בדיחות בנושא בלבול

מר כהן הגיע לקופת החולים כדי לאסוף את תוצאות הבדיקות שאשתו עשתה, ולמרבה ההפתעה הוא התבקש להיכנס למשרד של הרופא שלה. "שלום רב אדון כהן, אני מאוד מתנצל על הטרחה, אבל הייתה לנו תקלה נוראית... מערכת הבדיקות שלנו התבלבלה בין תוצאות הבדיקות של אשתך לבין גברת כהן אחרת שהגיעה להיבדק בדיוק באותו יום אחריה. למרבה הצער שתי הבדיקות העלו תוצאות רעות, ועכשיו אנחנו לא יודעים איזו מחלה יש לאיזו גברת כהן..." "אני לא מבין, מה הסיפור? תביאו לכאן את אשתי ואת הגברת השנייה ותגידו להן לעשות שוב את הבדיקות שהן צריכות לעשות בהתאם למה שגליתם" אמר מר כהן. "זה מה שהיינו עושים בדרך כלל", השיב לו הרופא, "אבל במקרה הזה האופי של התוצאות הוא מאוד רגיש, ואנחנו לא רוצים להפחיד אף אחת מהנשים או לחשוף את הבעיה שלה". "למה אתה מתכוון? מה בדיוק מצאתם?" "לגברת כהן אחת יש אלצהיימר ולגברת כהן השנייה יש עגבת..." "זה איום ונורא! אי אפשר פשוט לעשות את הבדיקות שוב ולראות בדיוק איזו מחלה יש לכל אחת?" "אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אני צריך להגיד לך שהבדיקה הנוספת לא תהייה כלולה במסגרת הביטוח, ולמרבה הצער שתי הבדיקות האלו מאוד יקרות". "אוי ואבוי דוקטור... בדיוק יצאתי לפנסיה ואין לנו הרבה כסף בבית... מה אני אמור לעשות? ומה לגבי אשתי? איך נדע אם יש לה עגבת או אלצהיימר?" הרופא חשב במשך כמה רגעים ולבסוף אמר: "תראה אדון כהן, יש לי הצעה מאוד פשוטה וחסכונית שתעזור לך לגלות בדיוק ממה אשתך סובלת. תיקח אותה לנסיעה ותוריד אותה באמצע העיר במקום שהיא לא מכירה. אם היא תצליח לחזור הביתה, אל תשכב איתה!"

ד"ר לוי יצא לגמלאות בשעה טובה, וכל המטופלים שלו עברו להשגחתו של ד"ר אבנרי הצעיר. אחת מהמטופלים האלו הייתה ברכה פרלשטיין בת ה-85, והיא זומנה לפגישת היכרות עם הרופא החדש שלה כדי לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלה ולבדוק את התרופות שהיא נוטלת. בזמן שד"ר אבנרי בדק את כל התרופות שגברת פרלשטיין קונה באופן קבוע, עיניו נפקחו בתדהמה כשהוא ראה שהאישה המבוגרת שיושבת מולו קונה גלולות נגד היריון מדי חודש כבר במשך יותר משנה. "גברת פרלשטיין", שאל הרופא המופתע, "את יודעת שהכדורים האלה שאת קונה כל הזמן הם אמצעי מניעה נגד היריון?" "כן דוקטור", היא השיבה עם חיוך גדול על פניה, "בזכותם אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!" - "אני לא יודע מה הרופא שטיפל בך לפני סיפר לך, אבל לכדורים האלו אין שום קשר לאיכות השינה שלך." - "בחור יקר, תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. בזכות הכדורים האלו אני הולכת לישון רגועה מתמיד." - "אני עדיין מבולבל גברת, גם אם את פעילה מינית, קשה לי מאוד להאמין שיש לך צורך בגלולות שכאלו...". - "ברור שאין לי צורך בהן! אבל הנכדה בת ה-17 שלי אוכלת אצלנו ארוחת ערב בכל יום, אז אני מכניסה את הגלולות האלו לעוגה שאני תמיד נותנת לה ואז אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"

לפני שנים רבות בעיירה גדולה באיטליה, הכומר שעמד בראש הכנסייה המקומית החליט שיש להמיר את כל יהודי האזור לנצרות, ומי שיסרב יגורש. כמובן שהקהילה היהודית לא הסכימה לקבל את הגזירה הזאת בשתיקה, אז הם הציעו לכומר עסקה: לנהל דיון על הנושא עם הרב הראשי שלה בתקווה שזה יוכל לשנות את דעתו. אם הרב ינצח, היהודים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בשלום, ואם הכומר ינצח הם יעזבו את העיירה. הכומר הסכים להצעה, אבל ביום שבו נקבע הדיון התגלתה בעיה גדולה מאוד - הרב הזקן של הקהילה היהודית לא דיבר איטלקית והכומר לא דיבר עברית... "אני אשמח לתרגם עבורך את הרבי", אמר אחד מהיהודים לכומר, אך הוא סירב. "בדיון שכזה אין מקום למתורגמנים, אנחנו צריכים לדבר על נושאי דת חשובים ועל התנצרותם של כל היהודים באזור, אז רק אני והרב יכולים לתקשר. אם אנחנו לא יכולים לדבר זה עם זה, אז פשוט ננהל את הוויכוח הזה ללא מילים!" וכך יצא שהכומר והרב ישבו זה מול זה לצד שולחן בכנסייה המקומית בזמן שנציגי הקהילות שלהם הביטו בהם וחיכו לראות כיצד הם יפתרו את הסוגיה שעל הפרק. הכומר התחיל בכך שהוא הרים את כף ידו והראה לרב שלוש אצבעות. בתגובה, הרב הרים את כף ידו והראה לכומר אצבע אחת. לאחר מכן הכומר הרים אצבע אחת וסובב אותה סביב ראשו. הרב חשב למשך כמה שניות ואז הצביע עם האצבע שלו לכיוון האדמה. בתגובה, הכומר הניח על השולחן לחם קודש וכוס יין. כשהרב ראה את זה הוא הניח על השולחן תפוח עץ, וברגע שהוא עשה זאת הכומר קם בפתאומיות, הכריז שהרב החכם שכנע אותו וששום דבר רע לא יקרה ליהודים. מאוחר יותר באותו הערב שאלו את הכומר כמה מהתושבים הנוצרים של הכפר מה בדיוק קרה בינו לבין הרב, ולמה הוא שינה את דעתו לגבי המרת היהודים בעיירה. ענה להם הכומר: "בהתחלה הרמתי מול הרב שלוש אצבעות כדי לסמן את השילוש הקדוש של הנצרות שכל היהודים חייבים לקבל, ואז הוא הראה לי אצבע אחת כדי לסמן את האל האחד שעומד בבסיס שתי הדתות. אחר כך סובבתי את האצבע שלי סביבי כדי להראות לו שהאל נמצא בכל מקום בכנסייה, אז הוא הצביע על עצמו כדי להגיד לי שהאל נמצא גם בו ובאנשי הקהילה שלו. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותו אם אני אזכיר לו את הניסים המופלאים שישו עשה בעזרת לחם הקודש והיין, אבל אז הרב שלף תפוח והזכיר לי שהאל האחד הוא שיצר את העולם ואת אדם וחווה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לתת ליהודים לחיות באמונתם..." במקביל, אנשי הקהילה היהודית חגגו עם הרב שלהם, אבל גם היו סקרנים מאוד לשמוע איך הוא הצליח לשנות את דעתו של הכומר. "האמת היא שאין לי מושג!" אמר הרבי, "בהתחלה הוא סימן לי עם היד שהוא נותן לנו 3 ימים להתנצר או לעזוב את העיר, אז אמרתי לו שמצדי הוא יכול לדחוף אצבע! אחר כך הוא איים עלי שאנחנו מוקפים בנוצרים, אבל אני אמרתי לו שאנחנו נשארים כאן ואין לנו כוונה לעזוב!" "ומה קרה אחר כך?" שאלו כולם את הרב. "אני לא יודע!" הוא ענה, "פתאום הכומר המטורלל הזה שם את ארוחת הצהריים שלו על השולחן אז גם אני הוצאתי את שלי..."

גדי חזר יום אחד לביתו וראה את השכן הכורדי שלו עומד באמצע הגינה ועושה תנועות כאילו שהוא מפזר גרעינים מתוך שק, רק שהשק היה ריק לחלוטין והשכן רק פיזר אוויר… מסוקרן ומבולבל, פנה גדי אל השכן שלו ושאל אותו מה הוא עושה. "אני בדיוק חזרתי מהשוק, קניתי גרעינים ועכשיו אני זורע אבטיח בגינה שלי," ענה השכן הכורדי. "אבל השקית שלך ריקה לחלוטין ואני לא רואה אותך מפזר שום דבר עם היד שלך," אמר גדי. "ברור," ענה הכורדי "כי מכרו לי במיוחד זרעים של אבטיח בלי גרעינים!"

נחום היה איש עסקים שיצא לנסיעת עבודה מיוחדת וראשונה מסוגה במלזיה, יוזמה שעליה הוא עבד במשך תקופה ארוכה מאוד. כדי לחגוג את ההישג שלו, בלילה הראשון שלו בארץ החדשה והזרה הזו הוא הגיע לבית המלון והזמין לחדרו נערת ליווי. במשך כל הלילה נערת הליווי לא הפסיקה לצעוק בלהט "פוג'יפו! פוג'יפו!!!", ונחום הרגיש טוב מאוד עם עצמו והבין שעינג אותה כמו שמעולם לא הצליח אף גבר אחר. ביום שלמחרת נחום נפגש עם השותפים העסקיים שלו במועדון סנוקר על מנת שיוכלו להכיר טוב יותר אחד את השני בסביבה נוחה. הם שיחקו משחק שלם, עד שלנחום נשאר להכניס רק את כדור ה-8 השחור לחור שיבחר כדי לנצח. נחום בחר בחור שבאחת הפינות, הכה עם מקל הסנוקר בכדור הלבן, שהתגלגל פגע בכדור ה-8 השחור - שנכנס בדיוק לחור שנחום הימר עליו! נחום התלהב שניצח ורצה להראות לשותפיו העסקיים שהוא גם מכיר קצת את השפה המקומית, ולכן צעק בלהט: "פוג'יפו!" שותפיו העסקיים של נחום הסתכלו עליו במבט תמוה ואמרו לו: "לא, למה אתה אומר ככה? זה בסדר... הכנסת אותו לחור הנכון..."

ילד חדש נכנס לכיתה באיחור, וכשהמורה שאלה אותו מה הסיבה לכך הילד התנצל והסביר: "אבא שלי היה תקוע בסביון". המורה שיערה שהילד מגיע מבית של איש עסקים או משפחה עשירה במיוחד, והחליטה להתעלם מהאיחור ולהמשיך כרגיל. למחרת הילד החדש שוב איחר, ושוב הסביר: "אבא שלי כל הזמן נתקע בתוך סביון ולא בא לאסוף אותי בזמן, אז אני מאחר…" המורה שוב אמרה לעצמה שאביו של הילד כנראה עסוק מאוד, אז היא שוב החליטה להתעלם מהאיחור ולהמשיך כרגיל. כך נמשך העניין שבוע והמורה החליטה שהיא צריכה לדבר עם אביו של הילד כדי לטפל בבעיה. היא חיכתה מחוץ לבית הספר כדי לראות את המכונית שממנה יוצא התלמיד המאחר, ולהפתעה ראתה שבמקום איש עסקים, יצאה מהמכונית אישה צעירה והובילה את הילד החדש לשער בית הספר. "אני מצטערת שאני פוגשת אותך ככה בפעם הראשונה, אבל אנחנו חייבים לדבר על האיחורים של הבן שלך". אמרה המורה. "נעים להכיר, אבל אני לא האימא שלו" ענתה הצעירה. - "אז מי את?" - "אני סביון."

זוג פנסיונרים החליט לשבור את השגרה ולצאת לחופשה בשוויץ כדי ליהנות מהנופים, מהמראות ומהתרבות. כשהם הגיעו לחדר המלון שלהם האישה התרגשה מאוד והחלה לעבור בין כל החדרים ולראות את כל הפינוקים שחיכו להם. "תראה!" אמרה לבעל בהתרגשות "יש לנו בשירותים 2 אסלות!" "את מתבלבלת" ענה הבעל "זה שירותים ובידה". האישה עברה לסלון ומיד אמרה לבעלה, "תראה, יש לנו נוף של הר המון בלאן!" "את שוב מתבלבלת" אמר הבעל "זה הר מטרהורן". לבסוף האישה נכנסה לחדר השינה וקראה בשמחה: "תסתכל בחלון, יש פה איילה!" "יקירתי יש לך 2 טעויות" השיב הבעל, "1, זאת לא איילה אלא פרה. 2, זה לא חלון אלא מראה…"