טוראי אילן ירדן ז"ל

אילן, בן פרנגיס ויצחק ירדן, נולד ביום א' בשבט תש"ה (15.1.1945) בפרס, ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער, בשנת תשי"ז (1957).

אילן גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס כבאי אש ובקורס רגמים של מרגמות 120 מ"מ.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אילן ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בגזרת מעברי הגידי, נהרג אילן בהתפוצץ פגז מרגמה מתנייעת 160 מ"מ.

אילן (אפרים-מנודר), בן פרנגיס ויצחק, נולד ביום א' בשבא תש"ה (15.1.1945) בפרס ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער, בשנת תשי"ז (1957).

בעיר הולדתו החל את לימודיו וסיים בארץ בכפר הנוער על-שם יוהנה ז'בוטינסקי. אילן היה שאפתן עוד מימי ילדותו.
מגיל שמונה, כשנתייתם מאביו, למד להסתדר בכוחות עצמו, עבד קשה ועמל לפרנסתו, אך תמיד היה אופטימי וידע להפיק את הטוב מכל מצב רע. אדם שמח היה ולא שיתף איש בדאגותיו, שכן לא רצה להסב דאגה לשום אדם.

אהבתו לרעיו והתחשבותו בזולת היו לשם דבר בקרב חבריו. תמיד סייע להם, לא שמר טינה, ויתר, סלח ושקד על השכנת שלום בין ידידיו.
לכל אדם פנה בנימוס, ברצון ובמאור פנים. איש נעים שיחה היה,\ לשונו נקייה ודבריו שקולים.

אילן גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס כבאי אש ובקורס רגמים של מרגמות 120 מ"מ. חבריו מספרים עליו, שהיה חייל שקט וצנוע העושה את כל המוטל עליו ברצון רב. בתעודת השחרור כתבו מפקדיו: "אילן הוא חייל ממושמע, הממלא את כל תפקידיו במסירות ובאחריות, לשביעות רצון מפקדיו".
על שהשתתף במלחה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".

לאחר ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר נקרא לתקופות של שירות מילואים. משחזר לחיים הפרטיים התמסר לביסוס מעמדו הכלכלי. את מקצועו "ייצור שלטי ניאון" למד בימי שירותו הצבאי הסדיר. הוא הפליא לעשות ב"ידי הזהב" שלו ולקוחותיו הנאמנים הרבו לשבחו על חריצותו ועל שקדנותו, על חיוכו ועל נועם הליכותיו.

הרגע המאושר בחייו, מספרת אשתו, מזל, היה כשנתבשר על הולדת בנו, יצחק. בנו, שנקרא על-שם אביו, היה מרכז כל עולמו והוא ביקש להעניק לו את כל שנמנע ממנו בחייו: בית, משפחה ולימודים תקינים.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס אילן ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני.
ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בגזרת מעברי הגידי, נהרג אילן כשהתפוצץ פגז מרגמה מתנייעת 160 מ"מ.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול.
השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה בשכולה כתב מפקדו: "אילן ז"ל ביצע את משימתו בשקט בצינעה ובמלוא ההקרבה העצמית. אנו נזכור אותו כחייל אמיץ ורב-תושייה. בנופלו שכל הגדוד לוחם מעולה".
משפחתו תרמה לזכרו תשמישי קדושה לבית הכנסת "אורח חיים" ביפו, ספרי תהילים, סידורי תפילה ושעון לבית הכנסת לעולי משהד בבני ברק.

גדודו הוציא לאור חוברת לזכר אנשיו שנפלו במלחמה ואילן בתוכם.
 
להלן 2 מכתבים ששלח אילן למשפחה ולאשתו, מזל:

1) " לכ' אשתי היקרה והילד "איציק" (לבבי)
    בראשית מכתבי זה אשאל לשלומכם ואם תשאלו לשלומי הריני נמצא בקו הבריאות. מה
    שלום ההורים?
    אנו נמצאים הרחק מהבית ומקווים לחזור הביתה בשלום ובריאים.
    אסיים את מכתבי הקצר בד"ש לכל המשפחה.
    שלום ולהתראות , ממני אילן"
 
2)  מכתב שנשלח בתאריך 14.10.73 (3 ימים לפני שאילן נפל במלחמה):
     "אפתח את מכתבי בשלומכם, ואם תשאלו בשלומי הוא טוב.
     מה נשמע אצל מזל והילד? האם הם נמצאים אצלכם? ואיך הם הרגישים?
     תמסרו למזל  ששלומי מצוין ואני נורא דואג להם.
     אסיים את מכתבי בד"ש חם לכם למשפחה, והילד ומזל. אילן"
 
המנציח: איציק ירדן, בנו.