בדיחות בנושא קניון

אישה ובעלה יצאו לסיבוב סידורים בקניון. הם נכנסו לחנות נעליים, שם האישה ראתה זוג שממש אהבה ואמרה לבעלה: "תראה את הנעליים היפות האלה, אני חייב לקנות אותן! אויש אבל שכחתי את הארנק שלי בבית..." "כמה הן עולות?" שאל הבעל. "500", אמרה אשתו. "סבבה", אמר הבעל, והוציא את הארנק שלו בביטחון מכיסו. "אוי מאמי, זה כל כך מתחשב מצידך!" אמרה האישה. "אני תמיד שמח לעזור מתוקה", השיב הבעל, "הנה 50, קחי מונית, סעי הביתה ותביאי את הארנק שלך".

לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון: לקוחה נכבדה, אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית. סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו: ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך. ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה. ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים. ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים. ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה. ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו. ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון. ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!" ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם? אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.

איש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת. האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי. הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות. האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים. "הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה". "זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?" "אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."

אישה צעירה ונאה מאוד טיילה לה להנאתה בקניון כשלפתע היא הרגישה טפיחה על הכתף שלה. כשהיא הסתובבה היא ראתה לפניה גבר מבוגר כבן 50 שפשוט עמד במקום, בהה בה וחייך. "סליחה? אפשר לעזור לך במשהו?" היא שאלה. "לא תודה, הכל בסדר גמור" ענה הגבר המסתורי. "אוקיי..." אמרה האישה המבולבלת לאחר כמה רגעים של שתיקה, הסתובבה והמשיכה ללכת אך להפתעתה הגבר החל ללכת לצידה. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא פנתה אליו לאחר הליכה קצרה, "אתה מנסה להתחיל איתי או משהו?" "לא, אני רק רוצה להיות קצת לידך אם זה בסדר", השיב הגבר. "זה ממש לא בסדר", היא השיבה, "איזה מין סוטה אתה שאתה ככה מטריד בחורות?" "אני לא סוטה! אני בכלל גבר נשוי!" הוא ענה לה. "אז אתה סוטה ובוגד, זה עוד יותר גרוע!" צעקה עליו האישה. "אני לא מנסה להתחיל איתך ואני גם לא רוצה להטריד אותך", אמר הגבר, "אני בסך הכל איבדתי את אשתי בקניון ואני רוצה שתעזרי לי למצוא אותה." "מה?! איך אני קשורה לזה?" אמרה האישה בפליאה. "בכל פעם שאשתי רואה שאני מדבר עם בחורה צעירה ויפה היא ישר מופיעה משום מקום וגוררת אותי למקום אחר. אני ואת עומדים פה כבר בערך דקה אז אני משער שהיא תגיע לפה בכל רגע..."

אחרי שנים ארוכות של נדנודים לטיול זוגי משותף, שלומי הסכים לטוס עם אשתו קרן לחופשה בדובאי. אחרי שהם נחתו קרן שאלה את בעלה: "מה דעתך שנלך לקניון ונעשה שופינג?" "מה שאת רוצה..." ענה שלומי, והשניים הלכו לעשות קניות במשך כל היום. למחרת אמרה קרן: "היום אני רוצה שניסע לגן הפרחים הכי גדול בעולם" ושוב התשובה שהיא קיבלה הייתה "מה שאת רוצה...". אז השניים יצאו לטיול בגן הפרחים. ביום השלישי של הטיול קרן אמרה לשלומי: "מה דעתך שנלך לבורג' ח׳ליפה?" ושוב הבעל הסכים בחוסר עניין. כשהם הגיעו לקומה הכי גבוהה של המגדל קרן ראתה שאפשר לעשות קפיצת בנג’י מהמגדל ומיד פנתה לבעלה: "זה החלום שלי לעשות קפיצה שכזאת! מה אתה אומר?" "אני לא מוכן לזה בשום פנים ואופן" אמר שלומי. "זה כי אתה דואג לי?" שאלה קרן “לא, זה כי סופסוף אני אראה אותך קופצת מבניין, אבל אז את תחזרי למעלה!”