מיד תועבר לדף המבוקש
"סוד החיים הוא לדלג על ילדים וללכת ישירות לנכדים" טען פעם מישהו חכם, ולמרות שהאמרה הזאת נאמרה כנראה בחצי חיוך ובקריצה, היא מסתירה מאחוריה אמת גדולה ופשוטה: אין כמו נכדים כדי להכניס לחיים שלנו צבע, שמחה ואושר אמיתי, ומי בינינו שכבר מתפקד כסבא וסבתא במשרה מלאה בטח כבר יודע את זה. לאחרונה גם אני זכיתי במנת האושר הזה, כאשר נכדי הראשון בא לעולם, ומאז אותו הרגע ועד היום אינספור תובנות משעשעות על סבאות (בפעם הראשונה ובכלל) הבזיקו בראשי, והייתי שמח לחלוק 11 מהן איתכם. אני בטוח שכל מי שכמוני חווה את הדבר הנהדר הזה לבטח יבין על מה אני מדבר וירצה לשתף בזה את כל חבריו, גם את אלו שטרם זכו להגיע אל הסבאות או אלו שיעמדו בפתחה בקרוב.
זה די טבעי שתחושו כך, אבל זאת עדיין הרגשה משונה: אתם פשוט לא יכולים להסתכל על הבן או הבת שלכם בלי לראות אותם כעוללים הקטנים, החמודים ותפוחי-הלחיים שהם היו עד לפני רגע. אז עכשיו הם בעצמם הורים לפשוש זעיר עם לחיים אדומות וחיוך מזהב? והקטנצ'יק הזה נראה גם הוא שתי טיפות מים כמו הגוזלים הקטנים שלכם, שהתבגרו ככה לפתע פתאום? מה יש להגיד, פשוט טירוף במיטבו.
אולי כבר הספקתם לשכוח את זה, אבל חווית ההורות לילד ראשון באה לרוב עם המון רגשות חרדה ותהפוכות רגשיות, המתלווים אל האושר והשמחה הטבעיים. מאידך, סבאות בפעם הראשונה באה רק עם הכיף, וללא אותן דאגות המלוות את ההורים הטריים. זה אומר שאתם מקבלים את כל ההנאה וההתרגשות בלי הצורך לקום להאכיל את התינוק באמצע הלילה או להחליף חיתולים. עם זאת, השתדלו שלא לחגוג את זה יותר מדי, וכמובן היו אמפטיים כלפי ההורים הטריים וגלו הזדהות עם תחושותיהם. אתם הייתם באותו מקום בדיוק כשהבאתם אותם לעולם.
ברגע שאתם רואים את הנקודה הקטנה שעתידה להיות הנכד שלכם בצילומי האולטרסאונד, אתם ממהרים לאמץ בגאווה את הכינוי "סבא" ו"סבתא", ואלו שנוטים להגזים גם מזדרזים לקנות חולצות עליהן מודפס התואר החדש ולהסתובב איתן בכל מקום. אז מה אם הרך לעתיד עדיין לא מכיר אתכם בכלל? הוא כבר מספיק קרוב כדי שתוכלו לכנות את עצמכם כך, ואתם כבר משקיעים את כל המאמצים כדי שהמילה הראשונה שהוא יוציא מפיו תהיה "סבא/סבתא" (טוב, גם השלישית, אחרי "אבא" ו"אמא", זה בסדר).
כשהילדים שלכם עוזבים אתכם עם העולל הקטן שלהם כדי שתעשו לו בייביסיטר, זו הזדמנות מעולה עבורכם להאכיל אותו באוכל הבריא שאתם מכירים ולהשכיב אותו לישון כמה שיותר מוקדם כדי שאתם תספיקו לשטוף את הכלים, או שבכלל זה הזמן לפנק אותו בממתקים, לשיר איתו שירים מצחיקים, לרקוד איתו ברחבי הבית ולפספס לחלוטין את שעת השינה שלו, כי פשוט אתם נהנים כל כך ביחד איתו. כך או כך, בסוף אתם בכל מקרה תשטפו את הכלים, כי גם אתם זוכרים את הקושי בלהיות הורים בפעם הראשונה.
יש אושר, ויש אושר של סב או סבתא המחזיקים את הנכד הראשון שלהם. אתם פשוט לא יכולים להפסיק לחייך, ואתם אפילו כבר לא מודאגים אם זה יעשה לכם קצת קמטים מתחת לעיניים – אלו יהיו קמטי חיוך ואושר שתענדו בגאוות אין קץ; למעשה יש סיכוי שתתחילו לספור את הקמטים הללו ולקרוא להם בשמות אחרי כל נכד נוסף שיגיע.
למרות כל הפיתוחים הטכנולוגיים של השנים האחרונות, שהקלו דברים רבים והפכו אותם לפשוטים יותר, מוצרי תינוקות הם עדיין - ברובם - מורכבים ומסובכים להתקנה בצורה מגוחכת. אתם זוכרים כמה זמן לקח לכם להבין איך מרכיבים את העריסה של הילד הראשון שלכם? אז כן, גם הפעם העניין המתיש הזה הולך כנראה לתפוס לכם את כל הערב – מזל שעכשיו גם הילד שלכם יכול, ואפילו נדרש, לעזור לכם לעשות את זה.
כשאתם הורים בפעם הראשונה, כל צעד של ילדכם הוא אבן דרך חדשה ולעיתים גם חוויה מבהילה ומדאיגה. לעומת זאת, בתור סבא וסבתא בפעם הראשונה, אתם יכולים פתאום להעריך כל התקדמות של נכדכם בדיוק כפי שהיא, ללא חששות או דאגות, וליהנות מהרגע – כי אתם יודעים שהוא חולף מבלי לשוב. אם תהיו מספיק ברי מזל לתפוס את החיוך הרחב הראשון של הנכד, זה רק כי אתם כבר יודעים בדיוק לאן להסתכל.
אתם תמיד תהיו אלו שיתנדבו לעזוב ראשונים כל מסיבה או חגיגה בטענה שהנכד הקטן שלכם זקוק לשעת השינה שלו, ולהגיד לילדים שלכם שהם יכולים להישאר כי אתם אלו שתיקחו את המתוק הביתה; אבל בואו נודה על האמת – זה לא כמה שאתם דואגים לילדים ולנכד שלכם (ואתם דואגים) כמו שאתם עייפים בעצמכם ורק מחפשים איזה תירוץ טוב ללכת ולנוח. אל תתביישו, כולם יודעים ששנת סבא-תינוק היא התנומה הכי טובה שאפשר לבקש.
לקח לכם כמה שנים להשחיז את כישורי ההורות שלכם כך שתדעו להבדיל בין בכי קורע לב שמשמעותו היא "אני צריך רופא עכשיו!" לבין זעקות שבר מוגזמות שאומרות "אני סתם מזייף את זה כדי שאוכל להאשים את אחותי" – אבל השנים שחלפו מאז לא הקהו את כשרון ההורות שסיגלתם לעצמכם, ואתם עדיין יודעים בדיוק כיצד להרגיע ילד ואיך להשכיב אותו לישון ממש כמו מקצוענים. עם זאת, לא כל האינסטינקטים חדים כמו פעם – זאת הסיבה שנותרו כמה כתמים מהפליטות של הנכד הקטן על הבגדים שלכם.
דגדוגים, קריאת סיפורים, גלגולים על השטיח ועשיית כיף? אתם מתייצבים אל הדגל בשמחה "תביאו לי את הנכד שלי – הוא צריך את סבא/סבתא שלו"! להחליף חיתול, לנקות אחרי פליטות, לנגב נזלת ולהתמודד עם בכי בלתי פוסק? לא תודה, בשביל זה יש לילד את ההורים שלו – "קחו אותו ממני, הוא צריך אתכם!".
חווית הנכד הראשון היא משנה חיים, עד כדי כך שבשלב מסויים תתחילו לתהות ולנסות להיזכר מה עשיתם לפני שהנכדים הגיעו לחייכם. זאת באמת תחושה שאין שנייה לה, ואי אפשר להכחיש זאת, לכן אל תתפלאו אם אחרי כמה נכדים כבר פשוט תשכחו מה זה להיות בלעדיהם, ותגידו לעצמכם בחיוך ובצחוק גדול: "היינו צריכים לדלג על הילדים וללכת ישר על נכדים".
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: