כשגילו אותו הוא שימש להעברת חומרים בין שני אנשים, כדי שהמין האנושי ישרוד. כיום יש קבוצה קטנה של אנשים המאמינים שזו הסיבה היחידה לקיומו, השאר משתמשים בו בשביל הכיף.
כיף לשחק בו, ברגע שהתחלת קשה מאוד להפסיק. יש אנשים שהיו עושים את זה כל היום, לולא הייתה להם עבודה לעשות.
הוא משמש לצורך אינטראקציה בין אנשים. חלקם מתייחסים לאינטראקציה זו ברצינות גמורה, אחרים בתור שעשוע בלבד. לפעמים קשה לדעת עם מי אתה מתעסק, ואז זה מאוחר מדי.
אם אינכם משתמשים איתו באמצעי הגנה נאותים, אתם עלולים להעביר או לקבל וירוסים.
תלוי בעומס, לפעמים קצת קשה לו לעלות. אבל אל תדאגו זה קורה לכולם. וכשהוא יורד, אין מה לעשות איתו.
בסופו של דבר אתה זה שמנהל אותו, אבל לעתים נראה כאילו הוא זה שמנהל אותך.
אם לא תנהג בזהירות, אתה עלול להיכנס לצרות גדולות בגללו.
סדר היום שלו שונה משלך, ולכן קשה מאוד לשלוט עליו. אפשר להתאים את עצמך אליו, אבל בסופו של דבר הוא ינצח.
ברגע שפנית איתו לאדם הלא נכון, אתה תתפוס לעצמך את הראש, תגיד "מה עשיתי?", ותדע שכבר אין דרך חזרה.
לא לכולם יש אחד כזה, אבל למי שיש ייהרס אם ייקחו לו אותו.
למי שיש אחד כזה, בטוח שלמי שאין הוא נחות יותר. אבל למעשה, הם מסתדרים טוב בלי זה. ואם לא, הם משתמשים בשל מישהו אחר.
בגדול, אפשר להסתדר גם בלי זה, אבל וואלה זה צעצוע נחמד...
איש אחד נכנס לבית בושת, שם פגשה אותו המדאם ושאלה איך היא יכולה לעזור לו.
הוא אמר לה: ״שלומי לא בסדר, אני צריך קצת ׳עזרה׳ אם את מבינה למה אני מתכוון״. המדאם הבינה היטב מה הוא צריך, ולקחה אותו לפגוש את אחת הבנות שלה.
היא הציגה אותו בפני אחת הבחורות הצעירות שהיא מעסיקה, והבחורה הצעירה שאלה ״כמה יש לו?״
המדאם ביקשה מהבחור שיפשיל את מכנסיו ויראה לה עם מה תצטרך להתמודד. מה שהתגלה זה איבר באורך 5 ס״מ עם קעקוע שרשום עליו ״שלומי״.
״עכשיו הבנתי – שלומי לא בסדר...״ אמרה המדאם, קרצה לבחור והבחורה הצעירה צחקקה.
כעבור שעתיים הבחורה הצעירה הגיעה למדאם שלה ונראתה כאילו יצאה ממלחמה; השיער שלה היה פזור ופרוע, והיא בקושי הצליחה ללכת כמו שצריך.
המדאם רצה אליה ושאלה מה קרה לה. ״כלום״, היא אמרה, ״פשוט כשהיית איתנו, היה רשום על האיבר שלו ׳שלומי׳, אבל אחרי שהלכת ונכנסנו למיטה, והתברר שבעצם רשום עליו ׳שלומי בסדר גמור אם את יכולה לקרוא את זה, ומה שלומך?׳״
"נמאס לי", מספר גבר לחברו, "כל הדוא"ל שלי מלא בפרסומות להגדלת איבר המין!"
"מה הבעיה?", עונה החבר, "פשוט תמחק אותן ותעשה חסימה!"
"זה לא עוזר", מתלונן הראשון בייאוש, "אשתי ממשיכה לשלוח לי אותן בכל זאת..."
בחור צעיר נכנס לפאב, התיישב על הבר וביקש מהברמן להגיש לו משהו חדש שהוא אף פעם עוד לא ניסה בשום מקום אחר.
הברמן אמר לו: "האמת, יש לי פה מוצר חדש שקיבלתי ממש השבוע – תפוחי קסם! בחר איזה טעם שתרצה ואני אוכל להגיש לך תפוח עם הטעם הזה".
הבחור הצעיר הסתקרן וביקש מהברמן שיגיש לו תפוח בטעם ג'ין וטוניק.
הברמן נכנס לחדר האחורי של הפאב ויצא אחרי כדקה עם תפוח בידו. הוא מסר את התפוח לבחור הצעיר והורה לו לנגוס בו.
"יש לזה טעם של ג'ין!" אמר הבחור הצעיר והמופתע.
"חכה, זה לא הכל!" אמר הברמן, "סובב אותו לצד השני, קח ביס ותגיד לי מה הטעם".
הבחור הצעיר סובב את התפוח, נגס בו וקרא בהתלהבות: "יש לזה טעם של טוניק!"
הבחור הצעיר סיים את התפוח בהנאה ושאל את הברמן: "תגיד, אתה יכול להכניס לתפוחים האלה כל טעם שאבחר?"
הברמן ענה, "כל עוד יש לטעם הזה שם, אני יכול להביא לך תפוח שכזה."
"ובכן...", אמר הבחור הצעיר, "אני רוצה שתביא לי תפוח בטעם של איבר מין נשי".
הברמן היה קצת מופתע, אך חזר במהירות מהחדר האחורי עם תפוח חדש עבור הבחור הצעיר.
הבחור לקח ביס מהתפוח ומיד ירק אותו החוצה והחל להיחנק. "מה זה?! יש לזה טעם דוחה! זה לא מה שהזמנתי!"
"סובב את התפוח...", אמר לו הברמן.
ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה.
בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור.
"וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור.
חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..."
משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?"
"זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין".
משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי".
"העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".
הקברן עבד עד מאוחר בלילה אחד. הוא בדק את גופתו של מר שוורץ, שאותה עמדו לשרוף, וגילה משהו מדהים. לשוורץ היה את האיבר הגדול ביותר שהוא ראה.
"אני מצטער, מר שוורץ", העיר הקברן, "אני לא יכול לאפשר שישרפו כזה איבר מרשים". הוא לקח סכין, חתך את האיבר, תחב אותו לתיקו ולקח אותו איתו הביתה.
"יש לי משהו להראות לך, את פשוט לא תאמיני", הוא אמר לאשתו תוך שהוא פותח את תיקו.
"אלוהים אדירים!", קראה אשתו, "שוורץ מת!!!".
איש שרירי וחסון, הסתכל יום אחד במראה והתפעל מגופו, ופתאום ראה שכל גופו שזוף חוץ מאיבר המין.
החליט ללכת לים, קבר את עצמו בחול ורק את האיבר השאיר בחוץ, כדי שרק הוא ישתזף וכך יהיה גופו כולו שזוף לגמרי.
פתאום עוברות שתי זקנות, ששמו לב ל"דבר" הזה הבולט מן החול.
נוגעת האחת עם מקל ב"דבר" הזה ואומרת לחברתה: "באמת שהעולם לא צודק..."
"מה זאת אומרת?" שואלת השנייה.
עונה לה הראשונה:
"כשהייתי בת 20 הייתי סקרנית לראות אותו.
כשהייתי בת 30 נהניתי ממנו.
כשהייתי בת 40 ביקשתי אותו.
כשהייתי בת 50 שילמתי עבורו.
כשהייתי בת 60 התפללתי עבורו.
כשהייתי בת 70 שכחתי שהוא קיים.
עכשיו אני בת 80, הדברים האלה גדלים חופשי באדמה ואפילו להתכופף אני לא יכולה!"
אני נשוי לאשתי בערך 30 שנה. בזמן האחרון יש לנו בעיות בינינו והגענו לרופא לבדיקות. לאחר שהציג את עצמו שאל הרופא: "מה הבעיה?" הייתי נבוך במקצת והסברתי לרופא ש"שמוליק" לא עומד לי כבר.
הרופא מכווץ את גבותיו, חושב לרגע ואז מבקש ממני לצאת ולהמתין בחוץ. לאחר שיצאתי, ציווה הרופא על אשתי להתפשט לחלוטין. אשתי לא הבינה את פשר הדבר אך הרופא הסביר לה כי זה הכרחי. היא התפשטה ואז הרופא ביקש ממנה להסתובב לצד ימין, אחר כך לצד שמאל, אחר כך ביקש ממנה להתכופף קדימה, אחורה, להרים רגל ימין ואחר כך רגל שמאל. לאחר שמילאה את כל הוראות הרופא, ביקש זה ממנה להתלבש לצאת החוצה ולבקש ממני - בעלה, להיכנס.
נכנסתי ושאלתי: "מה קורה?"
הרופא: "אל דאגה, אתה בסדר גמור, גם לי לא עמד..."
עבור לבא-במייל
