שלומי מנסורה ז"ל

שלומי נולד 11.12.71, להורים יחיאל ז"ל ונאוה מנסורה, שלומי הוא האח הבכור לאדוה ומעין, בן יחיד במשפחתו. כשהיה ילד היה שובב ומלא קסם עם עיניים מחייכות ומבט כובש, הוא אהב לעזור, לתת... ילד כזה, שכולם אוהבים. שלומי קיבל ממשפחתו את הכינוי "שוקי" וכך קראו לו כל מי שהכיר אותו מילדותו.

את בית הספר היסודי "עלומים" בקרית ים, עבר בין מעשה קונדס לאחריות מלאה, את התיכון למד בבית הספר "רודמן" בקריית ים – שם התגלה שלומי האחראי, והאכפתי. הוא התנדב למשמר האזרחי, ובבוקר לפני הלימודים מצא לו עיסוק בחלוקת עיתונים, הוא תמיד עשה הכל להקל על ההורים, בכל דרך שרק יכול היה לתרום הוא תרם.

כשהגיע שעתו להתגייס לצבא הוא התנדב ל"גרעין נחל מוצנח" בקיבוץ כנרת לשנת שרות, לאחר כשנה התגייס לנחל, בהמשך התגלו אצלו בעיות רפואיות קלות, אשר בגינם נאלץ לעזוב את הנחל ולעבור לשרות קרוב לבית. למרות בעיותיו הרפואיות הוא לא ויתר על שרות מילואים, לאחר שחרורו מהצבא, נסע לתיאלנד לטיול של כ שלושה חודשים יחד עם שלושה מחבריו. במשך כל תקופה זו היה מקושר עדיין עם המשמר האזרחי, וכשחזר מהטיול המשיך בהתנדבותו.

שלומי שהיה אחראי ואכפתי מאוד, דאג מאוד ממה שקורה בכבישים, היה מוטרד מאוד מאיך שאנשים מסכנים את חייהם וחיי אנשים אחרים, בנהיגה חסרת אחריות,ללא שמירה על חוקי התנועה. והטריד אותו ביותר ריבוי תאונות הדרכים, הוא ראה את העיוות בכך ששוטרים בשכר נאלצים לעשות דברים רבים, אך לא יכולים בעצם לגעת ולטפל  בבעיה החמורה שלדעתו היא הפשע מספר אחד בארץ.
אז הוא לקח על עצמו בכל משמרת שהייתה אחת לשבוע לעזור במיגור בעיית העבריינות בכבישים הוא ראה בזה שליחות, ובשבילו ההתנדבות הייתה חלק מחייו, והוא הפך אותה לחלק מחיי כל הסובבים אותו.

כשעברנו להתגורר בנהרייה, שלומי המשיך בהתנדבותו ככל שיכל בקריות,  מפקדו הישיר, שמוליק אהב אותו  ולא כל כך רצה לוותר עליו, לטובת נהרייה. לשם התנדב אך לא הספיק למלא את מבוקשו....

שלומי שלנו, ניחן בתכונות אופי נעימות, פרט לחיוך המוטבע בעיניו באופן תמידי, היה לו חיוך מרוח על השפתיים, כזה שלא יורד. הוא נהג להתלוצץ ולראות את החיים במשקפים ורודות. לא לעשות עניין, גם אם דברים היו באמת קשים. הוא הסתפק במועט, והיה צנוע הליכות, הוא התברך בידי זהב, ויכל לתקן כל דבר, להפריח פרחים בשממה... וליצור יש מאין.

הוא היה חרוץ, ולא בחל בשום עבודה,   בתחילת דרכו האזרחית עבד כטכנאי מכונות צילום.לאחר מכן עבד כטכנאי אזעקות, ואז עבר ל"קופיטק", כטכנאי מכונות צילום, (שם הכרנו).  וב"אפקון" עבד כטכנאי גילוי אש ואח"כ  כמנהל פרוייקטים. הוא היה אהוב בכל מקום עבודה שהיה, ומאוד הצטערו כשעזב, הוא קיבל המלצות חמות ומפרגנות, אך שלומי שאף להגיע למקום עבודה מסודר, כדי לדואג למשפחה שהקמנו.

בד בבד הוא החל ללמוד במכללה להנדסאים, הוא למד "הנדסאי חשמל ", וסיים בהצלחה. יחד איתו למד נתן שלאחר מכן הפך למנהלו האישי ב"רכבת ישראל", הוא ומנהלים נוספים דאגו למרר את חייו במשך כל תקופת עבודתו  ברכבת.

האתר שהוקם לזכרו: www.shlomimansura.com

מנציחה: אדוה שגב