בדיחות בנושא אלמן

שני חברים אלמנים נפגשו לערב של העלאת זכרונות ושיתוף סיפורים מהעבר. "החרטה הכי גדולה שלי" אמר האלמן הראשון, "היא שבגדתי באשתי בתחילת הנישואים שלנו. אף פעם לא הודיתי בזה כשהיא הייתה בחיים, אבל עכשיו אני סוף סוף מסוגל לפרוק את הסוד הזה. אני הייתי צעיר וטיפש, לאשתי היה הרפס ולא שכבנו חודשים, אז יצאתי לפאב ופגשתי שם ג'ינג'ית משגעת. כבר אחרי שעה יצאנו משם ביחד אל בית מלון, אני זוכר שקראו לה…" "רגע רגע רגע" עצר אותו חברו, "קראו לה במקרה אמיליה וזה היה בפאב הישן ברחוב הרצל?" "כן" ענה חברו בבלבול. "זאת הייתה אשתי הראשונה! היינו נשואים ממש מעט זמן, התחתני איתה רק בגלל איך שהיא נראתה ונפרדנו כי היו לנו מלא בעיות של בגידות בקשר" אמר האלמן השני. "איזו פאדיחה נוראית, אני כנראה חייב לך התנצלות ענקית שהרסתי את הנישואים שלכם. לא הכרתי אותך אז ולא הייתה לי מושג שזאת אישתך לשעבר אחרי שהכרנו, אחרת בטוח הייתי מספר לך קודם" אמר האלמן הראשון. "אין לך מה להתנצל, אם לומר את האמת זאת בעצם אשמתי" הרגיע אותו האלמן השני. "איך ייתכן שזאת אשמתך?" שאל החבר שלו. "אני זה שלא אמר לאישתך שיש לו הרפס והתחיל את כל הבלגן הזה…"

אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו. במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים. למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית! אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?". הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!" "כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר. "לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"

כמה חודשים אחרי שאישתו נפטרה, חיים בן ה-80 יצא לטיול בפארק השכונתי וראה על אחד מהספסלים אישה נאה וכסופת שיער שהוא מעולם לא ראה לפני כן... הוא פנה אליה ואמר: "שלום רב לך, אני קצת עייף מההליכה שלי, יפריע לך אם אני אשב קצת לידך ונדבר?" האישה הסכימה בשמחה ופינתה מקום לחיים על הספסל לצידה. במשך השעתיים הקרובות הם שוחחו וגילו שיש להם הרבה דברים משותפים. שמה היה רחל וגם בעלה נפטר לפני כמה חודשים, היא גדלה באותה עיר עם חיים ולמדה באותו תיכון, הם אוהבים את אותן תוכניות טלוויזיה ונהנים מאותם התחביבים. כשהשמש החלה לשקוע, חיים החליט שהוא חייב לעשות מעשה... הוא קם מהספסל, כרע ברך מול רחל ודמעות החלו לזלוג מעיניו... "מה קרה לך, חיים?" היא שאלה אותו, והוא ענה: "תראי רחל, זה קשה לי מאוד לעשות את זה בגלל המצב שלי, אבל יש לי שתי שאלות מאוד חשובות אלייך..." "מה אתה רוצה לשאול?" חקרה רחל. "אנחנו מדברים כבר הרבה זמן ויש לנו כל כך הרבה במשותף, זה לא משהו שקורה כל יום בגיל שלנו. אז אני רוצה לשאול אותך אם את מוכנה להתחתן איתי?" אחרי כמה שניות של הלם, חיוך ענק הופיע על הפנים של רחל והיא ענתה: "כן! אני יודעת שזה מוזר, אבל גם אני רוצה להתחתן איתך!". היא רכנה קדימה כדי לתת לחיים נשיקה, אבל כשראתה שהוא לא זז לכיוונה נזכרה במה שהוא אמר ושאלה: "ומה הייתה השאלה השנייה שלך?" "את מוכנה לקרוא למישהו שיעזור לי? הברך שלי הלכה פייפן!"

אישה אחת עמדה למות ממחלה קשה ובשיחה האחרונה שלה עם בעלה, היא אמרה לו שהיא מוכנה שהוא ייקח לו אישה אחרת לאחר מותה, אבל היא ביקשה שיבטיח לה שלא יעשה זאת עד שהאדמה סביב הקבר שלה כבר התייבשה. כעבור כמה ימים היא נפטרה. הבעל, לאחר כמה חודשי אבלות, החל ללכת כל כמה ימים לקבר שלה כדי לראות את מצבו... אחרי חודש שהגיע מדי יום ובדק את חלקת הקבר, הוא הופתע לגלות שהאדמה מסביב הייתה לחה בכל ביקור שלו. 'טוב נו' אמר לעצמו האלמן, 'אני יכול לחכות עוד קצת עד שאתחיל לחפש אישה חדשה'. הוא המשיך להגיע לקבר מדי יום, בכל פעם הוא בדק את האדמה וראה שהיא עדיין לחה... חודשים ארוכים עברו והוא נותר אובד עצות, עד שיום אחד הוא פגש בבית הקברות את אחותה של אשתו המנוחה ובידה דלי ריק. "מה את עושה כאן?" הוא שאל אותה. "הבטחתי הבטחה לאחותי לפני שמתה." אמרה. "גם אני!" אמר. "מה שלך?" שאני אשפוך מים על הקבר שלה כל כמה ימים."