אימא אחת החליטה לקפוץ לביקור פתע אצל בנה הנשוי. כשנכנסה לבית, היא ראתה את כלתה שוכבת עירומה על הספה, כשריחות ארומטיים ממלאים את החדר. "מה את עושה?", שאלה האימא.
"אני מחכה לבן שלך שיחזור מהעבודה", הגיבה האישה המופתעת.
"אבל את עירומה!", אמרה האימא בפליאה.
"זו שמלת האהבה שלי...", הגיבה הכלה בתמימות.
"שמלה אהבה?! את עירומה לגמרי!", צעקה האם.
"אבל הבן שלך אוהב את ה'שמלה' הזאת", הסבירה הכלה, "כשאני לובשת אותה הוא הופך לרומנטי מאוד ואז מענג אותי במשך שעות ארוכות".
האימא עזבה את ביתו של בנה וחזרה אל דירתה שלה, ובמהלך כל הדרך היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על מה שראתה ושמעה. כשהגיעה לביתה היא התקלחה, פיזרה והדליקה נרות ריחניים ברחבי הבית וחיכתה עירומה על הספה לבעלה. זמן מה לאחר לאחר מכן חזר בעלה מהעבודה, ראה אותה שוכבת עירומה על הספה ושאל: "מה את עושה?"
"זו שמלת האהבה שלי..." ענתה אישתו בחושניות.
"היא צריכה גיהוץ!" ענה בעלה, "תפסיקי עם השטויות ותכיני ארוחת ערב!"
ירקן אחד נכנס לפאב השכונתי באמצע היום, וראה את חברו החוואי יושב על הבר כשהוא שתוי לחלוטין. נוכח השעה המוקדמת של היום, ניגש אליו הירקן בפליאה רבה ושאל: "תגיד, למה אתה יושב פה בצהרי יום יפה כל כך ומשתכר?" החוואי נאנח וענה "יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר".
"מה כבר קרה שהוא נורא כל כך?" שאל הירקן בסקרנות והתיישב על ידו.
"טוב," נאנח החוואי, "אז היום בבוקר ישבתי על יד הפרה שלי וחלבתי אותה. ברגע שהדלי סופסוף התמלא, היא הרימה את רגל שמאל ובעטה בו בכל הכוח."
"אוקי," ענה הירקן. "זה לא נשמע לי כל כך גרוע."
החוואי נאנח וענה: "זו לא הבעיה. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר".
"אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן.
"לקחתי את הרגל השמאלית שלה," ענה לו החוואי "וקשרתי אותה עם חתיכת חבל אל העמוד שמצד שמאל כדי שלא תבעט בדלי."
"ואז מה קרה?"
"התיישבתי שוב על הכיסא והמשכתי לחלוב אותה. הדלי התמלא בפעם השנייה, ובדיוק באותו הרגע היא הרימה את רגל ימין ובעטה בדלי שוב."
הירקן צחק ושאל: "באמת?"
החוואי נאנח. "כן, אבל זה לא הכול. יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר."
"אז מה קרה אחר כך?" שאל הירקן
"עשיתי את הדבר ההגיוני. לקחתי את רגל ימין שלה וקשרתי אותה עם חתיכת חבל נוספת אל העמוד שמצד ימין."
"ומה קרה אז?"
"התיישבתי בפעם השלישית, והתחלתי הכול מההתחלה. הצלחתי למלא פעם נוספת את הדלי בחלב, אבל אז הפרה הזאת הרימה את הזנב והפילה אותו בקלות בהנפה אחת."
הירקן הנהן ושאל: "אז זה היה הרגע שוויתרת?"
"ככה אתה מכיר אותי?" נעלב החוואי. "אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר..."
"נו, ואז מה קרה?" שאל הירקן שכבר התרומם מכיסאו.
"טוב," נאנח החוואי. "השעה לחלוקת החלב התקרבה ולא נותרו לי יותר חבלים, אז הורדתי את החגורה שלי מהמכנסיים וקשרתי את הזנב של הפרה לגדר. כמובן שהמכנסיים שלי נפלו, ובדיוק באותו הרגע אשתי נכנסה לרפת כדי לשאול למה אני מתעכב. אתה מבין למה יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר?"
גבר אחד ממש שנא את החתול של אשתו עד שיום אחד הוא לא עמד בזה יותר והחליט להיפטר ממנו.
כאשר אשתו יצאה מהבית, הגבר התגנב מאחורי החתול, הרים והכניס אותו לרכב. הוא נסע 20 בלוקים מהבית והשאיר אותו באחד הגנים הציבורים.
כאשר חזר הגבר הביתה, החתול המתין לו בכניסה.
למחרת, הוא החליט להרחיק עוד יותר. הוא שם את החתול ברכב, נסע 40 בלוקים מהבית, הניח את החתול בצידי הדרך ונסע חזרה.
כאשר נכנס לחניה, הופתע למצוא את החתול מתבונן בו בעיניים קשות.
בשאר ימות השבוע, הוא לא התייאש וניסה להיפטר ממנו, כאשר בכל פעם הוא זורק את החתול הרחק מהבית ובכל פעם החתול מוצא את הדרך חזרה.
בניסיון השביעי, הוא כבר החליט ללכת עד הסוף. הוא עצם את עיניו של החתול, שם אותו ברכב, נסע 100 ק"מ צפונה, פנה ימינה ואז שמאלה, עבר גשר ושוב פנה ימינה, ירד לדרך כורכר, עשה פרסה, הקיף את הכנרת ולבסוף זרק אותו בחורשה.
מספר שעות לאחר מכן הבעל התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, החתול בבית?"
"כן" ענתה לו בחביבות, "למה אתה שואל?"
בייאוש ענה לה הבעל: "תני לי לדבר איתו, הלכתי לאיבוד ואני צריך הכוונה הביתה!"
המורה לביולוגיה בכיתה ז׳2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, והם יבואו לדבר עם המנהל, ויפטרו אותך מבית הספר!!". טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.
היא חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?" פניה של טלי ממש התכרכמו, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה, וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה דקות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו, ואמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי זה אישון העין".
"יפה דני!" קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד".
ואז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:
1. יש לך מוח קטן ומלוכלך.
2. את לא קראת את החומר של שיעורי הבית.
3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."
איש אחד הלך ברחוב, ולפתע ניגש אליו קבצן בעל מראה מוזנח וביקש ממנו נדבה כדי לקנות לעצמו אוכל לארוחת הערב.
האיש הוציא את ארנקו מהכיס, שלף מתוכו שטר של 100 ₪ ושאל את הקבצן: "אם אתן לך את הכסף, תשתמש בו כדי לקנות לעצמך בקבוק וויסקי?"
"מה פתאום, הפסקתי לשתות כבר מזמן," ענה הקבצן.
"תבזבז אותו על הימורים?" שאל האיש.
"למה שאהמר?" שאל הקבצן, "אני חוסך את כל מה שיש לי רק כדי להצליח לשרוד."
"אפילו לא תוציא אותו על בילוי במגרש הגולף?" וידא האיש.
"השתגעת?" נעלב הקבצן. "אף פעם לא שיחקתי גולף בכל החיים שלי!"
האיש חייך בסיפוק: "אם כך, אני לא אתן לך את הכסף אלא אזמין אותך אלי הביתה כדי לאכול ארוחת ערב מפוארת איתי ועם אשתי."
הקבצן נראה המום ושאל: "אשתך לא תכעס עליך אם תעשה את זה? תראה איך אני נראה, שלא לדבר על זה שכבר מזמן לא התקלחתי..."
"אל תדאג לגבי מה שהיא תחשוב" ענה האיש, "אני רוצה להראות לה איך נראה גבר שלא שותה, לא מהמר ולא משחק גולף!"
סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד.
שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי.
השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!".
שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".
ארבעה גברים החליטו ביום בהיר אחד לצאת לשחק גולף יחדיו. כאשר הגיעו אל מתחם מגרשי הגולף, פנה אחד מהם אל המועדון כדי לדאוג לחשבון והשלושה האחרים יצאו יחדיו אל עבר המסלול הראשון. שלושת הגברים החלו לדבר ולהתרברב על בניהם זה באוזנו של זה.
האיש הראשון אמר לאחרים, "הבן שלי בונה בתים, והוא כל כך טוב ומצליח בזה שהוא נתן לחבר שלו בית חדש בחינם, פשוט נתן לו את זה!" הגבר השני אמר, "הבן שלי היה מוכר מכוניות בעברו ועכשיו הוא הבעלים של סוכנות רכבים נחשבת. הוא כל כך מצליח בתפקידו שהוא נתן לאחד מחבריו מרצדס חדשה עם כל השיפורים שיכולים להיות לה". האיש השלישי שלא רצה להישאר מחוץ לשיח אמר, "הבן שלי הוא סוכן מניות, והוא כה מצליח במה שהוא עושה כך שהוא נתן לחבר טוב מאוד שלו תיק מניות".
לאחר מספר רגעים, הצטרף אליהם למסלול האיש הרביעי, ולפני שהחלו לשחק פנה אליו האיש הראשון ואמר, "בדיוק דיברנו על הבנים שלנו וכמה הם מצליחים, מה עם הבן שלך?" האיש הרביעי השיב, "ובכן, הבן שלי הומו ועובד בתור חשפן". שלושת הגברים האחרים השתתקו לנוכח הדברים שנאמרו והמשיכו להקשיב בפליאה, "אני ממש לא נרגש בכל העניין בקשר לעבודה הזו, אבל הוא ככל הנראה די מצליח בחייו; שלושת בני הזוג האחרונים שלו הביאו לו בית, מרצדס חדשה לגמרי ותיק מניות מטורף".
שלוש נשים עבדו יחד במשרד; האחת נשואה, השנייה מאורסת והשלישית רווקה עם חבר מזדמן. שלושתן לגמו יחדיו קפה באחת מההפסקות, ודיברו על מערכות היחסים שלהן...
הנושא העיקרי שעלה הוא כמובן המצב בחדר המיטות, ומה ביכולתן לעשות כדי לשפר ולהמריץ את העניינים.
בזמן שהאישה הרווקה ישבה בשקט והאזינה לעצות חברותיה, לפתע היא הבינה ששלושתן יכולות לפלפל את חיי האהבה שלהן והציעה תרחיש שכולן יצטרכו לבצע: "שלושתנו נרכוש לבוש סקסי ונועז, כמו מגפי עור שחורים, כפפות עור ואפשר גם מסיכת עיניים שחורה...".
שתי חברותיה היו קשובות ונראו נלהבות מתמיד.
האישה הרווקה המשיכה: "כולנו נפתיע את בני הזוג שלנו בדיוק כשהם יגיעו הביתה מהעבודה עם התלבושת הזאת ונראה איך הם יגיבו".
לאחר שבוע שלושת החברות ישבו באותו המקום, לגמו קפה ושיתפו אחת את השנייה בתוצאות:
האישה הרווקה פתחה ואמרה: "זה היה פשוט מדהים! חבר שלי הגיע לדירה שלי בערב, ואני חיכיתי לו בסלון עם מגפי העור, הכפפות ומסיכת העיניים, בדיוק כפי שתכננו, ועשינו אהבה כמו משוגעים!".
האישה המאורסת לא חיכתה רגע נוסף ושיתפה: "זה עוד כלום לעומת מה שאני חוויתי... חיכיתי לו ממש בכניסה לבית, וכשהוא נכנס וראה אותי בלבוש הסקסי הזה, הוא איבד שליטה וחווינו את הריגוש הכי טוב שהיה לנו בחיים!".
האישה הנשואה שמרה על שתיקה מאופקת ורק אחרי שחברותיה לחצו עליה היא הסכימה לדבר. "נעלתי את המגפיים, עטיתי את הכפפות, לא שכחתי מסכת העיניים השחורה ואפילו חבשתי כובע בוקרים ישן שיש לי מפורים. התיישבתי על הספה וחיכיתי לבעלי שיגיע הביתה".
היא לקחה מספר נשימות והמשיכה: "ואז כשהוא סוף סוף הגיע, חצי שיכור מרופט ומסריח, הוא פתח את המקרר, הוציא בירה, התיישב לידי על הספה ושאל: 'אז זורו... מה יש לאכול הלילה?'".
בזמן ארוחת הבוקר השגרתית של משפחת רוזן, שרה פנתה לבעלה אפרים במבט נרגז ואמרה "אני יכולה להתערב איתך שאין לך מושג איזה מאורע חשוב קורה היום".
אפרים השיב מיד ללא כל השתהות חשודה והכריז: "ברור שאני יודע איזה יום היום!", אסף את חפציו בחיפזון ויצא לעוד יום של עבודה במשרד.
כשהגיע לעבודה הוא ראה את חברו הטוב חיים ופנה אליו בפאניקה: "אתה חייב לעזור לי! אני חושב שהיום זה יום הולדתה של אשתי, שכחתי מזה לגמרי ואין לי מושג מה אני יכול לקנות לה!".
חיים השרמנטי לא אכזב והציע לאפרים לשלוח לאשתו האהובה מספר מתנות בהפרשי זמן מסוימים, והבטיח בביטחון: "ככה אין שום סיכוי שהיא תבין שנזכרת ביום הולדתה רק עכשיו. וחוץ מזה, אם תבחר את המתנות הנכונות, יכול להיות שגם אתה תקבל משהו קטן בסוף היום הזה...". אפרים הצייתן מיהר למלא אחר ההוראות של חיים בתקווה שהן יספקו לו שלום בית, ואולי גם משהו אחר...
בשעה 11:00 נשמע צלצול הפעמון בבית משפחת רוזן וכששרה פתחה את הדלת היא קיבלה לידה קופסה שמכילה שמלה סגולה יפהפייה. בשעה 14:00 הגיע לפתח ביתה משלוח נוסף, שהתברר כבושם האהוב עלייה ביותר. לאחר מספר שעות נוספות הגיע עוד שליח שמסר לשרה שקית ורודה קטנה, ובתוכה סט בגדים תחתונים סקסיים במיוחד. שרה שמחה מאוד לקבל את כל המתנות הנפלאות האלה מבעלה, וציפתה בכיליון עיניים לשובו מהעבודה.
כשהגיע הערב נכנס אפרים לביתו מרוצה ומלא גאווה, ופגש בכניסה את אשתו שעמדה מולו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. "קודם השמלה המרשימה, אחר כך הבושם שאני כל כך אוהבת, ואם זה לא מספיק – אפילו הצלחת להפתיע אותי עם הלבוש הסקסי שבחרת". אפרים התכוון לענות ולאחל לה יום הולדת שמח, אך זו קטעה אותו ואמרה: "מעולם לא חשבתי שאשקיע ואתגנדר כל כך בשביל לאסוף את אמא שלי משדה התעופה!".
שמוליק, יהודי שחי בקנדה, יצא לצוד ברווזים באונטריו. לאחר יום מלא במאמץ, הוא הצליח לצוד 3 ברווזים. הוא הניח אותם בחלק האחורי של האוטו שלו ונסע הביתה. בדרך חזור, עצר אותו פקח שלא אהב אותו במיוחד.
"שלום לך, אתה יכול בבקשה להראות לי את רישיון הציד שלך?"
בלי מילים, שלח שמוליק את ידו לכיסו והוציא משם רישיון ציד התקף לאונטריו.
הפקח לקח את הרישיון לידיו והביט בו היטב. לאחר מכן הוא פסע לכיוון הרכב, הוציא את אחד הברווזים, הריח את אחוריו ופנה שוב לשמוליק: "הברווז הזה לא מאונטריו, זה ברווז של קוויבק. יש לך רשיון ציד של קוויבק, בחור?"
שוב, בשתיקה, הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד התקף בקוייבק.
הפקח הביט בו, שלח את ידו ותפס את הברווז השני, רחרח את אחוריו ואמר: "הברווז הזה לא מקוויבק, זה ברווז של מניטובה, יש לך רישיון ציד של מניטובה??"
הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון ציד התקף במניטובה והציג אותו לפקח.
הפקח לקח את הרישיון, שלח את ידו השנייה, תפס בברווז השלישי, רחרח את אחוריו ואמר: "זה לא ברווז ממניטובה, זה ברווז מנובה סקוטיה. יש לך רישיון ציד התקף בנובה סקוטיה??"
שמוליק הכניס את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד לנובה סקוטיה.
הפקח, כשהוא מאוד מתוסכל בשלב זה, צעק על שמוליק: "מאיפה אתה לעזאזל?!?!"
שמוליק חייך, הסתובב, התכופף, הפשיל את מכנסיו ואמר: "תגיד לי אתה, אדוני הפקח, אתה המומחה!"
בלונדינית טיילה בחו"ל ורצתה לראות את מגדל אייפל. היא ניסתה לשאול אנשים ומצאה שוטר שהסכים לסייע לה.
היא שאלה אותו "סליחה, איך אני מגיעה מכאן למגדל אייפל?"
השוטר ענה לה בחיבה, "אה, זה פשוט מאוד, חכי לאוטובוס מספר 37 ותעלי עליו, הוא יקח אותך לשם תוך 10 דקות."
הבלונדינית אמרה תודה רבה ונפרדה מהשוטר לשלום.
לאחר סיור של 4 שעות, הגיע השוטר חזרה לאותה נקודה ולתדהמתו, ראה את הבלונדינית יושבת במקומה באותה תחנה בה עזב אותה.
"מה קרה, מדאם?" שאל השוטר, "השארתי אותך לפני 4 שעות ועוד לא עלית על האוטובוס?"
"אל תדאג אדוני השוטר! לפני רגע חלף האוטובוס ה- 30, נותרו רק עוד שבע!"
שלושה זוגות ניגשו לרב אחד בבקשה להינשא בטקס חתונה מסורתי בבית הכנסת המקומי; זוג מבוגר, זוג בגילאי ה-40 וזוג צעיר מאוד - כל השישה נפגשו עם הרב ושוחחו על זמני טקס החופה האפשריים. "אם אתם רוצים שאני אחתן אתכם בבית הכנסת הזה, עליכם לשמור נגיעה ולא לקיים יחסי מין במשך חודש שלם", אמר הרב בסיום המפגש.
לאחר חודש, שלושת הזוגות חזרו אל בית הכנסת במטרה לשוחח עם הרב. האחרון שאל את הזוג המבוגר, "האם הצלחתם לעבור את החודש האחרון מבלי לקיים יחסי מין?", הזוג המבוגר השיב, "הצלחנו, זה לא היה קשה בגילינו".
לאחר מכן פנה הרב לזוג בגילאי ה-40, "ומה לגביכם?", הזוג השיב בבושה קלה, "זה היה קשה, אבל הצלחנו לא לקיים יחסי מין במשך כל החודש האחרון".
לבסוף, פנה הרב אל הזוג הצעיר ושאל, "ואתם? האם עמדתם בתנאי שלי?", הבחור הצעיר לא היסס ואמר, "לא, לא הצלחנו לעמוד במשימה הזו", הרב התפלא ופנה אל הבחור הצעיר, "ספר לי מדוע".
הבחור הצעיר היישר מבטו אל הרב וסיפר, "לארוסתי הייתה פחית שימורים ביד ובטעות היא הפילה אותה. היא התכופפה להרים אותה וזה היה הרגע שבו זה קרה". הרב נחרד לנוכח הסיפור והכריז בקול רם, "אתם לא רשאים להגיע לבית הכנסת שלי יותר!", הבחור הצעיר הסתכל עליו והשיב, "לא נורא, אנחנו גם לא רשאים להגיע למכולת יותר..."
לקראת חג האהבה סר מיכאל אל סניף הדואר הקרוב לביתו על מנת לקנות שם בול ומעטפה יפים ורומנטיים, איתם יוכל להכין מכתב אהבה לאשתו. בזמן שהמתין מיכאל לתורו, הוא הבחין באדם קירח בגיל העמידה, לבוש בחליפה, שעומד בפינת סניף הדואר כשבידיו צרור מעטפות ורדרדות, והוא עובר בקפידה על כל אחת ואחת מהן, עומל בהדבקתם של בולים פרחוניים ומדבקות בצורת לבבות על גביהן, ואז מחתימן עם חותמת בצורת שפתיים מנשקות. כשסיים האיש לעשות זאת לכל המעטפות, הוא הוציא מתיקו בקבוק בושם שאנל והחל לרסס מניחוחו על גבי המעטפות המקושטות.
סקרנותו של מיכאל בערה בו למראה מעשיו של האדון, והוא התקשה להישאר אדיש לכך. הוא פנה אליו ואמר לו: "סלח לי אדוני, לא שאני רוצה להיות חטטן... אבל לא יכולתי שלא להבחין במעשיך, והסתקרנתי לדעת מה בדיוק אתה עושה פה עם כל המעטפות המקושטות והמבושמות הללו". חיוך עלה על שפתיו של האיש, והוא ענה: "הכנתי כאן 500 מכתבים ליום האהבה, כולם חתומים על ידי 'המעריץ הסודי שלך'".
מיכאל המשתומם הביט על האיש בפליאה ושאל: "ולמי אתה הולך לשלוח את כל 500 המכתבים הללו?" "למי לא?" ענה האיש ללא היסוס, "כל אשה ואשה בשכונה הזאת עומדת לקבל מכתב אישי הממוען אליה ולהרגיש הכי מיוחדת בעולם!" "ואתה לא מפחד שהגברים שלהן יגלו?" שאל מיכאל. "מה פתאום!" ענה האיש וחיוך רחב נסוך על פניו, "ההיפך, הלוואי שהגברים שלהן יגלו, אני לא מפחד מהם כלל".
"וואו!" אמר מיכאל, מתפעל מתעוזתו של האיש, "איזה אומץ יש לך, אתה ממש דון ז'ואן, כל הכבוד... ואני חשבתי שהרומנטיקה כבר פסה מן העולם".
האיש פצח לפתע בצחוק רם ואמר: "איזו רומנטיקה בראש שלך? אני עורך דין לענייני גירושין! חג האהבה זה הזמן שלי לסדר לעצמי פרנסה למשך כל השנה".
גבר מבוגר נכנס ערב אחד לפאב שכונתי ופנה אל הברמן עם בקשה מוזרה למדי: "תן לי 6 כוסות של הוודקה הכי חזקה שלכם". אחרי ההלם הראשוני מהבקשה הברמן מתחיל להכין לגבר את המשקאות שלו, ותוך כדי הוא אומר לו, "ואוו, כנראה שהיה לך יום ממש קשוח אם אתה רוצה לשתות כל כך הרבה".
"אל תשאל איזה יום היה לי היום..." אמר הגבר, "גיליתי שאחי הגדול הומוסקסואל".
למחרת, אותו גבר נכנס לאותו פאב ופונה אל הברמן פעם נוספת, "תן לי 6 כוסות של הוודקה הכי חזקה שלכם". כשהברמן שאל אותו מה קרה הפעם הוא השיב: "אחרי כל הבלאגן של אתמול, גם אחי הצעיר החליט להודיע לכל המשפחה שהוא הומוסקסואל!".
למחרת בערב, בפעם השלישית ברציפות, נכנס אותו הגבר לפאב השכונתי ומתיישב מול הברמן עם פנים נפולות. הברמן מבין את הרמז וישר מתחיל להכין 6 כוסות וודקה. "תגיד לי", הוא שואל אותו תוך כדי ההכנה, "יש בכלל מישהו במשפחה שלך שאוהב נשים???".
"כן!" ענה הגבר והתחיל לבכות, "אישתי!!!"
נחמה יצאה לחופשה ברומניה, לה חיכתה בציפייה למעלה משנה, ובעלה שלמה נשאר בארץ על מנת להשגיח על הבית, לטפל בחתול ולאפשר לשניהם זמן ליהנות מפרטיות וקצת שקט. לפני שנחמה נפרדה מבעלה בכניסה לשדה התעופה, היא חזרה והזכירה לו את הדרישות בנוגע לניקיון הבית, ההתנהלות מול אימא שלה שלאחרונה עברה לגור איתם, והטיפול בחתול האהוב שלה, שהיה עד כה בתחום אחריותה הבלעדי.
יום לאחר שנחמה נחתה ברומניה היא צלצלה לשלמה ושאלה לשלום החתול שלה, לשלום אימה ודאגה לבדוק אם הבית עדיין נקי כפי שהשאירה אותו. שלמה השיב שהכל בסדר וסיים את השיחה. יום למחרת נחמה צלצלה שוב ושאלה מה שלום החתול, אמה ובדקה האם הוא זכר להשקות את הגינה. שלמה ענה: "כן נחמה... הכל בסדר", הם קשקשו עוד קצת וניתקו את השיחה.
כעבור יומיים נחמה צלצלה לשלמה ושאלה לשלום החתול, אימה וביקשה שישלח לה תמונות של הבית כדי לראות שהכל בסדר. שלמה פשוט השיב: "החתול נפל מהגג ומת".
נחמה התחילה לבכות ואמרה: "איך אתה יכול להיות כל כך חסר רגישות? יכולת למסור לי את החדשות הנוראיות בצורה קצת יותר מתחשבת! היום היית יכול לספר שהוא שיחק על הגג, מחר לספר שהוא נפל והגיע לווטרינר וביום השלישי לומר שמיצי האהוב לא שרד את הלילה..." שלמה לא הגיב אז נחמה הרגישה צורך להוסיף: "באופן כללי היית יכול לגלות יותר רגישות בנוגע לכל הסיפור. אז מה שלום אימא שלי והבית, הכל בשליטה?"
לאחר כמה רגעים שלמה השיב: "אימא שלך משחקת על הגג".
עבור לבא-במייל
