נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
בחנו את הידע שלכם אודות הבריאות של מוחכם בחמש השאלות הבאות: אמת או מיתוס? 1. אנחנו משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו. מיתוס. אנחנו משתמשים בכל המוח. המיתוס הזה מסתובב כבר זמן רב. לא ברור מה מקורו, אבל במאה החולפת הוא התחזק על ידי פרשנות מוטעית של גילויים מדעיים בתחום הנוירולוגיה ועל ידי ציטוט לא מדוייק של מדענים והדיוטות כאחד. האמת היא שאנו משתמשים בכל חלקי המוח שלנו מדי יום. נאמר, למשל, שאתם אוכלים סנדוויץ' בזמן שאתם קוראים מאמר זה במחשב. בעוד אתם עושים זאת, האונות הקדמיות בקורטקס הסרברלי שלכם מעורבות בחשיבה ובהנמקה. אתם נהנים מהסנדוויץ' הנהדר הודות לאונות הצידיות, האחראיות לטעם, למירקם ולריח האוכל. ואילו האונות העורפיות מסייעות לעבד את הדרך שבה אנחנו רואים את המילים באתר זה, כשהאונות הצידיות מסייעות לכם לעבד את מה שאתם שומעים – כמו נקישת העכבר או המקלדת. במקביל, אתם ממצמצים בעיניכם בגלל האזור המוטורי, בעוד המוח הקטן הוא שמאפשר לכם לאחוז בסנדוויץ' ביד אחת ולקרוא את המאמר על המחשב, כמו גם עשיית כמה דברים נוספים בה-בעת הדורשים שיווי משקל וקואורדינציה - למשל, ישיבה על הכיסא. בלי לחשוב על כך אתם נושמים, מעכלים את המזון ומחזור הדם שלכם זורם – והכל תודות לגזע המוח. המטבוליזם והתפקוד ההורמונלי שלכם, כמו אלה השולטים על איזון רמות המים והסוכר בגופכם, נשלטים ברגע זה על ידי בלוטת יותרת המוח. ואם אתם יושבים על ספסל בגן ביום חורפי קר, ההיפותלמוס הוא שאחראי לכך שאתם רועדים מקור. זיכרו שאתם קוראים בגלל ההיפוקמפוס, שתפקידו להמיר זיכרון מטווח קצר לזיכרון מטווח ארוך. הוא גם מאפשר לכם לזכור כי כל הדוגמא הזאת נועדה רק כדי לענות על המיתוס שאומר כי אתם מנצלים 10% ממוחכם. אמת או בדיה? 2. אישיותו של אדם מוכיחה האם יש לו "מוח ימני" או "מוח שמאלי". טעות. שני צידי המוח תלויים זה בזה. המיתוס מדבר על כך שאדם בעל "מוח ימני" הוא בדרך כלל יצירתי, אינטואיטיבי ואמנותי, בעוד אדם בעל "מוח שמאלי" הוא יותר פותר בעיות, עקבי ולוגי. לידת המיתוס הזה במדע, אבל טכנולוגיות הדמיה חדשות הראו כי המוח הרבה יותר עצמאי מכפי שנטו לחשוב. נראה כי מקור התפיסה המוטעית במאה ה-19, כאשר מדענים גילו כי פגיעה בצד אחד של המוח לעיתים גורמת לפגיעה ביכולות מסויימות. למשל, יכולות מרחביות נדמו כאילו הן מצויות בצד הימני של המוח, בעוד יכולות הדיבור בצד השמאלי. בשנות ה-60 של המאה הקודמת נדמה היה כי המיתוס מתחזק, כאשר מדענים חקרו חולי אפילפסיה שנותחו במטרה לנתק את הקשר בין האונות. החוקרים הוכיחו, כי כאשר אינם מסוגלים לתקשר זה עם זה, שני צידי המוח לא היו מודעים זה לזה – ואף הגיבו אחרת לגירויים. למשל, כאשר חולה אחד נשאל מה ברצונו לעשות, המוח השמאלי שלו הגיב בתשובה: אני רוצה להיות שרטט, בעוד החלק הימני הגיב בתשובה "נהג מירוצים". עם זאת, טכנולוגיית הסריקה של המוח מהזמן האחרון גילתה כי תפקיד האונות אינו כה חד-וחלק כפי שנטו לחשוב. שתי האונות למעשה משלימות זו את תפקודיה של זו ברמה גבוהה למדי. לדוגמא, עיבוד שפה – שבעבר חשבו כי הוא מבוצע באונה השמאלית בלבד – מתקיים, כפי שידוע היום, בשתי האונות גם יחד: הצד השמאלי מעבד את הדקדוק וההגיה, בעוד הצד הימני מעבד את האינטונציה. באופן דומה, ניסויים הוכיחו כי האונה הימנית אינה פועלת במנותק מהיכולות המרחביות: האונה הימנית מטפלת, ככל הנראה, בחישה הכללית של החלל, בעוד השמאלית מטפלת במיקומים מדוייקים. מה שנותר אמת הוא שהצד הימני של המוח שולט על הצד השמאלי של הגוף, ולהיפך. משמעות הדבר שפגיעה בצד השמאלי של המוח (למשל, שבץ מוחי) עלולה לגרום נזק לצד הנגדי של הגוף (למשל, שיתוק ברגל ימין). אמת או בדיה? 3. נזק למוח נותר לעד. טעות. המוח מסוגל לתקן או לפצות על נזקים מסויימים שנגרמו לו, ואפילו לייצר תאים חדשים. פעם חשבו שכל אחד נולד עם תאי מוח במספר קבוע, כך שאם אלה ניזוקים – הנזק בלתי הפיך. לפני פחות מעשרים שנה גם טובי המומחים בתחום המוח האמינו כי המוח אינו מסוגל לייצר תאים חדשים. באותה מידה מדענים רבים האמינו כי אין למוח תחליף – ברגע שהוא "התקלקל", אי-אפשר יותר לתקנו. אולם, מחקרים עדכניים שכנעו את רוב המדענים לחשוב אחרת. התוצאות מוכיחות כי המוח נותר גמיש לאורך כל החיים: הוא יכול לשנות עצמו, או לחווט עצמו מחדש, בתגובה ללמידה מחודשת. בנסיבות מסויימות, המוח אף מסוגל לייצר תאים חדשים בתהליך הנקרא נוירוגנסיס. ב-1998 הראו מדענים כי תאי המוח משכפלים עצמם. הניסוי נערך על חולי סרטן במצב סופני, והתברר כי התאים המשיכו להתחלק. בדיקות לאחר המוות מצאו כי לא רק שאנו לא נולדים עם מספר קבוע וסופי של תאי מוח, אלא שהם יצרו תקווה כי קורבנות פגיעה מוחית, שנגרמה כתוצאה ממחלות או מטראומה, עשויים ליהנות מהחלמה מסויימת. אמת או בדיה? 4. המוח יכול לגדול ולהשתנות בהתבסס על נסיונכם. אמת. למידה יחודית עשויה לעצב את המוח תוך שימוש בפלסטיות הטבעית שלו. דוגמא: שימוש בטכניקות הדמיה על קבוצת נהגי מוניות בלונדון הישוותה את יכולת ההתמצאות שלהם לזו של קבוצת אנשים שלא היה לה ניסיון ניווט דומה. החוקרים מצאו הבדלים מבניים בין המוחות של שתי הקבוצות, בחלק המוח האחראי על הפעילות המרחבית והניווטית – ההיפוקמפוס. החלק האחורי שלו היה גדול יותר בקרב נהגי המוניות מאשר בקרב חברי קבוצת הביקורת. בדיקה נוספת הוכיחה כי השינוי המבני היה תוצא של אימון ניווט יחודי, ובמהלכו מתרחשת הגמשה של המקום במוח. מה שאומר כי המוח יכול להשתנות פיזית בתגובה לחשיפה סביבתית. אמת או בדיה? 5. הסבתא נהגה לומר שהדגים הם מאכל למוח. אמת. דגים – בעיקר שמן דגים - טובים למוח שלנו. מחקר שנערך לאחרונה הוכיח כי אכילת דגים לפחות פעם בשבוע מאטה את ההתדרדרות הקוגניטיבית. הסיבה: דגים מהווים מקור חשוב לחומצות השומן אומגה-3, החיוניות לתפקוד המוח. דגים שומניים, כמו טונה וסלמון, טובים במיוחד למוח. |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: