בדיחות בנושא מצחיקים

עוזי נכנס לפאב השכונתי שבו היה נוהג לשבת מדי יום, אך הפעם הוא קצת הקדים, והגיע לשם מעט לפני השעה 8 בערב. המקום היה ריק, אבל הוא שם לב לכך שאיזו בחורה בלונדינית אחת יושבת על הבר לבדה וניגש להתחיל איתה; בטלוויזיה שהייתה תלויה מעל הבר בדיוק התחילו החדשות של 8. הסיפור המרכזי היה על אדם שעמד על קצה של בניין גבוה ואיים לקפוץ ממנו. עוזי והבלונדינית, שבדיוק היו באמצע השיחה שלהם, שמו לב למתרחש בחדשות. הבלונדינית פנתה לעוזי ואמרה לו: "תגיד, אתה חושב שהוא הולך לקפוץ?" "יודעת מה?", ענה לה עוזי "אני מתערב איתך שכן!". "אוקיי" ענתה לו הבלונדינית בביטחון, "אז אני מתערבת איתך שלא!". עוזי הוציא מהכיס שטר של 200 שקל, הניח אותו על הבר ואמר: "יופי, אז התערבנו!". איך שהבלונדינית באה להוציא גם היא שטר של 200 ולהניח אותו על הבר, הבחור בחדשות קפץ מקצה הבניין. הבלונדינית נראתה מאוכזבת ומתוסכלת במיוחד מהפסדה, אבל אמרה לעוזי: "אין מה לעשות, התערבות זו התערבות הנה ה-200 שלך" והגישה לו את השטר. עוזי אמר לבלונדינית: "תשמעי, אני חייב להגיד לך שאני לא יכול לקחת ממך את הכסף". "למה בדיוק?" היא שאלה; "כי למען האמת" התוודה עוזי, "ראיתי את הסיפור הזה מוקדם יותר בחדשות של 4, וידעתי שבסוף הוא קפץ". "אה, מזה אתה עושה עניין?", אמרה לו הבלונדינית בהפתעה, "גם אני ראיתי את זה בחדשות של 4, אבל בחיי שלא חשבתי שהוא הולך לעשות את זה עוד פעם..."

רופא צעיר ותמים עבר לגור בעיירה קטנה שם הוא עתיד היה להחליף את הרופא הזקן שעבד עם הקהילה הזו במשך שנים ועמד לפרוש בקרוב. כדי להקל עליו למלא את תפקידו בעתיד, הרופא הזקן לקח איתו את הרופא הצעיר לסבב ביקורי בית אצל אנשים שלא הרגישו טוב בעיירה. בבית הראשון שהם הגיעו אליו התגוררה אישה שהתלוננה על כאבי בטן נוראיים. "ככל הנראה את אוכלת יותר מדי פירות לאחרונה" אמר לה הרופא הזקן, "תשני את התזונה שלך ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר." אחרי שהם עזבו, פנה הרופא הצעיר אל הזקן ושאל: "תגיד, איך אתה יודע שזה מה שלא היה בסדר עם האישה הזאת? בכלל לא בדקת כלום!". הרופא הזקן חייך וענה: "לא הייתי צריך לבדוק אותה. תוך כדי שהיא סיפרה לי מה היא מרגישה הפלתי את הסטטוסקופ שלי ליד הפח שלה וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי שהוא מלא בקליפות של בננות ופירות הדר. ככה הבנתי שזה כנראה מה שגרם לה לא להרגיש טוב." "זה מרשים מאוד" אמר הרופא הצעיר, "אני רוצה בבקשה לנסות את זה בבית הבא". הרופא הזקן הסכים והשניים המשיכו לתחנה הבאה בסבב, שם הם פגשו אישה צעירה שהתלוננה על כאבים בישבן. "את מבלה יותר מדי זמן בכנסייה" אמר לה הרופא הצעיר כעבור דקות ספורות בלי שום בדיקה, "ככל הנראה כל הזמן שבו את יושבת שם גורם לכאבים האלה. תישארי בבית ותנוחי, ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר." כשהם יצאו מהבית פנה הרופא הזקן לצעיר ואמר "אני מכיר את הבחורה הזאת טוב מאוד וככל הנראה האבחנה שלך נכונה. בזמן האחרון היא מבלה כמעט את כל היום והלילה בכנסייה. איך הגעת למסקנה שזאת הייתה הבעיה שלה?" "עשיתי בדיוק את מה שראיתי אותך עושה" ענה הרופא הצעיר, "הפלתי את הסטטוסקופ שלי וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי את הכומר מתחת למיטה שלה".

3 גברים: אלי, ניר וגבי נהרגו בתאונת דרכים ועלו לשמיים... בשערי גן העדן קיבל אותם מלאך ואמר: "ברוכים הבאים לגן העדן! לצערנו הרב גורלכם על כדור הארץ הוכרע בתאונת דרכים, אך דעו לכם שכל מי שמגיע הנה מקבל כלי רכב פרטי משלו שמשרת אותו כדי להתנייד לכל אורך שהותו כאן, כלומר לנצח נצחים!" "אבל", הוסיף המלאך, "סוג כלי הרכב שמקבלים פה תלוי בפעולות ובאורח החיים שניהל האדם בכדור הארץ. אתם תשפטו על מעשיכם בעבר ועל כמות הפעמים שבגדתם בבנות זוגכם, ובהתאם לכך תקבלו את הרכב החדש שלכם". "נתחיל איתך, אלי", פנה המלאך אל הגבר הראשון: "צר לי, אבל אתה היית אדם רע מאוד – בגדת באשתך לא פחות מ-4 פעמים! לכן אתה תקבל סוסיתא מודל 64' מעתה ועד עולם". המלאך ליווה את אלי לכניסה, העניק לו את המפתחות לסוסיתא המתפרקת ושלח אותו לדרכו. "נעבור אליך ניר", המשיך המלאך, "אתה לא היית כל כך גרוע, אבל עדיין בגדת באשתך פעמיים. על כן, אתה תקבל טויוטה סטיישן שאיתה תתנייד כאן בגן עדן". המלאך ליווה גם את ניר לכניסה, העניק לו את המפתחות לסטיישן המשפחתית והמשיך הלאה. לבסוף הוא פנה אל הגבר האחרון שנותר, גבי, ואמר לו: "יקירי, אתה היית דוגמה ומופת לבן אדם טוב! לא היית עם אף אחת עד לחתונה ומעולם לא בגדת! על כך אתה תתנייד פה בגן עדן, מעתה ועד עולם, במכונית ספורט של פרארי מהדגם המתקדם ביותר". גבי מקבל את המפתחות למכונית היוקרתית, ונוסע משם שמח וטוב לב. זמן קצר לאחר מכן, פוגשים השלושה זה את זה, כשכל אחד נמצא ברכב שהוא קיבל: אלי בסוסיתא המקרטעת שלו, ניר בטויוטה המשפחתית שלו וגבי בפרארי מנקרת העיניים. אך ניר ואלי שמים לב שלמרות זאת, גבי יושב ברכב המפנק שלו כשהוא שעון על גבי ההגה, פניו בידיו, והוא ממרר בבכי קורע לב. "היי גבי, מה קורה, למה אתה בוכה ככה?", הם שואלים אותו, "קיבלת את הפרארי, הסתדרת לנצח, ממה אתה בכלל יכול להיות מדוכדך?" גבי הרים אליהם את עיניו הדומעות, ובקול שבור ומרוסק ענה להם: "ראיתי עכשיו את אשתי רוכבת על חד אופן!"

לילה אחד, בעודו נוסע בדרכים, נעצר משה על ידי שוטר עצבני במיוחד. השוטר אמר למשה: "אדוני, תביא לי בבקשה מסמכים ורישיונות, עושה רושם שאתה שיכור קצת". ענה משה לשוטר: "אדוני השוטר, אני יכול להישבע לך שלא שתיתי אפילו לא טיפה אחת של אלכוהול". השיב לו השוטר: "או.קיי, אז בוא אני אעשה לך מבחן קטן. דמיין לעצמך שאתה נוסע עכשיו במורד הדרך החשוכה, ופתאום מלפניך מופיעים שני אורות גדולים במרחק. מהם האורות האלו?" עונה לו משה בהיסוס: "מכונית?" "נכון" אומר השוטר, "אבל מאיזה סוג בדיוק – שברולט, מיצובישי, פורד, רנו? איזה דגם זה?" - "מאיפה אני אמור לדעת?" - "בדיוק כמו שחשדתי,אתה שיכור." - "אבל אדוני השוטר, לא שתיתי כלום!" - "אם ככה, אז בוא תגיד לי רגע עוד משהו – תמשיך לדמיין שאתה על אותה דרך ממקודם, ועכשיו פנס אחד מגיח מולך באפילה. מה זה?" - "נו, זה אופנוע..." - "טוב, זה ברור – אבל איזה אופנוע זה? הונדה, הרלי דיווידסון, קוואסקי?" - "מה?!? איך אני יכול לדעת את זה?" - "אה, באמת? אז ברור כשמש שאתה שיכור ואתה עצור." "רגע, רגע, לפני שאתה עוצר אותי, יש לי שאלה אחת בשבילך, אדוני השוטר", אמר משה. "דמיין לעצמך שאתה נוסע על הכביש המהיר והשעה בערך 12 בלילה. אתה רואה בצד הדרך אישה לבושה בחצאית מיני, גרביונים אדוקים, עקבים גבוהים ובמקום חולצה היא לבושה רק בחזייה. מי זאת?" "מה אתה צוחק עליי? ברור שזו פרוצה" השיב השוטר. "אבל איזו פרוצה זאת? אימא שלך, אשתך או אחותך?"

בשנת 2028, אחרי מערכת בחירות ארוכה ומייגעת, נבחרת לראשונה בארה"ב אישה לנשיאות, ולא סתם אחת – אלא אישה יהודייה בשם שרה גולדשטיין. הדבר הראשון ששרה עושה לאחר שהוכרזה כמנצחת הוא להתקשר לאימה. "היי אימא, מה שלומך? שמעת שניצחתי? אני נשיאת ארה"ב!", אומרת האישה הראשונה החדשה בגאווה. "כן שרהל'ה שלי, תודה לאל ניצחת", עונה האם. "אז אני מניחה שאת תבואי לטקס ההשבעה שלי אימא, נכון?", שואלת שרה. משיבה לה האם בנימוס: "אני לא בטוחה. את יודעת שרה'לה, זה עכשיו איזה 9-10 שעות נסיעה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו פעם בשביל זה. הדלקת פרקים שלו הורגת אותו..." "אל תדאגי אימא", אומרת לה שרה מיד, "אני אשלח את המטוס הנשיאותי כדי לקחת אותך ואת אבא ולהחזיר אתכם. ואני גם אדאג ללימוזינה שתביא אתכם עד לטקס". "לא יודעת...", ממשיכה האם להתלבט, "כולם כל כך מגונדרים שם בוושינגטון הזו. מה אני בכלל יכולה ללבוש לאירוע כזה?" "אל תהיי לחוצה אימא. אני אוודא שיסדרו לך את שמלת הערב הכי יפה, שתיתפר בדיוק לפי המידות שלך על ידי המעצב הכי טוב בניו יורק!" לבסוף אימא של שרה גולדשטיין מתרצה וב-20 לינואר 2029 מתייצבת לטקס ההשבעה לנשיאות ארה"ב של ביתה. היא מתיישבת בשורה הראשונה, וכאשר שרה עולה אל הבמה ומתחילה להישבע, פונה האם לסנטור שיושב ממש לידה ואומרת לו: "אתה רואה את האישה היהודייה הזו שם, ששמה את ידה על ספר התורה ונשבעת ממש עכשיו לתפקיד נשיאת ארה"ב?" "כן גבירתי, בוודאי שאני רואה", עונה לה הסנטור. "אז רק שתדע", אומרת לו האם, "שאח שלה הוא רופא!"

2 שוטרים יצאו לסיור ובשעה 4 בלילה ראו לפתע אדם מבוגר הולך לבד ברחוב ועצרו אותו לתשאול. "מאיפה אדוני מגיע בבקשה?" הם שאלו אותו. "אני מגיע מהמקום הכי טוב בעולם!" הוא ענה להם וניכר שהוא שתה הרבה בשעות האחרונות. "זה הפאב האהוב עלי שיש בו את המשקאות הכי טובים ואת הבחורות הכי נחמדות! כל אחת יותר ידידותית מהשנייה!" המשיך הגבר וקרץ לשוטרים. "זה נשמע כמו יופי של מקום" הם ענו לו, "ולאן אתה הולך בשעה כזאת? הגיע הזמן לישון?" "מה פתאום לישון! אני בדרך להרצאה על התמכרות לאלכוהול וההשפעות שלו על הגוף, על הנזקים של עישון ועל התנהגות חברתית ראויה." "באמת?" אמרו השוטרים, "אתה בטוח שלא שתית יותר מדי הלילה? לא נראה לנו שמישהו מעביר הרצאות על הנושאים האלה בשעה כזאת." הגבר השיכור נאנח ואמר: "תגידו את זה לאשתי…"

אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר". כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?" "אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה. באהבה, אימא'

במוסד נפתח תקן לסוכן חשאי חדש, האמון על ביצוע התנקשויות בגורמי טרור. לאחר שנעשו כל בדיקות הרקע המתאימות, נערכו ראיונות ומבחני קבלה לתפקיד, נותרו 3 מועמדים סופיים לאיוש המשרה: שני גברים ואישה אחת, שנקראו להגיע למטה המוסד בשעה 3 לפנות בוקר למבחן אחרון, סופי ומכריע שייקבע מי מהם יתקבל לעבודה. שני המועמדים והמועמדת התייצבו אל מול סוכן המוסד שהיה אחראי על הגיוס; הסוכן קרא למועמד הראשון, הוליך אותו אל המרתף, וכשהם עומדים מול דלת מתכת גדולה נתן בידו אקדח ואמר לו: "אנחנו חייבים לוודא שאתה יודע למלא הוראות ופקודות בכל מצב ובאילו נסיבות שלא יווצרו. לכן עכשיו, כשתיכנס לחדר שמאחורי הדלת הזו – אתה תראה את אישתך יושבת על כסא. אתה חייב לירות בה ולהרוג אותה". המועמד נראה המום מן הבקשה, ואמר בלי היסוס: "אין שום סיכוי בעולם שאני יורה באישתי!". "ובכן," אמר לו הסוכן האחראי: "כנראה שאתה לא מתאים לתפקיד, שלום ותודה". הסוכן הראה למועמד הראשון את הדרך החוצה, לקח איתו למרתף את המועמד השני, העמיד אותו מול הדלת, נתן בידיו את האקדח וביקש ממנו להרוג את אישתו שנמצאת מהעבר השני. המועמד השני נטל את האקדח ונכנס לחדר; שקט מתוח שרר באזור לכמה דקות, ואז הוא יצא מהחדר כשדמעות בעיניו והוא ממלמל: "ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה". "טוב," אמר הסוכן האחראי: "נראה לי שגם לך אין את מה שדרוש לנו. אתה יכול לקחת את אישתך וללכת הביתה, שלום ותודה". לבסוף, הגיע תורה של המועמדת האחרונה שנותרה; הסוכן האחראי לקח אותה למרתף, הגיש לה את האקדח וביקש ממנה להרוג את בעלה שנמצא בחדר שמאחורי דלת המתכת. היא לקחה את הנשק ונכנסה לחדר, ואז תוך כמה שניות נשמעה ירייה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת. לאחר מכן נשמעה צרחה, ואז קול ניפוץ, וחבטות עמומות על הקירות; לאחר כמה דקות נהיה שקט מוחלט. לבסוף הדלת נפתחת, המועמדת יוצאת מהחדר, כל בגדיה מוכתמים בדם והיא מוחה זיעה ממצחה; "לעזאזל איתך" היא פונה לסוכן האחראי ואומרת לו: "לא יכלת להגיד לי שהאקדח מלא בכדורי סרק? נאלצתי להרוג אותו עם הכיסא!".

איש עסקים מצליח ומפורסם ניהל רומן ממושך עם אישה איטלקייה, עד שערב אחד היא ניגשה אליו והודתה בפניו שהיא בהריון ממנו… איש העסקים לא רצה לסכן את הנישואים או המוניטין שלו, אז הוחלט שהוא ישלם לה סכום כסף גדול מאוד כדי שתשוב לאיטליה ותגדל שם את הילד. בנוסף לכך, הוא הבטיח לאישה שהוא יתמוך בה כלכלית ויספק לה את כל מה שהיא צריכה החל מרגע הלידה. האישה הסכימה, אבל היא תהתה כיצד הגבר בכלל ידע לאן לשלוח את הסיוע והחל ממתי. איש העסקים הציע פתרון דיסקרטי: ברגע שהיא תלד, היא תשלח לו מאיטליה גלויה עם הכתובת שלה והמילה "ספגטי". זאת תהיה מילת הקוד שלהם ללידה מוצלחת, והכתובת תהיה זו שאליה הוא ישלח את הסיוע שלו. כעבור כ-9 חודשים איש העסקים חזר לביתו מהמשרד וגילה שאשתו מבולבלת. "מותק, קיבלת היום גלויה בדואר, לא הספקתי לראות מה כתוב, אבל זה מאיטליה!" היא אמרה לו. "אני חושב שאני יודע מה זה", השיב בביטחון איש העסקים שהכין את עצמו מראש לרגע הזה, "תני לי לראות מה זה ואז אני אסביר לך". אך ברגע שהוא לקח את הגלויה, הגבר הפך ללבן כמו סיד והתעלף על הרצפה. האישה ההמומה לקחת את הגלויה כדי לראות מה הכניס את בעלה לכזה הלם וקראה בקול: "ספגטי, ספגטי, ספגטי - 2 עם כדורי בשר, אחד בלי".

בחור אנגלי אחד מגיע לפאב בלונדון ומתכוון להיכנס פנימה, כשליד הדלת הוא פוגש פתאום נזירה זקנה שעומדת בדרכו. פונה אליו הנזירה ושואלת אותו: "מה אתה עושה כאן בחור צעיר? אתה לא הולך לשתות עכשיו אלכוהול, נכון?" "ברור שכן!", עונה לה הצעיר, ומנסה לעקוף אותה על מנת להיכנס. "חכה!", היא פוקדת עליו, "אתה לא יודע שזה חטא לשתות לשוכרה?!" "אני לא מאמין בזה...", עונה לה הצעיר. "הבנתי, אבל מה ההורים שלך חושבים על זה?", היא שואלת אותו. "אני יתום", הוא משיב לה. "אוקיי, אבל אתה יודע שזה מזיק לבריאות שלך, כן?", פונה אליו שוב הנזירה. "אני מניח שכן", עונה לה הצעיר ומתחיל לאבד את הסבלנות, "אני לא מבין בכלל מה הבעיה שלך עם אלכוהול. ניסית אי פעם לשתות בעצמך?" "בטח שלא, אף פעם בחיי לא הכנסתי דבר אלכוהול לפי!", הטיחה בו הנזירה הקשישה. "אז בואי אני אגיד לך מה נעשה", אומר לה הצעיר בחיוך, "אני אכנס פנימה והביא לך איזה משקה לכאן. אם תשתי אותו ותגידי לי שאת שונאת את זה, אני לא אשתה כלום למשך שאר הלילה. מה את אומרת על זה? מה תשתי?" הנזירה חושבת לרגע ואז אומרת: "אם זה למטרה טובה, אז למה לא? נראה לי שאקח את מה שבחורות בדרך כלל שותות, ג'ין אני חושבת שקוראים לזה. אבל אתה יכול להביא לי את זה בספל בבקשה, כדי שאוכל לשמור על דיסקרטיות?" "בטח, בטח", אומר לה הבחור ונכנס לבר. הוא פונה לברמן ואומר לו: "אתה יכול בבקשה להביא לי מנה של ג'ין? אבל בספל, לא בכוס". הברמן בתגובה פולט אנחת ייאוש, מגלגל את עיניו ואומר: "שוב הנזירה השיכורה הזאת מחוץ לבר?"

ישו ומשה רבנו ישבו על סירה בלב אגם בגן עדן והעלו זיכרונות על החוויות שהם עברו בזמן ימיהם על פני האדמה. תוך כדי השיחה הסקרנות וההתלהבות שלהם מתעוררות, והם מחלטים לראות האם הם עדיין מסוגלים לעשות את הדברים שהם עשו בעבר. "עברו יותר מ-4,000 שנים מאז שעשיתי את זה…" אמר משה, נעמד בתוך הסירה והניף את ידיו באוויר. המים נחצו בפניהם וחשפו נתיב יבש ורציף לאורך קרקעית האגם עד לשוליו. משה הוריד את ידיו, האגם חזר לצורתו המקורית וישו מחא לו כפיים בהתלהבות. "כל הכבוד לך", הוא אמר, "תן לי גם לבדוק משהו! עברו יותר מ-2,000 שנים מאז שעשיתי את זה…". ישו הושיט את רגלו אל מחוץ לסירה, הניח את רגלו על המים ומיד נפל פנימה לתוך האגם. משה מיד הרים את ידיו, חצה את האגם ומשך את ישו הרטוב מהקרקעית היבשה בחזרה אל הסירה. "זה היה מביך…", אמר ישו, "כנראה שאני צריך להתרכז יותר ולנקות את הראש שלי מהסחות דעת". הוא עצם את עיניו, לקח כמה נשימות עמוקות, הרים את רגלו באיטיות והניח אותה בהחלטיות על פני האגם. אך גם בניסיון הזה ישו כשל ונפל בתוך רגע לתוך מי האגם. משה חצה את האגם ועזר לישו לחזור לסירה. "מה דעתך שנסיים עכשיו את העניין הזה ותנסה שוב מחר?" הוא לו משה. "לא!", אמר ישו בעקשות, "אני יכול לעשות את זה!". הוא מילמל תפילה חרישית מתחת לשפתיו, הביט למשך כמה רגעים לשמיים, קפץ מהסירה אל המים ומיד שקע בתוך האגם. משה חצה את המים וראה את ישו הרטוב והמתוסכל עומד על קרקעית האגם, מביט ברגליו ורועד מכעס, אך לפתע הוא נרגע והחל לחייך. "עכשיו הבנתי למה זה לא עובד לי! בפעם הקודמת שניסיתי לעשות את זה לא היו לי את החורים הארורים האלה ברגליים!"

אי שם ברחבי אירופה, תייר אמריקאי נכנס לרכבת וחיפש מקום פנוי. אחרי כמה רגעים הוא מצא תא שבו ישבו גבר אנגלי, גבר איטלקי ואישה צרפתייה, שלידה ישבה כלבת פודל קטנה בשמלה ורודה. "היי" פנה התייר לאישה הצרפתייה, "את מוכנה להוריד את הכלבה שלך מהמושב כדי שאני אוכל לשבת פה?" האישה הצרפתייה פשוט נאנחה ודיברה אל הכלבה שלה: "האמריקאים האלה כל כך גסי רוח… חושבים שמגיע להם הכל... אל תדאגי דוטי שלי, אף אחד לא יתפוס לך את המקום". התייר המשיך לחפש ולחפש, אך בסופו של דבר הוא גילה שהמקום הפנוי היחיד ברכבת הוא זה שלצד האישה הצרפתייה וחזר לקרון שלה. הפעם הוא ניסה לפנות אליה בצורה מנומסת יותר: "בבקשה גברתי, האם אני יכול לשבת לידך במקום הכלבה שלך? אני עייף מאוד ורוצה לנוח קצת". הפעם האישה הצרפתייה הסתובבה אל התייר האמריקאי ואמרה לו בקול נעלב: "לא רק שאתם האמריקאים גסי רוח, אתם גם אגואיסטים! לא אכפת לי שאתה עייף! אני יושבת פה וסובלת מרעש הנורא שהאיטלקי הזה עושה בזמן שהוא אוכל! האנגלי הזה מסריח מאלכוהול והוא כל הזמן מדבר בטלפון! אתה שומע אותי מתלוננת? לא! ואתה עוד רוצה שאני אושיב על הרצפה את דוטי הקטנה שלי, שהיא הדבר הטוב היחיד בכל תא הרכבת הזה??? חוצפן!" התייר האמריקאי התעצבן מהתגובה של האישה הצרפתייה, לקח את הפודל הקטנה שלה וזרק אותה מחוץ לתא. "אמריקאי חצוף!" התפרצה הצרפתייה, "איך אתה מעיז לעשות את זה! אף אחד פה לא הולך לעשות משהו כדי לעצור את ההתנהגות השערוריתיית הזאת?" הגבר האנגלי קם והתייצב מול התייר. "תקשיב לי אדוני" הוא אמר לו, "לכם האמריקאים יש הרגל איום לעשות דברים בצורה הפוכה ועקומה! אתם נוהגים בצד הלא נכון של הכביש, אתם מחזיקים את המזלג ביד הלא נכונה ועכשיו, במקום להתנהג בצורה הגיונית ולעשות את המעשה הנכון, אתה זרקת מהתא את הכלבה הלא נכונה!"

יום אחד נכנס לחנות הפארם של יפית בחור, וביקש לדעת היכן נמצא מדף ההיגיינה הנשית. יפית הנחתה אותו אל המעבר שבו ממוקם המדף, הבחור ניגש אליו, הביט בו בתמיהה למשך מספר רגעים, ואז פנה שוב ליפית ושאל אותה: "סלחי לי, איפה יש לכם כאן צמר גפן?", יפית כיוונה אותו למקום הנכון, ואחרי כמה דקות ראתה אותו חוזר עם מספר שקיות מן המוצר. "יש לכם פה אולי חוטי תפירה?" שאל הבחור את יפית, שבתגובה הצביעה לכיוון עמדת מוצרי התפירה ושלחה אותו אליה; הבחור חזר משם עם חבילת חוטי תפירה לבנים. "אולי יש לכם גם במקרה איזה קופסת קרטון קטנה" שאל הבחור את יפית. "אני אבדוק מאחור" השיבה, הלכה, ולאחר כמה רגעים חזרה עם הקופסה המבוקשת. הבחור שם את כל המוצרים שלקח בקופסה שהביאה לו יפית, וביקש ממנה לעשות לו חשבון. "שמע, אני לא רוצה להיות חוצפנית" אמרה לו יפית לפני שהתפנתה לעריכת החשבון, "אבל אני חייבת לשאול: כשנכנסת לפה ביקשת לדעת איפה מדף מוצרי ההיגיינה הנשית, ואז ניגשת אליו, הבטת בו, אבל בסוף לא לקחת ממנו כלום. בסוף, אתה בא אליי עם מלא מוצרים לא קשורים בכלל. מה בדיוק הסיפור?" ענה לה הבחור: "תשמעי, זה פשוט - חברה שלי שלחה אותי לקנות לה טמפונים. בהתחלה חשבתי באמת להביא לה בדיוק את מה שביקשה, אבל אז נזכרתי שאתמול, כשביקשתי ממנה להביא לי חפיסת סיגריות, היא חזרה הביתה עם חבילת טבק וכמה ניירות לגלגול. אז פתאום הבנתי – אם היא חושבת שאני יכול לגלגל את הסיגריות לעצמי, אז גם אני יכול לחשוב שהיא מסוגלת לגלגל את הטמפונים לעצמה".

שני גברים ששובצו לאותו החדר שכבו על המיטות שלהם בבית החולים ודיברו כדי להעביר את הזמן עד שיגיעו לטפל בהם. הגבר הראשון פנה אל השני ואמר, "מה מביא אותך לפה?" "מצלמה בגרון..." ענה השני. "בדיקת אנדוסקופיה?" שאל הגבר הראשון. "כן, בודקים לי את מערכת העיכול", אמר הגבר השני, "ומה איתך? למה אתה כאן?" "מצלמה בתחת..." ענה הגבר הראשון. "אה, בדיקת קולונוסקופיה?" שאל הגבר השני במבוכה קלה. "לא, השכנה שלי הסתובבה ערומה במרפסת ואשתי תפסה אותי מצלם..."