איש עסקים מצליח ומפורסם ניהל רומן ממושך עם אישה איטלקייה, עד שערב אחד היא ניגשה אליו והודתה בפניו שהיא בהריון ממנו… איש העסקים לא רצה לסכן את הנישואים או המוניטין שלו, אז הוחלט שהוא ישלם לה סכום כסף גדול מאוד כדי שתשוב לאיטליה ותגדל שם את הילד. בנוסף לכך, הוא הבטיח לאישה שהוא יתמוך בה כלכלית ויספק לה את כל מה שהיא צריכה החל מרגע הלידה.
האישה הסכימה, אבל היא תהתה כיצד הגבר בכלל ידע לאן לשלוח את הסיוע והחל ממתי. איש העסקים הציע פתרון דיסקרטי: ברגע שהיא תלד, היא תשלח לו מאיטליה גלויה עם הכתובת שלה והמילה "ספגטי". זאת תהיה מילת הקוד שלהם ללידה מוצלחת, והכתובת תהיה זו שאליה הוא ישלח את הסיוע שלו.
כעבור כ-9 חודשים איש העסקים חזר לביתו מהמשרד וגילה שאשתו מבולבלת. "מותק, קיבלת היום גלויה בדואר, לא הספקתי לראות מה כתוב, אבל זה מאיטליה!" היא אמרה לו. "אני חושב שאני יודע מה זה", השיב בביטחון איש העסקים שהכין את עצמו מראש לרגע הזה, "תני לי לראות מה זה ואז אני אסביר לך". אך ברגע שהוא לקח את הגלויה, הגבר הפך ללבן כמו סיד והתעלף על הרצפה.
האישה ההמומה לקחת את הגלויה כדי לראות מה הכניס את בעלה לכזה הלם וקראה בקול: "ספגטי, ספגטי, ספגטי - 2 עם כדורי בשר, אחד בלי".
קלארק קנט שכב על ערש דווי במיטת בית חולים, ואשתו, לואיס ליין, ישבה לצדו. אחרי זמן ארוך של שתיקה היא אמרה, "יקירי, אני חייבת להתוודות על משהו. לפני שנים רבות היה לי רומן עם... ובכן... עם סופרמן. זה היה רק לילה אחד וכל כך התחרטתי על זה מאז! אני מקווה שתוכל לסלוח לי..."
"את לא צריכה לדאוג כלל וכלל," הרגיע אותה קלארק ובשארית כוחותיו הסיר את משקפיו. "את מבינה? אני סופרמן! אפילו אם לא ידעת שזה הייתי אני, בעינייך ראיתי שאת נאמנה אלי, לא משנה איזו תחפושת אלבש."
"איזו הקלה", אמרה לואיס וניגבה דמעה מעיניה. "אז זה היית אתה גם בתחפושת של באטמן?"
אישה אחת ממתינה בהתרגשות למאהב שלה. כשהוא סופסוף מגיע, הוא מגיש לה צלחת ספגטי שהכין לה במיוחד. היא מודה לו על המחווה, מניחה את הצלחת במטבח ומוליכה אותו לחדר השינה.
פתאום נשמעים צעדים בכניסה לבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
האישה מזנקת אל הדלת, פותחת אותה בבהלה ומגלה את המאהב השני שלה, עומד מחויך כשבידיו צלחת עם עוגת שוקולד. האישה מודה על המחווה, מניחה את צלחת העוגה במטבח ומוליכה אותו אל חדר השינה.
פתאום, צלצול בדלת. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
האישה מזנקת אל הדלת ושם עומד המאהב השלישי, הוא לעומת האחרים לא מביא לה דבר והיא מודה לו על זה. היא מוליכה אותו אל חדר השינה ושוכחת משני המאהבים האחרים.
פתאום, רכב נכנס לחניית הבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
היא מזנקת אל הדלת, הפעם היא צודקת ואכן זה הבעל, מותש ומורעב אחרי יום עבודה ארוך. הוא מתיישב על הספה, מניח את רגליו בכבדות ואומר "אני כל כך רעב שאני יכול לטרוף עכשיו הכול!"
המאהב הראשון שומע את זה, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת הספגטי ויוצא לסלון.
"מה זה? מי אתה?!" משתומם הבעל.
"אמרת שאתה רעב", עונה המאהב, "אלוהים שמע את בקשתך ושלח אותי עם הספגטי"
הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את המנה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה.
כשהבעל מסיים את ארוחת הערב, הוא נאנח בקול "אוי, איך בא לי משהו מתוק..."
חיש מהר מזנק המאהב השני, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת העוגה וניגש אל הבעל.
"מה זה? מי אתה?!" מופתע הבעל
"אמרת שבא לך מתוק" ענה המאהב "אלוהים שמע אותך ושלח אותי עם העוגה"
הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את העוגה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה.
בינתיים, המאהב השלישי שהתחבא בארון הנעליים התחיל לאבד סבלנות. הוא פותח את הדלת וניגש אל הבעל בידיים ריקות.
"אלוהים אדירים! לא ביקשתי כלום. מי אתה???" צועק הבעל.
"אל תדאג!" מרגיע אותו המאהב "אלוהים שלח אותי כדי לקחת את הצלחות"
אישה בת תשעים חזרה ערב אחד הביתה מערב בינגו ומצאה את בעלה במיטה עם בחורה צעירה.
אחוזת זעם, תפסה את בעלה באלימות ודחפה אותו מהמרפסת בדירתם שבקומה העשירית. כמובן שבעלה מת מיד.
כאשר נשאלה בבית המשפט מה יש לה לומר להגנתה אמרה: "כבוד השופט, חשבתי שאם בגיל 92 הוא עוד יכול לבלות עם בחורות צעירות, הוא בטח גם יכול לעוף..."
בברוקלין, בשכונה יהודית, הוצב ברחוב שוטר שיצר "קשר הדוק" עם גברת כהן, ונהג לערוך אצלה אבזוך (ביקור) יומי דרך קבע.
בוקר אחד כשהגיע, אמרה לו ביידיש: "היינט גייט נישט!" (היום לא הולך).
לא עזרו בקשותיו ותחנוניו, והיא לא הסכימה אפילו שייגע בה.
כשתהה מדוע היא מתרחקת ממנו, ענתה "לא תבין אתה הרי גוי".
"תנסי אותי" אמר השוטר, והיא לבסוף הסבירה לו שיום שבת היום ובעלה עלול לחזור כל רגע מבית הכנסת.
אמר לה השוטר בשפתה "הוב איך אאידיעה (יש לי רעיון), את תעמדי בדפנסטר (בחלון) ואני אבוא אלייך פין הינטן (מאחור). אם נראה את בעלך חוזר מבית הכנסת, נתפזר".
גברת כהן התרצתה וכך עשו.
מרוב עינוגים פגעה ידה של גב' כהן בעציץ הפרחים וחופן אדמה ניתז למטה היישר על ראשה של גב' לוי. זו הרימה ראשה וגערה בגב' כהן והזהירה אותה "אם זה יקרה נוך איין מול (עוד פעם) אני אצלצל מיד לפוליציי (לשוטר)!"
השיבה לה גב' כהן: "דם פוליציי (השוטר) איך הוב הים אין טוחס..." (המשטרה בתחת שלי...).
עבור לבא-במייל
