העם הנבחר: אוסף בדיחות שרק יהודים יבינו

לכל העולם ידוע כי דת היהדות היא אחת הדתות העתיקות שקיימות, לבטח הדת הראשונה שהאמינה באל אחד. עם כזו היסטוריה ארוכת שנים שיש לעם שלנו - ברור שגם יקומו ויצוצו להן אי אלו בדיחות מצחיקות שאנחנו יכולים לספר על עצמנו, ורק אנחנו כיהודים נבין. אז ריכזנו לכם כמה בדיחות משעשעות במיוחד, העוסקות ביהדות על זרמיה השונים, וביהודים מכל הסוגים.

עצת הרב
עצת הרב
יהודי בא אל הרב ואומר לו: "רבי, התאהבתי באישה צעירה ואני לא יודע מה לעשות. עזור לי בבקשה". "מה הבעיה?", שואל הרב, "תתחתן איתה". "אבל אני נשוי כבר עשרים שנה", משיב לו האיש. מציע לו הרב: "אז תעזוב את הצעירה ודי". אומר האיש: "אני לא יכול, אני ממש אוהב אותה". אומר לו הרב: "אז תתגרש מאישתך". "גם את זה אני לא יכול", משיב לו האיש. "גם אותה אני מאוד אוהב". "אז תתנצר", מציע לו הרב. "להתנצר?" מתפלא האיש, "למה להתנצר?" "כי אז", השיב הרב, "תבלבל את המוח לכומר ולא לי".
יהודי אחד הגיע למכס
יהודי אחד הגיע למכס
רופא שיניים יהודי עשיר ברח לארה"ב בגלל אנטישמיות. היה לו רכוש רב, אך הוא לא יכול היה לקחת אותו, לכן מכר הכול ובכסף שנשאר לו, הוא בנה 5 סטים של שיניים תותבות, הרבה מעבר למה שמותר להעביר במכס האמריקאי. כשנחת בניו יורק, הגיע תורו במכס והפקיד תהה מדוע אדם זקוק ל-5 מערכות של שיניים תותבות. הסביר לו היהודי: "יהודים ששומרים כשרות מחזיקים שני סטים של כלים - אחד לבשר ואחד לחלב. אני כל כך דתי, שאני גם מחזיק שיניים נפרדות לבשר וחלב" הפקיד המבולבל ניער את ראשו ואמר: "או.קיי, בשביל זה אתה צריך שני סטים, מה עם ה-3 הנותרים?" ענה היהודי: "ובכן, יהודים חזקים מחזיקים כלים נפרדים לבשר וחלב לפסח, אבל אני כל כך דתי, שאני גם אוכל עם שיניים נפרדות - לבשר וחלב בפסח" "וואו!", אמר פקיד המכס "חוזק האמונה שלך מרשים ביותר, אם אתה מקפיד כך על דתך. אבל הרשה לי לשאול מה עם הסט החמישי?" היהודי מביט סביב בחשדנות, קורץ לפקיד ומסמן לו להתקרב. הפקיד רוכן כלפיו והיהודי לוחש בעדינות: "אם לומר את האמת... מדי פעם יש לי חשק לאיזה לבייקון"
המאהב שרץ מרתון
המאהב שרץ מרתון
אשה אחת מתכוננת לבילוי עם המאהב שלה בביתה. מפשיטה אותו ומכניסה אותו למיטה, כשלפתע היא שומעת את מכוניתו של בעלה נכנסת לחנייה . "מהר, אתה חייב לקפוץ מהחלון" האיצה במאהב . "אני לא יכול מותק, יורד גשם בחוץ", ענה לה המאהב העירום.. "אתה מוכרח, אם בעלי יתפוס אותנו הוא יהרוג את שנינו". המאהב קפץ החוצה עירום ונפל ישר לתוך שורה של רצי מרתון שחלפה במקום. הוא התחיל לרוץ לצידם עד שאחד מהם שואל אותו: "תגיד, תמיד אתה רץ מרתון בעירום?" "כן" עונה המאהב "אני אוהב לחוש את הרוח על עורי החשוף" "ותמיד אתה רץ עם הבגדים על הזרוע?" הציק הרץ שלצידו . "כן, כי ככה אני יכול להתלבש בקו הסיום, להיכנס לאוטו ולנסוע הביתה" "ותמיד אתה רץ עם קונדום?" הhקשה הנודניק. "לא", ענה המאהב "רק כשיורד גשם..."
החתולים בבתי הכנסת
החתולים בבתי הכנסת
בעיר קטנה היו 3 בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של חתולים המסתובבים במבנים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעייה. האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שהחתולים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה. הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בחתולים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית. הם לכדו את החתולים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת. בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם. לבסוף הם החליטו לקבל את החתולים כחברים בקהילה. עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור.
למה יהודי מיליונר ביקש הלוואה של אלף דולר?
למה יהודי מיליונר ביקש הלוואה של אלף דולר?
יהודי אמריקאי נכנס לבנק בניו יורק ופונה לפקיד במחלקת ההלוואות. הוא אומר לפקיד: "אני טס לישראל בענייני עסקים, ומבקש ללוות 1,000 דולר". הפקיד עונה לו "אין בעיה אדוני, אך הבנק צריך פיקדון על מנת להעניק לך את הלוואה". היהודי מפשפש בכיסו ומוציא צרור מפתחות. הוא מושיט לפקיד מפתחות של מכונית פרארי חדשה, שחנתה ברחוב ממול ואומר לו "הנה, זה יהיה הערבון שלי". הפקיד נראה מבולבל, אך מסכים לקחת את הרכב בשווי מיליון דולר. לאחר שהיהודי יוצא לדרכו, הפקיד רץ לספר למנהל הבנק ושאר הפקידים על האיש היהודי הפתי שהשתמש בפרארי שעולה מיליון דולר, כפיקדון להלוואה של 1,000 דולר. מנהל הבנק לא מאמין למשמע אוזניו ומבקש ללכת יחד עם הפקיד לראות את המכונית. כשהוא רואה כי הפקיד דובר אמת, הוא מבקש ממחלקת התחבורה להחנות את הפרארי בחניון השמור של הבנק. כעבור חודש היהודי חוזר מנסיעת העסקים וניגש לבנק כדי להחזיר את החוב. הוא שולף מכיסו את אותה חבילה של 1,000 דולר עם הגומייה של הבנק ושם על שולחנו של הפקיד, בתוספת ריבית של 7 דולר. הפקיד קורא למנהל הבנק כדי להציג לו את היהודי הפתי. המנהל אומר לו: "אדוני, אנחנו שמחים מאוד לעשות איתך עסקים ונשמח לעמוד איתך בקשר גם בעתיד, אך אנו קצת תמהים... בזמן שהיית בישראל שאלנו עליך קצת, וגילינו שאתה מולטי-מיליונר! מה שמפליא הוא - למה שמולטי-מיליונר יצטרך הלוואה של 1,000 דולר מהבנק ועוד ישתמש במכונית של מיליון דולר כעירבון?" היהודי מחייך אליו ועונה: "זה מאוד פשוט, תנסה לחשוב באיזה מקום בניו יורק אני יכול להחנות את הפרארי שלי לחודש שלם במחיר מגוחך של 7 דולר, ולהיות בטוח שהיא תהיה שם כשאחזור?"
הכתבת מחו״ל והיהודי שהתפלל לשלום
הכתבת מחו״ל והיהודי שהתפלל לשלום
עיתונאית מחו"ל ביקרה בכותל המערבי והסתכלה בעניין על המתרחש. היא ראתה יהודי קשיש שבדיוק סיים להתפלל, מקפל את הטלית ומתחיל ללכת משם. היא ניגשה אליו ושאלה: "האם אפשר לשוחח איתך?" היהודי: "בבקשה." הכתבת: "באיזה תכיפות אתה מתפלל כאן ככה?" היהודי ענה: "כל יום מזה כבר ארבעים שנה." העיתונאית: "ולמה אתה מתפלל?" היהודי: "אני מתפלל שהיהודים והפלסטינים יחיו בשלום בלי ריבים ומלחמות ושכל הילדים שלנו יגדלו בשובע בשלווה ובביטחון." העיתונאית: "ממש נהדר, ואיך אתה מרגיש אחרי שאתה מתפלל ככה כבר ארבעים שנה?" היהודי: "כאילו אני מדבר לקיר."
היהודי שביקש מגוי להתקין מזוזה בביתו
היהודי שביקש מגוי להתקין מזוזה בביתו
מקור תמונה: Adrian Grycuk
יהודי עשיר קנה בית מדהים בבוורלי הילס, קליפורניה ושכר מעצב-פנים מקומי. לאחר שביתו היה מוכן, נזכר בעל הבית ששכח להתקין מזוזות בדלתות. הוא נסע העירה, קנה 50 מזוזות מאד מהודרות וביקש ממעצב הפנים הגוי שיתקין כל אחת מהן על המשקוף, בצידה הימני של כל אחת מדלתות הבית, פרט לדלתות השירותים. הוא הלך מביתו קצת מודאג פן יפגע המעצב בצבע הטרי או שלא יתקין את המזוזות כהלכה, אך בשובו הביתה הוא נוכח שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו המלאה, ולכן שילם את שכר המעצב ברוחב-לב ואף הודה לו בחום. ממש לפני צאתו מהבית, אמר המעצב לבעל הבית: "אני ממש שמח שאתה מרוצה מעבודתי. אגב, הוצאתי את תעודות האחריות מכל המזוזות והנחתי אותן על השולחן בסלון..."
יהודים חוגגים את חג המולד
יהודים חוגגים את חג המולד
מורה בבית ספר אמריקאי העבירה שיעור חברה בנושא חג המולד. היא שאלה את הילדים כיצד הם חוגגים. הראשון ענה לה "אנחנו מתחילים בכנסייה, שם אנו קוראים מזמורים ושרים שירים במיסת חצות. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה לאכול פאי טעים ואז תולים את הגרביים על האח. בסוף אנו הולכים לישון ומחכים לבוקר למצוא מלא מתנות וצעצועים מתחת לעץ האשוח". "יפה מאוד!" אמרה המורה ופנתה לתלמיד הבא. "אני אחותי אמא ואבא הולכים לכנסייה ושרים שירים. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה וכולנו אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס עם חלב ליד האח ותולים מעליו את הגרביים. אנו מבלים כמעט את כל הלילה ערים וממתינים לסנטה קלאוס שיבוא עם מלא צעצועים ומתנות". "מעולה! ומה איתך?" פנתה המורה אל ג'ק, התלמיד היהודי, "מה עושים במשפחה שלכם בזמן החג?" "הו, אצלנו חג המולד הוא חגיגה גדולה מאוד!" המורה המופתעת המשיכה לחקור מתוך סקרנות "כן, תמשיך בבקשה..." "אנחנו מתחילים את היום בבית, ממתינים לאבא. איך שהוא חוזר מהמשרד, כולנו נכנסים לרולס רויס ושרים שירי חג המולד בדרך למפעל הצעצועים שלו. כשאנו מגיעים ורואים את המחסנים הריקים, אנו שרים 'ישו הוא חבר שלנו', ואז כולנו עולים למטוס הפרטי וטסים לחופשה בקאריביים!"
מה בנה הניצול היהודי על האי הבודד?
מה בנה הניצול היהודי על האי הבודד?
ספינה גדולת ממדים הפליגה לה באיטיות בסמוך לאי בודד. הקברניט, שסרק כהרגלו את השטח עם המשקפת, שם לב לפתע שעל האי עומד אדם כחוש ומוזנח שמסמן עם ידיו לעזרה. ללא היסוס הספינה שינתה את מסלולה אל האי והקברניט ירד במהירות אל החוף כדי להגיש לניצול סיוע ומעט מזון. תוך כדי שהוא נתן לאיש לאכול, ערך לו בדיקה גופנית ושמע את סיפורו, הוא שם לב לפתע שעל החוף סביבם היו בנויות 3 בקתות רעועות עשויות מעצי סחף. הוא הצביע על הבקתה הראשונה מימין ושאל את האיש בתמיהה: "למה היא משמשת אותך?" האיש ענה: "זה הבית שלי..." הקברניט הצביע על האמצעית ושאל: "ולמה זו משמשת אותך?" האיש אמר בגאווה: "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו!" הקברניט המבולבל תהה: "אז למה נועדה הבקתה השלישית?" האיש גלגל את עיניו ונאנח: "זה בית הכנסת האשכנזי..."
אנטישמיות במיאמי
אנטישמיות במיאמי
גב' רוזנברג ירדה מהמטוס שנחת זה הרגע במיאמי וחיפשה מקום להעביר בו את הלילה. בעודה נכנסת אל המלון הראשון שנקרה בדרכה, היא רואה את פקיד הקבלה: "שלום, אני גב' יטה רוזנברג, נחתתי לפני שעה קלה בעיר, אני עייפה מאוד ואשמח לחדר ללילה". פקיד הקבלה הסתכל עליה במבט מנוכר ואמר בקרירות: "מצטער גבירתי, אנחנו מלאים עד אפס מקום". באותו הרגע אדם עם מזוודה הגיעה לקבלה והניח את מפתחות חדרו בדרך ליציאתו מהמלון. "אוי, איזה יופי!", אמרה גב' רוזנברג, "אוכל לקחת את החדר שלו!" "מצטער, גבירתי", אמר הפקיד, "אך קיוויתי שתביני את הרמז. אנחנו לא משכירים חדרים ליהודים". "יהודים?", קראה בקול הגב', "מי כאן יהודי? אני קתולית!" בחוסר אמונה מוחלט, שאל אותה הפקיד: "אם את קתולית, אז תעני לי על השאלה: מיהו בנו של אלוהים?" "זה קל. ישו, כמובן". הפקיד, עדיין מסרב להשתכנע, שאל שוב: "ומי היו הוריו של ישו?" "מריה ויוסף", השיבה גב' רוזנברג בחוסר סבלנות. ״אם כך״, הקשה הפקיד, ״היכן נולד ישו?״ "באסם, בכלי בו היו מאכילים בהמות", ענתה גב' רוזנברג. "ומדוע ישו נולד דווקא באסם? ועוד בכלי בו מאכילים בהמות?", שאל הפקיד. וגברת רוזנברג, שהסבלנות שלה כבר נגמרה, אמרה לו: "כי שמוקים כמוך לא משכירים חדרים ליהודים!"
כשאלוהים ביקש החזר מעם ישראל
כשאלוהים ביקש החזר מעם ישראל
אלוהים כעס על בני ישראל שלא שמעו מצוותיו. לכן הוא התגלה אליהם ואמר: "כשנתתי לכם את התורה, אמרתם 'נעשה ונשמע'. מאז לא עשיתם כלום, ולכן אני דורש שתחזירו לי את מה שנתתי לכם". אמרו היהודים: "ולא תעניש אותנו?" ענה אלוהים: "אם תחזירו את הכל, אז גמרנו את החשבון בינינו" התאספו כל היהודים: רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים וכל שאר הזרמים, והבינו שעומדת מולם הזדמנות חד-פעמית לעשות סדר בדת היהודית. התחיל מבצע ענק של איסוף כל ארון הספרים היהודי, מדרש, פשט, תלמוד בבלי, ירושלמי, ראשונים, אחרונים, קונטרסים ובקיצור, הכל. במועד המיועד לכך הניחו את כל ספריהם על הר סיני וקראו לאלוהים לבוא ולבדוק שקיבל את כל מה שהביא להם. "מה זה?" שאל אלוהים. "החזרנו הכל" ענה העם. ענה אלוהים: "אבל מה זה? אני נתתי לכם רק חמישה ספרים...".
שיחה מצחיקה בין אבא לבן
שיחה מצחיקה בין אבא לבן
נער צעיר קיבל זה עתה את רישיון הנהיגה שלו. הוא ניגש אל אביו, שהיה רב ושאל אם יוכלו לדון בסוגיית שימושו ברכב המשפחתי. האב לקח את בנו אל חדר הלימוד ואמר: "אני אעשה איתך עיסקה. אתה תשפר את הציונים שלך, תלמד קצת גמרא, תסתפר ואז נמשיך לדון בבקשה שלך" כחודש לאחר מכן, חזר הנער אל אביו ושוב שאל אותו אם יוכלו לדון בעניין השימוש ברכב. הם הלכו יחד לחדר הלימוד. "בני, אני מאוד גאה בך". אמר האב, "העלית את הציונים שלך, למדת גמרא בהתמדה, אבל מה? לא הסתפרת". הנער חשב לרגע ואז אמר: "אתה יודע אבא, חשבתי על זה. לשמשון הגיבור היה שיער ארוך, למשה רבינו היה שיער ארוך, לנוח היה שיער ארוך ואפילו לישו היה שיער ארוך" ענה האב: "ולכל מקום אליו הם הלכו, הם הגיעו ברגל!"
הרשת היהודית
הרשת היהודית
בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?" עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?" שואל הנשיא: "מה זה?" "ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל". הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך. הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין. תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?" הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."
שני יהודים מחפשים עבודה בניו יורק
שני יהודים מחפשים עבודה בניו יורק
בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים, יהודים רבים חסרי-כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים כאלה הסתובבו בניו-יורק, עד שבאחד הרחובות הם רואים שלט JOBS. הם מצליחים להבין איכשהו שזו לשכת עבודה. אומר יענקל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר". מצליח חיים להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. לשאלה המתבקשת: "נו?!" מצד יענקל, עונה חיים: "אז ככה, נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת והם מיד התחילו לבחון אותי. שאל הגבר הראשון : ׳DO YOU SPEAK ENGLISH?׳ עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה למעלה. אמר השני : ׳SHOW US YOUR HAND׳ עשיתי חשבון ש-HAND זה בטח כמו "האנט" ביידיש והראיתי להם את היד. אמר השלישי : ׳SHOW US YOUR FOOT׳ עשיתי חשבון ש- FOOT זה כמו "פוס" והראיתי להם את הרגל״ "נו... " שואל יענקל בקוצר רוח , "ואז...?" ממשיך חיים: ״ואז האישה שאלה : ׳DO YOU SMOKE?׳ הראיתי לה את השמוק, נדמה לי שכאן עשיתי טעות...״
סיפורו של הסמוראי היהודי
סיפורו של הסמוראי היהודי
היה היה קיסר יפני חזק, שחיפש צ'יף חדש שיפקח על צבא הלוחמים שלו. הוא פירסם מודעה ברחבי הממלכה וקרא לסמוראים המוכשרים ביותר להיענות לאתגר. שנה חלפה ורק שלושה סמוראים הגישו מועמדות לתפקיד התובעני: סמוראי יפני, סמוראי סיני וסמוראי יהודי. שלושתם נקראו אל מבחן הקבלה מול הקיסר. תחילה, ביקש הקיסר מהסמוראי היפני להוכיח לו מדוע עליו להיות הצ'יף הראשי. הסמוראי היפני פתח קופסת גפרורים, הוציא מתוכה דבורה, הניף את חרבו באוויר וב"ווש!" אחד חצה את הדבורה לשתיים. הקיסר קרא בקול: "זה מרשים מאוד!" שני, הוא קרא לסמוראי הסיני וביקש גם ממנו להוכיח לו מדוע הוא זה שצריך להיבחר לתפקיד. הסמוראי הסיני פתח קופסת גפרורים והוציא מתוכה זבוב מזמזם. "ווש! ווש! ווש! ווש!" הניף הסמוראי את חרבו והזבוב נפל ומת, קצוץ לארבעה חלקים. הקיסר קרא בקול: "זה מרשים מאוד!" אחרון הוא פנה לסמוראי היהודי וביקש ממנו להוכיח לו שהוא ראוי ומתאים לתפקיד. הסמוראי היהודי פתח קופסת גפרורים והוציא מתוכה יתוש. הוא הניף את החרב באוויר ועשה "ווש!" אחד, אך היתוש עדיין נותר בחיים... הקיסר, כמובן מאוכזב, אמר לו: "שאפתני מאוד, אבל למה היתוש לא מת?" ענה לו הסמוראי היהודי "ברית מילה לא נועדה להרוג"
הבור בכניסה לעיר חלם
הבור בכניסה לעיר חלם
בכניסה לעיר חלם היה בור גדול בכביש ובעלי עגלות שהיו נוסעים בלילה היו נכנסים לבור, העגלה הייתה קופצת והנוסעים היו נחבטים בחוזקה בגג או ברצפת העגלה. עד שהיו מביאים אותם לבית החולים, היה מצבם מחמיר וחלקם היו נופחים את נשמתם. כינס ראש העיר חלם את מועצת החכמים כיצד לפתור את הבעיה. הציע מנהל בית החולים: "אני מציע להצמיד רופא לבור שייטפל מיידית בחולים וכך יינצלו חייהם". אמר ראש העיר: "זה רעיון טוב, אבל לא מספיק טוב". הציע הממונה על העגלות: "נצמיד אמבולנס לבור שיוביל במהירות את הפצועים לבית החולים". אמר ראש העיר: "זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב". אמר מהנדס העיר: "אני מציע לבנות בית חולים על יד הבור וכך יפונו החולים במהירות לבית החולים". אמר ראש העיר: "זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב!, אני מציע לסתום את הבור ולחפור בור חדש ליד בית החולים!"
לא זול להיות יהודי
לא זול להיות יהודי
יהודי בשם משה חי דלת מול דלת עם ג'ון, נוצרי שלביתו נהגו לפרוץ לעיתים תכופות. יום אחד עצר ג'ון את משה ושאל אותו: "תגיד לי משה, מה הדבר הזה שיש לך על המשקוף של הדלת, האם זה אזעקה?" "לא ידידי, קוראים לזה מזוזה, זה חלק מהמצוות היהודיות לשמירה על הבית. בתוך הקופסא הזאת יש קלף, שעליו כתובות מספר תפילות ששומרות על הבית". "ותגיד לי משה, אתה חושב שתוכל לשים מזוזה אחת גם על המשקוף שלי? נראה שזה עובד ממש טוב". "תקשיב ג'ון, המזוזה זה לבתים של יהודים". ג'ון התעקש: "אנחנו כולנו ילדים של אלוהים, אנחנו גם חברים המון המון שנים..." "בסדר", השתכנע משה, "בגלל החברות הארוכה בנינו אני אשים מזוזה על פתח ביתך". מספר חודשים לאחר מכן, ג'ון דפק על דלתו של משה ואמר: "סלח לי בבקשה, אבל אני מחזיר לך את המזוזה". "מה קרה?", שאל משה, "עדיין פורצים לך לבית?" "לא", אמר ג'ון, "הגנבים הפסיקו לפרוץ לי לבית, אבל מאז ששמת לי את המזוזה, בכל 15 דקות הפעמון של הדלת שלי מצלצל ואנשים מבקשים תרומות: לבית הכנסת, לבית חב"ד, לבתי ספר יהודיים, לעניים וכו' וכו'. עשיתי חישוב, והגעתי למסקנה שהתרומות עולות לי יותר ממה שהגנבים לוקחים!"
מדבר לקיר
מדבר לקיר
עיתונאית מחו"ל מבקרת בכותל המערבי, מסתכלת בעניין על המתרחש ורואה יהודי קשיש שבדיוק גמר להתפלל, מקפל את הטלית ומתחיל ללכת משם. היא ניגשת אליו ושואלת, "האם אפשר לשוחח איתך?" היהודי: "בבקשה". העיתונאית: "באיזו תכיפות אתה מתפלל כאן ככה?" היהודי עונה: "כל יום מזה כבר ארבעים שנה". העיתונאית: "ולמה אתה מתפלל?" היהודי: "אני מתפלל שהיהודים והפלסטינים יחיו בשלום בלי ריבים ומלחמות ושכל הילדים שלנו יגדלו בשובע, בשלווה ובביטחון". העיתונאית: "ממש נהדר, ואיך אתה מרגיש אחרי שאתה מתפלל ככה כבר ארבעים שנה?" היהודי: "כאילו אני מדבר לקיר!!".
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.