בדיחות בנושא מרוקו

שמות המשפחה הנפוצים בקרב בני העדה המרוקאית הם לא בדיוק מה שחשבתם... זו האמת המצחיקה מאחוריהם: מרוקאי פועל בניין: ביטון מרוקאי שמן: בטיטו מרוקאי שלא מסתדר לבד: עזרא מרוקאי מתלבט: אזולאי מרוקאי שאוכל עם הידיים: אמזלג מרוקאי חובב שפות: תורג'מן מרוקאי בלש: אפללו מרוקאי גנן: יפרח מרוקאי שמגדל תרנגולות: בן לולו מרוקאי שאוהב לטוס לשוויץ: סוויסה מרוקאי שאוהב לבשל: בלילה מרוקאי שאוהב לקטוף זיתים: מסיקה מרוקאי עובד זבל: פחימה מרוקאי שנמנע מכל דבר: אסייג מרוקאי שלא מפסיד אף פעם: אילוז רב מרוקאי: קדוש מרוקאי רמאי: שוקרון מרוקאי אדוק: אלקיים מרוקאי שקר לו: ברדה מרוקאי שאוהב להתפרפר: בן חור מרוקאי עשיר: ממן מרוקאי שהתחתן עם אחותו: בן חמו מרוקאי שתופר בגדים: חייט מרוקאי גנב: גוזלן מרוקאי טייס : כנפו מרוקאי ילד: בן שלוש מרוקאי מבוגר: בן זקן מרוקאי רפתן: חליוה מרוקאי בלי ביצים: סרוסי מרוקאי שלא מחמיא: איפרגן מרוקאי שעובד בתחנת דלק: בן זינו מרוקאי שגר בבית קרקע: אבוחצירא

ג׳ימי וג׳ורג׳ הם שני בריטים שנסעו לטייל במרוקו. יום אחד הם הלכו לטייל בעיירה שכוחת אל באזור מרוחק ומצאו את עצמם רעבים מאוד, ללא מקום לאכול בו וגם ללא כסף. פתאום ג׳ימי ראה מסגד באופק, ואמר לג׳ורג׳: ״היי ג׳ורג׳ תראה, זה מסגד באופק, אנחנו יכולים ללכת לשם לבקש אוכל״. אומר לו ג׳ורג׳: ״אבל אנחנו לא מוסלמים, אז סביר להניח שהם לא יתנו לנו אוכל״. ענה ג׳ימי: ״מה הבעיה? אנחנו יכולים להתאסלם לשעה אחת. פשוט תקרא לי מוחמד ואני אקרא לך סלים בפני האנשים שם וככה נבקש מהם אוכל״ ג׳ו׳רג׳ מחה: ״לא, אני לא רוצה להתאסלם בשביל זה ולא רוצה להיות סלים״ ״טוב, אז אני אהיה מוחמד וזהו״ ענה ג׳ימי, ״בוא נלך לבקש מהם אוכל״ אז ג׳ימי וג׳ורג׳ הלכו למסגד והציגו את עצמם: ״היי אני מוחמד״, ״היי אני ג׳ורג׳״ וביקשו אוכל. האימאם של המסגד ניגש אליהם ונתן לג׳ורג׳ אוכל. אמר ג׳ימי לאימאם: ״רגע, מה איתי?״ אמר לו האימאם: ״מה, שכחת?״ ענה לו ג׳ימי בשאלה: ״מה שכחתי?״ תוהה האימאם: ״לא אמרת שקוראים לך מוחמד? אתה מוסלמי, לא?״ אומר לו ג׳ימי: ״כן! אני מוחמד ואני מוסלמי, לא תביא לי אוכל?״ משיב לו האימאם בצעקות איומות: ״אתה מוסלמי ואתה לא יודע שעכשיו הרמדאן???״