דתיים

מנחם, בחור דתי, עובר לגור בסין. יום אחד, הוא צריך לנקות את הטלית שלו. הוא לוקח אותה לניקוי היבש הכי טוב בעיר, והבעלים אומר לו שבעוד שבוע זה יהיה מוכן. כשהוא חוזר, בעל החנות מגיש לו חשבון על סך מאה דולר. מנחם ההמום שאל: "מאה דולר בשביל לנקות טלית אחת?" הסיני ענה: "לא, מה פתאום, ניקוי הטלית עלה לך 10 דולר, ועוד 90 דולר לפרום את כל הקשרים!"

בחור ישיבה צעיר מגיע לרב שלו עם בעיה קשה ומבקש ממנו עצה. “כבוד הרב,” ממלמל הבחור במבוכה, “לפני חודש התחתנתי ומאז אני מנסה לספק את אשתי בעת קיום מצוות פרו ורבו ופשוט לא מצליח...” שואל אותו הרב: “ניסית ללקק לה?” “מה זאת אומרת”, שואל הבחור בפליאה, “ללקק את מה?” "ובכן..." הרב מכחכח בגרונו ועונה בקול שקט, “את המקום הזה של איפה שהיא עושה פיפי.” הבחור כמעט מתעלף מההלם, אבל בסוף מחליט לא להתווכח, מודה לרב ויוצא לביתו. למחרת הבחור חוזר לרבי, ששואל אותו: "נו בחור, הצלחת לספק את אשתך?" "לא רבי," עונה הצעיר, "ובאמת יש לי שאלה קטנה אליך בנושא. כשאני מלקק איפה שאשתי עושה פיפי, ללקק גם את החרסינה מסביב, או רק את המים שבפנים?”

בעקבות התקף לב, אושפז גבר בבי"ח ועבר ניתוח לב פתוח. כשהתעורר מצא את עצמו מטופל ע"י צוות אחיות בבית חולים קתולי. כששבה אליו הכרתו באופן מלא שאלה אותו אחת האחיות כיצד הוא מתכוון לשלם עבור הניתוח והאשפוז, והאם יש לו ביטוח רפואי. בקול חלוש ענה לה: "אין לי שום ביטוח רפואי". "אז יש לך כסף בבנק?" שאלה האחות. האיש ענה: "אין לי שום כסף בבנק". האחות ממשיכה: "האם יש לך איזה קרוב משפחה שיוכל לעזור לך?" "יש לי רק אחות אחת רווקה, זקנה - נזירה באיזה מנזר" ענה האיש. האחות נעלבת ואומרת: "הנזירות אינן רווקות זקנות, הן נשואות לאלוהים". והגבר עונה לה: "טוב, אז תשלחו את החשבון לגיסי!"

שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהן כדי למכור עוגיות שאפו. שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-היגיון. הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת. אמרה האדמורית-היגיון לחברתה: "האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?" הרבנית-מתמטיקה: "כן. תמהני מה הוא רוצה." האדמורית-היגיון: "ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!" הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?" האדמורית-היגיון: "הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!" כעבור כמה דקות אמרה הרבנית-מתמטיקה: "זה לא עובד!" האדמורית-היגיון: "כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!" הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!" האדמורית-היגיון: "הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!" האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-היגיון. הרבנית-מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה שעלה בגורלה של האדמורית-היגיון. כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-היגיון, קצרת נשימה וסמוקה. הרבנית-מתמטיקה: "תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!" האדמורית-היגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי." הרבנית-מתמטיקה: "כן, כן, אבל מה קרה אז??" האדמורית-הגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה." הרבנית-מתמטיקה: "נו, ואז??" האדמורית-היגיון: "ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!" הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! ומה עשית?" האדמורית-היגיון: "עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי." הרבנית-מתמטיקה: "אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?!?" האדמורית-היגיון: "האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו." הרבנית-מתמטיקה: "הוי, לא!! ומה קרה אז?" האדמורית-היגיון: "מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי! בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!"

עיתונאית מחו"ל מבקרת בכותל המערבי, מסתכלת בעניין על המתרחש ורואה יהודי קשיש שבדיוק גמר להתפלל, מקפל את הטלית ומתחיל ללכת משם. היא ניגשת אליו ושואלת, "האם אפשר לשוחח איתך?" היהודי: "בבקשה". העיתונאית: "באיזו תכיפות אתה מתפלל כאן ככה?" היהודי עונה: "כל יום מזה כבר ארבעים שנה". העיתונאית: "ולמה אתה מתפלל?" היהודי: "אני מתפלל שהיהודים והפלסטינים יחיו בשלום בלי ריבים ומלחמות ושכל הילדים שלנו יגדלו בשובע, בשלווה ובביטחון". העיתונאית: "ממש נהדר, ואיך אתה מרגיש אחרי שאתה מתפלל ככה כבר ארבעים שנה?" היהודי: "כאילו אני מדבר לקיר!!".

ילד אחד ישב עם אביו בבית הכנסת ולפתע אמר לו: "אבא, אני צריך להשתין!" מעט מובך מן המצב ומן המתפללים שסבבו אותם, השיב האב לילדו: "אביב, זה לא מכובד להגיד את המילה הזו בבית הכנסת. בפעם הבאה פשוט תגיד לי 'אני צריך ללחוש משהו'." שבוע לאחר מכן ישבו האב וילדו בבית הכנסת, וכשהרגיש הילד שהוא צריך לשירותים הוא פנה לאביו ואמר לו: "אבא, אני צריך ללחוש משהו." האב השיב: "אין בעיה, תלחש לי באוזן..."