אישה אחת ביקרה אצל שבט שחי באמזונס ונשארה איתם למשך מספר ימים בעזרתה של מתרגמת. במהלך שהותה היא נפגשה עם מנהיג השבט, שהראה לה את מכרות הזהב שלהם וסיפר לה שהוא ואנשיו עשירים מאוד. מנהיג השבט התאהב באישה ורצה שהיא תישאר לגור איתו באמזונס, אך האישה הייתה צריכה לחזור לביתה תוך מספר ימים. לכן הוא ניגש למתרגמת שלה ואמר לה שהוא מעוניין להתחתן עם האישה, ואף יעניק לה 3 משאלות - כל מה שהיא תרצה יהיה שלה. זה ממש החמיא לאישה, אך היא כלל לא רצתה לבלות את שארית חייה ביער האמזונס, לכן חשבה לעצמה שהיא תבקש משאלות בלתי אפשריות כך שלא תצטרך לסרב בעצמה ולהעליב את מנהיג השבט.
"אמרי למנהיג השבט", אמרה האישה למתרגמת, "שאני אסכים, אבל רק אם ימלא את כל בקשותיי, ואם לא אז אחזור לביתי. ראשית אני רוצה טבעת 24 קראט זהב עם יהלום 50 קראט, וגם צמיד ושרשרת מזהב תואמים".
כשמנהיג השבט שמע זאת הוא אמר לה בשפתה: "בסדר, בסדר. קונה, קונה!" ואכן תוך פחות מיום כל התכשיטים כבר היו אצלה.
האישה קימטה את המצח, אך המשיכה עם הבקשה השנייה, וחשבה לעצמה שעליה להיות עוד יותר בלתי אפשרית. היא הוציאה את הסמארטפון שלה והראתה למנהיג השבט תמונה של אחוזה יוקרתית בבברלי הילס. "אמרי למנהיג השבט שאני רוצה שהוא יבנה לי פה אחוזה כזו בדיוק, עם 3 בריכות שחייה, חממה ענקית, גינות מטופחות, מגרש טניס וחדר קולנוע עצום".
כשמנהיג השבט שמע את הבקשה הוא אמר ללא היסוס, "בסדר, בסדר. בונה, בונה!" ואכן, תוך יומיים כבר הייתה בנויה אחוזה בדיוק כפי שרצתה האישה.
האישה הייתה המומה, והייתה חייבת להימלט משם עם בקשה בלתי אפשרית בעליל, לכן אמרה: "אני רוצה להתחתן עם גבר שיש לו איבר באורך 30 ס"מ!"
מנהיג השבט שמע את זה דרך המתרגמת ומיד נפלו פניו, אך מהר מאוד הוא אמר: "בסדר, בסדר. חותך, חותך!"
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
חייל, רופא ופוליטיקאי טיילו ביערות של ארץ מרוחקת ונחטפו על ידי שבט של מקומיים. ראש השבט האכזר הודיע לשבויים שלו שהדרך היחידה בשבילם לצאת לחופשי היא לעבור את "מבחן הנחש" של בני עמו. כל אחד מהם צריך להחזיק למשך עשר דקות את הנחש הגדול והתוקפן ביותר שחי ביער. אם הוא יכיש אותם הארס שלו יהרוג אותם בתוך שניות, ואם הם יסרבו למבחן הוא ובני השבט שלו יאכלו אותם. בלית ברירה השלושה הסכימו להתמודד עם המבחן...
ראשון ניגש החייל וניסה להתגנב מאחורי הנחש התוקפן והמסוכן כדי לתפוס את ראשו במהירות ולהצמיד אותו לקרקע. אך הנחש היה מהיר ממנו, בתוך שבריר שנייה הוא הכיש את ידו של החייל, ואותו שבוי מת כעבור רגעים ספורים.
רועד מאימה, ניגש הרופא בזהירות אל הנחש וקירב את ידו באיטיות אל גופו הארוך כדי להרים ולהחזיק אותו. הגישה העדינה הזאת לא הרגיעה את הנחש התוקפן, שמיד הכיש את הרופא והרג אותו במקום.
אחרון נשאר הפוליטיקאי שפשוט צעק שנמאס לו מהשטויות האלו, קם ממקומו והרים את הנחש הענק על הכתפיים שלו. ראש השבט וכל אנשיו היו בהלם שהנחש לא רק אפשר לו לעשות זאת, אלא גם לא הכיש אותו או פגע בו כלל למשך 10 דקות מורטות עצבים.
אחרי שהפוליטיקאי שוחרר, הביט ראש השבט על הנחש ושאל: "למה לא הרגת את האיש האחרון?".
"אדיבות מקצועית", ענה הנחש.
בשבט אפריקאי נולד תינוק חדש לראש השבט. האב השמח ניגש לראות את בנו הטרי, והופתע לגלות שצבע עורו לבן כשלג, בעוד שהוא וכל בני השבט שחומי עור. הוא מיד לקח גרזן, הרים את הילד בידיו ויצא למצוא את האדם היחידי שיכול היה להיות אחראי למקרה הזה – המיסיונר הנוצרי שחי בכפר הקרוב.
ראש השבט נכנס בסערה לביתו של המיסיונר וצעק, "איך אתה מסביר את זה?!". המיסיונר התחיל להזיע וזעק "רגע רגע, יש לזה הסבר, אני מבטיח!". ראש השבט המשיך להחזיק את הגרזן גבוה באוויר וחיכה לראות כיצד המיסיונר יצליח ליישב את דעתו.
המיסיונר הצביע על החלון ואמר, "תסתכל שם, על השדה". ראש השבט הסתכל מחוץ לחלון וראה כבשים רועות – כולן לבנות פרט לאחת שהייתה שחורה לחלוטין. "אתה רואה? אחת מהכבשים היא בצבע שונה לחלוטין למרות שכולן הגיעו מאותה משפחה – נסתרות דרכי האל."
"הבנתי", אמר ראש השבט בזמן שהשפיל את ראשו וחייך במבוכה. "אני לא אגיד כלום לאף אחד על התינוק אם אתה לא תגיד כלום לאף אחד על הכבשה..."
חוקר אנגלי אחד עקב במשך שנים אחרי שבט של קניבלים שחי באפריקה. הוא התיידד עימם והם הסכימו לארח אותו פעם בשנה מבלי לאכול אותו כדי לאפשר לו להמשיך את המחקר שלו.
באחת מהשנים כשהגיע החוקר לבקר את הקניבלים, הוא ראה שכל הבתים נראים מוזנחים מאוד, עם סדקים בקירות, חלונות שבורים וגגות מרוסקים.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "ומועצת הכפר החליטה שכדי להתמודד עם המצב צריך לאכול את כל הבנאים, הסתתים והנגרים..."
שנה לאחר מכן חזר החוקר לבקר את הקניבלים וראה שכל בגדי הקניבילים בלויים וקרועים, וחלקם אפילו התעטפו בשמיכות ישנות.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "ומועצת הכפר החליטה שכדי להתמודד עם המצב צריך לאכול את התופרים, החייטים והסורגים..."
שנה נוספת חלפה וכשהחוקר הגיע לביקור הקבוע שלו, הוא הופתע לגלות שקהילת הקניבלים עברה שינוי מדהים. הבתים נראו חדשים, נסללו דרכים חדשות, ילדים שיחקו ברחובות וכולם לבשו בגדים חדשים.
"מה קרה לכם בשנה שחלפה?" שאל החוקר המופתע.
"היה רעב קשה" ענו הקניבלים, "אז אכלנו את מועצת הכפר..."
עבור לבא-במייל
