בדיחות בנושא שדה תעופה

יום אחד, כשישבתי באיזה בר באחד מנמלי התעופה הגדולים בעולם, נעמד לידי בחור סיני קטן והתחיל לשתות בירה. הסתכלתי עליו בהלם לרגע, ואז שאלתי אותו: ״תגיד לי, אתה יודע אומנויות לחימה, כאלו כמו ג׳ו ג׳יטסו, קונג-פו, קראטה, כאלו?״ ״לא!״ ענה לי הסיני בתקיפות, ״ולמה אתה מעז ככה לשאול אותי את זה? מה, כי אני סיני? זה כי אתה גזען?!״ ״לא״ עניתי, ״אני שואל את זה כי אתה שותה מהבירה שלי יא דביל!״

משה וגאולה היו זוג גמלאים מבוגר שהחליט שהגיע הזמן לראות עולם, קנה כרטיסים וטס לאנגליה. לאחר שנחתו הם נעמדו בתור לעמדה של ביקורת הגבולות לצורך בדיקה ביטחונית ומשה ביקש מגאולה שתיתן לו לנהל את מרבית השיחה, היות ושמיעתה החלה להתדרדר מאוד בשנים האחרונות. כשהגיע תורו של הזוג להציג את הדרכונים שלהם לאיש הביטחון של שדה התעופה הוא החל לשאול אותם סדרה של שאלות בקשר לאופי הביקור שלהם במדינה... "מה מטרת הביקור שלכם באנגליה?" שאל איש הביטחון. "הגענו לחופשה כדי לטייל ולנוח קצת" ענה משה. "מה הוא שאל אותנו?" פנתה גאולה אל בעלה בבלבול. "לא משנה", השיב משה. "וכמה זמן אתם מתכננים להיות כאן?" המשיך איש הביטחון. "חודש" ענה משה, ושוב אשתו פנתה אליו ושאלה "ומה הוא רצה עכשיו?". "לא משנה", השיב משה בתסכול. "אני רואה שאתם מתל אביב, הייתי שם פעם לפני כמה שנים, עיר מדהימה אבל חלק האנשים שם היו ממש מעצבנים, רועשים ונודניקים" העיר איש הביטחון, "אנחנו סיימנו כאן, אתם רוצים שמישהו יבוא לעזור לכם עם התיקים?". הפעם גאולה הקדימה תרופה למכה ומיד שאלה את משה: "אתה מוכן כבר להגיד לי מה זה כל השאלות שהוא שואל אותנו?". משה העצבני פשוט נאנח והשיב: "הוא אמר שסיימנו עם הבדיקה ואפשר להמשיך". "מה, כל כך מהר?" שאלה גאולה המופתעת. "כן, מתברר שהוא מכיר את המשפחה שלך אז הוא לא עשה לנו בעיות".

ישראלי אחד ישב באזור הטרקלין בשדה תעופה גדול; פתאום בשולחן לידו התיישבה אישה יפה במיוחד, לבושה במדים של דיילת. אז הבחור החליט ללכת להתחיל איתה בצורה מקורית, על ידי כך שינסה לזהות באיזו חברת תעופה היא עובדת ולהגיד לה את המוטו שלה כמשפט פתיחה. בהתחלה הוא חשב שהיא בבריטיש איירוויז, אז הוא פנה אליה באנגלית ואמר לה בחיוך שרמנטי: ״לטוס, לשרת?״, האישה אפילו לא הסתכלה לכיוונו. אז הוא חשב שאולי היא באייר פרנס ואמר לה: ״לזכות בלבבות העולם?״ והיא עדיין לא הגיבה בכלל, רק בהתה בו בעיניים תמהות. בייאושו, הוא ניסה עוד הפעם, וניחש שהיא עובדת בחברת התעופה המלזית; ״להתעלות מעל לצפיות?״ הוא אמר לה. לפתע האישה היפה הלבושה כדיילת אמרה לו בכעס חסר סבלנות: ״תגיד, מה לעזאזל אתה רוצה ממני?״ ״אה, הבנתי״, אמר לה הבחור בטון מאוכזב למדי, ״את באל-על...״

לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!" איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!" גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?" "מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"

בנתב"ג החליטו להגביר את האבטחה והתחילו לפתוח כל מזוודה כדי לבדוק לעומק מה יש בתוכה. פתחו מזוודה של איש אחד והוציאו ממנה 7 זוגות תחתונים. האיש הנבוך הסביר, “אחד ליום ראשון, אחד ליום שני, אחד ליום שלישי..." פתחו מזוודה של חרדי והוציאו ממנה 6 זוגות תחתונים. החרדי הנבוך הסביר, "אחד ליום ראשון, אחד ליום שני, אחד ליום שלישי... בשבת אני לא מתרחץ אז אני לא מחליף תחתונים." אחריו הגיע גרוזיני וגם לו פתחו את מזוודה, אך הפעם הוציאו ממנה 12 תחתונים. הגרוזיני התחיל להסביר, “אחד לינואר, אחד לפברואר, אחד למרץ…”

בחור אחד מובא לבית משוגעים והפסיכיאטר הראשי שואל אותו מה שמו. עונה לו הבחור: ״אני בן גוריון!״ אומר לו הפסיכיאטר: ״אתה יודע, יש לנו כבר כמה ראשי ממשלה כאן. שרון, שמיר, בגין, אפילו לוי אשכול...״ "תגיד לי נראה לך שאני משוגע?" צועק עליו הבחור, "אני לא איזה ראש ממשלה שמת לפני שנים!״ "אז באמת קוראים לך בן גוריון?" "כן! שדה התעופה הכי גדול של ישראל!"

טיסת נוסעים הנמצאת מעל הים התיכון משדרת הודעת מצוקה: "מדבר קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, איבדנו מנוע אחד ואנחנו מבקשים רשות לנחות בכל שדה תעופה במזרח התיכון, פרט לישראל". אין כל תשובה. "מדבר שוב קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, איבדנו זה עתה גם את המנוע השני ואני מבקש רשות לנחות בכל שדה תעופה פנוי במזרח התיכון, פרט לישראל". אין כל תשובה. "מדבר שוב קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, אנחנו נואשים, איבדנו זה עתה גם את המנוע השלישי, אני מבקש באופן קריטי ובהול רשות נחיתה בכל שדה תעופה במזרח התיכון, פרט לישראל". עדיין אין כל תשובה. לבסוף הקברניט התפרץ לרשת האלחוטית: "מדבר הקפטן של טיסה 174 של סוריה איירליינס, אנחנו טסים עם מנוע אחד בלבד והוא עומד להישרף כל רגע, אם לא ימצא לנו מיד מקום לנחות - אנחנו נתרסק. אני מבקש רשות נחיתה בכל שדה תעופה במזרח התיכון, אפילו בישראל". לאחר מספר שניות נשמע בתא הטייס: "שלום לקברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, מדברים ממגדל הפיקוח של שדה התעופה בן גוריון, אנחנו רוצים לעזור!" עונה הקברניט הסורי: "אללה הוא רחמן, בבקשה תן לי הוראות!" מגדל הפיקוח: "האם אתה יודע ארמית?" הקברניט הסורי : "לא..." מגדל הפיקוח: "או. קיי, אז בבקשה תחזור אחרי: יתגדל ויתקדש שמה רבה..." מאת: איציק מגן

אדם מאמין ושומר מצוות התפלל כהרגלו בשעת הערבית, ולראשונה בחייו בסוף התפילה הוא כרע על ברכיו והוסיף גם בקשה קטנה: "אלוהים, אני בדרך כלל לא מבקש הרבה, אבל בבקשה, אם אתה שומע אותי, תעניק לי משאלה אחת." לפתע השמים התמלאו בעננים, וברקים ורעמים הופיעו מכל עבר. האיש שמע קול גדול שהגיע מלמעלה ואמר: "משום ששפטתי אותך כצדיק, אעניק לך משאלה אחת כבקשתך." האיש המופתע לא האמין למשמע אוזניו וכשהתעשת מיד אמר: "אני רוצה שיהיה לי שדה תעופה פרטי בחצר האחורית של הבית כדי שאוכל לטוס לכל מקום בעולם!" הקול ענה לו: "זוהי בקשה מאוד חומרית ובעייתית – ראשית עלי לדאוג לכך שיהיה לך אישור להציב מסלול המראה ונחיתה באמצע העיר, לאחר מכן עלי להכין את התשתיות עבורו, וזה אומר שאצטרך להזיז מהשכונה שלך את כל התושבים ולשכן אותם במקום אחר. אם זה לא מספיק, אתה גר בדיוק מתחת לאזור אסור לטיס, כך שאצטרך גם לדאוג לכך שישנו את הנהלים האלו. כמובן שאני יכול לעשות את כל אלה, אך אני ממליץ שתקדיש מעט זמן למחשבה על משאלה אחרת – אחת שתהיה יותר מכובדת עבורי ועבורך." האיש התאכזב, אך הבין שאין סיבה להתווכח לכן הוא הקדיש כמה דקות ארוכות למחשבה על משאלה אחרת, וכשהגיעה אחת לראשו הוא אמר: "מצאתי משאלה אחרת שתהיה מכובדת יותר עבורי ועבורך, והיא לא חומרית כלל וכלל..." "...הלוואי שאוכל להבין נשים; אני רוצה לדעת איך הן מרגישות בחברה שלנו, מה הן חושבות כשהן נשארות שקטות ולא מסכימות לדבר, מדוע הן בוכות לעתים, למה הן מתכוונות באמת כששואלים אותן 'מה קרה?' והן עונות 'כלום, הכל בסדר', ובאופן כללי איך להפוך אותן למאושרות במלוא מובן המילה." אחרי כמה רגעים של שתיקה הקול ענה: "אוקי, אתה רוצה שבשדה התעופה שלך יהיה גם מנחת מסוקים?"

הנה טכנולוגיה בדיונית שהייתה יכולה לפתור לנו כמה בעיות בשדה התעופה... כך היה נראה הדיווח על הטכנולוגיה השימושית: בישראל מפתחים מתקן בטחוני חדיש לשימוש שדות התעופה. הייחוד של המתקן החדש הוא בשמירה על צנעת הפרט, בניגוד לתחקורים והחיפושים המביכים. מדובר בתא משוריין דרכו עובר כל נוסע, רק שבמקום צילום רנטגן, הוא מפוצץ מטעני חבלה וחומרי נפץ.... בישראל רואים את המתקן כחיובי לכל הצדדים, כך שהנוסעים מרוויחים גם פרטיות וגם ביטחון, מבלי להביך ולתייג אותם בגזענות. המתקן הינו חסכוני גם לשירות בתי הסוהר ויקל על מערכת המשפט. בקרוב, פיצוץ בשדה התעופה יהיה אירוע משמח, כיוון שמיד לאחריו תשמע בכריזה ההודעה: "אנו שמחים לבשר כי התפנה מקום על טיסה 1751 ללונדון. אל על מאחלת לכם טיסה נעימה!".