שפרו לעצמכם את מצב הרוח עם לקט בדיחות שיוציא מכם צחוק גדול

יש לכם כמה דקות פנויות בין העבודה, המטלות והילדים? נצלו אותן כדי לספוג קצת הומור משובח! הלקט הבא מורכב מכמה בדיחות קורעות במיוחד בנושאים מגוונים בנושאים מגוונים שאחרי שתקראו אותן אתם לא רק תצחקו בקול רם, אלא גם תרצו לשתף כל אחת מהן עם חבריכם. תיהנו!

90% מהורות זה להגיד לילדים בכל ערב "יאללה, הגיע הזמן לישון" בערך 150 פעם בין 20:00 ל-21:00.
על פי "חוק הילד", הזמן המושלם להישאר בגן השעשועים הוא תמיד 5 דקות נוספות.
אם אתה רוצה שהילדים שלך יבואו, אל תקרא להם בקול רם, פשוט תפתח שקית ביסלי והם יהיו שם במהירות האור.
שאלתי את אמא שלי אם אני מאומצת, היא אמרה: "עדיין לא, אבל פרסמנו מודעה..."
הרב נגד הכומר: מה יהיה גורל היהודים בעיירה?
הרב נגד הכומר: מה יהיה גורל היהודים בעיירה?
לפני שנים רבות בעיירה גדולה באיטליה, הכומר שעמד בראש הכנסייה המקומית החליט שיש להמיר את כל יהודי האזור לנצרות, ומי שיסרב יגורש. כמובן שהקהילה היהודית לא הסכימה לקבל את הגזירה הזאת בשתיקה, אז הם הציעו לכומר עסקה: לנהל דיון על הנושא עם הרב הראשי שלה בתקווה שזה יוכל לשנות את דעתו. אם הרב ינצח, היהודים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בשלום, ואם הכומר ינצח הם יעזבו את העיירה. הכומר הסכים להצעה, אבל ביום שבו נקבע הדיון התגלתה בעיה גדולה מאוד - הרב הזקן של הקהילה היהודית לא דיבר איטלקית והכומר לא דיבר עברית... "אני אשמח לתרגם עבורך את הרבי", אמר אחד מהיהודים לכומר, אך הוא סירב. "בדיון שכזה אין מקום למתורגמנים, אנחנו צריכים לדבר על נושאי דת חשובים ועל התנצרותם של כל היהודים באזור, אז רק אני והרב יכולים לתקשר. אם אנחנו לא יכולים לדבר זה עם זה, אז פשוט ננהל את הוויכוח הזה ללא מילים!" וכך יצא שהכומר והרב ישבו זה מול זה לצד שולחן בכנסייה המקומית בזמן שנציגי הקהילות שלהם הביטו בהם וחיכו לראות כיצד הם יפתרו את הסוגיה שעל הפרק. הכומר התחיל בכך שהוא הרים את כף ידו והראה לרב שלוש אצבעות. בתגובה, הרב הרים את כף ידו והראה לכומר אצבע אחת. לאחר מכן הכומר הרים אצבע אחת וסובב אותה סביב ראשו. הרב חשב למשך כמה שניות ואז הצביע עם האצבע שלו לכיוון האדמה. בתגובה, הכומר הניח על השולחן לחם קודש וכוס יין. כשהרב ראה את זה הוא הניח על השולחן תפוח עץ, וברגע שהוא עשה זאת הכומר קם בפתאומיות, הכריז שהרב החכם שכנע אותו וששום דבר רע לא יקרה ליהודים. מאוחר יותר באותו הערב שאלו את הכומר כמה מהתושבים הנוצרים של הכפר מה בדיוק קרה בינו לבין הרב, ולמה הוא שינה את דעתו לגבי המרת היהודים בעיירה. ענה להם הכומר: "בהתחלה הרמתי מול הרב שלוש אצבעות כדי לסמן את השילוש הקדוש של הנצרות שכל היהודים חייבים לקבל, ואז הוא הראה לי אצבע אחת כדי לסמן את האל האחד שעומד בבסיס שתי הדתות. אחר כך סובבתי את האצבע שלי סביבי כדי להראות לו שהאל נמצא בכל מקום בכנסייה, אז הוא הצביע על עצמו כדי להגיד לי שהאל נמצא גם בו ובאנשי הקהילה שלו. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותו אם אני אזכיר לו את הניסים המופלאים שישו עשה בעזרת לחם הקודש והיין, אבל אז הרב שלף תפוח והזכיר לי שהאל האחד הוא שיצר את העולם ואת אדם וחווה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לתת ליהודים לחיות באמונתם..." במקביל, אנשי הקהילה היהודית חגגו עם הרב שלהם, אבל גם היו סקרנים מאוד לשמוע איך הוא הצליח לשנות את דעתו של הכומר. "האמת היא שאין לי מושג!" אמר הרבי, "בהתחלה הוא סימן לי עם היד שהוא נותן לנו 3 ימים להתנצר או לעזוב את העיר, אז אמרתי לו שמצדי הוא יכול לדחוף אצבע! אחר כך הוא איים עלי שאנחנו מוקפים בנוצרים, אבל אני אמרתי לו שאנחנו נשארים כאן ואין לנו כוונה לעזוב!" "ומה קרה אחר כך?" שאלו כולם את הרב. "אני לא יודע!" הוא ענה, "פתאום הכומר המטורלל הזה שם את ארוחת הצהריים שלו על השולחן אז גם אני הוצאתי את שלי..."
האימא, הבן וצלוחית הכסף
האימא, הבן וצלוחית הכסף
אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר". כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?" "אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה. באהבה, אימא'
השייח' שתבע את הרכבת בגלל גמל
השייח' שתבע את הרכבת בגלל גמל
סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד. שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי. השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!". שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".
איך מרשימים בלונדינית?
איך מרשימים בלונדינית?
גבר מבוגר ושמנמן, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה בלונדינית. הוא ניגש למאמן הכושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הבחורה החתיכה שעומדת שם?" המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי.."
הילד שנחנק ממטבע
הילד שנחנק ממטבע
אב נכנס עם בנו לחנות ספרים, בעוד שהבן שלו משחק עם מטבע של חצי שקל. לפתע האבא רואה שהבן בלע בטעות את המטבע ופניו הופכות לכחולות. האב נכנס להיסטריה וצועק לעזרה. לפתע קמה אישה בחליפת עסקים בבית הקפה הסמוך, ותוך שהיא מקפלת ומניחה בצד את העיתון שקראה, צועדת באלגנטיות לעבר החנות, מגיעה אל הילד, מורידה לו את התחתונים ותופסת אותו בביצים. בהתחלה בעדינות ולאט לאט מהדקת את ידיה בחוזקה סביבן, עד שהילד מקיא את המטבע. האישה צועדת חזרה לבית הקפה מבלי לומר מילה ושבה לקרוא בעיתון שזנחה. האב ההמום, לאחר שווידא שלבנו לא נעשה נזק, רץ לכיוונה, הודה לה ושאל: "גבירתי, הצלת את הבן שלי! אני רק לא מבין מה עשית, את רופאה?" "לא", ענתה האישה, "עורכת דין לענייני גירושין".
היהירות הישראלית
היהירות הישראלית
סעודי, קטרי, פרסי וישראלי מיליארדרים ישבו בבית קפה. אמר הסעודי: "יש לי קצת עודף כסף, אני חושב שאקנה את חברת אפל". הקטרי הוסיף: "גם לי יש עודפים, אני אקנה את גוגל". הפרסי התערב: "אני הגשתי הצעה לקנית טסלה". שלושתם מסתכלים וממתינים מה יגיד הישראלי. הישראלי לוקח לגימה מהקפה שלו באיטיות ואומר: "אני לא מוכר".
איש אחד בא לחבר הפולני שלו ושואל אותו: "שמעת על ההמצאה החדשה?".
מתעניין הפולני: "איזו המצאה?".
חברו מספר לו: "קוביית קרח עם חור!".
הפולני צוחק ואומר: "מה בדיוק חדש כאן? אני נשוי לדבר כזה כבר שלושים שנה ..."
"מלצר, אשתי ואני נשואים היום 20 שנה. איזה יין אתה ממליץ לנו?"
"תלוי... באתם לחגוג או באתם לשכוח?"
שאלה: מה המשותף בין אישה וסופת הוריקן?
תשובה: שתיהן נכנסות לחיינו בסערה, ויוצאות עם האוטו והבית.
״מלצר, אשתי ואני חוגגים יום נישואים. על איזה יין אתה ממליץ לנו?״
״תלוי... באתם לחגוג, או באתם לשכוח?״
מה צריכה המשפחה?
מה צריכה המשפחה?
חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר. נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי". חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר. הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה". כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר... היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה". נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"
ניקוי יבש לטלית - הגרסה הסינית
ניקוי יבש לטלית - הגרסה הסינית
מנחם, בחור דתי, עובר לגור בסין. יום אחד, הוא צריך לנקות את הטלית שלו. הוא לוקח אותה לניקוי היבש הכי טוב בעיר, והבעלים אומר לו שבעוד שבוע זה יהיה מוכן. כשהוא חוזר, בעל החנות מגיש לו חשבון על סך מאה דולר. מנחם ההמום שאל: "מאה דולר בשביל לנקות טלית אחת?" הסיני ענה: "לא, מה פתאום, ניקוי הטלית עלה לך 10 דולר, ועוד 90 דולר לפרום את כל הקשרים!"
משה רבנו וישו יצאו לטיול על אגם
משה רבנו וישו יצאו לטיול על אגם
ישו ומשה רבנו ישבו על סירה בלב אגם בגן עדן והעלו זיכרונות על החוויות שהם עברו בזמן ימיהם על פני האדמה. תוך כדי השיחה הסקרנות וההתלהבות שלהם מתעוררות, והם מחלטים לראות האם הם עדיין מסוגלים לעשות את הדברים שהם עשו בעבר. "עברו יותר מ-4,000 שנים מאז שעשיתי את זה…" אמר משה, נעמד בתוך הסירה והניף את ידיו באוויר. המים נחצו בפניהם וחשפו נתיב יבש ורציף לאורך קרקעית האגם עד לשוליו. משה הוריד את ידיו, האגם חזר לצורתו המקורית וישו מחא לו כפיים בהתלהבות. "כל הכבוד לך", הוא אמר, "תן לי גם לבדוק משהו! עברו יותר מ-2,000 שנים מאז שעשיתי את זה…". ישו הושיט את רגלו אל מחוץ לסירה, הניח את רגלו על המים ומיד נפל פנימה לתוך האגם. משה מיד הרים את ידיו, חצה את האגם ומשך את ישו הרטוב מהקרקעית היבשה בחזרה אל הסירה. "זה היה מביך…", אמר ישו, "כנראה שאני צריך להתרכז יותר ולנקות את הראש שלי מהסחות דעת". הוא עצם את עיניו, לקח כמה נשימות עמוקות, הרים את רגלו באיטיות והניח אותה בהחלטיות על פני האגם. אך גם בניסיון הזה ישו כשל ונפל בתוך רגע לתוך מי האגם. משה חצה את האגם ועזר לישו לחזור לסירה. "מה דעתך שנסיים עכשיו את העניין הזה ותנסה שוב מחר?" הוא לו משה. "לא!", אמר ישו בעקשות, "אני יכול לעשות את זה!". הוא מילמל תפילה חרישית מתחת לשפתיו, הביט למשך כמה רגעים לשמיים, קפץ מהסירה אל המים ומיד שקע בתוך האגם. משה חצה את המים וראה את ישו הרטוב והמתוסכל עומד על קרקעית האגם, מביט ברגליו ורועד מכעס, אך לפתע הוא נרגע והחל לחייך. "עכשיו הבנתי למה זה לא עובד לי! בפעם הקודמת שניסיתי לעשות את זה לא היו לי את החורים הארורים האלה ברגליים!"
עורך הדין הנוכל שניסה לעבוד על הרופא הכושל
עורך הדין הנוכל שניסה לעבוד על הרופא הכושל
רופא נוכל וכושל אחד לא הצליח למצוא עבודה אחרי שחיפש משרה במשך שנים, ובחר בסופו של דבר לפתוח קליניקה בעצמו. עם זאת, לא היה לו כסף לרכוש ציוד רפואי מתקדם, וגם לא תקציב לפרסם את עצמו, ולכן הוא תלה שלטים בכל רחבי העיר שבה גר: "קבלו אצלי טיפול זול בעלות של 50 שקלים בלבד, ואם לא ריפאתי אתכם - תקבלו 100 שקלים בחזרה!" עורך דין ממולח אחד ראה את המודעה והחליט לנצל את ההזדמנות להרוויח כסף קל. הוא הגיע למרפאה של הרופא ואמר לו, "ד"ר, אני חושב שאיבדתי את חוש הטעם". הרופא מיד קרא לאחות ואמר לה, "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל". כבר בחתיכה הראשונה עורך הדין הבין מה שמו לו בפה – "מה זה?!" הוא צעק, "זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה". עורך הדין שילם ויצא בבושת פנים מהמרפאה - אבל החליט שהוא ממש לא רוצה לצאת חייב, ולכן ביום שאחרי חזר אל הרופא, והפעם טען שהוא איבד את הזיכרון. הרופא קרא לאחות ואמר: "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל". עורך הדין מיד נרתע וצעק, "לא, זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה". עורך הדין שילם שוב ויצא מהמרפאה עצבני במיוחד. הוא חשב לעצמו ושיער שאם איכשהו יצליח לקבל 100 שקלים, הוא בסופו של דבר יוכל להחזיר לעצמו את מה שכבר הפסיד, לכן הוא לא ויתר וחזר למרפאה של הרופא פעם נוספת. הפעם טען שהוא איבד את הראייה שלו. "ובכן...", אמר הרופא, "לזה אין לי תרופה לצערי. הנה, קח 100 שקלים", והגיש לעורך דין שטר. "רגע", אמר עורך הדין, "זה שטר של 20!". "מזל טוב, אתה בריא!", אמר הרופא, "50 שקלים בבקשה."
נזירה נכנסה למועדון חשפנות...
נזירה נכנסה למועדון חשפנות...
בעת טיול לילי מאוחר בפרבר בצרפת, נזקקה הנזירה מרי ללכת לבית שימוש בדחיפות. היא בדקה את האפשרויות שברשותה, וגילתה שהמקום היחידי שפתוח באזור בשעה הזו הוא מועדון חשפנות מקומי ומפוקפק. בלית ברירה, היא החליטה לבדוק האם יש בו בית שימוש, והאם תוכל להשתמש בו. בהיכנסה למקום, הוא היה רועש ממוזיקה ומשיחות בין השוהים בו, ומדי פעם האורות כבו ונדלקו, כשכל הבהוב שכזה לווה בתשואות ובמחיאות כפיים של הקהל. עם זאת, כשהאנשים במקום ראו את הנזירה, החדר נדם – באופן הגיוני למדי. היא ניגשה לברמן ושאלה, "האם אוכל להשתמש בבקשה בבית השימוש?" "בסדר, אבל עליי להזהיר אותך שיש שם פסל של גבר ערום שעוטה על עצמו רק עלה תאנה גדול", השיב לה הברמן. "ובכן, במקרה הזה אני פשוט אביט לצד השני", ענתה הנזירה מרי, והברמן הראה לה את הדרך אל בית השימוש. לאחר כמה דקות הנזירה יצאה מהשירותים, והקהל במקום עצר הכל כדי להעניק לה תשואות ומחיאות כפיים סוערות. היא הלכה לברמן ושאלה, "אדוני, אני לא מבינה. למה הם הריעו לי? הרי בסך הכל הלכתי לשירותים". "תראי", צחק הברמן, "בכל פעם שמישהו מרים את עלה התאנה של הפסל שם האורות פה מהבהבים. אני לא יודע מה עשית שם, אבל חצי מהנורות שלנו נשרפו!"
חתונה קתולית
חתונה קתולית
אדוארד, גבר קתולי נחמד שהיה נשוי במשך 50 שנה, הלך לעולמו והותיר את אשתו מריה שבורת לב ועמוסת געגועים. כמה חודשים מאוחר יותר, מריה גם היא הלכה לעולמה והגיעה אל שערי גן העדן. בצעדיה הראשונים, החליטה מריה שהיא לא רוצה לבזבז את הזמן, והחלה בחיפוש אחר בעלה האהוב. לאחר כחצי שעה של חיפושים, היא ראתה מרחוק גבר בגובה ממוצע בעל שיער לבן וכובע קסקט לראשו אוחז בידה של אישה אחרת. היא התקרבה אליו בצעדים איטיים ושאלה: "אדוארד? זה אתה?!" אדוארד הסתובב אליה, ומריה מיד קפצה עליו, חיבקה אותו חזק ונישקה אותו על לחיו: "אדוארד, אהובי!!! חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, סוף סוף נוכל להיות ביחד!" אדוארד לקח צעד לאחור ואמר: "תקשיבי לי טוב אישה, העסקה בינינו הייתה ברורה, ואני את ההתחייבות שלי קיימתי..." מריה הפגועה שאלה אותו: "איזו עסקה? על מה אתה מדבר?! ומי זאת האישה הזאת לידך?!" הוא השיב לה: "'עד שהמוות יפריד בינינו', זוכרת? אז סוף סוף הוא הפריד..."
500 מכתבי אהבה
500 מכתבי אהבה
לקראת חג האהבה סר מיכאל אל סניף הדואר הקרוב לביתו על מנת לקנות שם בול ומעטפה יפים ורומנטיים, איתם יוכל להכין מכתב אהבה לאשתו. בזמן שהמתין מיכאל לתורו, הוא הבחין באדם קירח בגיל העמידה, לבוש בחליפה, שעומד בפינת סניף הדואר כשבידיו צרור מעטפות ורדרדות, והוא עובר בקפידה על כל אחת ואחת מהן, עומל בהדבקתם של בולים פרחוניים ומדבקות בצורת לבבות על גביהן, ואז מחתימן עם חותמת בצורת שפתיים מנשקות. כשסיים האיש לעשות זאת לכל המעטפות, הוא הוציא מתיקו בקבוק בושם שאנל והחל לרסס מניחוחו על גבי המעטפות המקושטות. סקרנותו של מיכאל בערה בו למראה מעשיו של האדון, והוא התקשה להישאר אדיש לכך. הוא פנה אליו ואמר לו: "סלח לי אדוני, לא שאני רוצה להיות חטטן... אבל לא יכולתי שלא להבחין במעשיך, והסתקרנתי לדעת מה בדיוק אתה עושה פה עם כל המעטפות המקושטות והמבושמות הללו". חיוך עלה על שפתיו של האיש, והוא ענה: "הכנתי כאן 500 מכתבים ליום האהבה, כולם חתומים על ידי 'המעריץ הסודי שלך'". מיכאל המשתומם הביט על האיש בפליאה ושאל: "ולמי אתה הולך לשלוח את כל 500 המכתבים הללו?" "למי לא?" ענה האיש ללא היסוס, "כל אשה ואשה בשכונה הזאת עומדת לקבל מכתב אישי הממוען אליה ולהרגיש הכי מיוחדת בעולם!" "ואתה לא מפחד שהגברים שלהן יגלו?" שאל מיכאל. "מה פתאום!" ענה האיש וחיוך רחב נסוך על פניו, "ההיפך, הלוואי שהגברים שלהן יגלו, אני לא מפחד מהם כלל". "וואו!" אמר מיכאל, מתפעל מתעוזתו של האיש, "איזה אומץ יש לך, אתה ממש דון ז'ואן, כל הכבוד... ואני חשבתי שהרומנטיקה כבר פסה מן העולם". האיש פצח לפתע בצחוק רם ואמר: "איזו רומנטיקה בראש שלך? אני עורך דין לענייני גירושין! חג האהבה זה הזמן שלי לסדר לעצמי פרנסה למשך כל השנה".
התרופה של אימא לכאב
התרופה של אימא לכאב
מקור תמונה: Rubbermaid Products
אחרי שהיא קמה משנת הצהריים שלה, שירה בת השש הרגישה כאב בטן נוראי וביקשה מאימא שלה שתעזור לה ותיתן לה תרופה. "מתוקה שלי" ענתה לה אימה, "יכול להיות שאת באמת צריכה תרופה, אבל כנראה שהבטן שלך פשוט ריקה ולכן היא כואבת. כבר הרבה זמן לא אכלת, אז בואי נכין לך משהו ביחד ונראה איך תרגישי אחרי שתאכלי קצת". השתיים ניגשו למטבח והכינו לעצמן משהו לאכול, ואחר כך כאבי הבטן של שירה נרגעו והיא המשיכה את היום שלה בלי דאגות במשחקים ובצפייה בטלוויזיה. מאוחר יותר באותו היום, אבא של שירה הגיע הביתה ונשכב על הספה בתשישות. "מתוקה", הוא פנה לאשתו ואמר, "תוכלי בבקשה להביא לי כדור? הראש שלי ממש כואב..." "אבא", התערבה שירה הקטנה, "אני יודעת איך לעזור לך!" "איך את יכולה לעזור לי?" הוא שאל. "אימא הסבירה לי היום שהראש שלך כואב בגלל שהוא ריק אז אתה צריך להכניס משהו פנימה!"
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.