בדיחות בנושא סליחה

הכומר והרבי של עיר קטנה היו חברים טובים מאוד, ולמרות ההבדלים ביניהם, שניהם תמיד עשו כל שביכולתם כדי לעזור זה לזה. באחר צהריים אחד של יום ראשון קיבל הרבי שיחת טלפון מחברו שביקש ממנו לבוא במהירות לכנסייה ולעזור לו בנושא דחוף: הכומר היה צריך ללכת לביתו כדי לטפל בבעיה אישית והוא לא רצה להשאיר את הכנסייה ריקה למקרה שיגיעו אנשים שיבקשו את שירותיו. "אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל הרבי, "אין לי מושג איך לעשות את עבודתך!". "רוב האנשים באים להתפלל לבד או פשוט לדבר ולבקש עצה, הדבר היחיד שאולי יהיה מוזר לך הוא תא הוידוי. אין לך מה לדאוג, תישאר פה כמה דקות ותראה מה אני עושה, אחר כך אתה כבר תדע בדיוק מה לעשות". ואכן, לאחר מספר רגעים נכנס לתא הוידוי גבר מבוגר, הכומר נכנס גם הוא לתא וסימן לרבי שיעמוד מהצד ויקשיב. "סלח לי אבי כי חטאתי" אמר הגבר לכומר בצדו השני של התא, "בגדתי באשתי...". "כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר. "שלוש" ענה הגבר. "אם כך התפלל למריה הקדושה, תרום לצדקה 5 מטבעות כסף וחטאיך יסלחו". כמה דקות לאחר מכן נכנסה לכנסייה ולתא הוידוי אישה נאה, ושוב הרבי האזין מהצד לנאמר בפנים. "סלח לי אבי כי חטאתי" אמרה האישה, "בגדתי בבעלי...". "כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר. "פעם אחת" ענתה האישה. "אם כך עלייך להתפלל למריה הקדושה, לתרום לצדקה 5 מטבעות כסף ויסלח לך". לאחר הווידוי יצא הכומר מהתא והרבי הסכים שאכן מדובר במלאכה קלה למדי, שחרר אותו לביתו והתיישב בתא בציפייה למבקר הבא. לא עברו יותר מ-10 דקות ולכנסייה נכנס נער צעיר שהתיישב בצד השני של תא הוידוי והחל לדבר... "סלח לי אבי... אני התחתנתי רק לפני חודש וכבר חטאתי ובגדתי באשתי" הוא אמר. "כמה פעמים בגדת?" שאל הרבי. "פעם אחת" ענה הנער. הרבי חשב לרגע על המצב ולבסוף ענה: "אם אתה רוצה אתה יכול ללכת ולבגוד בה עוד פעמיים, יש לנו מבצע מיוחד היום של 3 בגידות ב-5 מטבעות כסף!".

בהרצאת העצמה שנערכה במתנ"ס המקומי של גבעת עדה, עמד המנחה על הבמה וסיפר לקהל על הסוד לחיים מאושרים יותר: "אתם צריכים להתחיל לסלוח לאויבים שלכם", הוא אמר. "כמה מכם, קהל יקר, מוכנים לסלוח עכשיו לאויביהם, לאנשים שהם הכי כועסים עליהם ושונאים אותם? תצביעו בבקשה". רק כמה אצבעות בודדות של כמה משתתפים מבין הרבים שהגיעו להרצאה הורמו מעלה. המרצה התחיל להסביר לנוכחים על חשיבותה של סליחה, על כמה היא תורמת לנפש וטובה לבריאות, משחררת אותנו מלחצים וכעסים, והמשיך להוסיף ולהוסיף במשך שעה ארוכה. "עכשיו, לאור כל זאת, בהצבעה בבקשה – מי מכם מוכן לסלוח לאויבים שלו?". עכשיו כבר הרבה יותר אנשים הניפו את האצבעות שלהם, כ-80% מהקהל. המנחה עדיין לא התרצה, והמשיך לספר לנוכחים עד כמה הסליחה והכפרה הן מוטיב חשוב ביהדות, ושיש להן משמעויות אלוהיות כמעט. "אז כמה מכם מוכנים לסלוח לאויבים שלכם עכשיו - אני רוצה לראות אצבעות!" כל הקהל כאיש אחד כמעט, הניף בהתלהבות את ידיו באותו רגע, חוץ מאישה קשישה אחת שישבה בחיבוק ידיים בשורה הראשונה, עם חיוך גדול על פניה. "למה גבירתי לא מצביעה?" פנה המרצה לאישה, "את לא מוכנה לסלוח לאויבים שלך?" "אין לי שום אויבים" השיבה האישה. "זה מעניין..." אמר המרצה, "בת כמה את גבירתי, אם אפשר לשאול?" "אני בת 97" ענתה האישה. "מדהים! איזה דוגמה מעולה!" אמר המרצה "בואי, גבירתי, אני רוצה שתעלי על הבמה בבקשה ותספרי לכל הקהל הנפלא הזה כאן איך אישה יכולה להגיע לגיל 97 מבלי שיהיו לה שום אויבים בעולם". האישה הזקנה התרוממה באיטיות ממקומה, עלתה אט אט אל הבמה, הסתובבה לקהל ובחיוך גדול אמרה: "פשוט מאוד, כל הממזרים האלו מתו מזמן!"