מבוגרים

לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון: לקוחה נכבדה, אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית. סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו: ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך. ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה. ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים. ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים. ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה. ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו. ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון. ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!" ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם? אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.

כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים! - הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן... - סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא. - אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה. - הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב. - אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה. - הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם... - בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד. - אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם... - היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב. - כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה! - בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב. - אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי... אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??

זוג עיראקים מבוגרים חגג יום נישואין, ובתור מתנה, ילדיהם רכשו עבורם זוג כרטיסי טיסה לחופשה בלונדון. הם הגיעו למלון, עמדו בלובי ובחנו את המקום המפואר. לפתע הגבר קלט בזווית העין את המעלית, ומאחר שהוא מאוד מבוגר, מעולם לא ראה דבר כזה ולא ידע מה זה בדיוק. בשלב מסוים הביט הגבר וראה אדם מבוגר נכנס למעלית ואחרי דקה יצא גבר צעיר. אחרי דקה נכנסה אישה מבוגרת ויצאה בחורה צעירה... הוא פנה המום לאשתו ואמר לה: "בדאלאק נזימה, תיכנסי פנימה אולי תצאי יפה ככה צעירה..." אשתו עונה לו: "לא! מה אתה מג'נון?" לאחר התעקשות וניסיונות שכנוע, הסכימה לבסוף אשתו לנסות. היא נכנסת למעלית ואחרי 5 דקות יצאה בלונדינית צעירה יפהפייה עם חזה גדול. הוא קפץ עליה בהתלהבות, חיבק אותה ואמר "יא בדלאק נזימה! איזה יפה את נראית!" הבלונדינית ענתה לו: "...hey, i think you're a bit confused, sir" העירקי המבוגר הביט בה בעיניים פעורות, "נזימה יא חביבתי, למדת גם אנגלית?!"

לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים? אז מה אתם מעדיפים? 1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים? 2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב? 3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים? 4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן? 5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם? 6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים? 7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים? 8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב? 9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2? 10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן? 11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב? 12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם? 13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק? 14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים? 15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?

יפה וטובה, שתי חברות פולניות שמכירות כבר שנים רבות, יושבות יחד ומשוחחות על חיי הנישואים שלהן. יפה שואלת את רבקה איך היא ובעלה מסתדרים עם הגיל, ורבקה עונה: "קשה לנו כי אנחנו כבר לא צעירים ומתביישים במה שאי אפשר כבר לעשות בגילנו". "ואיך אתם מסתדרים עם הבריאות?", יפה ממשיכה לשאול, ורבקה עונה לה שזה לא פשוט: "בעלי כבר לא רואה כל כך טוב בלי המשקפיים שלו ולי יש לחץ דם גבוה". "ומה לגבי אקשן במיטה?", מתעניינת יפה בתעוזה, "שם דווקא הכול בסדר" רבקה משיבה בהפתעה, "אני רק מתעקשת שנעשה את זה בחושך מוחלט". "אה", אומרת רבקה, "זה בגלל שאתם כבר לא צעירים, ובעלך לא רואה טוב ולך יש לחץ דם גבוה?" "ממש לא", רבקה עונה, "אני פשוט לא יכולה לסבול את זה שאני רואה אותו נהנה!"

שלוש נשים מבוגרות נפגשו זו עם זו כדי לפטפט על החיים, ובדומה לכל אימא, כל אחת מהן שמחה לספר לאחרות מה הופך את הבן שלה למוצלח ולאהוב מכולם. "יעקב שלי," אמרה הראשונה, "הוא ללא ספק הבן שכל אימא הייתה רוצה. בכל יום ראשון הוא מביא לי זר ענקי של פרחים, מדי יום חמישי הוא מזמין אותי למסעדה יקרה לאכול, ומספיק שאני רומזת שחסר לי משהו בבית ולמחרת זה כבר ממתין לי על יד דלת הכניסה. כמות הכסף שהוא מוציא עלי היא דבר שאין כדוגמתו!" "נשמע שיעקב באמת נחמד מאוד," ענתה השנייה. "אבל עם כל הכבוד, בכל פעם שאני חושבת על הדרך שבה משה מטפל בי, אני מבינה שאין מקום להשוואה. בכל בוקר הוא מכין לי חביתה וקפה טרי, בכל צהריים הוא מגיע במיוחד כדי לבשל לי ארוחה בת שלוש מנות, ובכל ערב ממתינה לי ארוחת מלכים אצלו בבית. כשמדובר על בזבוז כסף על אמא שלו, הוא אף פעם לא מפחד להיפרד מכמה מאות שקלים." "נו," נאנחה השלישית. "אני לא רוצה לגרום לאף אחת מכן לאי נעימות, אבל כמה מאות זה סכום שולי ביותר. כבר כמה שנים שאריק שלי מבזבז עלי לפחות כמה אלפים מדי חודש!" "כמה אלפים?!" קראו שתי האחרות. "איך זה ייתכן?" "פשוט מאוד," ענתה האישה השלישית בסיפוק. "פעמיים בשבוע הוא נוסע עד לירושלים ומשלם לאיזה ד"ר אחד 500 שקלים לשעה רק כדי לשכב על הכורסה שלו ולדבר עלי ועל איזה אמא מיוחדת אני..."

זוג מבוגרים בני 80 הרגישו שהמוח מתחיל לבגוד בהם וקבעו תור אצל הרופא. הרופא בודק אותם ואומר להם שמבחינה פיזית הכול בסדר, אבל אם הם מרגישים שהזיכרון הולך ואובד, אולי כדאי שיתחילו לרשום לעצמם את הדברים שהם צריכים לעשות כדי שלא ישכחו. הזוג מודה לרופא וחוזר הביתה. בערב, בזמן שהם צופים בטלוויזיה, הבעל קם מכיסאו. "לאן אתה הולך?" שואלת האישה. "למטבח," הוא עונה לה. "תוכל להביא לי בבקשה צלוחית גלידה כשתחזור?" "בשמחה!" "אתה לא חושב שכדאי שתרשום את זה כדי שלא תשכח?" "לא, זה בסדר," עונה הבעל, "אני אזכור." "אבל אני רוצה גם תותים מעל," הוסיפה האישה, "עכשיו באמת כדאי שתרשום לעצמך כדי שלא תשכח." "אני לא אשכח," עונה הבעל, "צלוחית גלידה עם תותים מעל, אין בעיה" "אתה יכול גם להוסיף לי סירופ שוקולד?" היא שואלת בחביבות. "אין בעיה," הוא עונה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה לרשום את זה?" "אני לא צריך לרשום!" הבעל מאבד סבלנות, "את רוצה צלוחית גלידה עם תותים מעל וסירופ שוקולד!" הבעל הולך למטבח ואחרי 20 דקות חוזר ומגיש לאשתו חביתה בפיתה. "אתה רואה?" האישה מתפרצת בזעם, "אמרתי לך לרשום! שכחת לשים לי בצל!"

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!

מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?" הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח. אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!" שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!" הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים. אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי. כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות. אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...

איש מבוגר, לא בכושר מי-יודע-מה, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה יפיפיה ומתוקה. הוא ניגש למאמן כושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הדבר היפהפה הזה שעומד שם?" המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי..."

גבר צעיר הולך בסופרמרקט, כשלפתע הוא שם לב שאישה מבוגרת עוקבת אחריו לכל מקום בו הוא הולך. הוא פנה ימינה, היא גם, הוא פנה שמאלה, היא גם. הוא חיכה בתור במעדנייה, היא שם מאחוריו. הוא החליט להתעלם ממנה במשך כל מסע הקניות שלו, אך כשהגיע לקופה ראה שהיא בתור לפניו. הוא לא יכול היה להתאפק יותר ושאל אותה: "סליחה גברת, למה את בוהה בי ככה?" האישה המבוגרת ענתה: "סליחה אם גרמתי לך אי נעימות כשבהיתי בך ככה, פשוט אתה נראה בדיוק כמו בני שנפטר בחודש שעבר". "אני מצטער לשמוע על האובדן שלך" אמר הצעיר. "יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?" "למען האמת, יש משהו" ענתה המבוגרת. "כשאעזוב את הסופר, תוכל לנופף לי לשלום ולהגיד 'להתראות אמא'? זה יהיה מאוד משמעותי בשבילי" שאלה בחיוך עצוב. ליבו של הצעיר התמלא ברחמים, והוא השיב בחיוך חם: "אין שום בעיה גברתי". כאשר האישה יצאה מהסופר עם המצרכים נופף לה לשלום וצעק "להתראות אמא! ביי!" כשהגיע תורו לשלם, ראה שהחשבון יצא קצת יותר מ-500 שקלים. הוא שאל את הקופאי: "איך יכול להיות שהחשבון יצא כל כך יקר? קניתי כמה פריטים בודדים". הקופאי הסתכל ואמר לו "אבל אדוני, אמא שלך אמרה שאתה משלם עבור שניכם..."

קשיש בן שמונים מגיע לרופא לבדיקה שגרתית. "מה שלומך?", שואל הרופא. "מצוין דוקטור. בשבוע הבא אני מתחתן שוב." "נפלא, מזל טוב! בת כמה הכלה, אם מותר לשאול?" "בת עשרים", מתגאה הקשיש. "יופי, יופי", עונה הרופא המודאג, "אבל מחובתי להזהיר אותך: פעילות מינית מופרזת עלולה להיות קטלנית". "מה אפשר לעשות דוקטור, אלה החיים. אם היא תמות, חס וחלילה, אקח אחרת."

שלום, כאן סבתא. אני לא בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת. אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1. אם אתה זקוק לבייביסיטר – הקש 2. אם המכונית שלך במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3. אם היום יום שישי, לא קנית חלה ואני צריכה לרוץ לקנות עבורך – הקש 4. אם עלי לקחת את הנכדים לגן, לבית הספר, למשחק כדורגל, לבלט, לחוג שחייה או לקייטנה – הקש 5. אם עלי להחזיר את הנכדים מהגן, מבית הספר, ממשחק כדורגל, מבלט, מהשחייה או מהקייטנה – הקש 6. אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי כדי לקחת את הנכדים לרופא שיניים, שיעורי עזר, קלינאי תקשורת או פסיכולוג ילדים – הקש 7. אם ברצונך שהנכדים יבואו לישון אצלי למרות שהערב אני משחקת רמי עם החברות – הקש 8. אם את אחת מחברותיי – מה את חושבת? למי יש זמן לדבר אתך?! אני סבתא!