בדיחות בנושא סופרמרקט

אדם נכנס לסופרמרקט, פנה למחלקת הירקות וביקש מן הנער שעבד שם לקבל חצי ראש חסה. הנער הסביר לו כי לא ניתן למכור חצי ראש חסה, אך מכיוון שהאיש התעקש, הוא הלך לקופה הראשית כדי לדווח על כך למנהלת הסופרמרקט. "יש פה איזה מפגר שמתעקש לקנות חצי ראש חסה..." אמר הנער למנהלת, כשלפתע הבחין שהאיש הלך בעקבותיו, ועומד חצי מטר מאחוריו. מיד הוסיף הנער: "והאיש הנחמד שעומד מאחוריי הסכים ברוב טובו לקנות את החצי השני". המנהלת חייכה, אישרה לנער למכור לאיש חצי ראש חסה, והוא הלך לדרכו. בסוף היום קראה המנהלת לנער, שיבחה אותו על פיקחותו ועל התושייה שגילה, וסיפרה לו שהיא רואה בו מועמד לקידום משמעותי אם ימשיך כך. "היכנס למשרדי מחר בבוקר לראיון, אני רוצה להכיר אותך קצת יותר לעומק." אמרה לו. למחרת בבוקר מתייצב הנער במשרד והמנהלת מתחילה בראיון: - "מאיפה אתה במקור?", שאלה. - "מבאר שבע", ענה. - "ולמה עזבת את באר שבע?" - "כי יש שם רק זונות ושחקני כדורגל" - "באמת?", אמרה המנהלת בכעס, "אני במקור מבאר שבע!" - "מה את אומרת?!", ענה ומיד שאל במבוכה: "באיזו קבוצה שיחקת...?"

בזמן שאלי בן ה-46 ערך קניות בסופר, הוא הבחין באישה שמנופפת לעברו כמי שמכירה אותו שנים רבות. בזמן שאותה הגברת החלה להתקדם לכיוונו, אלי ניסה להבין מהיכן הוא מכיר אותה... ׳אולי היינו יחד בצבא או שהיא עבדה איתי פעם?׳ הוא שאל את עצמו וגירד בראשו. הזמן כמובן לא עצר מלכת, והאישה הלא מזוהה נעמדה מול אלי ושאלה לשלומו. "אני מתנצל מראש על הזיכרון הקצר שלי" השיב אלי ושאל: "אבל מאיפה את מכירה אותי?" "אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי" היא ענתה ללא היסוס. אלי מיד התחיל לשחזר במוחו את הפעמים בהן מעד ובגד באשתו, ולאחר מספר שניות חשב שהבין מאיפה האישה מוכרת לו. "את היית הרקדנית במסיבת הרווקים של החבר שלי יוסי, לפני עשר שנים? את ואני חגגנו כל הלילה בכל מקום שרק אפשר לדמיין והתעוררנו בלי בגדים על שולחן הסנוקר!" האישה הסתכלה עליו במבט מופתע והחלה לומר "לא, אני..." אך אלי לא נתן לה להשלים משפט והמשיך לנסות לנחש: "את האחראית צוות ההווי והבידור בבית המלון ברודוס? כן, אני נזכר עכשיו, בגללי פספסת את מופע הבוקר בבריכה!" האישה שוב ניסתה להגיב וכל מה שהצליחה לומר הוא "אתה בטח מתבל..." אלי שהתחיל להילחץ ולהזיע המשיך בשלו: "אוקיי... אני זוכר! את הדיילת הנחמדה שדאגה לשדרג אותי למחלקת עסקים לפני שנתיים בטיסה מישראל לניו-יורק! יצרנו תור של 3 אנשים לשירותים, איזה מביך זה היה..." האישה קטעה אותו כשניסה להעלות עוד חוויה מסוג זה, הביטה עליו במבט עצבני מאוד ואמרה: "לא אדוני, אני בסך הכל המורה של הבן שלך בבית הספר".

בחור אחד עורך קניות בסופרמרקט, עובר ליד גברת נחמדה והיא מנידה אליו ראש לשלום. הבחור לא זוכר אותה, חוכך בראשו ואומר: "סליחה, נורא לא נעים לי, אבל אני לא זוכר מאיפה אנחנו מכירים". עונה הגברת: "אני חושבת שאתה אבא של אחד הילדים שלי". הבחור נכנס לשוק, מעביר את כל עשר השנים האחרונות מול העיניים ומנסה להיזכר, אבל הרי הוא לא בגד באשתו מאז הנישואים. "או, אלוהים, את החשפנית ממסיבת הרווקים שלי? זו שזיינתי על שולחן הסנוקר כשכל החבר'ה מריעים מסביב והחברה שלך חובטת בי בתחת עם סלרי רטוב, נכון?" "לא חושבת", היא עונה במבוכה, "בסך הכל ניסיתי להגיד שאני מורה של הבן שלך".

גבר צעיר הולך בסופרמרקט, כשלפתע הוא שם לב שאישה מבוגרת עוקבת אחריו לכל מקום בו הוא הולך. הוא פנה ימינה, היא גם, הוא פנה שמאלה, היא גם. הוא חיכה בתור במעדנייה, היא שם מאחוריו. הוא החליט להתעלם ממנה במשך כל מסע הקניות שלו, אך כשהגיע לקופה ראה שהיא בתור לפניו. הוא לא יכול היה להתאפק יותר ושאל אותה: "סליחה גברת, למה את בוהה בי ככה?" האישה המבוגרת ענתה: "סליחה אם גרמתי לך אי נעימות כשבהיתי בך ככה, פשוט אתה נראה בדיוק כמו בני שנפטר בחודש שעבר". "אני מצטער לשמוע על האובדן שלך" אמר הצעיר. "יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?" "למען האמת, יש משהו" ענתה המבוגרת. "כשאעזוב את הסופר, תוכל לנופף לי לשלום ולהגיד 'להתראות אמא'? זה יהיה מאוד משמעותי בשבילי" שאלה בחיוך עצוב. ליבו של הצעיר התמלא ברחמים, והוא השיב בחיוך חם: "אין שום בעיה גברתי". כאשר האישה יצאה מהסופר עם המצרכים נופף לה לשלום וצעק "להתראות אמא! ביי!" כשהגיע תורו לשלם, ראה שהחשבון יצא קצת יותר מ-500 שקלים. הוא שאל את הקופאי: "איך יכול להיות שהחשבון יצא כל כך יקר? קניתי כמה פריטים בודדים". הקופאי הסתכל ואמר לו "אבל אדוני, אמא שלך אמרה שאתה משלם עבור שניכם..."

במהלך הליכה ברחוב, הבחין איתן בחברו אבי מתהלך עצבני עם שקיות רבות בידיו. "מה נשמע אבי? הכל בסדר? אתה נראה קצת עצבני". אבי הניח את השקיות על הרצפה ואמר: "כן, הייתי עכשיו בסופר החדש והמתקדם שפתחו באזור התעשייה של העיר." "נו ואיך שם? שמעתי שזה מקום ממש מרשים." ענה לו איתן. "לא ממש. הם שמים דגש על עניין הטבעיות ואותנטיות - כשאתה נכנס למחלקת החלב אתה ממש יכול לשמוע את הפרות גועות ולהריח את הרפת. כשאתה עובר במחלקת הביצים אתה יכול ממש לשמוע את התרנגולות ולהריח את הלול, ושלא נדבר על מחלקת הירקות, שכשאתה עובר שם אתה ממש יכול לשמוע את החקלאים ולהריח את השדות..." "וואו זה נשמע נהדר! אבל למה אתה נראה כל כך עצבני?" שאל אותו איתן בפליאה. אבי הרים את השקיות בחזרה לידיו ואמר: "זו הפעם האחרונה שאני הולך לקנות שם נייר טואלט..."