בדיחות בנושא בית בושת

קשיש בן 80 הגיע לבית בושת, שם הוא ביקש את נערת הליווי המוצלחת והמומלצת ביותר שיש להם. שניהם עלו יחדיו לחדר, נכנסו למיטה והקשיש תפקד כמו צעיר בן 18, עד כדי כך שנערת הליווי הייתה המומה וביקשה ממנו עוד, הפעם בחינם. הקשיש אמר, ״אין בעיה, אבל אני צריך לתפוס תנומה של 20 דקות, ובזמן שאני ישן, אני צריך שתחזיקי לי אותו עומד...״ נערת הליווי הסכימה, ואחרי שהקשיש התעורר הם עשו את זה שוב ונראה שעוד לא תם כוחו. ״אתה יכול עוד?״ שאלה נערת הליווי המוקסמת. ״כן, ברור, אבל אני צריך לישון עוד 20 דקות. בינתיים תחזיקי לי אותו.״ אחרי שהתעורר הם שוב שכבו, אולם בסוף הפעם הזו נערת הליווי כבר הייתה באפס כוחות. בזמן שהתלבשו היא אמרה לו, ״אני מבינה למה אתה צריך לנוח, אבל בשביל מה אתה מבקש שאני אחזיק לך אותו אם אתה ישן?״ האיש הקשיש השיב: ״אה, זה בשביל שלא תגנבי לי את הארנק.״

איש אחד נכנס לבית בושת, שם פגשה אותו המדאם ושאלה איך היא יכולה לעזור לו. הוא אמר לה: ״שלומי לא בסדר, אני צריך קצת ׳עזרה׳ אם את מבינה למה אני מתכוון״. המדאם הבינה היטב מה הוא צריך, ולקחה אותו לפגוש את אחת הבנות שלה. היא הציגה אותו בפני אחת הבחורות הצעירות שהיא מעסיקה, והבחורה הצעירה שאלה ״כמה יש לו?״ המדאם ביקשה מהבחור שיפשיל את מכנסיו ויראה לה עם מה תצטרך להתמודד. מה שהתגלה זה איבר באורך 5 ס״מ עם קעקוע שרשום עליו ״שלומי״. ״עכשיו הבנתי – שלומי לא בסדר...״ אמרה המדאם, קרצה לבחור והבחורה הצעירה צחקקה. כעבור שעתיים הבחורה הצעירה הגיעה למדאם שלה ונראתה כאילו יצאה ממלחמה; השיער שלה היה פזור ופרוע, והיא בקושי הצליחה ללכת כמו שצריך. המדאם רצה אליה ושאלה מה קרה לה. ״כלום״, היא אמרה, ״פשוט כשהיית איתנו, היה רשום על האיבר שלו ׳שלומי׳, אבל אחרי שהלכת ונכנסנו למיטה, והתברר שבעצם רשום עליו ׳שלומי בסדר גמור אם את יכולה לקרוא את זה, ומה שלומך?׳״

מאדאם פתחה את דלתות בית הבושת שלה וכבר בשעה מוקדמת של היום עמד שם איש בחליפה, בסביבות גיל 40. ״אני יכולה לעזור לך?״ שאלה המאדאם. ״אני מחפש את נטלי״ אמר האיש. ״אדוני, נטלי היא אחת הבנות היקרות ביותר שלי. אולי אתה מעדיף מישהי אחרת במקום?״ ״לא לא, מה פתאום, אני מתעקש! אני מחפש את נטלי!״ ״בסדר, זה יהיה 1,000 דולר לשעה,״ אמרה המאדאם, והאיש עלה לחדר, העביר שעה עם נטלי, שילם 1,000 דולר והלך. למחרת האיש חזר ודרש שוב לראות את נטלי. הפעם נטלי בעצמה הגיעה לדבר איתו ואמרה לו: ״אדוני, רק לקוחות מיוחדים זוכים לבקר אותי פעמיים ברצף. אני לא נותנת הנחות על ביקורים קבועים, זה יהיה אותו תעריף.״ ״אין לי בעיה,״ אמר האיש, עלה עם נטלי לחדר, וכעבור שעה שילם לה 1,000 דולר והלך. למחרת שוב חזר האיש והפעם שוב התעקש להיפגש עם נטלי. היא כבר הבינה שלא תצליח לשכנע אותו אחרת, ואחרי שקיבלה את התשלום היא אמרה לו: ״אתה יודע, אף אחד מעולם לא הסכים לשלם כל כך הרבה כדי להיות איתי שלושה ימים ברצף. עכשיו סקרנת אותי. מי אתה? מאיפה אתה?" ״אני מצפון קרוליינה,״ ענה האיש. ״איזה קטע, גם המשפחה שלי משם!״ אמרה נטלי. ״כן, אני יודע...״ השיב האיש, ״אביך מת, משתתף בצערך. אני עורך דינה של אחותך והיא ביקשה ממני להביא לך 3,000 דולר מהירושה.״

ילד בן 12 הלך לו לאורך המדרכה וגרר מאחוריו צפרדע "מגוהצת" שנדרסה, מחוברת לחוט. הוא הגיע אל פתח דלת של בית בושת והקיש על הדלת. המאדאם פתחה את הדלת והילד הקטן אמר: "אני רוצה לשכב עם אחת הנשים שבפנים. יש לי כסף ואני לא עוזב עד שתסכימי" המאדאם חשבה לעצמה "למה לא..." ואמרה לו להיכנס ולבחור באחת מהבנות, כראות עיניו. הילד אמר: "שמעתי שכל הגברים אומרים שהם נאלצו לקבל זריקה אחרי שעשו אהבה עם לוסי. זו הבחורה שאני רוצה." מאחר והילד היה כה עקשן והיה לו כסף לשלם עבור השירות, המאדאם שלחה אותו ללוסי כפי שביקש. הוא פנה במורד המסדרון לחדרה של לוסי, בעודו גורר את הצפרדע המעוכה שנדרסה. עשר דקות לאחר מכן הוא חזר, עדיין גורר את הצפרדע הדרוסה, שילם למאדאם ויצא החוצה. המאדאם מסוקרנת מאוד, עצרה אותו ושאלה: "למה בחרת דווקא בבחורה היחידה שיש לה מחלה מדבקת?" הילד נאנח וענה: "ובכן, אם את חייבת לדעת, הלילה, ההורים שלי הולכים למסעדה כדי לאכול וישאירו אותי בבית עם השמרטפית. אחרי שהם יעזבו, השמרטפית תשכב איתי, מפני שהיא אוהבת ילדים קטנים וחמודים. כך היא תידבק במחלה בה אני נדבקתי זה עתה. כאשר אימא ואבא יחזרו, אבא ייקח את השמרטפית הביתה. בדרך, הוא ידפוק אותה ויקבל את המחלה. אחר-כך אבא יחזור, הוא ואמא ילכו למיטה וישכבו, ואז אמא תידבק במחלה. בבוקר, כשאבא ילך לעבודה, החלבן יביא את החלב ויעשה קוויקי עם אמא וגם הוא יידבק במחלה, והוא... החלבן הבן-זונה, הוא זה שדרס את הצפרדע שלי!"

נהג משאית נסע במדבר במשך קילומטרים, כשכל הנוף שראה היה חול וקקטוסים. לפתע הוא ראה שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 20 ק"מ". במוחו כבר החלו לעלות פנטזיות פרועות על מה שיעשה כשיעצור בבית הבושת, וכמה הוא כבר קרוב. בהמשף חלף על פני שלט נוסף: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 10 ק"מ", והתמלא בהתרגשות. אחרי זמן מה הוא חלף על פני עוד שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון - היציאה הקרובה". הנהג הרגיש כי לא יוכל לכבוש את יצריו עוד זמן רב והאיץ את מהירותו כדי להגיע. לבסוף, הוא הגיע אל המקום, החנה את המשאית בהתרגשות, וראה לפניו מנזר אבן ענק ומרשים, לידו ניצב שלט "האחיות של מנזר סן נורטון". הוא עלה במדרגות המנזר והקיש על הדלת. בפתח הדלת ניצבה נזירה לבושה שחורים, ששאלה אותו "איך אוכל לעזור, בני?" נהג המשאית ענה: "ראיתי את השלטים בצדי הדרך, והייתי מעוניין לעשות עסקים". "בסדר גמור בני" ענתה לו הנזירה והזמינה אותו לבוא אחריה. הנזירה החלה להוביל אותו במסדרונות המנזר החשוכים, עד שהביאה אותו אל מול דלת עץ כבדה ואמרה לו "דפוק על הדלת". הוא עושה כמצוותה, והדלת נפתחת באיטיות על ידי נזירה לבושה שחורים שהחזיקה בידיה גביע. "הכנס 50 דולר בגביע, ועבור לדלת הבאה במסדרון" אמרה. נהג המשאית הוציא את הארנק, שילם ורץ במסדרון עד שהגיע לדלת הבאה, עבר אותה בזריזות וטרק את הדלת מאחוריו. לפתע מצא את עצמו עומד במגרש החנייה, מול שלט קטן נוסף עליו נכתב: "לך לשלום, הרגע נדפקת על ידי האחיות של סן נורטון."