לקט בדיחות על יהודים

אנחנו - היהודים - עם מאוד מיוחד. יש לנו היסטוריה ארוכה, תרבות ייחודית ומנהגים שזר לא יבין. כל אלה יוצרים מצבים מצחיקים במיוחד בינינו לבין עצמנו, וגם כאשר אנחנו נתקלים באנשים זרים. מוכנים לצחוק קצת על עצמכם? התפנקו על לקט בדיחות היהודים שיעשה לכם את היום!

משפט המהמרים
משפט המהמרים
נוצרי, מוסלמי ויהודי מובאים בפני שופט ומואשמים בהשתתפות בהימורים לא חוקיים במסגרת משחק פוקר. השופט פונה אל הנוצרי ראשון ואומר, "אתם שלושתכם מואשמים בהימורים לא חוקיים! האם אתה שיחקת פוקר אתמול?". הכומר ממלמל בלחש ומתחת לשפה, "ישו סלח לי", ואז עונה לשופט "לא" בקול חזק וברור. השופט פונה אל המוסלמי, "גם אתה מואשם ששיחקת פוקר אתמול בלילה, האם באמת עשית משהו שכזה?", המוסלמי ממלמל בלחש ומתחת לשפה, "אללה סלח לי", ואז עונה לשופט "לא" בקול חזק וברור. לבסוף השופט פונה ליהודי, "אני מכיר אותך ואת מנהגי העם שלך, אני יודע שאחת מ-10 הדיברות שלכם היא לא לשקר, אז תגיד לי את האמת! האם אתה שיחקת פוקר אתמול בלילה?". היהודי מסתכל על הנוצרי, מסתכל על המוסלמי, פונה לשופט ואומר: "אני לא יכול לשחק לבד נכון???"
מלך נואש וצייר יהודי חכם
מלך נואש וצייר יהודי חכם
לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים. אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד. המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו. אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו. "אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן. "כמובן" ענה אביו. "מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?" "האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"
ככה מראים לאנטישמים מה זה!
ככה מראים לאנטישמים מה זה!
בטיסה של חברת תעופה מטקסס לניו יורק, מצאה עצמה גברת טקסנית מבוגרת יושבת ליד גבר חרדי. הגברת קראה לדייל הראשי על מנת להתלונן על מקום מושבה. "מה הבעיה גברת?" שאל הדייל. "הושבתם אותי ליד יהודי! אני לא יכולה לשבת ליד יהודי, ועוד כזה שנראה ככה! נא מצאו עבורי מקום ישיבה אחר!" ענתה בזעם. "אבדוק מה ניתן לעשות בעניין, גברת" השיב הדייל, "אך דעי לך שהטיסה מלאה לגמרי ואני לא חושב שיש מקום ישיבה אחר פנוי." הדייל הלך לברר, והאישה עסקה בשליחת מבטים זעופים לעבר היהודי הנבוך שישב לידה. מספר דקות לאחר מכן הדייל חזר ואמר: "גברתי, מחלקת תיירים ומחלקת עסקים מלאות, אבל יש לנו מושב אחד במחלקה ראשונה." בטרם הספיקה הגברת לענות, המשיך הדייל בדבריו: "רק במקרים יוצאי דופן אנו יכולים לשדרג למקום כזה אחרי העלייה למטוס, וכבר פניתי לקברניט לצורך קבלת אישור. לאור הנסיבות, הקברניט חושב שאין להכריח אף אחד לשבת בסמוך לאדם כל כך לא נעים!" הדייל פנה אל היהודי שישב בסמוך לאישה ואמר: "אדוני, התואיל לאסוף את חפציך, יש לי עבורך מקום ישיבה נוח במחלקה הראשונה." הנוסעים שישבו בסמוך פרצו במחיאות כפיים כאשר היהודי פסע לעבר קדמת המטוס. הגברת סיננה בכעס: "ודאי הקברניט טעה!" הדייל ענה: "לא גברת, קפטן שטיינברג לעולם אינו טועה..."
החגים המוזרים של היהודים
החגים המוזרים של היהודים
צעירה נוצרייה מעיירה קטנה במזרח אירופה הלכה לעבוד בעיר הגדולה אצל משפחה יהודית. אחרי מספר חודשים, כשחזרה לחופשה לכפר שלה, הקרובים שאלו אותה: "איך זה לעבוד אצל היהודים?" היא ענתה: "הם מאוד נחמדים, משלמים תמיד בזמן ונותנים מתנות בחגים. אבל החגים שלהם מאוד משונים! יש להם חג שנקרא שבת שבו הם אוכלים בפינת אוכל ומעשנים בשירותים. יש להם חג שנקרא תשעה באב שבו הם מעשנים בפינת אוכל ואוכלים בשירותים. ויש להם עוד חג שנקרא יום כיפור שבו הם גם מעשנים וגם אוכלים בשירותים."
שידוך לבת העשיר
שידוך לבת העשיר
בתו של היהודי העשיר ביותר בקהילתו הגיעה לגיל הנישואין, וכל הגברים בעיר באו להציע את עצמם לחתונה. הגיע לביתו של העשיר האדם העני ביותר בעיר והציע לו את בנו כשידוך ראוי. כשהציג העני את בנו, שם לב העשיר לרטיה על עינו של הבן. אמר העשיר, "בתי שווה את משקלה בזהב! נראה לך שאסכים לחתן אותה לשתום עין?!" ענה האב העני, "גם למשה דיין הייתה עין אחת!" אמר העשיר בכעס, "ולא רק זאת, הבן שלך עני ודל כמוך! כזה גבר ראוי לבתי?!" ענה האב העני, "מה זה משנה? גם הרבי עקיבא היה עני ודל!" אמר העשיר, "אבל הוא לא רב, אתה חושב שאסכים שטיפש יינשא לבתי?!" ענה העני, "נכון, אבל גם רוטשילד לא היה חכם בתורה!" האב העשיר ענה לו בזעם "מי אתה חושב שאתה?! עופו מפה שניכם!" וזרק את שניהם מביתו. כשחזרו הביתה, חיכתה אשת העני בפתח הבית ושאלה אותו, "נו? מה הוא אמר?" ענה לה העני "שישכח מזה! אני לא מבין את הדרישות של אנשים היום. הצעתי לו חתן שהוא שילוב של משה דיין, רבי עקיבא ורוטשילד, והוא סילק אותי הביתה!"
התוכי שידע לדבר יידיש
התוכי שידע לדבר יידיש
מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..." מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון. למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי. בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו. המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים. בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה. "נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום. תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?" "מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"
טעות בחסות הרב
טעות בחסות הרב
משה הלך לרב לקבל ייעוץ. "רבי, תאמר לי האם זה בסדר להרוויח מטעות של מישהו אחר?" "לא משה, זה לא בסדר." ענה הרב. "אתה בטוח?" שאל משה. "בטח שאני בטוח!" ענה הרב. "אוקי, כבוד הרב, אם אתה כל-כך בטוח, מה לגבי ה-400 שקלים שנתתי לך על שחיתנת אותי עם אשתי?"
נשיאת ארה"ב היהודייה הראשונה ואימה
נשיאת ארה"ב היהודייה הראשונה ואימה
בשנת 2028, אחרי מערכת בחירות ארוכה ומייגעת, נבחרת לראשונה בארה"ב אישה לנשיאות, ולא סתם אחת – אלא אישה יהודייה בשם שרה גולדשטיין. הדבר הראשון ששרה עושה לאחר שהוכרזה כמנצחת הוא להתקשר לאימה. "היי אימא, מה שלומך? שמעת שניצחתי? אני נשיאת ארה"ב!", אומרת האישה הראשונה החדשה בגאווה. "כן שרהל'ה שלי, תודה לאל ניצחת", עונה האם. "אז אני מניחה שאת תבואי לטקס ההשבעה שלי אימא, נכון?", שואלת שרה. משיבה לה האם בנימוס: "אני לא בטוחה. את יודעת שרה'לה, זה עכשיו איזה 9-10 שעות נסיעה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו פעם בשביל זה. הדלקת פרקים שלו הורגת אותו..." "אל תדאגי אימא", אומרת לה שרה מיד, "אני אשלח את המטוס הנשיאותי כדי לקחת אותך ואת אבא ולהחזיר אתכם. ואני גם אדאג ללימוזינה שתביא אתכם עד לטקס". "לא יודעת...", ממשיכה האם להתלבט, "כולם כל כך מגונדרים שם בוושינגטון הזו. מה אני בכלל יכולה ללבוש לאירוע כזה?" "אל תהיי לחוצה אימא. אני אוודא שיסדרו לך את שמלת הערב הכי יפה, שתיתפר בדיוק לפי המידות שלך על ידי המעצב הכי טוב בניו יורק!" לבסוף אימא של שרה גולדשטיין מתרצה וב-20 לינואר 2029 מתייצבת לטקס ההשבעה לנשיאות ארה"ב של ביתה. היא מתיישבת בשורה הראשונה, וכאשר שרה עולה אל הבמה ומתחילה להישבע, פונה האם לסנטור שיושב ממש לידה ואומרת לו: "אתה רואה את האישה היהודייה הזו שם, ששמה את ידה על ספר התורה ונשבעת ממש עכשיו לתפקיד נשיאת ארה"ב?" "כן גבירתי, בוודאי שאני רואה", עונה לה הסנטור. "אז רק שתדע", אומרת לו האם, "שאח שלה הוא רופא!"
ילד יהודי חוזר הביתה מבית הספר ומספר לאבא שלו שנבחר לשחק בתפקיד ראשי בהצגה של הכיתה.
״באיזה תפקיד?״ שואל האבא.
״בתפקיד של בעל יהודי״ עונה הילד.
פוקד עליו האבא: ״תחזור מיד לבית הספר ותגיד למורה שאתה רוצה תפקיד שגם מדברים בו!״
העם היהודי לא פראייר
העם היהודי לא פראייר
לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים. ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!" הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?" גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!" "נו ומה קרה אז?" שאל מישהו "מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"
מעניין לעניין
מעניין לעניין
שני יהודים, צעיר ומבוגר, נסעו ברכבת לוורשה. שואל הצעיר את המבוגר: "מה השעה?" המבוגר מביט בו, אבל לא עונה. מתעטף במעילו ונרדם. בבוקר, בדיוק כשהרכבת עמדה להגיע לתחנה אמר המבוגר: "שאלת אותי מה השעה. עכשיו שמונה ועשרים. הגענו." הצעיר שאל: "אבל למה לא ענית לי אמש?" ענה המבוגר: "כי הדרך ארוכה, אם הייתי עונה לך היית פותח איתי בשיחה, אחר כך היית מברר אם אני גר בוורשה ובאיזה רחוב. אחר כך מעניין לעניין בין השאר, האם יש לי בת. כך, באחד הימים היית בא להתארח אצלי ולבסוף מבקש את ידה של בתי. ואני ממש לא מתכוון לחתן את בתי לאיש שאפילו שעון אין לו!"
התחקיר של האברך
התחקיר של האברך
אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו. האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..." בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?" "טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"
הרב שטמן פתק בכותל בשביל חבר
הרב שטמן פתק בכותל בשביל חבר
מקור תמונה: canva.com
הרב הניו יורקי ג'ונתן כהן בדיוק נכנס לנמל התעופה קנדי בדרכו לעלות על טיסה לישראל, כשפתאום פגש בטרמינל את חנהל'ה, חברת ילדות שלו מלוס אנג'לס אותה לא ראה כבר שנים ארוכות. "אוי, כמה טוב לראות אותך חנה'לה!", בירך אותה לשלום הרב, "מה שלומך בימים אלו?" "יכול היה להיות יותר טוב", ענתה לו חנהל'ה ונימת צער עמוק בקולה: "אני ובעלי ינקי מנסים להביא ילד לעולם כבר 15 שנים ולא מצליחים". "אוי א-ברוך, אני כל כך מצטער לשמוע", אמר בתגובה הרב, "אבל תשמחי לדעת שאני בדיוק בדרך לעלות על טיסה לישראל, שם אני נוסע לביקור בכותל המערבי הקדוש בירושלים. אני מבטיח לך שאשים שם פתק עם בקשה מיוחדת לאלוהים עבורך ועבור בעלך ינקי היקר". "תודה רבה לך, רבי ג'ונתן", בירכה אותה חנהל'ה, "שתהיה לך דרך צלחה". אחרי עוד כמה דברי חולין קצרים שהחליפו השניים, הם נפרדו לדרכיהם. 5 שנים לאחר מכן, כשג'ונתן בדיוק אכל ארוחת ערב בדירתו בניו-יורק, הוא שמע דפיקה בדלת. הוא פתח ומצא את חנהל'ה עומדת על סף הדלת עם בטן הריונית גדולה. "אוי ג'ונתן היקר", היא התמוגגה למראה חברה הוותיק אחרי שנכנסה לדירתו, "זוכר את הפתק הזה שהבטחת שתטמון עבורי בכותל לפני כמה שנים? אז תשמח לשמוע שאני ובעלי ינקי כבר הצלחנו להביא מאז לעולם זוג תאומים מתוקים, ואז עוד שלישייה חמודה – ועכשיו אני בדיוק בהריון עם לא פחות מרביעייה!" הרב ההמום לא יכול היה להסיר את החיוך מפניו אחרי ששמע את הבשורה של חנהל'ה, ואז פתאום היא שלפה מתיקה כרטיס טיסה לישראל עם התאריך של מחר ונתנה אותו בידיו של הרב. "חנהל'ה היקרה", אמר הרב בתדהמה, "אושרך אושרי – ממש לא הייתה צריכה להביא לי מתנת תודה עבור זה". "מתנת תודה?", אמרה חנהל'ה ולפתע נימת הקול שלה השתנתה והפכה כעוסה: "אני רוצה שתיסע עכשיו לירושלים, תמצא את הפתק הזה ששמת בכותל ותוציא ותקרע אותו! אני לא יכולה עם הלידות האלו יותר!"
לבקש טובות מאלוהים
לבקש טובות מאלוהים
יהודי אחד רצה להשיא את בתו הבכורה, אך לא היה לו כסף לנדוניה ולחתונה. הוא חיפש בכל דרך, בדק אפשרויות, ניסה ללוות, חסך, ועשה כל מה שרק יכל, אך לא הצליח לגייס מספיק ממון לחתונה. לילה אחד, לאחר שהתהפך במיטה וחשב על פתרון, החליט לכתוב מכתב לאלוהים. הוא התיישב למול השולחן וכתב מכתב בזו הלשון: "אלוהים, אני רוצה להשיא את בתי הבכורה ואין לי כסף לחתונה, אני לא רוצה שבתי האהובה תישאר רווקה. אנא עזור לי! עשיתי כל מה שיכולתי ולא הצלחתי לחסוך די כסף, אני עדיין זקוק לחמישים אלף דולר לקיום החתונה והנדוניה. בתודה, מנחם מענדל" הוא קיפל את המכתב, שם במעטפה, הדביק שלושה בולים ושלח בדואר. הדוור שמיין את המכתבים, כמו בכל עיירה יהודית, הסתקרן כשראה מכתב לאלוהים, שנכתב על ידי שכנו ומכרו. הוא חשב לעצמו: "מה קרה לו שהוא שולח מכתב לאלוהים???" ופתח אותו כדי ולראות במה מדובר. אחרי שסיים לקרוא, הבין מה עליו לעשות. הוא מיד שלח את המכתב לרוטשילד. המזכירה של רוטשילד קיבלה את המכתב, ואמרה: "מכתב לאלוהים אני לא פותחת." העבירה את המכתב סגור לרוטשילד, שלאחר התלבטויות קשות החליט לפתוח אותו. רוטשילד קרא את המכתב והסיפור נגע ללבו. הוא ביקש ממזכירתו להעביר ליהודי סכום כסף שיספיק לחתונת בתו, מבלי שיצטרך לשלם מס על ההעברה הכספית, והמזכירה העבירה ליהודי המסכן ארבעים אלף דולר. היהודי קיבל את הכסף, התרגש מאוד והצליח לערוך חתונה יפה. אחרי שנה, בתו השנייה עמדה להתחתן, והוא שוב לא הצליח לגייס ממון. הוא החליט לנסות שוב לכתוב לאלוהים. הדוור ראה מכתב נוסף לאלוהים משכנו, הבין שמדובר בחתונת בתו השנייה ושלח את המכתב לרוטשילד. המזכירה של רוטשילד גם הפעם לא פתחה את המכתב, ורוטשילד, שזיהה את הדפוס החוזר, החליט לפתוח אותו, וזה מה שקרא: "אלוהים היקר, תודה רבה על הכסף לחתונת בתי הבכורה בשנה שעברה. אני עומד להשיא את בתי השנייה וגם הפעם לא הצלחתי לגייס מספיק כספים לחתונה. אני לא רוצה שבתי תחשוב שאני אוהב את אחותה יותר, ותישאר רווקה לנצח. אנא עזור לי! אני זקוק לחמישים אלף דולר לקיום החתונה והנדוניה בתודה, מנחם מענדל "נ.ב. הפעם אל תעביר את הכסף דרך רוטשילד. הנבלה לוקח 20% עמלה!"
מה עלה בגורלו של היהודי שהתנצר?
מה עלה בגורלו של היהודי שהתנצר?
זוג קבצנים יהודים טיילו יחדיו ברחובות העיר שלהם כדי למצוא מקומות חדשים לקבץ בהם נדבות, כשלפתע הם נתקלו בכנסייה מפוארת שלצידה שלט שעליו נכתב: "התנצרו היום! 1,000 דולר לכל מאמין חדש!". ההבטחה המוזרה הזאת עוררה את סקרנותם של הקבצנים, אך הם לא יכלו שלא להטיל ספק בקשר לנכונותה. אם הדבר נכון אז הרי שיש להם הזדמנות להרוויח הרבה כסף, ואמנם לא הייתה להם שום כוונה להמיר את דתם באמת, אבל 1,000 דולר הם 1,000 דולר. לאחר כמה דקות של התייעצות הצמד הגיע להחלטה: האחד ייכנס לכנסייה כדי לראות האם מה שכתוב בשלט נכון, והשני ימתין בחוץ כדי לחלץ אותו במידת הצורך. הקבצן הראשון נכנס לכנסייה ושותפו התיישב בחוץ וחיכה. עברו דקה, שתי דקות, 10 דקות, שעה... ובכל הזמן הזה הוא רק חשב על מה שהוא וחברו יוכלו לעשות עם הכסף. לאחר שעתיים יצא הקבצן השני מהכנסייה וחברו מיד פנה אליו במבול של שאלות. "נו? מה קרה? מה הם אמרו לך? הסכימו שתתנצר?" "כן, מבחינתם אני נוצרי עכשיו" אמר הקבצן שיצא מהכנסייה. "והם באמת נותנים כסף לכל מי שמוכן להתנצר?" שאל חברו. "זה לא בדיוק נכון" אמר הקבצן השני, "הם נותנים את הכסף רק לאדם הראשון שמתנצר בכל יום." "ממזרים שקרנים!" קרא הקבצן הראשון בקול, אך חברו מיהר להשתיק אותו ולהמשיך בדבריו: "למרבה המזל אני הייתי האדם הראשון שהתנצר היום." "אז נתנו לך 1,000 דולר או שלא נתנו לך 1,000 דולר?!" שאל הקבצן הראשון. "אוי אתם היהודים... כל מה שמעניין אתכם זה רק כסף" אמר הקבצן השני והלך לדרכו.
מעשה שמתחיל במפגש בשירותים ציבוריים...
מעשה שמתחיל במפגש בשירותים ציבוריים...
שני גברים עומדים אחד ליד השני במשתנה בתוך שירותים ציבוריים, ועושים את מה שעושים. אחרי מספר רגעים, אחד מהם פונה פתאום לשני ומתחיל לדבר איתו... - "סליחה אדוני, אתה במקרה יהודי?" - "כן, אני יהודי." - "ותגיד לי רגע, יכול להיות שאתה במקור מקרקוב?" - "כן אני נולדתי שם, איך אתה יודע את זה?" - "וכשאתה היית ילד, אתה זוכר שהיו לוקחים אותך לבית כנסת קטן ליד רחוב שירוקה?" - "כן! תגיד לי, אנחנו מכירים אחד את השני שאתה יודע עלי כל כך הרבה?" - "לא, אבל אני יודע שרבי גולדברג הפוזל עם הידיים הרועדות עשה שם את הבריתות לכל הילדים." - "נכון! אבל עדיין, איך אתה ידעת שאני משם אם אתה לא מכיר אותי?" - "כי אתה משתין לי על הנעל!"
זוג יהודי נשוי זוכה בלוטו.
האישה אומרת לבעלה: ״יצחק, מה נעשה בקשר לכל מכתבי הבקשות ותחנונים?״
אז הוא עונה לה: ״נמשיך לשלוח אותם!״
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
המשך עם: Google
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.