בדיחות בנושא שכן

גבר חוזר הביתה ואשתו שואלת אותו "הכיור בשירותים סתום, תוכל לפתוח אותו?" "מה אני, שרברב?!", עונה הבעל. ביום שלאחר מכן התקלקלה מכונת הכביסה, כשחזר האיש באותו הערב שוב מבקשת ממנו אשתו: "תוכל לתקן בבקשה את מכונת הכביסה?" "מה אני, חשמלאי?!" בהמשך השבוע חוזר הבעל הביתה והפעם ראה שחלון הבית נשבר והריצפה מלאה ברסיסי זכויות. ניגשה אליו אשתו ואמרה: "תוכל לתקן את זה?" "מה אני, זגג?!" ביום שלאחר מכן הבעל מגיע ורואה שהחלון תוקן והורכבה זכוכית חדשה, כשהוא נכנס הוא רואה שהכיור עובד כראוי וגם הרעש ממכונת הכביסה העיד על כך שהיא תוקנה. "מה זה", שאל הבעל, "מי דאג לתקן את זה?" ״השכן ממול״, ענתה האישה. "וכמה שילמת לו?" תהה הבעל ״כלום״, ענתה האישה, ״הוא אמר שהוא יתקן הכל בחינם אם אשכב איתו במיטה שלנו או אאפה לו עוגה״. "ואיזה עוגה הכנת?", שאל הבעל. ואישתו ענתה: "מה אני, אופה?!"

אחרי שירות של 30 שנים במשטרה, בלי משפחה ובלי ילדים, ברוך החליט שהוא צריך שקט ושלווה בחיים. הוא קנה שטח אדמה ענק ביער מבודד ועבר לגור בצריף קטן וצנוע ששירת את כל צרכיו. הוא קיבל דואר פעם בשבוע ונסע לישוב הקרוב ביותר כדי לעשות קניות פעם בחודש - בשאר הזמן הוא נח לו בשקט. לאחר שישה חודשים של בדידות כמעט מוחלטת, מישהו דפק על דלתו של ברוך וכשהוא פתח אותה הוא ראה מולו גבר מזוקן עם מבנה גוף גדול... "שלום", אמר הגבר המסתורי, "אני שלמה השכן שלך, אני גר בערך 40 ק"מ מערבה מכאן ליד דרך העפר. אני עושה מסיבה בבית שלי ביום שישי הבא ורציתי לדעת אם תרצה לבוא סביב השעה שבע". "האמת שזה רעיון ממש טוב", השיב ברוך שקצת מאס בבדידות ובשקט, "תודה רבה על ההזמנה, אני אגיע." "אני רק צריך להזהיר אותך", אמר שלמה, "יהיה במסיבה הזאת הרבה אלכוהול." "אני לא דואג, אחרי הרבה שנים במשטרה תאמין לי שאני יודע איך לשתות בלי בעיה", ענה ברוך. "כנראה שיהיו גם ריבים ומכות", המשיך השכן. "זה לא מפחד אותי, אני יודע איך להסתדר עם אנשים ולהתמודד עם דברים בלי אלימות", השיב ברוך. שמוליק נראה מרוצה מהתשובות האלו, והוא כבר עמד להסתובב ולחזור בחזרה לביתו, אבל ברגע האחרון הוא עצר ואמר: "יש סיכוי גבוה שיהיה במסיבה הזאת גם הרבה סקס פרוע". "זאת בכלל לא בעיה!", ענה לו ברוך, "אני פה לבד כבר חצי שנה וגם לפני שהגעתי לפה המצב שלי לא היה מזהיר, אז אני אפילו קצת מחכה לזה. דרך אגב, זאת הולכת להיות מסיבה מושקעת? אם יש סיכוי שייצא לי מזה משהו אולי כדאי שאני אתלבש באלגנטיות". "זה לא ממש משנה", השיב השכן, "גם ככה רק אני ואתה נהיה שם..."

צחי נעמד על הכיסא בבר האהוב עליו עם כוס בירה ענקית ביד והכריז מול כולם: "אשתי רינה אוהבת אותי יותר מכל אישה אחרת שאי פעם אהבה גבר!" "מה גורם לך להגיד את זה?, שאל אותו הברמן. "שבוע שעבר" הסביר צחי, "הייתי צריך לקחת כמה ימי מחלה מהעבודה ולהישאר בבית. רינה הייתה כל כך נלהבת מזה שאני הייתי בסביבה! בכל פעם כשהיו דפיקות בדלת; השכן, הדוור, השליח של המכולת - כל יום היא רצה לפתוח להם את הדלת בעצמה וצעקה בהתרגשות 'בעלי בבית! בעלי בבית!'"

אחרי לילה בפאב אפלולי, הזמין בחור אחד בחורה אליו לדירה החדשה. כששניהם שיכורים, החל להציג בפניה את הדירה. כשהגיעו אל חדר השינה היא ראתה גונג ענקי שתלוי מעל המיטה. "מה הגונג הזה עושה פה?" שאלה הבחורה. "זה שעון מדבר" ענה הבחור השיכור. הבחורה הייתה די בהלם ושאלה "איך זה עובד?" הבחור לקח את מוט מעץ שהיה לידו והכה בעוצמה בגונג. הבחורה נחרדה מהרעש הנורא ועדיין לא הבינה איך השעון מדבר... באותו הרגע נשמעו דפיקות על הקיר, וצעקה איומה: "שקט שם אידיוט! השעה ארבע לפנות בוקר!!!"

כשרותי הקטנה בת ה-5 הגיעה לבקר את סבתא דבי היא התקבלה בחיבוקים ונשיקות וכמובן שגם בבובה חדשה. בזמן שרותי שיחקה עם הבובה, סבתה חזרה למטלות הבית השונות. "סבתא", שאלה לפתע רותי, "למה את עושה את כל הדברים האלה לבד? אין לך חבר שיעזור לך?" סבתא דבי ענתה: "אני כבר לא צריכה אף אחד שיעזור לי... היו לי כבר מספיק גברים ואנשים בחיים. היום יש לי את הטלוויזיה שלי. אני יכולה לשבת בחדר שלי ולצפות בה כל היום, היא אף פעם לא משעממת אותי, כשעצוב לי היא מצחיקה אותי, אני לומדת ממנה המון דברים והיא תמיד גורמת לי להרגיש טוב. בעצם אפשר להגיד שהטלוויזיה היא החבר שלי". "אז אולי נלך ונראה קצת טלוויזיה עכשיו?" שאלה רותי. הסבתא הסכימה והשתיים נכנסו לחדר השינה, התיישבו על המיטה והדליקו את הטלוויזיה, אך למרבה ההפתעה היא לא עבדה וכל מה שהשתיים ראו הוא מסך כחול והודעת שגיאה. "שוב הדבר הזה?!" אמרה הסבתא בכעס, קמה והחלה לבדוק את חיבורי הכבלים של הטלוויזיה. בזמן שהיא עשתה זאת לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "לכי תפתחי את הדלת בבקשה, אני רק אנסה לסדר פה את כל החוטים האלה" אמרה הסבתא, והחלה להכות את צידה האחורי של הטלוויזיה בתקווה שהיא תחזור לחיים. רותי פתחה את הדלת וראתה את מר גליקמן השכן, שביקש לדבר עם סבתה. "סבתא עסוקה כרגע עם חבר שלה בחדר השינה", היא אמרה לו. "בכלל לא ידעתי שיש לה חבר", השיב מר גליקמן, "את חושבת שהיא תסיים בקרוב?" "אני חושבת שזה עוד ייקח לה הרבה זמן, כשיצאתי מהחדר היא עדיין דפקה אותו מאחורה..."

גדי חזר יום אחד לביתו וראה את השכן הכורדי שלו עומד באמצע הגינה ועושה תנועות כאילו שהוא מפזר גרעינים מתוך שק, רק שהשק היה ריק לחלוטין והשכן רק פיזר אוויר… מסוקרן ומבולבל, פנה גדי אל השכן שלו ושאל אותו מה הוא עושה. "אני בדיוק חזרתי מהשוק, קניתי גרעינים ועכשיו אני זורע אבטיח בגינה שלי," ענה השכן הכורדי. "אבל השקית שלך ריקה לחלוטין ואני לא רואה אותך מפזר שום דבר עם היד שלך," אמר גדי. "ברור," ענה הכורדי "כי מכרו לי במיוחד זרעים של אבטיח בלי גרעינים!"

איש אחד חזר הביתה מהעבודה ומצא את הכלב שלו מחזיק בין שיניו את השפן המחמד של השכן. האיש נבהל ומיהר לחלץ את השפן הלעוס, אבל לרוע המזל הוא גילה שהשפן מת. האיש ידע שאם השכן יגלה שהכלב שלו הרג את השפן, הוא יכעס וישנא אותו לנצח, לכן החליט להכניס את השפן המלוכלך והלעוס לתוך הבית, לקלח אותו, לייבש אותו ולהגניב אותו חזרה לכלוב של השכן, בתקווה שכשימצא אותו יחשוב שמת בנסיבות טבעיות ולא יכעס. לאחר מספר ימים, הוא פוגש בקצה הרחוב את השכן, ששואל אותו: "שמעת שפלאפי מת?״. "אממ.. כן...לא... מה קרה?" מגמגם האיש "יום אחד פשוט מצאתי אותו מת בכלוב" ענה השכן "הדבר המוזר הוא שיום אחרי שקברתי אותו בגינה, יצאתי החוצה והתברר לי שמישהו חפר והוציא אותו מהקבר, קילח אותו, ייבש אותו והחזיר אותו לכלוב! אני אומר לך, יש בחוץ אנשים משוגעים! "