זוג זקנים יושבים על כיסא הנדנדה במרפסת ונהנים מאחר צהריים נעים.
לפתע קם הגבר ולבש סוודר. אשתו שאלה אותו: "חיימ'קה, לאן אתה הולך?"
"לרופא" ענה
"למה? מה קרה לך?" שאלה אשתו
"שום דבר לא קרה, אני רוצה לקבל מרשם לויאגרה"
האישה קמה ולבשה גם היא סוודר.
"לאן את הולכת?" שאל הבעל
"גם אני הולכת לרופא" ענתה
"ומה קרה לך?" הקשה הבעל
ענתה לו אשתו: "שום דבר, אבל אם אתה הולך להשתמש בדבר החלוד הזה, אני הולכת לקבל זריקה נגד טטנוס!"
אשר, פנסיונר אלמן בן 85 מצא אהבה חדשה והתחתן עם מאיה, בחורה נאה בת 25. בערב הכלולות החליטה מאיה שבשל הגיל המתקדם של בעלה הטרי, עדיף שהם ישנו בחדרים נפרדים, ככה אשר לא יתאמץ יותר מדי בניסיון למלא את הציפיות שלה. אחרי שחגיגות החתונה נגמרו ומאיה נכנסה אל החדר שלה והלכה להתארגן כדי ללכת לישון, היא שמעה לפתע דפיקה על הדלת...
כמובן שהאדם שדפק בדלת היה אשר, שחיפש "קצת אקשן". השניים נכנסו למיטה, עשו את מה שעשו, ולהפתעתה של מאיה - הגיל של אשר בכלל לא מנע ממנו לתפקד כמו שצריך. בסוף המעשה אשר בירך את מאיה לשלום, וחזר לחדרו.
מאיה המשיכה בהכנות שלה לקראת השינה, הורידה את האיפור, תלתה את השמלה, הורידה תכשיטים ולפתע שוב נשמעה דפיקה בדלת. גם הפעם זה היה אשר, ששוב רצה להתייחד עם אשתו החדשה. למרות שהיא הייתה מופתעת, מאיה לא סירבה והשניים נכנסו ביחד למיטה שוב. גם הפעם אשר לא אכזב וכשהוא סיים הוא נישק אותה לשלום, אמר לה לילה טוב וחזר לחדרו.
מאיה נכנסה למקלחת, וברגע שהיא יצאה היא שוב שמעה דפיקות בדלת, וזה שוב היה אשר - נלהב וחרמן כמו גבר בן 25. השניים נכנסו למיטה והתפרעו כמו כל זוג אחר במצב שכזה. אחרי כמה דקות של התאוששות, אשר שוב רכן למאיה כדי לנשק אותה לילה טוב ולהיפרד ממנה.
"אתה יודע", היא אמרה לו, "אני חייבת להגיד שזה מדהים אותי שאתה, בתור גבר בן 85, מסוגל לתפקד כל כך טוב ובכזאת תדירות. כבר הייתי עם כמה גברים בחיים שלי ולמרות שכולם היו צעירים יותר ממך, אף אחד לא הצליח לעשות את מה שאתה עשית הלילה שוב ושוב".
"רגע " אמר אשר, "את רוצה להגיד לי שכבר הייתי פה???"
גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות".
"זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת.
"מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון".
"אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה.
"באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?"
"שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".
כמה חודשים אחרי שאישתו נפטרה, חיים בן ה-80 יצא לטיול בפארק השכונתי וראה על אחד מהספסלים אישה נאה וכסופת שיער שהוא מעולם לא ראה לפני כן... הוא פנה אליה ואמר: "שלום רב לך, אני קצת עייף מההליכה שלי, יפריע לך אם אני אשב קצת לידך ונדבר?" האישה הסכימה בשמחה ופינתה מקום לחיים על הספסל לצידה. במשך השעתיים הקרובות הם שוחחו וגילו שיש להם הרבה דברים משותפים. שמה היה רחל וגם בעלה נפטר לפני כמה חודשים, היא גדלה באותה עיר עם חיים ולמדה באותו תיכון, הם אוהבים את אותן תוכניות טלוויזיה ונהנים מאותם התחביבים. כשהשמש החלה לשקוע, חיים החליט שהוא חייב לעשות מעשה...
הוא קם מהספסל, כרע ברך מול רחל ודמעות החלו לזלוג מעיניו... "מה קרה לך, חיים?" היא שאלה אותו, והוא ענה: "תראי רחל, זה קשה לי מאוד לעשות את זה בגלל המצב שלי, אבל יש לי שתי שאלות מאוד חשובות אלייך..."
"מה אתה רוצה לשאול?" חקרה רחל.
"אנחנו מדברים כבר הרבה זמן ויש לנו כל כך הרבה במשותף, זה לא משהו שקורה כל יום בגיל שלנו. אז אני רוצה לשאול אותך אם את מוכנה להתחתן איתי?" אחרי כמה שניות של הלם, חיוך ענק הופיע על הפנים של רחל והיא ענתה: "כן! אני יודעת שזה מוזר, אבל גם אני רוצה להתחתן איתך!". היא רכנה קדימה כדי לתת לחיים נשיקה, אבל כשראתה שהוא לא זז לכיוונה נזכרה במה שהוא אמר ושאלה: "ומה הייתה השאלה השנייה שלך?"
"את מוכנה לקרוא למישהו שיעזור לי? הברך שלי הלכה פייפן!"
עבור לבא-במייל
