שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים?
תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים.
שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים?
תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא...
שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה?
תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל.
שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"?
תשובה: זה סתם טעם רע.
שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים?
תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן.
שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?
תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...)
שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם?
תשובה: בלי ברכה.
שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"?
תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם".
שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת?
תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.
רגע לפני שכל המשפחה והאורחים מתחילים ארוחת שישי סביב השולחן, פנתה אימא דינה אל הבת הקטנה שלה ושאלה אותה "את רוצה להגיד את הברכה לפני שכולם מתחילים לאכול?"
"אבל אימא, אני לא זוכרת מה אומרים בברכה..." ענתה הילדה הקטנה בהיסוס.
האם הסתכלה על בתה כשעל פניה חיוך חם ואמרה לה: "הכל בסדר מתוקה, תנסי להיזכר במה שאימא כל הזמן אומרת לפני שאנחנו אוכלים עם המשפחה בשישי."
"נזכרתי!" קפצה הילדה הקטנה באושר, "הו אלוהים...
למה לעזאזל הקרציות האלה תמיד באים לפה?!"
חוקר אנגלי אחד עקב במשך שנים אחרי שבט של קניבלים שחי באפריקה. הוא התיידד עימם והם הסכימו לארח אותו פעם בשנה מבלי לאכול אותו כדי לאפשר לו להמשיך את המחקר שלו.
באחת מהשנים כשהגיע החוקר לבקר את הקניבלים, הוא ראה שכל הבתים נראים מוזנחים מאוד, עם סדקים בקירות, חלונות שבורים וגגות מרוסקים.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "ומועצת הכפר החליטה שכדי להתמודד עם המצב צריך לאכול את כל הבנאים, הסתתים והנגרים..."
שנה לאחר מכן חזר החוקר לבקר את הקניבלים וראה שכל בגדי הקניבילים בלויים וקרועים, וחלקם אפילו התעטפו בשמיכות ישנות.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "ומועצת הכפר החליטה שכדי להתמודד עם המצב צריך לאכול את התופרים, החייטים והסורגים..."
שנה נוספת חלפה וכשהחוקר הגיע לביקור הקבוע שלו, הוא הופתע לגלות שקהילת הקניבלים עברה שינוי מדהים. הבתים נראו חדשים, נסללו דרכים חדשות, ילדים שיחקו ברחובות וכולם לבשו בגדים חדשים.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר המופתע.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "אז אכלנו את מועצת הכפר..."
סטטוס של בחורה שאוהבת לאכול: אל תשלח לי לבבות, שלח לי לביבות!"
הילד והצפרדע
ילד בן 12 הלך לו לאורך המדרכה וגרר מאחוריו צפרדע "מגוהצת" שנדרסה, מחוברת לחוט. הוא הגיע אל פתח דלת של בית בושת והקיש על הדלת.
המאדאם פתחה את הדלת והילד הקטן אמר: "אני רוצה לשכב עם אחת הנשים שבפנים. יש לי כסף ואני לא עוזב עד שתסכימי"
המאדאם חשבה לעצמה "למה לא..." ואמרה לו להיכנס ולבחור באחת מהבנות, כראות עיניו.
הילד אמר: "שמעתי שכל הגברים אומרים שהם נאלצו לקבל זריקה אחרי שעשו אהבה עם לוסי. זו הבחורה שאני רוצה."
מאחר והילד היה כה עקשן והיה לו כסף לשלם עבור השירות, המאדאם שלחה אותו ללוסי כפי שביקש. הוא פנה במורד המסדרון לחדרה של לוסי, בעודו גורר את הצפרדע המעוכה שנדרסה.
עשר דקות לאחר מכן הוא חזר, עדיין גורר את הצפרדע הדרוסה, שילם למאדאם ויצא החוצה. המאדאם מסוקרנת מאוד, עצרה אותו ושאלה: "למה בחרת דווקא בבחורה היחידה שיש לה מחלה מדבקת?"
הילד נאנח וענה: "ובכן, אם את חייבת לדעת, הלילה, ההורים שלי הולכים למסעדה כדי לאכול וישאירו אותי בבית עם השמרטפית. אחרי שהם יעזבו, השמרטפית תשכב איתי, מפני שהיא אוהבת ילדים קטנים וחמודים. כך היא תידבק במחלה בה אני נדבקתי זה עתה. כאשר אימא ואבא יחזרו, אבא ייקח את השמרטפית הביתה. בדרך, הוא ידפוק אותה ויקבל את המחלה. אחר-כך אבא יחזור, הוא ואמא ילכו למיטה וישכבו, ואז אמא תידבק במחלה. בבוקר, כשאבא ילך לעבודה, החלבן יביא את החלב ויעשה קוויקי עם אמא וגם הוא יידבק במחלה, והוא... החלבן הבן-זונה, הוא זה שדרס את הצפרדע שלי!"
המפקד: “יש לי שתי הודעות, האחת טובה והשנייה רעה. איזו אתם רוצים לשמוע קודם?" החיילים: "את הרעה." המפקד: "ההודעה הרעה היא שאתם עומדים לאכול הרבה חרא, ההודעה הטובה היא שיש מספיק לכולם…”
זוג האלמנים שרצו להתחתן
אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו.
במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים.
למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית!
אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?".
הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!"
"כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר.
"לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"
פעם אחת היה איש שעבד כל חייו וחסך כל שקל מכספו. הוא היה קמצן אמיתי הוא אהב את הכסף שלו יותר מכל דבר אחר.
ממש לפני שמת הוא אמר לאשתו "עכשיו תקשיב לי טוב, כשאני אמות, אני רוצה שתקברי את כל הכסף שלי יחד איתי, אני רוצה לקחת אותו איתי לעולם הבא".
הוא אילץ את אשתו להבטיח לו מכל הלב כי כאשר ימות, היא תגשים את צוואתו ותקבור איתו את הכסף.
ובכן, יום אחד הוא מת.
בהלוויה שלו, אשתו עמדה סמוך לקבר ומיררה בקול גדול. רגע לפני שהסתיים הטקס, צעקה האשה "חכו רק רגע!"
היא אחזה בידה קופסת נעליים, ניגשה עם הקופסא אל הקבר והניחה אותה לצד הגופה. כאשר חזרה למקומה, שאלה חברתה הטובה "אני מקווה מאוד שלא באמת קברת את כל הכסף...?"
"כן קברתי", ענתה האישה "אני אישה טובה ואני לא יכולה לשקר. הבטחתי לו שאני אקבור את הכסף יחד איתו וכך עשיתי."
"את מתכוונת להגיד לי שכרגע קברת את בעלך יחד עם כל אגורה שהייתה לו?" החברה הופתעה.
"בהחלט" ענתה האישה "הוצאתי את כל הכסף מהחשבון שלו, הפקדתי אותו בשלי ורשמתי לו צ'ק!"
קניבלים מאפריקה מגיעים לארצות הברית, מתקבלים לחברת היי-טק ונדרשים ללמוד את כל תחומי האינטרנט. האחראי מלמד אותם את תחומי ההתמחות שיתאימו לעבודתם החדשה, ואפילו מצליח לסגל אותם לתרבות. רק תנאי אחד עמד בדרכם... לא לאכול אנשים!
אחרי זמן רב של הסתגלות ולאחר שלמדו את כל תחומי האינטרנט, האחראי משבח אותם על עבודתם. כעבור מספר ימים הוא פונה אליהם ואומר: "לא שאני רומז משהו, אבל אולי אתם יודעים לאן נעלמה המנקה?"
"לא", עונים כולם. האחראי מתנצל על שחשד בהם והולך.
כאשר הוא יוצא מהחדר, שואג מנהיג הקניבלים: "אוקי... מי אכל את המנקה?" ואחד הקניבלים מודה באשמה. "אידיוט!" נוזף בו המנהיג, "אנחנו חיים כאן חודשים כמו מלכים! אכלנו סמנכ"לים, מנהלי שיווק ויועצים ואף אחד לא שם לב! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
לפני ואחרי שנים רבות של נישואים
לאחר שחיכו לזה זמן רב, בעל ואישה צעירים שזה עתה נישאו הגיעו סופסוף לסוויטת ירח הדבש שלהם. האישה נראתה קצת מהורהרת ומרוחקת אז בעלה הלהוט התיישב לידה כדי לנסות ולהרגיע אותה.
"הכל בסדר?" שאל הבעל, "כן" ענתה האישה, "פשוט יש לי מעט חששות לקראת העתיד", המשיכה. "אז דברי איתי יקירתי... ספרי לי מה מכביד על ליבך!" השיב הבעל בציפייה לעבור את השאלות ולהתקדם לשלב יותר מהנה. האישה הסתכלה עליו ואמרה: "אם כך... יש לי כמה שאלות חשובות ואני רוצה שתהיה כן איתי. אחרי זה נוכל... להמשיך".
בעל: "סוף כל סוף! הגיע הזמן באמת!"
אישה: "אתה רוצה שאני אעזוב?"
בעל: "לא! אל תחשבי על זה אפילו!"
אישה: "אתה אוהב אותי?"
בעל: "כמובן! מאז ומתמיד ולא אפסיק לעולם!!!"
אישה: "האם אי פעם בגדת בי?"
בעל: "לא! למה שאני אעשה דבר שכזה בכלל?"
אישה: "האם אתה מוכן לנשק אותי?"
בעל: "בכל הזדמנות שתהיה לי!"
אישה: "האם אי פעם תצעק עלי?"
בעל: "כמובן שלא! את משוגעת?!"
אישה: "האם אני יכולה לסמוך עליך?"
בעל: "כן..."
אישה: "הו יקירי!"
זה היה לפני שנות נישואים רבות...
רוצים לדעת איך הזוג הזה נשמע לאחר 20 שנים יחד?
פשוט קראו את השיחה ביניהם מלמטה למעלה!
להיות ישראלי זה לאכול משהו טעים ואז להגיד בהתלהבות: "בואנ'ה, טעים החרא הזה!"
הגבר שרצה לקנות לאשתו כלי נגינה במתנה
גבר מבוגר אחד נכנס לחנות כלי נגינה ומבקש להתייעץ עם המוכר. "אני מחפש כלי נגינה בשביל לקנות לאשתי. היא עומדת לצאת לפנסיה והיא רוצה להישאר איתי בבית כל היום וללמוד לנגן על משהו. מה אתה מציע לי?"
המוכר לקח את הגבר לסיור בחנות והסביר לו על האפשרויות השונות. "גיטרה היא בחירה קלאסית שלא דורשת הרבה מקום בבית וקל למצוא מורים או אפילו ללמוד לבד, אבל יש אנשים שבשבילם זה קצת בנאלי. פסנתר הוא גם בחירה נהדרת - זה כלי שמפיק צלילים מרגיעים מאוד, רק שצריך לקחת בחשבון שהוא לוקח הרבה מקום. אם אשתך מוכנה לעבוד קשה אפשר לשקול גם כינור, שהוא כלי נגינה אלגנטי מאוד."
"אני דווקא חשבתי יותר על משהו כמו חצוצרה או סקסופון," אמר הגבר.
"כלי נשיפה לדעתי לא ממש מתאימים למצב שאתה מתאר, יש סיבה מיוחדת שאתה חושב שאשתך צריכה להתחיל דווקא עם כלי נגינה שכזה?" שאל המוכר.
"כן" ענה הגבר, "לפחות ככה כשהיא מנגנת היא לא תוכל לדבר".
אם אני אמשיך לאכול בלי גבולות בזמן הבידוד, כנראה שהכפתורים של החולצה שלי גם יתחילו לשמור על ריחוק חברתי.
מיליונר בן 60 ואישה בת 24
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים.
כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת.
הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש.
כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך.
"זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי."
"מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!"
"מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום.
עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?"
שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך".
עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול".
"תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל".
"שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין.
כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך".
"אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"
זוג נשוי נסע לטייל בהודו.
יום אחד כשהסתובבו בשוק, ראו חנות נעליים קטנה. המוכר קרא להם מתוך החנות:
"בואו, היכנסו נא אל החנות הדלה שלי!"
כשנכנסו, קיבל את פניהם המוכר ההודי:
"יש לי סנדלים מיוחדים! מי שנועל אותם הופך להיות פראי במיטה, ממש נמר!"
בעוד שהאישה התלהבה מהרעיון, בעלה לא חשב שיש לו צורך בהם, כיוון שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. אבל אחרי שכנועים של המוכר ונדנודים של האישה, הוא התרצה והחליט לנסות.
בשנייה שהכניס את הרגליים לסנדלים, נדלק ניצוץ פראי בעיניו ונהיה לו מבט חייתי, כזה שאישתו לא ראתה מעולם על פניו. הוא זינק על רגליו והתנפל על המוכר ההודי הצנום. אחוז אמוק, סובב הבעל את ההודי המסכן, כופף אותו על השולחן, קרע את מכנסיו במשיכה אחת ותלש גם את מכנסיו שלו.
הוא כבר אחז בירכיו בחוזקה ובא לבצע את זממו, כשרק בשנייה האחרונה הצליח ההודי לצעוק: "נעלת אותם הפוך!!!"
מקור תמונה: David J. Fredדודי ושני נשואים באושר מזה שנתיים, אך מאז ששני החלה לעבוד שעות נוספות, דודי שם לב שהוא והיא רבים בלי הפסקה.
לאחר זמן רב של התמודדות עם המצב, דודי החליט לעשות מעשה ומבלי ששני ידעה על כך, הוא נפגש עם יועצת נישואים כדי ללמוד כיצד ניתן לפתור את משבר הזוגיות שלהם.
"מה לפי דעתך הבעיה?", שאלה יועצת הנישואים את דודי.
"אני פשוט לא יודע מה לעשות. אישתי קורעת את עצמה בעבודה. אני יודע שהיא גם ממשיכה לעשות המון בבית וכל הלחצים האלה גורמים לה להיות חסרת סבלנות. אז לא משנה מה אני עושה, היא רבה איתי כל הזמן בלי שום סיבה", השיב דודי בייאוש.
היועצת הרהרה לרגע במצב ולבסוף אמרה: "יש לי רעיון מעולה בשבילך. בפעם הבאה שאשתך חוזרת מהעבודה, תכין לעצמך כוס תה קמומיל ותגרגר בגרון כל לגימה לפני שאתה בולע".
"ל... לגרגר תה קמומיל? זה הפתרון?", שאל דודי בהיסוס.
"כן", השיבה היועצת, "תשתדל לגרגר את התה בכל פעם שאתה לוגם ממנו ולפחות עד שתסיים כחצי כוס".
לאחר שבוע דודי נפגש בשנית עם יועצת הנישואים כשהוא שמח ונלהב:
"זה היה רעיון מבריק! זה פשוט עבד! כל פעם כשאישתי נכנסה הביתה, גרגרתי את התה בגרון והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי!"
כשהיא שמחה ומרוצה השיבה לו היועצת: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות ומקשיבים יותר!"
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום.
שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר...
שנה טובה, אמא.
צחי חזר מבית הספר והתיישב לאכול ארוחת צהריים עם אימא.
- "איך היה היום שלך בבית הספר חמודי?" שאלה האימא.
- "היה יום ממש ממש טוב!" ענה צחי בשמחה.
- "איזה יופי, מה קרה היום?"
- "בשיעור הראשון עשו לנו בוחן פתע בלשון וכל הכיתה נכשלה. בשיעור השני היינו אמורים לשחק כדורגל, אבל המגרש בשיפוצים אך שלחו את כולם לספרייה והיינו צריכים ללמוד בשקט. אחר כך בשיעור השלישי התחלנו נושא חדש בהיסטוריה וקיבלנו מלא שיעורי בית."
- "זה לא נשמע כמו כזה יום טוב עד עכשיו…"
- "אבל בשיעור הרביעי היה ממש כיף כי עשינו ניסוי ממש ממש גדול בכימיה."
- "אוקי זה נחמד לשמוע, ומה תעשו מחר בבית הספר?"
- "נלך לראות את הבולדוזרים מפנים את ההריסות."
בחור אחד נסע לתל אביב לפגישה חשובה מאוד.
הוא הסתובב דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה אך לא מצא מקום. הוא המשיך לחפש וכבר החל לאחר לפגישה החשובה.
מתוך יאוש הוא פנה בתחינה מעלה ואמר "אלוהים, אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אם תמצא לי חנייה אני מבטיח לאכול כשר, לשמור שבת, להניח תפילין וכל שאר המצוות, רק תמצא לי חניה!"
לא עובר רגע ורכב יוצא ממקום חנייה מושלם ברחוב של מקום הפגישה.
הבחור פונה השמיימה ואומר: "בעצם לא משנה, הסתדרתי לבד..."
מקור תמונה: Vincent van Zeijstג׳ימי וג׳ורג׳ הם שני בריטים שנסעו לטייל במרוקו. יום אחד הם הלכו לטייל בעיירה שכוחת אל באזור מרוחק ומצאו את עצמם רעבים מאוד, ללא מקום לאכול בו וגם ללא כסף.
פתאום ג׳ימי ראה מסגד באופק, ואמר לג׳ורג׳: ״היי ג׳ורג׳ תראה, זה מסגד באופק, אנחנו יכולים ללכת לשם לבקש אוכל״. אומר לו ג׳ורג׳: ״אבל אנחנו לא מוסלמים, אז סביר להניח שהם לא יתנו לנו אוכל״. ענה ג׳ימי: ״מה הבעיה? אנחנו יכולים להתאסלם לשעה אחת. פשוט תקרא לי מוחמד ואני אקרא לך סלים בפני האנשים שם וככה נבקש מהם אוכל״
ג׳ו׳רג׳ מחה: ״לא, אני לא רוצה להתאסלם בשביל זה ולא רוצה להיות סלים״
״טוב, אז אני אהיה מוחמד וזהו״ ענה ג׳ימי, ״בוא נלך לבקש מהם אוכל״
אז ג׳ימי וג׳ורג׳ הלכו למסגד והציגו את עצמם: ״היי אני מוחמד״, ״היי אני ג׳ורג׳״ וביקשו אוכל. האימאם של המסגד ניגש אליהם ונתן לג׳ורג׳ אוכל.
אמר ג׳ימי לאימאם: ״רגע, מה איתי?״
אמר לו האימאם: ״מה, שכחת?״
ענה לו ג׳ימי בשאלה: ״מה שכחתי?״
תוהה האימאם: ״לא אמרת שקוראים לך מוחמד? אתה מוסלמי, לא?״
אומר לו ג׳ימי: ״כן! אני מוחמד ואני מוסלמי, לא תביא לי אוכל?״
משיב לו האימאם בצעקות איומות: ״אתה מוסלמי ואתה לא יודע שעכשיו הרמדאן???״
איש נכנס לפאב עם קוף שלא הפסיק לקפוץ ממקום למקום. הוא קפץ על השולחנות, על הברמן, על האנשים, אפילו על שולחן הביליארד ואכל כדור ביליארד שלם!
הברמן המזועזע אמר לבעל הקוף: ״אתה ראית מה הוא עשה?! הוא אכל כדור ביליארד!״
הבחור אמר: כן, אני מצטער, הוא שובב מאוד. אל תדאג אני אשלם על זה.״
כמה ימים לאחר מכן הבחור חזר עם הקוף, ושוב הוא קפץ ממקום למקום, על ברז הבירה, על החביות, על המשקאות ועל הבר, וכשעצר ליד צלוחית זיתים, הוא הרים זית אחד, הכניס לתחת, הוציא ואז אכל.
הברמן המזועזע אמר לבעל הקוף: אתה ראית מה הוא עשה?! הוא הכניס זית לתחת ואז אכל אותו!״
הבחור אמר: ״כן, אתה מבין... מאז התקרית עם כדור הביליארד הוא מודד כל דבר לפני שהוא מתחיל לאכול.״
מקור תמונה: canva.comבערב חורפי במיוחד עמד איש זקן בסמוך לשלולית גדולה ליד הפאב השכונתי, כשבידו מקל ארוך שאליו מחובר חוט דייג ופתיון.
גבר צעיר שעבר במקרה במקום עצר ושאל את האיש הזקן: "סליחה אדוני, מה אתה עושה?"
"אני מנסה לתפוס דגים לארוחת הערב" השיב הזקן.
הגבר נמלא חמלה בליבו למראהו של האיש המסכן, ואמר לו: "בוא איתי, בוא ניכנס לפה לבר, נתחמם קצת ואני אזמין לך שתייה ומשהו לאכול."
לאחר שהשניים ישבו לאכול יחד ונפתחו קצת אחד מול השני, שאל הגבר הצעיר את הזקן בהלצה: "תגיד את האמת, כמה דגים אתה תופס שם בחוץ בשלולית?"
האיש חשב כמה שניות, לקח שלוק מהוויסקי ואמר לו: "השבוע? אתה השמיני..."
כיצד לא הבחנתי בו, בגבר האידיאלי, והוא כה קרוב אלי, ממש מתחת לחוטמי.
הוא גבוה ונאה, בעל מקצוע חופשי ובעל ממון, אדיב, רגיש ומתייחס.
הוא מעולם לא דחה אותי, תמיד שמח לשמוע את קולי,
מתעניין בשלומי בלבביות, גם אם חלפו חודשים רבים מאז התקשרתי אליו לאחרונה.
הוא ממהר לקבוע עמי פגישה מיד לאחר שהזדהיתי בטלפון.
מעולם לא מאחר לפגישה איתי, ותמיד מחכה לבואי.
הוא מכניס אותי אל חדרו הממוזג, מגיש לי מיד כוס מים קרים,
מושיב אותי על הכורסא הנוחה ובעצמו מתישב על שרפרף ללא משענת.
הוא מחזיק בידי, מלטף את מצחי, מסיר בעדינות את שפתוני מעל שפתי,
וגורם לי תמיד פעימות לב מוגברות.
הוא כותר לי כתרים, מספר לי סיפורים
ואינו מצפה כי אשיב בדברי חכמה.
הוא דואג לדיאטה שלי וגורם לי לצום לאחר כל פגישה עימו.
הוא משוחח עמי על גשרים, על זהב ועל כסף – ותמיד במאות ובאלפים,
הוא הגבר היחיד בעולם שאינו מנסה להשתיק אותי ולסגור את פי – להיפך!!
הוא תמיד תמיד רוצה לראותני שנית,
וממהר לקבוע עמי פגישה לשבוע הבא, שמא אתחרט.
הגבר האידיאלי, איך לא הבחנתי בו, והוא ממש מתחת לחוטמי…
רופא השיניים שלי.
איש שנפטר זה עתה מגיע לשמיים, והמלאכים שבכניסה אומרים לו: "לפני שתיפגש עם אלוהים, אנחנו צריכים להגיד לך משהו. ראינו את כל הסרט של החיים שלך, ולמען האמת אתה כרגע בשיווי משקל - לא עשית שום דבר טוב או רע במיוחד. אנחנו לא ממש בטוחים מה לעשות איתך. האם תוכל לספר לנו על משהו גדול שעשית, שאולי נעלם מעינינו, כדי שזה יעזור לנו לקבל את ההחלטה?"
האיש חשב לרגע וענה: "כן. פעם אחת נסעתי באוטו כשלפתע ראיתי מספר גברים מטרידים נערה מסכנה וחסרת אונים. מייד עצרתי בצד ויצאתי מהאוטו. היה שם בחור ממש גדול שכולו שרירים והיה לו פירסינג בגבה. ישר ניגשתי אליו, ובלי לדבר תלשתי לו את הפירסינג מהגבה ואמרתי לו שהם חייבים להפסיק להטריד את הבחורה המסכנה, אחרת יהיה להם עסק איתי!"
"ואוו, זה מרשים", התפעלו המלאכים. "מתי זה קרה??"
"לפני 3 דקות בערך..." ענה האיש.
גבר נשוי מתלונן אצל סקסולוג:
"דוקטור, אשתי לא רוצה לשכב איתי".
"הייתי רוצה לדבר עם אשתך" אומר לו הרופא.
האישה מתייצבת אצל הרופא: "האם זה נכון מה שאמר לי בעלך? מדוע את לא רוצה לשכב איתו?"
"מה אגיד לך, אני מתה מעייפות. כל היום אני עובדת.
בבוקר אני לוקחת מונית כדי להגיע לעבודה. בסיום הנסיעה הנהג תמיד שואל אותי: 'נעשה חשבון או ש...?'.
וכדי שאוכל לחסוך אני תמיד בוחר ב-'או ש...'.
כשאני מגיעה לעבודה, הבוס שלי שואל: 'שוב איחרת. מה עושים, להוריד בשכר או ש...?'
וכמובן שאני בוחרת ב-'או ש...', כי אסור לי להרשות לעצמי משכורת נמוכה.
אחרי העבודה, עייפה, אני עולה שוב למונית ושוב קורה לי אותו הדבר..."
בנקודה זו מתערב הרופא ושואל: "ועכשיו מה דעתך, נספר הכל לבעלך, או ש...?"
שני עורכי-דין התיישבו במסעדה, הוציאו (כל אחד מתיקו) כריך והחלו לאכול.
ניגשה אליהם המלצרית והודיעה להם נחרצות:
"רבותי, כאן זו מסעדה! אסור לכם לאכול כאן אוכל שהבאתם מהבית שלכם!"
שני עורכי הדין הביטו האחד במשנהו, משכו בכתפיהם ומבלי לומר מילה נוספת החליפו ביניהם את הכריכים...
לגמר אליפות העולם בזריזות הגיעו שלושה מתחרים: גרמני, צרפתי ורומני.
חוקי התחרות היו כדלקמן: על המתחרים לגהץ חולצה, לאכול כיכר לחם ולספק אישה בזמן הקצר ביותר. המתחרה שיצליח תוך 7 דקות, יוכרז כמנצח.
ראשון ניסה כוחו הגרמני. הוא מיד התחיל בגיהוץ החולצה, סיים, הבין שלא נותר לו זמן, נגס פעם אחת מהלחם, וזמנו תם.
שני היה הצרפתי. הוא החל מיד עם האשה, סיים, הספיק לאכול חצי מכיכר הלחם וזמנו תם.
הרומני, שהתחרה אחרון, נתן לאשה לגהץ את החולצה, בו בזמן גם סיפק אותה תוך כדי שהוא אוכל את כיכר הלחם. לבסוף, הוכרז כמנצח הגדול בתחרות.
העיתונות הגיעה לקבל הצהרות מן המתחרים.
הגרמני הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם מבצעים את העבודה הכי טוב שאפשר, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז מנסים גם ליהנות קצת."
הצרפתי הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם נהנים, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז גם עובדים קצת."
הרומני אמר: "אצלנו השיטה אומרת שאם אתה לא דופק את מי שעובד בשבילך, לא תוכל לאכול לחם."
משקיע קנה מפעל בעיירה קטנה והוא הלך לבקר את תחנת כיבוי האש המקומית כדי לראות האם אנשיה יוכלו להגן על הנכס שלו משריפה. מהר מאוד הוא הבין שלא: בתחנת הכיבוי יש רק כבאית ישנה ומעלת חלודה לצד צוות קטן של מתנדבים חסרי הכשרה.
"חברים אני מתנצל, אבל אני אפנה למכבי האש בעיר הגדולה הכי קרובה ואסגור איתם שאשלם להם במיוחד כדי להגיע לכאן אם תהייה שריפה במפעל שלי" אמר המשקיע והלך לדרכו.
כמה חודשים לאחר מכן התרחיש הגרוע מכל התגשם ואש פרצה במפעל. הבעלים התקשר למכבי האש בעיר הגדולה, אך כאשר הם הגיעו האש כבר הייתה חזקה מדי והם החליטו שזה לא בטוח להיכנס למפעל. הם הקימו מחסומים מסביב כדי למנוע מאנשים להתקרב למפעל הבוער, אבל ברגע שסיימו הם לפתע ראו את הכבאית הישנה של התחנה המקומית דוהרת במהירות לעבר המפעל ולא עוצרת…
כעבור שניות הכבאית של התחנה המקומית ריסקה את המחסום והמשיכה לדהור לעבר המפעל עצמו. הכבאית התרסקה לתוך המבנה, מוטטה קיר שכיבה חלק גדול מהשריפה ומיד צוות המתנדבים המקומי יצא ממנה והחל לנסות לכבות את האש בכל אמצעי אפשרי. מפקד הצוות שהגיע מהעיר הגדולה ראה את האומץ והמאמץ של מכבי האש המקומיים והחל לצעוק: "קדימה חבר'ה, בואו נעזור להם!" אחרי כמה שעות של עבודה משותפת הם הצליחו להציל חלק גדול מהמפעל.
בעל המפעל הנרגש ניגש למפקד התחתנה המקומית בסוף האירוע ואמר: "אם אתה והאנשים האמיצים שלך לא הייתם כאן, המפעל שלי היה נשרף! אני רוצה שרק אתם תגנו על הנכס שלי מעכשיו ואני גם רוצה לתרום לכם 50 אלף שקל! יש לך מושג מה תרצה לעשות עם הכסף?"
מפקד התחנה חשב רגע וענה: "תודה, זה סכום יפה ואני לא יודע איך נוציא את כל הכסף, אבל דבר ראשון - מחר בבוקר מחליפים בלמים לכבאית!"
כתב אחד מגיע לחווה כדי לעשות כתבה על משק הפרות. הוא פונה לחוואי כורדי שעומד ליד שתי פרות ומראיין אותו.
מראיין: "כמה חלב מייצרות הפרות שלך?"
חוואי: "איזו, השחורה או הלבנה?"
מראיין: "השחורה."
חוואי: "שני ליטר ביום."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "שני ליטר ביום."
מראיין: "איפה הן ישנות?"
חוואי: "השחורה או הלבנה?"
מראיין: "השחורה."
חוואי: "באסם."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "באסם."
מראיין: "הפרות נראות בריאות מאוד... מה אתה נותן להן לאכול?"
חוואי: "לשחורה או ללבנה?"
מראיין: "לשחורה."
חוואי: "חציר."
מראיין: "וללבנה?"
חוואי: "חציר."
המראיין התחיל להתעצבן ואמר: "למה אתה ממשיך לשאול אותי אם אני מתכוון לשחורה או ללבנה אם התשובות הן אותו דבר?!"
חוואי: "אהה, זה כי השחורה שלי."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "גם שלי."
נקודה למחשבה: לפני שאתם הולכים לאכול במסעדה של המוזיאון, תחשבו מתי בפעם האחרונה הלכתם לאכול במקום כלשהו בשביל להסתכל על הציורים...
רציתי לאכול רק קוביית שוקולד אחת אבל נשברה לי חצי חבילה - מי אני שאתווכח עם הגורל?
יש אנשים שלא מוכנים לאכול לשון של פרה כי זה היה בפה שלה וזה מגעיל אותם. מצד שני, הם מוכנים לאכול ביצים.
חבר טוב דופק בדלת של הבית שלך, חבר אמיתי פשוט מתפרץ ומתחיל לאכול מהמקרר שלך.
נמאס לי מזה שפתיתים הופכים לגוש במקרר, ואז כדי לאכול אותם אני צריך לחצוב בסלע הפתיתים הענק הזה כמו כורה פתיתים במכרה פתיתים.
האסירים הנמלטים שהסתתרו על עצים
3 אסירים ברחו מבית סוהר באמצע הלילה לכיוון חורשה סמוכה.
במנוסתם, הם שמעו פתאום את הסירנות של ניידות המשטרה שמתקרבות על מנת לתפוס אותם, אז הם החליטו במהירות להתפצל וכל אחד מהם טיפס על עץ אחר שראה באזור שלו והתחבא בצמרתו.
ניידות המשטרה הגיעו לאזור שבו התחבאו האסירים על העצים, והשוטרים יצאו החוצה כדי להמשיך במצוד.
כשהתקרבו השוטרים לעץ אחד שעליו הסתתר האסיר הנמלט הראשון, הוא נבהל והחל לעשות קולות: ״הוו הוו״
״אה, זה רק ינשוף על העץ הזה״ אמר מפקד יחידת החיפוש, ״בואו נמשיך לנוע״
השוטרים התקדמו והגיעו אל העץ שעליו הסתתר האסיר הנמלט השני; האסיר החל לילל במהירות ״מיו, מיו, מיו״
״אה, זה רק חתול״, אמר מפקד הצוות, ״בואו נמשיך לנוע״
השוטרים המשיכו להתקדם והגיעו לעץ הבא שעליו הסתתר האסיר הנמלט השלישי, שלא היה לו מושג מה לעשות ומרוב לחץ ובהלה הוא פשוט התחיל לקרוא: ״מוווו, מווווו״
איש עסקים ישראלי נוסע בפעם הראשונה ליפן לביקור עסקי.
עם בואו מברכים אותו מארחיו ומשכנים אותו במלון מהודר.
לאחר שישן קצת והתרענן, הוא מחליט לרדת אל הבר לכוס שתיה.
בזמן הוא יושב על הבר ומתבונן מסביבו, מתיישבת בחורה יפנית יפה יפנית לידו ורומזת לו בתנועות שתרצה משקה.
הוא בשמחה מזמין לה משקה והם מתיישבים ביחד לשולחן.
הוא אינו יודע את שפתה והיא לא את שלו ובכל זאת הם מסתפקים בחיוכים ותנועות גוף.
לבסוף, הוא מוציא את מפתח החדר שלו ושם אותו על השולחן במבט שואל.
היפנית היפה מסמיקה ומהנהנת, והם עולים לחדרו.
במהירות רבה העניינים מתחממים והם מגיעים למיטה ועושים את המעשה.
לאחר כמה דקות הבחורה פורצת בזעקות גדולות "קיטיקהקה!! קיטיקהקה!!"
מאושר מקריאותיה המתפעלות, הבחור ממשיך בשלו ונהנה מלילה מלא עונג.
ביום למחרת הוא נכנס לכמה פגישות עסקים עם מארחיו
ואז עונה בחיוב להצעה לשחק כמה סיבובי גולף.
לאחר חבטה טובה במיוחד אחד ממארחיו זועק "קיטיקהקה!! קיטיקהקה!!"
הבחור משתומם. "מה זה אומר - קיטיקהקה?"
"החור הלא נכון!"
שני אחים כורדים יושבים במרפסת ביתם בכפר רחוק ונידח, כשלפתע מתקרבת אליהם בחורה יפה, מספרת להם שהיא נתקעה בדרך עם הרכב שלה לא רחוק משם, ושואלת האם הם יכולים לקחת אותה לעיר הקרובה על מנת שתוכל להזמין גרר. השניים מסבירים לה שכבר מאוד מאוחר והכל סגור בשעה הזו, ומציעים לה להישאר ללון בביתם עד הבוקר, כשלמחרת הם ייקחו אותה לעיר. "טוב", אמרה הבחורה לעצמה, "גם ככה אין לי ברירה ואני יודעת לשמור על עצמי", והסכימה להישאר.
יושבים השלושה לאכול ולשתות במרפסת ולאחר שהם מסיימים הם מחליטים ללכת לישון. כאשר הם נכנסים לבית מבחינה האשה כי בחדר השינה ישנה רק מיטה אחת, אז היא שואלת: "אין לכם מיטה נוספת?"
"לא, אבל את יכולה לישון על זאתי ואנחנו נישן על הרצפה לידך, אל תדאגי", עונים האחים.
כולם הולכים לישון, אך הבחורה מתקשה להירדם כיוון שהיא לא מרגישה בנוח שהאחים ישנים על הרצפה הקרה. על כן היא מחליטה להציעה להם לישון איתה יחד במיטה, והאחים מסכימים ומודים לה על ההתחשבות.
לאחר כמה דקות יחדיו במיטה מתחיל להיות להם חם, ושלושתם מרגישים במתח המיני השורר מתחת למצעים.
לפתע הבחורה אומרת: "בואו כולנו נוריד את הבגדים ונכנס בחזרה אל למיטה, אני רוצה להודות לכם".
האחים נענים להצעה בשמחה, אך רגע לפני שהם חוזרים למיטה שואלת לפתע הבחורה: "יש לכם אמצעי מניעה?"
"מה זה אמצעי מניעה? למה הם משמשים?" שואלים האחים בפליאה.
"קונדומים, אתם יודעים, כדי שאני לא אכנס להיריון", עונה הבחורה.
מביטים בה האחים בהשתוממות ואומרים: "אין לנו מושג על מה את מדברת, בחיים לא שמענו על דבר כזה".
נאנחת הבחורה ואומרת: "טוב, לא חשוב, יש לי שניים בתיק לכל מקרה, תפתחו ותלבישו אותם על האיבר שלכם".
האחים נענו לבקשת הבחורה, לבשו את הקונדומים ולאחר שסיימו לעשות את מה שעשו, נרדמו וישנו עד הבוקר.
כשהפציע השחר קמו כולם, והאחים לקחו את הבחורה לעיר הקרובה, נפרדו ממנה לשלום ומאז לא ראו אותה עוד.
כעבור חודש ישבו האחים שוב על המרפסת, כשלפתע שאל אחד מהם: "תגיד אתה זוכר את הבחורה שנתקעה עם הרכב שלה לפני כמה שבועות?"
"בטח, איך אפשר לשכוח", ענה לו אחיו.
"כן, אהה... אבל תגיד, אכפת לך אם היא תיכנס להיריון?" שאל הראשון.
"האמת, ממש לא" השיב השני.
"אז יאללה בוא נוריד כבר את הדבר המטופש הזה".
פרסי אחד אירח את כל חבריו בשישי. כולם התיישבו לאכול, ולמרכז השולחן הגיעה צלחת אורז פרסי ענקית - רק אורז. כולם התחילו לקחת אורז לצלחת, אך לא מילאו אותה יותר מדי מכיוון שרצו לשמור קצת מקום למנה הבאה שתגיע. אחרי זמן מה אשתו של הפרסי שאלה האם להביא את העוף, והוא אמר לה, "עוד לא."
האנשים המשיכו לחכות ולאכול את האורז בסבלנות, והאישה שוב שאלה, "להביא את העוף?"
"עוד לא," ענה הבעל.
אותו הדבר המשיך לקרות עד שכל האורחים כבר התמלאו לגמרי מהאורז והצלחת הגדולה כמעט התרוקנה. ואז שוב שאלה האישה, "להביא את העוף?"
"עכשיו אפשר להביא את העוף," אמר הפרסי.
אשתו פתחה את דלת המטבח, ולחדר האוכל נכנס תרנגול והתחיל לאכול את כל האורז שנפל על הרצפה.
חתול שיכור יצא מהפאב השכונתי. הוא התנדנד ברחוב, ומרוב שהיה שיכור, התמוטט באחת הסמטאות.
שני כלבים, רועה גרמני ורוטווילר, ראו את החתול המעולף ושניהם רצו לאכול אותו. הם החלו לריב ונלחמו זה בזה עד המוות.
בבוקר התעורר החתול. כשראה מסביב את שני הכלבים הענקיים המתים והדם מסביב אמר לעצמו: "וואו! אני נהיה אלים כשאני שיכור..."
בואו נעשה קצת סדר במה שקרה, עדיין קורה ועומד לקרות לפי התקשורת והפרשנים השונים...
איראן תתקוף הלילה
או מחר
או בתשעה באב
או בפורים כנקמה על אחשוורוש.
איראן תתקוף לבד
או עם חיזבאללה
או עם עירק
או עם החותים
או עם חמאס
או עם סוריה
או שכולם ביחד.
ישראל תתקוף לפני איראן אלא אם איראן תתקוף לפני ישראל.
אין שינוי בהנחיות של פיקוד העורף - רק תהיו בבית ליד ממ"ד, ליד מקלט וליד מיגונית.
שיהיו לידכם פנס, ערכת עזרה ראשונה, מטענים, גנרטור, דיפיברילטור ומשאית סיוע.
לפי מקורות זרים הנייה חוסל ממטען בחדר, או טיל מהבית ממול, או טיל מצוללת, או ממטוס מחוץ לאיראן או שהוא נפל במדרגות.
ממוחמד דף נשארה רק אוזן, והיא עדיין נושמת.
אם האיראנים ירו את כל ה-15,000 טילים שלהם על הצפון, ישראל תבליג כדי לא להיכנס למלחמה כוללת.
אם יזרקו בקבוק תבערה בתל אביב, ישראל לא תשתוק ותצא למלחמה כוללת.
לפי הפרשנים אין מה לדאוג הצבא מוכן וערוך לכל תרחיש, חוץ מהעובדה שחסרים לו חיילים וחסרה תחמושת.
לא לדאוג כל העולם איתנו ונגדנו בו זמנית.
ביחד ננצח ואז נחזור לאכול אחד את השני.
סליחה, אני לא אוהב להתחיל עם בחורות ברחוב, את יכולה לבוא איתי לבית קפה?
את יודעת כמה שוקל דוב קוטב? האמת, גם אני לא יודע, אבל מה שבטוח זה שהוא שובר את הקרח! רוצה לשתות איתי משהו?
את באה איתי לבנק? נפקיד את החיוך שלך ונקבל מיליון דולר!
הייתי רוצה לקחת אותך איתי לסרט בקולנוע, אבל הם לא מסכימים להכניס לשם חטיפים שהבאתי מהבית.
החברים שלי התערבו איתי שאני לא אצליח לפתח שיחה עם הבחורה הכי יפה במקום הזה. אז מה את אומרת... איך נבזבז יחד את הכסף שלהם?
עונש חינוכי - בדיחה עם סוף גס
שני בחורים צעירים הגיעו לבית משפט אחרי ששוטרים תפסו אותם סוחרים בסמים. השופט ראה שמדובר בבחורים שהגיעו מבית טוב, ואמר להם: "אתם נראים לי כמו שני חבר'ה טובים, אני מעוניין לתת לכם הזדמנות שנייה. אני רוצה שבמהלך השבוע הקרוב תנסו לשכנע כמה שיותר אנשים מכורים להיגמל, וביום ראשון הבא תחזרו לפה ותספרו לי עד כמה הצלחתם."
ביום ראשון השניים חזרו לשופט, שאמר להם, "נו, בואו נראה מה הצלחתם לעשות..."
"ובכן כבוד השופט", אמר אחד הבחורים, "אני הצלחתי לשכנע 17 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"17 מכורים?" אמר השופט, "זה נפלא! איך עשית את זה?"
"הצגתי להם דיאגרמה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הגדול ואמרתי להם שזה המוח שלהם לפני הסמים, ואז הצבעתי על העיגול קטן ואמרתי להם שזה המוח שלהם אחרי הסמים."
"פשוט מדהים!" אמר השופט.
אז נעמד הבחור השני ואמר, "כבוד השופט, אני הצלחתי לשכנע 156 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"וואו!" אמר השופט, "156 אנשים?! איך עשית את זה?!"
"השתמשתי בדיאגרמה דומה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הקטן ואמרתי להם שזה חור התחת שלהם לפני הכלא..."
זוג נשוי הלכו לאיבוד בג'ונגל באמצע טיול ולא הצליחו למצוא את דרכם חזרה. במשך ימים ארוכים הם חיפשו עזרה או לפחות קצת אוכל ולא מצאו דבר, עד שלפתע הם נתקלו בעץ קוקוס שעליו ישב קוף גורילה ענקית.
אמר הבעל לאישה: "תחכי כאן, אני הולך לטפס על העץ כדי להעיף משם את הקוף הזה במכות ולהביא לנו קוקוסים לאכול".
ענתה האישה: "אתה משוגע? הגורילה הזאת תאכל אותך בלי מלח אם תטפס לו על העץ! יש לי רעיון יותר טוב, תיקח אבן, תזרוק אותה על הגורילה ואז הוא יזרוק עלינו קוקוסים כדי שנוכל לאכול."
הבעל התלהב מהרעיון של אשתו, לקח אבן ענקית וזרק אותה על הגורילה...
הגורילה התעצבן ובמקום לזרוק על הבעל קוקוס, ירד מהעץ ופוצץ אותו במכות.
מוסר השכל: לא משנה כמה נשים יתערבו, גברים יודעים לפתור בעיות רק בדרך אחת!
איש אחד הלך ברחוב, ולפתע ניגש אליו קבצן בעל מראה מוזנח וביקש ממנו נדבה כדי לקנות לעצמו אוכל לארוחת הערב.
האיש הוציא את ארנקו מהכיס, שלף מתוכו שטר של 100 ₪ ושאל את הקבצן: "אם אתן לך את הכסף, תשתמש בו כדי לקנות לעצמך בקבוק וויסקי?"
"מה פתאום, הפסקתי לשתות כבר מזמן," ענה הקבצן.
"תבזבז אותו על הימורים?" שאל האיש.
"למה שאהמר?" שאל הקבצן, "אני חוסך את כל מה שיש לי רק כדי להצליח לשרוד."
"אפילו לא תוציא אותו על בילוי במגרש הגולף?" וידא האיש.
"השתגעת?" נעלב הקבצן. "אף פעם לא שיחקתי גולף בכל החיים שלי!"
האיש חייך בסיפוק: "אם כך, אני לא אתן לך את הכסף אלא אזמין אותך אלי הביתה כדי לאכול ארוחת ערב מפוארת איתי ועם אשתי."
הקבצן נראה המום ושאל: "אשתך לא תכעס עליך אם תעשה את זה? תראה איך אני נראה, שלא לדבר על זה שכבר מזמן לא התקלחתי..."
"אל תדאג לגבי מה שהיא תחשוב" ענה האיש, "אני רוצה להראות לה איך נראה גבר שלא שותה, לא מהמר ולא משחק גולף!"
אז עבור מי נצביע? מבולבלים? בואו, נעשה לכם סדר בפוליטיקה הישנה:
ציפי שעזבה את ביבי ועברה לאולמרט רבה עם שלי שלא סובלת את פרץ שעזב אותה והלך עם מצנע שחתם שהוא יישאר אבל מיד עזב לציפי שהתחברה לשיטרית שהיה עם ביבי ועבר למופז שהיה עם נחמן שברח אל שלי בדיוק כשציפי נמלטה אחרי שהנגבי ערק לביבי עם דיכטר אחרי אלקין שעזב את אולמרט והשאיר את מופז שהתחבר לביבי אחרי שניצח את ציפי.
מה לא ברור כאן?
אחד הרבנים הראשיים טייל ברחוב כאשר לפתע הבחין באברך שלו נכנס למסעדה סינית בצד השני של הרחוב.
הרב חצה את הרחוב במהירות ולחרדתו הרבה, כשהציץ דרך החלון, ראה את האברך מזמין מנת בשר חזיר ולקינוח שרימפס ואוכל הכול בתאווה רבה.
לבסוף פרץ הרב לתוך המסעדה וקרא לאברך: "איך אתה יכול לאכול את התועבה הזאת?"
האברך המופתע שאל את הרב: "תאמר לי כבוד הרב, אתה ראית אותי מזמין את האוכל? ראית שמגישים לי אותו?"
"ודאי!" , עונה הרב.
"וראית באמת איך שאני אוכל אותו?" ממשיך ושואל האברך.
"ודאי!", ענה הרב, "ראיתי אותך כל הזמן!"
"אם כך, מה הבעיה?" אמר האברך בשלווה: "הכול נעשה בהשגחת הרבנות הראשית!"
מתכנת אחד התלונן בפני החברים שלו: “אני לא יודע מה עובר על אשתי, היא התחילה לדבר איתי בשפה בינארית, כל הזמן היא אומרת לי ‘אפס אחד אפס אחד’…”
העשיר הקמצן שהתבקש לתרום
אין אדם במושב שלא הכיר את שמעון ולא שמע על עושרו הרב, אך יותר מכל הוא היה ידוע בקמצנותו כיוון שמעולם לא תרם מכספו לאף אירוע חברתי במושב ולשום ארגון צדקה או עמותה.
יום אחד עלתה רונית, פעילה במקלט החיות העירוני, על רעיון כיצד לקבל ממנו תרומה נאה והציעה אותו לחבריה: "חברים, לשמעון יש כלב! אז בואו ננסה לדבר איתו על הדבר שהכי חשוב לו ואולי ככה הוא סוף סוף יפתח קצת את הארנק!"
כבר באותו הערב התייצבה רונית יחד עם חבריה מול דלת אחוזתו של שמעון וצלצלה בפעמון:
"מה אתם רוצים?" שאל שמעון במבט טיפוסי מזלזל.
"שלום" אמרה רונית באדיבות, "אנחנו יודעים שאתה בדרך כלל לא נוהג לתרום כספים, אבל אתה בעצמך בעלים של כלב, לא היית נהנה להעניק בחזרה לארגון שמסייע לבעל החיים שאתה כל כך אוהב?"
מבלי אפילו להניד עפעף שאל אותה שמעון: "ידעת ששני ההורים שלי סובלים ממחלות חשוכות מרפא ושהם מוציאים על הטיפולים הרפואיים סכומים יותר גבוהים מההכנסה החודשית שלהם ביחד?"
"ובכן... לא... חשבתי..." גמגמה רונית.
"ידעת שבעלה של אחותי נקלע לחובות בגלל הימורים, עזב אותה והשאיר אותה עם שני הילדים בלי אגורה בחשבון הבנק??" הוא המשיך.
"אממ... אוי..." מלמלה רונית במבוכה.
"וידעת שאחי איבד את שתי רגליו בתאונה מחרידה???" שאל בנחרצות.
בשלב זה רונית וחבריה נותרו המומים ופשוט חיכו לרגע בו השיחה תסתיים והם יוכלו לשים את הסיטואציה המביכה מאחוריהם.
"אז אם הם לא מקבלים אגורה, מה את חושבת שאת תקבלי?"
מקור תמונה: canva.comסנאי אחד ישב על עץ גבוה ופתאום הוא ראה כורדי מנסה לטפס עליו.
הכורדי ניסה שוב ושוב לקפוץ ולהיתפס על אחד הענפים, אבל נפל בכל פעם מחדש.
בלי להתייאש, הכורדי הלך כמה מטרים לאחור, תפס תאוצה, רץ, קפץ הכי גבוה שהוא יכול נתפס על אחד הענפים, נאבק בכל כוחו, נשרט בידיים וברגליים, אך לבסוף הצליח לעלות על העץ.
חבול אך שבע רצון ניגש הכורדי לענף החזק ביותר והתיישב ליד הסנאי בעודו מתנשף בכבדות.
הסנאי הסתכל עליו בהלם מוחלט ושאל אותו: “תגיד, מה אתה עושה?”
הכורדי ענה: “באתי לאכול אגוזים.”
“אבל אדוני...” אמר הסנאי, “זה עץ תפוחים!”
“אל תדאג”, ענה הכורדי ברוגע, “הבאתי בתיק!”
מקור תמונה: Alanרב אחד נכנס במקרה למסעדה לא כשרה בניו יורק. הוא היה רעב מאוד ואמר לעצמו: ״טוב, למה לא...״ וביקש שייסדרו לו מקום ישיבה בחוץ.
הרב התיישב, הסתכל בתפריט של המסעדה ואמר לעצמו שאם הוא כבר הולך לאכול לא כשר, אז כדאי לו לעשות את זה בדרך הכי גדולה ומשמעותית שאפשר. הוא הזמין לעצמו חזיר צלוי שלם עם מגוון רטבים עליו ואפילו תפוח שתקוע בפה שלו.
בדיוק כשהמנה הייתה מוכנה והוגשה בפאר לשולחנו של הרב, הוא ראה לפתע את אחד מחברי הקהילה בבית הכנסת שלו עובר לצד המסעדה ומביט בו.
הרב היה מבועת שהחבר יתפוס אותו אוכל לא כשר, ומתוך חרדה ופניקה הוא התחיל לצעוק: ״לא יאומן! ראיתם איך הם מגישים עוגת תפוחי עץ כאן???״
ילד אחד שאל את אביו במהלך ארוחה משפחתית: "אבא, מותר לנו לאכול חרקים?"
האב המזועזע ענה לבנו בתקיפות: "שלומי, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה לא לדבר על דברים כאלה מגעילים בזמן הארוחה".
לאחר סיום הארוחה, האב ניגש לבנו ושאל אותו: "כן בני, מה רצית לשאול אותי קודם?"
"כלום אבא" השיב הילד, "זה כבר לא משנה..."
לאחר התעקשות של האב הילד השתכנע ואמר: "ראיתי חרק בתוך המרק שלך, אבל עכשיו הוא כבר לא שם, אז זה בסדר..."
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
יהודי אחד נשא לאישה את הבחורה הכי יפה בעיירה. כולם חיזרו אחריה ועשו לה עיניים, אפילו שהייתה נשואה. מרוב שהייתה מחוזרת כל כך, לא עמד לה יצרה ומידי פעם הלכה לרעות בשדות זרים.
כששמע על כך היהודי כעס מאוד וזעם על מעשיה ולא ידע מה לעשות עם עצמו. לבסוף החליט להתגרש ממנה ולשאת את האישה הכי מכוערת בעיירה. "איתה לפחות אף אחד לא יתחיל", חשב לעצמו.
אחרי שנתיים פגש אותו חבר ושאל: "נו? מה שלומך עכשיו?" איך חיי הנישואים שלך?"
"מה אני אגיד לך", ענה לו היהודי, "עדיף ללקק דבש עם כולם, מאשר לאכול חרא לבד."
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
חרמן וטוב לו
מחקר סטטיסטי נערך על מדגם של 1,000 גברים נשואים, במטרה לחקור את הרגלי יחסי המין של זוגות נשואים.
"טוב, בואו נתחיל," אומר המראיין לקהל הגברים מולו. "כמה מכם, רבותיי, מקיימים יחסי מין פעם ביום?"
כמה גברים מרימים את ידיהם.
"יופי. וכמה פעם בשבוע?"
כמות סבירה של ידיים מורמות לאוויר.
"כמה פעם בחודש?"
מספר גדול של אנשים מרימים ידיים.
"כמה פעם בשלושה חודשים?"
די הרבה אנשים מרימים את היד.
השאלות ממשיכות, עד שלבסוף נראה שנותרה רק שאלה אחת.
"כמה מכם מקיימים יחסי מין רק פעם בשנה?"
"אני! אני!" צועק גבר נרגש בשורה האחרונה. "אני!"
הבחור שיושב לפניו לא יכול שלא להסתובב אליו בהלם ולשאול:
"אחי, אתה מקיים יחסי מין רק פעם בשנה ואתה כל כך שמח? מה עובר עליך?"
"זה מחר!!!"
מקור תמונה: Jason Lam , C.C. Chapmanאיש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת.
האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי.
הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות.
האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים.
"הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה".
"זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?"
"אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."
בחור אחד מתיישב עם פנים מצוברחות על הבר ומזמין לעצמו שתייה. "הכול בסדר?", שואל הברמן. "אשתי ואני רבנו", אומר הבחור, "והיא החליטה שהיא לא מדברת איתי חודש שלם."
הברמן ניסה להראות לבחור את חצי הכוס המלאה, ואמר: "יכול להיות שזה דווקא לטובה. אולי תזכה ככה בכמה שבועות של שקט ושלווה, ותוכל לעשות מה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה."
"כן..." אמר הבחור, "אבל היום זה היום האחרון."
אחד מתקשר בפאניקה למוקד העירוני: "נמר טיפס על העץ מול הבית שלי! אני לא יכול לצאת מהבית!"
"אין בעיה", אומר הקול מהצד השני, "תוך חמש דקות יהיה אצלך לוכד מקצועי והכל יהיה בסדר".
כעבור כמה דקות שומע האיש דפיקה בדלת.
הוא פותח, ומולו עומד אדם עם רובה ציד ענק וכלב עוד יותר ענק.
הלוכד מוריד את הנשק, מוסר אותו לבעל הבית ואומר לו: "אני עולה עכשיו על העץ ומנער את הענף שהנמר יושב עליו. הכלב הזה שהבאתי איתי זה כלב מאולף! איך שהנמר נופל מהעץ, הכלב מתנפל עליו, נועל את הלסתות שלו על הביצים של הנמר, ולא משחרר עד שאני מגיע וקושר את הנמר".
שואל האיש: "איפה אני נכנס לתמונה?"
משיב הלוכד: "בדיוק מה שרציתי להגיד לך - במקרה ואני נופל מהעץ, אתה יורה בכלב!"
מקור תמונה: Latvijas armija West Point - The U.S. Military Acaארבעה חיילי או"ם; מקסיקני, בריטי, אמריקאי וצרפתי הוצבו לשמור על בסיס מבודד הכולל שני חדרי שינה ומאגר נשק. כשהגיע הלילה הראשון הוחלט כי הבריטי יישן יחד עם המקסיקני בחדר אחד, והצרפתי והאמריקאי ישנו יחד בחדר השני. למחרת בבוקר הבריטי ניגש לאמריקאי והצרפתי כשעיניו אדומות ונפוחות, שיערו סתור והוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו, ואמר: "חברים, אני לא מסוגל להחזיק מעמד עם הדבר הזה! המקסיקני נחר כמו 8 מסורים חשמליים! כל הלילה לא הצלחתי לעצום את העיניים ורק ישבתי במיטה ובהיתי בו. אחד מכם מוכרח להתחלף איתי בחדרים!"
"אני בטוח שאתה סתם מגזים", השיב האמריקאי, "אני אתחלף איתך ואתה תראה שמחר בבוקר אני אהיה ערני וכשיר כמו תמיד". למחרת בבוקר החייל האמריקאי ניגש לבריטי ולצרפתי עם עיניים אדומות ונפוחות ושיער סתור, כשהוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו. "ובכן, הצלחת להירדם?" שאלו. "מה זה הדבר הזה?" אמר האמריקאי, "המקסיקני הזה נוחר כמו 10 חמורים! כל הלילה לא עצמתי עין ורק ישבתי במיטה והסתכלתי עליו. אני לא מסוגל לישון איתו שוב, אחד מכם חייב להתחלף איתי בחדרים!".
"אתם סתם מתבכיינים", אמר הצרפתי, "אני אתחלף איתך ואשן שם בעצמי. אתם תראו שארדם תוך רגע ושזה לא כל כך נורא כמו שאתם מתארים".
למחרת בבוקר הצרפתי, האמריקאי והבריטי נפגשו, ושני האחרונים לא האמינו למראה עיניהם; הצרפתי נראה ערני מתמיד, עם עיניים בוהקות ושיער מסודר. "איך הצלחת לישון עם הנחירות שלו?" שאלו האמריקאי והבריטי במבט המום. "בלי שום בעיה", השיב הצרפתי, "לפני שהלכתי לישון טפחתי למקסיקני על הישבן, נישקתי אותו בלחי ואיחלתי לו לילה טוב. כל הלילה הוא פשוט ישב על המיטה שלו והסתכל עלי".
איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים.
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..."
"למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..."
"חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל.
"מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו.
"מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."
קניבל אפריקאי מסתובב ביער ומחפש מקום לאכול. לאחר חיפושים הוא מגיע למסעדה קניבלית נידחת, נכנס ורואה את התפריט:
תייר - 5$
מיסיונר - 10$
חוקר - 15$
פוליטיקאי על הגריל - 100$
הקניבל קורא למלצר ושואל: "סליחה, למה המחיר עבור פוליטיקאי כל כך יקר?"
"אתה יודע כמה זמן לוקח לנקות אותם???", ענה המלצר, "הם פשוט מלאים בחרא".
לאחר בדיקה מקיפה אומר הרופא למטופל שלו: "נראה שהבריאות שלך במצב טוב. האם יש לך אי אלו דאגות רפואיות שהיית רוצה להתייעץ איתי לגביהן?"
"למעשה יש לי!" עונה המטופל. "אחרי שאשתי ואני מקיימים יחסי מין אני בדרך כלל מקורר ומצונן, אבל אחרי שאנו מקיימים יחסי מין בפעם השנייה, אני בדרך כלל דביק ומזיע - מדוע לדעתך זה קורה?"
הרופא משתומם מהתופעה, ומבטיח לבדוק את העניין.
זמן קצר לאחר מכן, אותו הרופא מבצע בדיקה מקיפה גם לאשתו של המטופל.
"הכל נראה בסדר גמור" הוא אומר לה, "האם יש לך אי אלו דאגות רפואיות שהיית רוצה להתייעץ איתי לגביהן?"
האישה מהרהרת מספר שניות ואז עונה נחרצות: "לא, אין לי שאלות או דאגות".
"את בטוחה?" מופתע הרופא, "בעלך ציין בעיה יוצאת דופן שמתרחשת בחדר המיטות. לטענתו, אחרי שאתם מקיימים יחסי מין פעם אחת הוא מרגיש מקורר ומצונן ואחרי הפעם השנייה הוא מזיע. האם יש לך מושג על מה הוא מדבר?"
"אוי, זקן משוגע..." פוטרת האישה בכעס "זה בגלל שהפעם הראשונה היא בדרך כלל בינואר והפעם השנייה היא באוגוסט!"
עבריין אחד נידון לגזר דין מוות. על פי המסורת, רגע לפני הוצאת גזר הדין לפועל, ניגש אל הנידון הסוהר שאמור היה לבצע את ההוצאה להורג, ושאל אותו בנוגע לארוחתו האחרונה.
״אז מה תרצה לאכול?״ שאל הסוהר.
״במקום מזון, אני יכול לבקש לשיר שיר אחד אחרון?״ תהה הנידון למוות, ״אבל תבטיח לי שתיתן לי לסיים אותו לפני שאתה מוציא אותי להורג״.
מבולבל מהבקשה הבלתי שגרתית, הסכים הסוהר לתת לנידון למוות לשיר שיר אחרון, והבטיח שייתן לו לשיר אותו עד סופו.
הנידון כחכח קצת בגרונו, פתח פיו, ואז התחיל לשיר: ״יש מיליון תפוחים על העץ, מיליון תפוחים על העץ, אחד נפל והתפוצץ, יש 999,999 תפוחים על העץ....״
בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?"
ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ."
הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?"
"אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא.
הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר."
הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?"
"אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא.
הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה".
הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?"
"לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן"
"מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?"
"מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."
שני יהודים, צעיר ומבוגר, נסעו ברכבת לוורשה. שואל הצעיר את המבוגר: "מה השעה?"
המבוגר מביט בו, אבל לא עונה. מתעטף במעילו ונרדם.
בבוקר, בדיוק כשהרכבת עמדה להגיע לתחנה אמר המבוגר: "שאלת אותי מה השעה. עכשיו שמונה ועשרים. הגענו."
הצעיר שאל: "אבל למה לא ענית לי אמש?"
ענה המבוגר: "כי הדרך ארוכה, אם הייתי עונה לך היית פותח איתי בשיחה, אחר כך היית מברר אם אני גר בוורשה ובאיזה רחוב. אחר כך מעניין לעניין בין השאר, האם יש לי בת. כך, באחד הימים היית בא להתארח אצלי ולבסוף מבקש את ידה של בתי. ואני ממש לא מתכוון לחתן את בתי לאיש שאפילו שעון אין לו!"
מורה חדש לגיאוגרפיה הגיע לבית הספר, והופתע ממה שהוא ראה. כל הילדים הלכו מכות, קיללו וזרקו כיסאות, וחלקם אפילו שתו אלכוהול ועישנו.
״שלום כיתה,״ אמר המורה בחשש.
״לך תזד***!״ צעק אחד התלמידים.
המורה היה המום, יצא מהכיתה ונכנס מיד לחדרו של המנהל כדי לשאול מה פשר הדבר הזה – איך מחנכים ילדים כאלה?
המנהל אמר, ״תבין, הכיתה הזו היא כיתה מיוחדת. הילדים האלה מגיעים ממשפחות הרוסות וצריך לדעת איך להצית את הסקרנות שלהם. בוא איתי אני אראה לך.״
המורה והמנהל נכנסו לכיתה, והמנהל צעק מיד: ״מה קורה יא בני ז****?״
״המנהל, יא מלך, מה אתה עושה פה?״ אמר אחד התלמידים.
״תגידו יא קקות, מישהו מכם יודע איך מפוצצים גלובוס?״
״מה זה גלובוס?״ שאל אחד הילדים.
״או! על זה בדיוק ידבר איתכם היום המורה החדש לגיאוגרפיה!״
פילה מתחילה לצאת לדייטים עם חילזון וכבר אחרי שבוע היא אומרת לו שהיא רוצה להתחתן איתו. בתגובה הוא אמר לה: "זה נראה לי ממש מהר מדי אז אני רוצה שתהיי כנה איתי, את רוצה להתחתן רק בגלל שיש לי בית?"
מחשבות עמוקות של גברים בשעת דייג
שני חברים שיצאו לדייג בנחל האהוב עליהם. הם יושבים בסבלנות, ותוך כדי לגימות איטיות מבקבוקי הבירה הצוננת משגיחים בזהירות ובשקט על תגובות מצופי החכות שלהם.
בשקט, על מנת שלא להפחיד את הדגים, לוחש מיכאל לאפרים: "אני חושב שאני הולך להתגרש מאשתי – היא לא מדברת איתי כבר למעלה מחודשיים".
אפרים ממשיך ללגום בשקט מבקבוק הבירה שלו ובנימה מהורהרת משיב: "מיקי, כדאי שתשקול שוב את ההחלטה שלך – היום קשה מאוד למצוא נשים כאלה".
- "בא לי לאכול, סבתא" - "בא לי לאכול סבתא" ההוכחה לכך שסימני פיסוק יכולים להציל חיים.
שני קניבלים יושבים לאכול. קניבל 1: "אתה לא מבין איך אני שונא את חמותי." קניבל 2: "אז תנסה את תפוחי האדמה, הם יצאו ממש טעימים."
הישראלי שהזמין ביצים של שור
ישראלי אחד שנסע לטייל במקסיקו הלך לאכול במסעדת יוקרה. במשך כמה דקות הוא ישב ועיין בתפריט תוך כדי שהוא לוגם בהנאה מכוס הטקילה שהוגשה לו, ולפתע הוא ראה שאחד המלצרים ניגש לשולחן לידו ומגיש לזוג שיושב שם מנה גדולה שבמרכזה 2 חתיכות בשר עבות ויפות למראה.
כשניגש המלצר אל הישראלי לקחת את הזמנתו, הוא שאל: "תגיד, מה זו המנה שהזוג בשולחן לידי הזמין?"
"המנה הזו נקראת 'Cojones Del Toro' - אשכים של שור. אלו אשכי שור בבישול ותיבול מיוחד, שנלקחו מהשור שהפסיד הבוקר במלחמת השוורים בעיר. זו מנה נהדרת!" ענה המלצר.
הישראלי הסתכל על המלצר, חשב במשך כמה שניות ואמר לו: "אתה יודע מה? תביא לי את זה, אני רוצה לנסות."
המלצר השיב בצער: "אני מתנצל סניור, אבל אנחנו מגישים רק מנה אחת כזו ביום, כי מלחמת השוורים מתקיימת רק בבוקר. אם תבוא מחר בדיוק בשעת הפתיחה אולי תוכל ליהנות מהמנה הנפלאה הזו..."
הישראלי הסכים, הגיע למחרת מוקדם, הזמין את המנה וחיכה בציפייה. לאחר כ-20 דקות המלצר הגיש לו את המנה, ולהפתעתו הוא גילה כי חתיכות הבשר היו קטנות מאוד. מעט מאוכזב הוא התחיל לאכול את המנה שלו, וכשסיים פנה אל המלצר כדי להתלונן: "המנה הייתה מאוד טעימה, אבל חתיכות הבשר היו הרבה יותר קטנות ממה שהגשתם אתמול."
המלצר משך בכתפו ואמר: "נכון, סניור, זה יכול לקרות. לפעמים השור מנצח..."
מלאך המוות נשלח לקחת את ישראל ישראלי, העבריין הכי גדול בישראל.
הוא דופק על דלת הבית ומחכה בסבלנות. הדלת נפתחת וישראל עומד בפתח.
"מה זה? מי אתה? מה אתה רוצה?"
"ישראל... הגיע הזמן.... בוא איתי..."
ישראל מבין בדיוק מה קורה. הוא לא מעפעף ואומר באדישות: "אתה בטוח? אני חושב שדווקא נשארו לי עוד כמה שנים."
"לא ישראל... הגיע הזמן... בוא איתי..."
"אני מבין אותך, אפשר רק לקבל 5 דקות לומר שלום למשפחה?"
"בסדר... חמש דקות..." עונה לו מלאך המוות.
ישראל חוזר אחרי חמש דקות עם חבורה של בריונים עצומים, הם קופצים על מלאך המוות, מכים אותו, שוברים את עצמותיו ורומסים אותו.
מלאך המוות חוזר חבול ופצוע לגן עדן, צולע דרך השער.
אלוהים מחכה לו בצד השני. "מה קרה לך?" הוא שואל אותו. "אתה נראה נורא!"
"אל תשאל, הייתי עכשיו אצל ישראל ישראלי."
אלוהים נחרד. "אוי ואבוי! אני מקווה שלא אמרת לו מי שלח אותך!!"
גבר אחד מתחיל עם בחורה בפאב ובסוף הערב עולה אליה הביתה. השניים מתחילים להתגפף ובזמן שהיא מתחילה להפשיט אותו, אומר הבחור: "אני חייב להזהיר אותך, יש לי איבר אדיר מימדים". הבחורה נרגשת, מורידה את מכנסיו של הבחור ומגלה שם איבר באורך 60 סנטימטר.
הבחורה מבינה שזה מוגזם ומציעה לגבר ללכת לקצה היער שם ישנו גמד קסמים. "תציע לו לשכב איתך", אומרת הבחורה, "הוא תמיד מסרב ובכל פעם שהוא אומר 'לא', איבר המין של האדם שמדבר איתו, מתקצר ב-10 סנטימטר. תציע לו שלוש פעמים כך שאיברך יתקצר בחצי ונישאר עם 30 סנטימטרים לוהטים".
הגבר המופתע מסכים בלית ברירה ויוצא ליער.
אחרי הליכה ארוכה, הוא מצליח למצוא את הגמד.
יגע קצת מהדרך הארוכה, שואל הגבר את הגמד בהתנשפות: "אתה רוצה לשכב איתי?"
"לא", עונה הגמד.
הגבר מרגיש במכנסיו שהאיבר התקצר בעשרה סנטימטר.
הוא ממשיך: "גמד, אתה רוצה לשכב איתי?"
"לא", רוטן הגמד.
איבר המין של הגבר התקצר לכדי 40 סנטימטר.
בהתרגשות הוא פונה אל הגמד ובפעם האחרונה שואל אותו: "גמד, רוצה לשכב איתי?"
עונה הגמד: "אמרתי לך לא! לא, לא ולא!"
2 קניבלים יושבים בסלון ומפצחים גרעינים.
פתאום נכנס קניבל שלישי והוא כולו מלא דם.
"מה קרה לך?" שואלים החברים.
הקניבל מוציא אותם למרפסת ומסביר: "אתם רואים את העץ הזה?"
"כן" הם עונים.
"אז מאחורי העץ הזה יש נהר ואחרי הנהר יש בניין. קומה ראשונה ושנייה, אכלתי את כולם!"
"וואו" החברים מתגאים בו "כל הכבוד לך!"
פתאום נכנס קניבל רביעי והוא כולו מלא דם.
"מה קרה לך?" הם שואלים.
הקניבל יוצא למרפסת ומסביר: "אתם רואים את העץ הזה?"
"כן" הם עונים.
"אז מאחורי העץ הזה יש נהר ואחרי הנהר יש בניין. ומאחורי הבניין יש עוד בניין. קומה שלישית, רביעית ופנטהאוז אכלתי את כולם!"
"וואו" החברים מתגאים בו "כל הכבוד לך!"
פתאום בעל הדירה קופץ ואומר " גם אני חייב לאכול את כולם!" וחיש מהר הוא מזנק החוצה.
כעבור 5 דקות הוא חוזר וכולו מלא דם.
"מה קרה לך?" שואלים החברים "לא יכול להיות שכבר הספקת...?"
הוא יוצא אליהם למרפסת ומסביר: "אתם רואים את העץ הזה?"
"כן" הם עונים.
"אז אני לא ראיתי..."
עבור לבא-במייל
