2 שוטרים יצאו לסיור ובשעה 4 בלילה ראו לפתע אדם מבוגר הולך לבד ברחוב ועצרו אותו לתשאול.
"מאיפה אדוני מגיע בבקשה?" הם שאלו אותו.
"אני מגיע מהמקום הכי טוב בעולם!" הוא ענה להם וניכר שהוא שתה הרבה בשעות האחרונות. "זה הפאב האהוב עלי שיש בו את המשקאות הכי טובים ואת הבחורות הכי נחמדות! כל אחת יותר ידידותית מהשנייה!" המשיך הגבר וקרץ לשוטרים.
"זה נשמע כמו יופי של מקום" הם ענו לו, "ולאן אתה הולך בשעה כזאת? הגיע הזמן לישון?"
"מה פתאום לישון! אני בדרך להרצאה על התמכרות לאלכוהול וההשפעות שלו על הגוף, על הנזקים של עישון ועל התנהגות חברתית ראויה."
"באמת?" אמרו השוטרים, "אתה בטוח שלא שתית יותר מדי הלילה? לא נראה לנו שמישהו מעביר הרצאות על הנושאים האלה בשעה כזאת."
הגבר השיכור נאנח ואמר: "תגידו את זה לאשתי…"
אדוארד הוא סוכן ביטוח שנשלח ללשכת הגיוס של צבא ארצות הברית על מנת להסביר לחיילים הטריים על זכויותיהם הממשלתיות, ובמיוחד על ביטוח החיים שביכולתם לרכוש.
בתוך זמן קצר סמל ג'ורג', שהיה ממונה על אולם ההרצאות, שם לב שכל חייל שנכנס להרצאה של אדוארד מיד חותם על ביטוח חיים! הצלחה כזו של 100% היא דבר שלא קרה מעולם עם אף סוכן ביטוח אחר שהגיע להרצות לחיילים בלשכת הגיוס, ועל כן נראה היה לו שמשהו חשוד בהרצאה של אדוארד.
במקום לשאול את אדוארד בנוגע לאחוז הצלחתו הגבוה, סמל ג'ורג' החליט להיכנס לאחת ההרצאות שלו כדי לשמוע את נאום המכירות שהוא עושה.
"אם יש לכם ביטוח חיים הממשלה מתחייבת לשלם 200,000 דולר למשפחה שלכם במקרה שבו תיהרגו בשדה הקרב", הוא שמע את אדוארד אומר. "מנגד, אם תצאו לקרב ותיהרגו ללא ביטוח חיים, משפחתכם תקבל אך ורק 6,000 דולר מהממשלה".
עד לרגע זה סמל ג'ורג' לא שמע שום מידע חדש שעוד לא הכיר מסוכני ביטוח אחרים שהגיעו ללשכת הגיוס, עד אשר סיכם אדוארד: "את מי אתם חושבים שהממשלה תחליט לשלוח לשדה הקרב קודם?"
בהרצאת העצמה שנערכה במתנ"ס המקומי של גבעת עדה, עמד המנחה על הבמה וסיפר לקהל על הסוד לחיים מאושרים יותר: "אתם צריכים להתחיל לסלוח לאויבים שלכם", הוא אמר. "כמה מכם, קהל יקר, מוכנים לסלוח עכשיו לאויביהם, לאנשים שהם הכי כועסים עליהם ושונאים אותם? תצביעו בבקשה". רק כמה אצבעות בודדות של כמה משתתפים מבין הרבים שהגיעו להרצאה הורמו מעלה.
המרצה התחיל להסביר לנוכחים על חשיבותה של סליחה, על כמה היא תורמת לנפש וטובה לבריאות, משחררת אותנו מלחצים וכעסים, והמשיך להוסיף ולהוסיף במשך שעה ארוכה. "עכשיו, לאור כל זאת, בהצבעה בבקשה – מי מכם מוכן לסלוח לאויבים שלו?". עכשיו כבר הרבה יותר אנשים הניפו את האצבעות שלהם, כ-80% מהקהל.
המנחה עדיין לא התרצה, והמשיך לספר לנוכחים עד כמה הסליחה והכפרה הן מוטיב חשוב ביהדות, ושיש להן משמעויות אלוהיות כמעט. "אז כמה מכם מוכנים לסלוח לאויבים שלכם עכשיו - אני רוצה לראות אצבעות!" כל הקהל כאיש אחד כמעט, הניף בהתלהבות את ידיו באותו רגע, חוץ מאישה קשישה אחת שישבה בחיבוק ידיים בשורה הראשונה, עם חיוך גדול על פניה.
"למה גבירתי לא מצביעה?" פנה המרצה לאישה, "את לא מוכנה לסלוח לאויבים שלך?"
"אין לי שום אויבים" השיבה האישה.
"זה מעניין..." אמר המרצה, "בת כמה את גבירתי, אם אפשר לשאול?"
"אני בת 97" ענתה האישה.
"מדהים! איזה דוגמה מעולה!" אמר המרצה "בואי, גבירתי, אני רוצה שתעלי על הבמה בבקשה ותספרי לכל הקהל הנפלא הזה כאן איך אישה יכולה להגיע לגיל 97 מבלי שיהיו לה שום אויבים בעולם". האישה הזקנה התרוממה באיטיות ממקומה, עלתה אט אט אל הבמה, הסתובבה לקהל ובחיוך גדול אמרה: "פשוט מאוד, כל הממזרים האלו מתו מזמן!"
עבור לבא-במייל
