ראשי > בריאות ומשפחה > תזונה ובריאות

ניטור תגובותיו הרגשיות של אדם אשר נכנס לתרדמת

עורך: שי קוריצקי

227

גודל גופן:

א א

ד"ר יגאל גליקסמן

הכותב הוא פסיכותרפיסט בעל ניסיון קליני רב, עשיר ומגוון בטיפול בילדים, בנוער ובמבוגרים, במסגרות טיפוליות ממשלתיות, ציבוריות ופרטיות.

תאור מקרה:
בעקבות פניה של ידידי הטוב, שהוא רופא במקצועו, אשר סיפר לי כי אביו בן 75 קיבל אירוע מוחי (CVA), וכתוצאה מכך שקע בתרדמת.
הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ, ולאחר מכן במחלקות הפנימית והנוירולוגית ומשם הועבר לבית לווינשטיין. למרות כל הניסיונות של הצוות הרפואי, לא חל שיפור במצבו והוא המשיך להיות במצב וגטיטיבי (לא מגיב).
הסיבה לפנייה אלי היתה כי נראה היה לחברי ולבני משפחתו שישנם סימנים של קליטת גרויים שמיעתיים שמצאו את ביטויים בהבעת הפנים של האב.

חברי ביקש ממני לבדוק באמצעות המכשור הקרוי GSR (הפועל על עיקרון שיטת הביופידבק), האמור לאתר ולשקף פעילות סימפטטית (המערכת המעוררת את מערכות הגוף) ועוררות רגשית כתוצאה מגירוי כלשהוא אליו נחשף האדם.
לקראת הפגישה שלי עם האב בקשתי מחברי לזמן את אחותו, הנכדים, אישתו של האב ואחותו הבוגרת ממנו ב- 5 שנים.
בפגישה חיברתי את האב לשני חיישנים של המכשור הנייד (GSR), וכיילתי אותו לרמת המוליכות החשמלית על מנת להגיע לסף התחלתי.
בקשתי מכל אחד מהנוכחים בתורו לשוחח עם האב כאילו אינו נמצא בתרדמת על אירועים שונים בהם היו מעורבים איתו (אירועים משפחתיים שונים, אירועים חברתיים וכד').

לכל אחד הוקצב זמן של כ- 10 דקות כשהמטרה היתה לראות האם המכשור משקף שינוי בעוררות הרגשית של האב כתוצאה מהגרוי השמיעתי אליו הוא נחשף.

התוצאה היתה:

•    לא נצפתה תגובה לניסיונות בנו, ביתו, נכדיו ואשתו.
•   להפתעתנו הרבה היתה תגובה לנסיונות אחותו הבכירה – היא שוחחה איתו על אירועים שונים בהם היה מעורב כילד. בקטע מסויים של דבריה פניו התעוותו ודמעות החלו לזלוג מעיניו. אני בקשתי מהאחות להמשיך לדבר עם האב ומחברי ביקשתי לחבר אותו למכשיר הא.ק.ג לצורך ניטור קצב פעימות הלב, כך שנוכל לבדוק את רמת המתאם בין העוררות הרגשית שנחשפה לבין הדופק. ואכן, נצפה קשר בין שתי התגובות.
•   לאור הנתונים הללו בקשתי מחברי ואחותו של האב להקליט על קלטת בקולה הרבה סיפורים ואירועים הקשורים לתקופה בה היה ילד ולהשמיע אותם לאב בצורה אינטנסיבית (מספר שעות ביום) על ידי ווקמן עם אוזניות.
•   לקראת כל חשיפה לגרויים היה צורך לחבר את החיישנים לאצבעותיו של האב, לבדוק, לרשום, לתעד ולדרג את הסיפורים או האירועים בהם היתה תגובה משמעותית בעוררות הרגשית. את האירועים שקיבלו דירוג נמוך הצעתי למחוק ולהדגיש השימוש החוזר באלו שקבלו תגובה מהירה וחזקה.

ההתערבות הזו היתה מקבילה להתערבות הצוות הרפואי. לאחר חודשיים של חשיפה אינטנסיבית לגרויים חל שיפור בתגובות האב לקולה של אחותו, שהגיעו לרמה של מצמוץ בעין כתשובה חיובית לשאלה כלשהי כמו: האם אתה רוצה לשתות? לאכול? וכד'.

לצערנו הרב הסוף אינו כמו בסרטים, האב לא התעורר ולבסוף נפטר מקריסת מערכת החיסון כתוצאה מדלקת ריאות חריפה בה לקה.

לסיכום:

תאור המקרה הזה ממחיש שוב עד כמה חסר לנו מידע בהבנה טובה יותר של חקר מוח האדם, ועד כמה חשובה יצירתיות בטיפול במקרים של תרדמת.

מי יכול לצפות לאן ניתן היה להגיע בתהליך השיקום של האב אילמלא לקה בדלקת ריאות חריפה שגרמה למותו??

שתף כתבה