי להם דיאגרמה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הגדול ואמרתי להם שזה המוח שלהם לפני הסמים, ואז הצבעתי על העיגול קטן ואמרתי להם שזה המוח שלהם אחרי הסמים."
"פשוט מדהים!" אמר השופט.
אז נעמד הבחור השני ואמר, "כבוד השופט, אני הצלחתי לשכנע 156 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"וואו!" אמר השופט, "156 אנשים?! איך עשית את זה?!"
"השתמשתי בדיאגרמה דומה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הקטן ואמרתי להם שזה חור התחת שלהם לפני הכלא..."
קבצן אחד נתפס בעת שהוא גונב פחית של אפרסקים משומרים מחנות מכולת. הוא הגיע למשפט מול שופט על כך, והשופט שאל אותו מדוע הוא גנב את האפרסקים.
״תראה אדוני השופט״, פתח הקבצן ואמר, ״אני וחבר שלי פה, שנינו נורא עניים ואין לנו הרבה בחיים בכלל. אני בסך הכול ניסיתי לעשות משהו כדי להרגיע קצת את הרעב שלנו״.
פניו של השופט נכמרו, והוא אמר לקבצן: ״אני מבין. תגיד לי, אתה יודע כמה אפרסקים היו בפחית שגנבת?״
״כן״, אמר הקבצן, ״6 אפרסקים״.
״אם ככה״ הכריז השופט , ״אני גוזר עליך יום מאסר על כל אפרסק שגנבת, כלומר 6 ימים בכלא בסך הכול ולא יותר מזה״.
״רגע, אדוני השופט״, התפרץ פתאום חברו של הקבצן מהקהל, ״אבל הוא גם גנב פחית של אפונים!״
עבריין אחד נידון לגזר דין מוות. על פי המסורת, רגע לפני הוצאת גזר הדין לפועל, ניגש אל הנידון הסוהר שאמור היה לבצע את ההוצאה להורג, ושאל אותו בנוגע לארוחתו האחרונה.
״אז מה תרצה לאכול?״ שאל הסוהר.
״במקום מזון, אני יכול לבקש לשיר שיר אחד אחרון?״ תהה הנידון למוות, ״אבל תבטיח לי שתיתן לי לסיים אותו לפני שאתה מוציא אותי להורג״.
מבולבל מהבקשה הבלתי שגרתית, הסכים הסוהר לתת לנידון למוות לשיר שיר אחרון, והבטיח שייתן לו לשיר אותו עד סופו.
הנידון כחכח קצת בגרונו, פתח פיו, ואז התחיל לשיר: ״יש מיליון תפוחים על העץ, מיליון תפוחים על העץ, אחד נפל והתפוצץ, יש 999,999 תפוחים על העץ....״
3 אסירים ברחו מבית סוהר באמצע הלילה לכיוון חורשה סמוכה.
במנוסתם, הם שמעו פתאום את הסירנות של ניידות המשטרה שמתקרבות על מנת לתפוס אותם, אז הם החליטו במהירות להתפצל וכל אחד מהם טיפס על עץ אחר שראה באזור שלו והתחבא בצמרתו.
ניידות המשטרה הגיעו לאזור שבו התחבאו האסירים על העצים, והשוטרים יצאו החוצה כדי להמשיך במצוד.
כשהתקרבו השוטרים לעץ אחד שעליו הסתתר האסיר הנמלט הראשון, הוא נבהל והחל לעשות קולות: ״הוו הוו״
״אה, זה רק ינשוף על העץ הזה״ אמר מפקד יחידת החיפוש, ״בואו נמשיך לנוע״
השוטרים התקדמו והגיעו אל העץ שעליו הסתתר האסיר הנמלט השני; האסיר החל לילל במהירות ״מיו, מיו, מיו״
״אה, זה רק חתול״, אמר מפקד הצוות, ״בואו נמשיך לנוע״
השוטרים המשיכו להתקדם והגיעו לעץ הבא שעליו הסתתר האסיר הנמלט השלישי, שלא היה לו מושג מה לעשות ומרוב לחץ ובהלה הוא פשוט התחיל לקרוא: ״מוווו, מווווו״
קצין משטרה שנשוי למרוקאית קיבל שיחת טלפון מהמפקד הבכיר שלו שאמר לו: "מה שלומך פנחס? אני מצטער, אבל אנחנו נאלצים לשלוח אותך לעצור את חמותך ולהביא אותה לכלא."
הקצין ההמום התחיל לומר: "המפקד...", ומיד נקטע על ידי הקצין הבכיר שאמר לו: "פנחס, אני יודע שזה קשה, אבל אתה יודע, זה חלק מהעבודה שלנו..."
"לא זה מה שרציתי להגיד אדוני" אמר הקצין, "בסך הכל רציתי לבקש ממך שתשלח לי תגבורת..."
רוסי, מרוקאי וכורדי נשפטים ל-20 שנה בכלא. השופט מאפשר להם להביא לתא פריט אחד שירצו שיהיה להם. הרוסי מבקש וודקה, המרוקאי מבקש בחורה והכורדי מבקש סיגריות.
לרוסי מביאים משאיות מלאות בבקבוקי וודקה, למרוקאי מביאים בחורה יפה ולכורדי מביאים משאיות מלאות בסיגריות.
כשנגמרת תקופת המאסר, פותחים את התא של כל אחד מהם. הרוסי יוצא מהתא מתנדנד, אך הולך הביתה. המרוקאי יוצא מהתא עם עשרה ילדים והאישה, והולך הביתה.
כשפותחים את התא של הכורדי, נשפכות אלפי סיגריות על הרצפה ומאחוריהן רואים את הכורדי יושב עם סיגריה ביד ושואל: "תגידו... יש לכם אש?"
3 אופנוענים קשוחים עוצרים בתחנת התרעננות של משאיות באמצע הדרך.
הם ניגשים לגזלן המקומי, קונים כמה בירות, יושבים לשתות יחדיו וסוקרים את האנשים במקום.
מתוך כל האנשים שישבו שם, צד את עיניהם דווקא הזקן הצנום שאכל לו להנאתו את ארוחת הבוקר שלו.
שלושת האופנוענים הסתכלו אחד על השני במבט זומם ובקריצת עין החליטו לגשת אל הזקן ולהתנכל לו. האופנוען הראשון כיבה את הסיגריה שלו בתוך הקפה של הזקן, האופנוען השני ירק לו על החביתה והשלישי העיף את מגש האוכל כולו לרצפה.
הזקן קם מכיסאו, ומבלי הגיד מילה לשלושת האופנוענים שילם את חשבונו ועזב את המקום.
"הוא לא ממש גבר, אה?" שאל אחד האופנוענים את חבריו.
המלצר, שבמקרה שמע את ההערה, אמר: "כן, הוא גם לא נהג משהו, בדיוק ראיתי אותו דורס עם המשאית שלו 3 אופנועים שחנו ביציאה מהחנייה"
עדנה ואבי, ההורים הגאים של שיראל בת ה-28, מתרגשים לקראת הפגישה הראשונה שלהם עם בן הזוג שלה.
עדנה הכינה את מיטב המטעמים שלה, אבי סידר את הבית למשעי ושם חולצה מכובדת עם עניבה, ושניהם חיכו בקוצר רוח לבואם של הזוג לארוחה.
בשעה 20:00 בדיוק הם שמעו צלצול בדלת, ניגשו בהתרגשות לפתוח אותה וחשכו עיניהם - בתם הטובה שיראל עומדת ליד בריון עם מבט קשוח, תספורת מוהיקן, קעקועים גדולים על זרועותיו ו-3 עגילים על כל אוזן.
לאחר הארוחה, בעת פינוי הכלים, עדנה תפסה את ביתה לשיחה קצרה כד להבהיר לה בדיוק מה היא חושבת: "תקשיבי שיראל, הבחור הזה שהבאת לפה לא נראה אדם נחמד במיוחד".
"נו באמת אמא" אמרה שיראל, "אם הוא באמת לא נחמד, נראה לך הגיוני שהוא היה נותן 500 שעות בשנה למען הקהילה?"
שמואל עבר תאונת דרכים קשה ברכב שלו, שבה הייתה מעורבת משאית גדולה. שבועות לאחר מכן, בבית המשפט, עורך הדין רב המוניטין והיקר מטעם חברת המשאיות, חוקר אותו. "האם לא אמרת בזירת התאונה 'אני בסדר'", שאל עורך הדין?
שמואל עונה: "ובכן, אני אספר לך מה היה. הנה אני מכניס את כלבי מוישל'ה לתוך..."
"לא שאלתי לפרטים" הפריע עורך הדין. "רק שאלתי האם אמרת בזירת התאונה, 'אני בסדר'"?
שמואל אומר "ובכן רק הכנסתי את הכלב מוישל'ה לתוך המכונית והתחלתי לנהוג בכביש..."
עורך הדין התערב שוב ואמר: "כבוד השופט, אני מנסה לבסס את העובדה שבזירת האירוע אמר האיש הזה לשוטר משטרת התנועה שהוא מרגיש בסדר, ועכשיו מספר שבועות לאחר התאונה הוא תובע את מרשי . אני סבור שהוא נוכל. אנא הנחה אותו לענות בפשטות לשאלה שלי".
במשך הזמן נעשה השופט סקרן למדי לגבי התשובה של שמואל, ולכן אמר לעו"ד: "אני מעוניין בתשובתו בנוגע לכלבו מוישל'ה".
שמואל הודה לשופט והמשיך: "העליתי את מוישל'ה, הכלב הנהדר שלי, למכונית והתחלתי לנהוג בכביש המהיר כאשר משאית הסמיטריילר חלפה על פני סימן העצור מבלי לעצור וחבטה בצד ימין של המכונית שלי. אני נזרקתי לתעלה מצד אחד ומוישל'ה לתעלה בצד השני. נפגעתי מאוד קשה ולא רציתי לזוז. בכל אופן שמעתי את מוישל'ה גונח ומיילל. ידעתי שהוא במצב קשה רק בגלל הגניחות שלו. ואז שוטר ממשטרת התנועה הגיע. הוא שמע את מוישל'ה מיילל ולכן ניגש אליו. הוא ראה באיזה מצב קשה הוא ולכן שלף את אקדחו וירה לו בין העיניים, ואז הוא חצה את הכביש כשאקדחו בידו, פנה אלי ושאל: 'איך אתה מרגיש?'. נו, כבוד השופט, מה היית עונה לו במקומי?"
אדם מגיע לפני שופט באשמת גניבה.
שואל אותו השופט: "האם אתה מודה באשמה?"
עונה החשוד: "אדוני השופט, אין לך מושג מה עובר עלי, כמה ימים כבר שאין לי אוכל..."
קוטע אותו השופט ושואל שנית: "תענה לי במילה אחת, כן או לא?".
ממשיך אותו אדם בשלו: "אדוני השופט, באמת שאין לך מושג מה עובר עלי. רק פיטרו אותי מהעבודה..."
קוטע אותו השופט שוב: "אל תספר לי סיפורים, פשוט תן לי תשובה ישירה, תענה כן או לא".
המואשם מתעלם מהבקשה של השופט, וממשיך: "אדוני השופט, אתמול הם עיקלו לי את השולחן של חדר האוכל...".
בשלב זה השופט כבר מתעצבן, דופק בפטישו ושואל: "אתה מוכן לענות במילה אחת, כן או לא?"
עונה לו אותו אדם: "כבוד השופט, יש שאלות שלא ניתן לתת להן תשובות של מילה אחת. אני אשאל את כבוד השופט שאלה ואם כבודו עונה לי במילה אחת, כן או לא, גם אני אעשה כך".
מסתקרן השופט ומסכים לבסוף לאתגר.
שואל אותו המואשם: "האם זה נכון, מה שאומרים לאחרונה, שכבודו הפסיק לקחת שוחד?"
ראש הממשלה ביחד עם כל שריו מחליטים לעשות סיור במוסדות שונים בארץ.
תחילה הם מגיעים לבי"ס, שם מתלוננים המורים על חוסר תקציב.
עונה ראש הממשלה שאין כסף להשקיע בכיתות חדשות ובתוכנית לימוד מורחבת.
לאחר מכן מגיעים לאוניברסיטה, וגם שם מתלונן הדיקן על חוסר בתקציבים ופגיעה באיכות ההוראה ובמחקר.
התשובה הייתה, כרגיל, שאין תקציב.
לבסוף מגיעים לבקר בבית סוהר.
מתלוננים שם הן הסוהרים והן האסירים על תנאים קשים.
מיד פונה ראש הממשלה למזכירו ואומר לו תרשום הכל ותדאג להעביר תקציבים.
לאחר תום הביקור שואלים אותו אנשי הפמליה:
"איך זה שלכל המוסדות אין לך כסף ולבית סוהר יש?"
עונה להם ראש הממשלה:
בבי"ס היינו כבר,
לאוניברסיטה כבר לא נלך,
אבל לבית סוהר יש סיכוי סביר שנגיע.
אחרי מאסר ארוך שנים בכלא, משתחרר מאפיונר ידוע ויוצא לחפש את כספו המוסתר.
הוא מגייס את עורך הדין שלו והולך לעבר ביתו של רואה החשבון.
כשהם מגיעים, שואל המאפיונר את רואה החשבון: "איפה כל הכסף שהסתרתי אצלך?"
רואה החשבון שותק.
המאפיונר שוב שואל: "איפה 59 מיליון הדולר שהסתרת עבורי?"
רואה החשבון ממשיך לשתוק.
"שמע", אומר עורך הדין למאפיונר: "שכחת שהבן-אדם חירש ואילם - הוא לא שומע כלום ולא יכול לענות לך, תן לי לדבר איתו בשפת הסימנים!"
המאפיונר מסכים ואומר: "שאל אותו איפה הכסף שהוא הסתיר עבורי!"
עורך הדין מסמן בידיו לרואה החשבון.
"הוא אומר שאינו יודע על מה אתה מדבר" מתרגם עורך הדין את סימניו של רואה החשבון.
המאפיונר מוציא אקדח, דורך אותו, מצמיד אותו לרקתו של רואה החשבון ואומר לעורך הדין: "שאל אותו עכשיו איפה הכסף שהסתיר עבורי!"
עורך הדין שוב עושה סימנים לרואה החשבון.
רואה החשבון נבהל מאוד ואומר במהירות בשפת הסימנים: "הכסף נמצא במזוודה בתוך ארון הכלים בגינה שלי בביתי!!!"
"מה הוא אמר?", שואל המאפיונר.
"הוא אמר שתלך לעזאזל ושאין לך אומץ ללחוץ על ההדק..."
בית המשפט דן שלושה אסירים למאסר עולם בגין פשעים חמורים.
בגלל שהאסירים היו מאוד מסוכנים, החליטו לנעול אותם הרחק מעין הציבור לעשרים שנה ושמכונות ידאגו לכל צרכיהם.
אך לפני שנעלו אותם, החליטו להיות רחומים - ואמרו לכל אחד מהם:
"תוכל לבחור בדבר אחד לקחת איתך אל תוך התא לעשרים השנים הבאות".
האסיר הראשון היה צרפתי, והוא בחר להביא את אשתו איתו לתוך התא. היא
הוכנסה בדחיפות והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השני היה בריטי, והוא ביקש להינעל עם אספקה עצומה של בירה ויין.
ארגזי ענק סודרו בתוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השלישי היה ישראלי, והא ביקש להינעל עם מאות אלפי חפיסות סיגריות.
חבילות עצומות ננשאו אל תוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
לאחר שעברו 20 שנה התקבצו הסוהרים לשחרר את האסירים, סקרנים לראות
מה מצבם לאחר כל הזמן הזה.
ראשון נפתח התא של האסיר הצרפתי, מיד הידסו החוצה תינוקות, וכל החדר היה מלא בילדים ובני משפחה.
שני נפתח התא של האסיר הבריטי, מיד התגלגלו החוצה בקבוקי בירה ויין ריקים, הוא עצמו שכב מסטול לחלוטין.
שלישי נפתח התא של האסיר הישראלי, אשר יוצא רועד כולו מהתא, מחזיק סיגריה מהוהה בידו.
"תגידו", הוא שואל בקול שבור, "יש למישהו מכם אש?"
מלאך המוות נשלח לקחת את ישראל ישראלי, העבריין הכי גדול בישראל.
הוא דופק על דלת הבית ומחכה בסבלנות. הדלת נפתחת וישראל עומד בפתח.
"מה זה? מי אתה? מה אתה רוצה?"
"ישראל... הגיע הזמן.... בוא איתי..."
ישראל מבין בדיוק מה קורה. הוא לא מעפעף ואומר באדישות: "אתה בטוח? אני חושב שדווקא נשארו לי עוד כמה שנים."
"לא ישראל... הגיע הזמן... בוא איתי..."
"אני מבין אותך, אפשר רק לקבל 5 דקות לומר שלום למשפחה?"
"בסדר... חמש דקות..." עונה לו מלאך המוות.
ישראל חוזר אחרי חמש דקות עם חבורה של בריונים עצומים, הם קופצים על מלאך המוות, מכים אותו, שוברים את עצמותיו ורומסים אותו.
מלאך המוות חוזר חבול ופצוע לגן עדן, צולע דרך השער.
אלוהים מחכה לו בצד השני. "מה קרה לך?" הוא שואל אותו. "אתה נראה נורא!"
"אל תשאל, הייתי עכשיו אצל ישראל ישראלי."
אלוהים נחרד. "אוי ואבוי! אני מקווה שלא אמרת לו מי שלח אותך!!"
השופט המחוזי ביקש מהנאשם לעמוד על רגליו...
"אתה מואשם ברצח מנהל בית הספר, בעזרת מסור" קבע השופט את פסק הדין.
דממה שררה באולם עד שלפתע, זינק מהקהל גבר כועס וצעק: "ממזר שקרן!!"
"שקט בבית המשפט!" הורה השופט ופנה שוב אל הנאשם. "אתה מואשם גם בהריגת נהג המשאית עם את חפירה!"
"קמצן ארור!!" התנפל שוב האיש מהקהל.
"אמרתי שקט!!!" הורה השופט והכה בפטיש.
"כמו כן..." הביט השופט בנאשם "נמצאת אשם בהריגת הדוור עם מקדחה חשמלית!"
"חמור גדול!!" צעק האיש מהקהל.
"אדוני!" התרגז השופט "אם אתה לא תגיד לי עכשיו מה הסיבות להתפרצויות חסרות השחר הללו, אתה תואשם בביזיון בית המשפט!"
ענה לו האיש: "אני גר בשכנות עם אדם זה כבר 20 שנה ואני מזועזע מהראיות, שכן במרוצת השנים, בכל פעם שביקשתי להשאיל ממנו כלי עבודה הוא אמר שאין לו!!"
במסגרת משפט רצח שהתנהל בארה"ב בפני שופט וחבר מושבעים, כולם הבינו שלנאשם אין סיכוי.
אמנם הגופה של הנרצח מעולם לא נמצאה, אך ראיות שונות קשרו את הנאשם למעשה. גם לשופט ולחבר המושבעים היה ברור שהרשעה והוצאה להורג הן רק עניין של זמן...
בדיון האחרון, שנייה לפני שהסתיים המשפט, פנה השופט לסנגור ושאל "לפרוטוקול" האם יש לו מה להוסיף. להפתעת כולם קם הסנגור ואמר בביטחון: "רבותיי, בית המשפט עומד להרשיע היום אדם חף מפשע באשמת רצח שלא ביצע, ואני עומד להוכיח לכם את זה. אני מבקש מכולכם כרגע להסתכל היטב על דלת האולם, כי בעוד מספר שניות ייכנס ממנה 'הנרצח' בכבודו ובעצמו כשהוא בריא ושלם".
השופט, חבר המושבעים ושאר יושבי האולם עצרו את נשימתם והסתכלו על הדלת בדריכות. חלפה חצי דקה, חלפה דקה, אך איש לא נכנס.
פנה השופט בזעם לסנגור: "אף אחד לא נכנס, האם אדוני מנסה לעשות צחוק מבית המשפט?"
ענה הסנגור: "כבודו צודק. אף אחד לא נכנס וגם לא ייכנס, אבל העובדה שכולכם הסתכלתם לעבר הדלת, משמעותה שהאמנתם שקיימת איזושהי אפשרות שכלל לא בוצע רצח. די בכך כדי לבסס ספק סביר ולזכות את הנאשם".
השופט ויו"ר חבר המושבעים הסתכלו זה על זה בתדהמה. השופט הורה לחבר המושבעים לצאת ולהכריע בדבר אשמתו של הנאשם.
לאחר חמש דקות חזר חבר המושבעים והתיישב במקומו. דממה השתררה באולם. השופט פנה לחבר המושבעים ושאל: "האם קיבלתם החלטה?"
קם יו"ר חבר המושבעים ואמר: "כן כבודו. קיבלנו החלטה פה אחד".
"ומהי החלטתכם?" שאל השופט.
ענה יו"ר חבר המושבעים: "אשם!"
הסנגור ההמום ניתר ממקומו וצעק: "אבל מה בדבר הספק הסביר? הרי כולכם הסתכלתם על הדלת!"
ענה יו"ר חבר המושבעים: "אנחנו הסתכלנו על הדלת, אבל הקליינט שלך לא..."
מקור תמונה: Jotpeאחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה.
"אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר.
"אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!".
"אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו."
"עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!".
"דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך".
דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"
לילה אחד, בעודו נוסע בדרכים, נעצר משה על ידי שוטר עצבני במיוחד. השוטר אמר למשה: "אדוני, תביא לי בבקשה מסמכים ורישיונות, עושה רושם שאתה שיכור קצת". ענה משה לשוטר: "אדוני השוטר, אני יכול להישבע לך שלא שתיתי אפילו לא טיפה אחת של אלכוהול".
השיב לו השוטר: "או.קיי, אז בוא אני אעשה לך מבחן קטן. דמיין לעצמך שאתה נוסע עכשיו במורד הדרך החשוכה, ופתאום מלפניך מופיעים שני אורות גדולים במרחק. מהם האורות האלו?"
עונה לו משה בהיסוס: "מכונית?"
"נכון" אומר השוטר, "אבל מאיזה סוג בדיוק – שברולט, מיצובישי, פורד, רנו? איזה דגם זה?"
- "מאיפה אני אמור לדעת?"
- "בדיוק כמו שחשדתי,אתה שיכור."
- "אבל אדוני השוטר, לא שתיתי כלום!"
- "אם ככה, אז בוא תגיד לי רגע עוד משהו – תמשיך לדמיין שאתה על אותה דרך ממקודם, ועכשיו פנס אחד מגיח מולך באפילה. מה זה?"
- "נו, זה אופנוע..."
- "טוב, זה ברור – אבל איזה אופנוע זה? הונדה, הרלי דיווידסון, קוואסקי?"
- "מה?!? איך אני יכול לדעת את זה?"
- "אה, באמת? אז ברור כשמש שאתה שיכור ואתה עצור."
"רגע, רגע, לפני שאתה עוצר אותי, יש לי שאלה אחת בשבילך, אדוני השוטר", אמר משה. "דמיין לעצמך שאתה נוסע על הכביש המהיר והשעה בערך 12 בלילה. אתה רואה בצד הדרך אישה לבושה בחצאית מיני, גרביונים אדוקים, עקבים גבוהים ובמקום חולצה היא לבושה רק בחזייה. מי זאת?"
"מה אתה צוחק עליי? ברור שזו פרוצה" השיב השוטר.
"אבל איזו פרוצה זאת? אימא שלך, אשתך או אחותך?"
3 שכירי חרב: אנגלי, אירי וצרפתי, נשכרים כדי להילחם במדינה זרה – אך הם נתפסים על ידי האויב ונהפכים לשבויי מלחמה. כל אחד מהם נשפט ומקבל 12 חודשי מאסר, אך כדי להביע מעט חמלה ולעשות עימם חסד, מחליט הקצין השופט שהם יזכו להעביר את התקופה הזו עם פריט יוקרה אחד לבחירתם.
פונה השופט אל שכיר החרב האנגלי לשאול במה יבחר, והחייל עונה לו: "אני מעוניין לקבל את הג'ין הטוב ביותר שיש לאנגליה להציע!". השופט מאשר את בקשתו.
עובר השופט אל החייל האירי, שמשיב בתגובה שהוא רוצה את הוויסקי האירי הטוב ביותר בעולם. כמובן שגם הבקשה הזו מתקבלת.
כאשר השופט פונה אל שכיר החרב הצרפתי באותה שאלה, הוא עונה: "אני מבקש קופסה עם הסיגרים הצרפתיים הטובים ביותר בעולם". גם הבקשה הזו מאושרת, והשופט מורה לסוהרים לחפש ולהביא לחיילים את מבוקשם.
לבסוף שלושת השבויים נשלחים איש איש אל תאו עם הפריטים שביקשו, ושם הם מעבירים לבדם לגמרי את הזמן למשך שנה שלמה – עם ארוחות שמוגשות להם מדי יום ומועברות אליהם תחת פתח בדלת. כך חולפים להם 12 חודשים, ומגיע זמנם של השבויים להשתחרר ולחזור למולדתם.
ראשון משתחרר החייל האנגלי, שיוצא מהתא מאושר, חיוך גדול ושתוי על פניו. הוא מתהלך בזיג-זג, מניף את הידיים מעלה וקורא: "אני סוף-סוף חופשי!" רגע לאחר מכן, הוא נופל על הרצפה ומת מהרעלת אלכוהול.
אחריו משתחרר החייל האירי, שפולט אנחת רווחה ואומר בחיוך: "חופשי, אחרי הכל!" הוא מתחיל ללכת, נעצר לרגע מתנשף, ואז מיישר את גבו, מרים את הראש וממשיך לצעוד אט אט אל עבר חייו החדשים.
החייל הצרפתי הוא האחרון להשתחרר, וכשדלת התא נפתחת הוא נראה פשוט איום ונורא. הוא לוקח מספר צעדים מפוחדים קדימה עם רגליים רועדות, ואז נופל על ברכיו וזועק בייאוש לכל מי שבסביבה: "בבקשה! אני מתחנן אליכם! למישהו מכם יש במקרה מצית?!"
שוטר חדש הוצב לתפקיד בעיירה קטנה וכבר ביום הראשון שבו שהוא יצא לסיור לבדו, הוא עצר רכב יוקרתי שנסע במהירות מופרזת באחד מהכבישים שמובילים אליה. "אדוני השוטר, אני יכול להסביר", אמר הנהג ברכב ברגע שהוא נעצר, אך המגויס החדש לא נתן לו הזדמנות להשלים את דבריו. "אתה נסעת במהירות מסוכנת מאוד! אני לא מוכן לשמוע ממך שום הסבר. אתה הולך ישר לתחנה, ואם תעשה לי בעיות אז אני גם אדאג שלגרר תהיה 'תאונה' עם המכונית שלך בדרך!", ענה השוטר.
הגבר המבוהל נכנס לניידת של השוטר ונכלא בתחנת המשטרה הקטנה של העיירה. "אם רק תיתן לי הזדמנות לדבר איתך רגע בהיגיון, אתה תבין שאני ממש ממש ממהר", הוא ניסה שוב לפנות אל השוטר, אך הוא סירב לכך שוב ושוב. "אם אתם רוצה, תתקשר לעורך דין, איתי אין לך מה לדבר! אתה לא תבוא לעיר שלי ותנהג איך שבא לך!", השוטר אמר לו, והשאיר אותו לבדו בתא המעצר.
לאחר כמה שעות החליט השוטר הצעיר שהוא היה קשה מדי עם העצור הראשון שלו וניגש את דלת תא המעצר שלו. "תשמע, אני יודע שהייתי קצת קשוח מדי מקודם, אבל אני פשוט לא מצליח להבין אנשים כמוך שכל כך ממהרים כל הזמן. אם יהיה לך מזל, ברגע שהמפקד שלי יחזור הוא כנראה יחליט לשחרר אותך כי הבת שלו התחתנה היום בצהריים, לכן הוא יהיה במצב רוח טוב."
"אני לא הייתי בונה על זה", אמר הגבר העצור, "כי אני אמור להתחתן איתה!"
מקור תמונה: canva.comשלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת.
החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר.
בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?"
עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"
עבור לבא-במייל
