באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.
גבר ואישה ישנו יחד במיטה כשלפתע, בשעה 4 בבוקר, נשמע רעש מבחוץ.
האישה התעוררה בבהלה, קפצה מהמיטה וצעקה: "אתה חייב לברוח! בעלי חזר הביתה!"
חצי ישן וחצי ער ומבולבל לחלוטין, האיש קם מהמיטה, קפץ מהחלון כשהוא עירום לחלוטין, התרסק על האדמה וברח לכיוון הרכב שלו כשבדרך הוא נתקל בשיח קוצני וכואב.
האישה צפתה במחזה המוזר הזה, קמה באטיות מהמיטה ולבשה את החלוק שלה. לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת והאיש עומד בפתח, מתנשף בכבדות, מכוסה בשריטות ובחבלות וצועק עליה: "יא משוגעת אחת! אני בעלך!"
והאישה עונה לו: "אז למה ברחת?!"
מר כהן הגיע לקופת החולים כדי לאסוף את תוצאות הבדיקות שאשתו עשתה, ולמרבה ההפתעה הוא התבקש להיכנס למשרד של הרופא שלה.
"שלום רב אדון כהן, אני מאוד מתנצל על הטרחה, אבל הייתה לנו תקלה נוראית... מערכת הבדיקות שלנו התבלבלה בין תוצאות הבדיקות של אשתך לבין גברת כהן אחרת שהגיעה להיבדק בדיוק באותו יום אחריה. למרבה הצער שתי הבדיקות העלו תוצאות רעות, ועכשיו אנחנו לא יודעים איזו מחלה יש לאיזו גברת כהן..."
"אני לא מבין, מה הסיפור? תביאו לכאן את אשתי ואת הגברת השנייה ותגידו להן לעשות שוב את הבדיקות שהן צריכות לעשות בהתאם למה שגליתם" אמר מר כהן.
"זה מה שהיינו עושים בדרך כלל", השיב לו הרופא, "אבל במקרה הזה האופי של התוצאות הוא מאוד רגיש, ואנחנו לא רוצים להפחיד אף אחת מהנשים או לחשוף את הבעיה שלה".
"למה אתה מתכוון? מה בדיוק מצאתם?"
"לגברת כהן אחת יש אלצהיימר ולגברת כהן השנייה יש עגבת..."
"זה איום ונורא! אי אפשר פשוט לעשות את הבדיקות שוב ולראות בדיוק איזו מחלה יש לכל אחת?"
"אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אני צריך להגיד לך שהבדיקה הנוספת לא תהייה כלולה במסגרת הביטוח, ולמרבה הצער שתי הבדיקות האלו מאוד יקרות".
"אוי ואבוי דוקטור... בדיוק יצאתי לפנסיה ואין לנו הרבה כסף בבית... מה אני אמור לעשות? ומה לגבי אשתי? איך נדע אם יש לה עגבת או אלצהיימר?"
הרופא חשב במשך כמה רגעים ולבסוף אמר: "תראה אדון כהן, יש לי הצעה מאוד פשוטה וחסכונית שתעזור לך לגלות בדיוק ממה אשתך סובלת. תיקח אותה לנסיעה ותוריד אותה באמצע העיר במקום שהיא לא מכירה. אם היא תצליח לחזור הביתה, אל תשכב איתה!"
איש אחד נתקל בחבר מבית הספר אותו הוא לא ראה במשך שנים רבות. ידידו הוותיק היה ידוע לשמצה בהתרברבות שלו בתקופת הלימודים – הוא היה מתרברב ברכוש שלו, בהישגים בשיעורים ובמערכות היחסים שהיו לו, והאיש תהה האם הדברים השתנו במקצת מאז הפעם האחרונה בה התראו. כעבור מספר דקות של שיחה היה ברור שהידיד הוותיק נותר בדיוק כפי שהיה...
הוא נהנה מאוד לדבר על העבודה המדהימה שלו, הווילה הענקית שלו והמכונית היוקרתית שזה עתה רכש לעצמו.
בשלב מסוים שלף הידיד היהיר תצלום של אשתו והראה אותה לאיש: "דוגמנית או לא דוגמנית?" הוא שאל בחיוך מסופק.
"אם אתה חושב שהיא נראית טוב, אתה צריך לראות את אישתי", השיב האיש.
"למה?" שאל הידיד בתמיהה, "היא נראית יותר טוב מאשתי?"
"לא," ענה האיש, "היא רופאת עיניים."
מקור תמונה: TheArchesשלוש נשים מבוגרות נפגשו זו עם זו כדי לפטפט על החיים, ובדומה לכל אימא, כל אחת מהן שמחה לספר לאחרות מה הופך את הבן שלה למוצלח ולאהוב מכולם.
"יעקב שלי," אמרה הראשונה, "הוא ללא ספק הבן שכל אימא הייתה רוצה. בכל יום ראשון הוא מביא לי זר ענקי של פרחים, מדי יום חמישי הוא מזמין אותי למסעדה יקרה לאכול, ומספיק שאני רומזת שחסר לי משהו בבית ולמחרת זה כבר ממתין לי על יד דלת הכניסה. כמות הכסף שהוא מוציא עלי היא דבר שאין כדוגמתו!"
"נשמע שיעקב באמת נחמד מאוד," ענתה השנייה. "אבל עם כל הכבוד, בכל פעם שאני חושבת על הדרך שבה משה מטפל בי, אני מבינה שאין מקום להשוואה. בכל בוקר הוא מכין לי חביתה וקפה טרי, בכל צהריים הוא מגיע במיוחד כדי לבשל לי ארוחה בת שלוש מנות, ובכל ערב ממתינה לי ארוחת מלכים אצלו בבית. כשמדובר על בזבוז כסף על אמא שלו, הוא אף פעם לא מפחד להיפרד מכמה מאות שקלים."
"נו," נאנחה השלישית. "אני לא רוצה לגרום לאף אחת מכן לאי נעימות, אבל כמה מאות זה סכום שולי ביותר. כבר כמה שנים שאריק שלי מבזבז עלי לפחות כמה אלפים מדי חודש!"
"כמה אלפים?!" קראו שתי האחרות. "איך זה ייתכן?"
"פשוט מאוד," ענתה האישה השלישית בסיפוק.
"פעמיים בשבוע הוא נוסע עד לירושלים ומשלם לאיזה ד"ר אחד 500 שקלים לשעה רק כדי לשכב על הכורסה שלו ולדבר עלי ועל איזה אמא מיוחדת אני..."
מקור תמונה: Candida Performaזוג מבוגר חגג את יום הנישואין ה-75 שלהם בארוחת ערב רומנטית לאור נרות.
הגבר חיבק את אשתו ולחש לה באוזן, "יקירתי, יש משהו שרציתי לשאול אותך כבר זמן מה. תמיד הטרידה אותי העובדה שהילד העשירי שלנו לא דומה כלל לאחיו. לפני שאמשיך אני רוצה להבטיח לך ש-75 השנים בהן אנו יחד היוו את התקופה המאושרת ביותר בחיי, והתשובה שלך לא יכולה לגרוע מכך, אך אני חייב לדעת, האם יש לילד אבא אחר?"
האישה הרכינה את ראשה ולא הצליחה להסתכל לבעלה בעיניים. היא התמהמהה לרגע ואז התוודתה: "כן, יש לו אבא אחר".
הגבר היה מבועת. התשובה של אשתו הכתה בו קשה יותר משציפה. עם דמעות בעיניים הוא שאל, "מי? מי זה היה? מי האבא שלו?"
שוב, האישה הרכינה את ראשה והתמהמהה לפני שסיפקה את התשובה. היא ניסתה לאגור אומץ ולהגיד לו את האמת, וכשהרגישה שהיא מוכנה, ענתה, "אתה..."
מקור תמונה: We have moved! Please viאיש אחד הגיע לביתו וראה שאשתו מזה 10 שנים אורזת את כל בגדיה במזוודות.
"לאן את הולכת?" דרש הבעל המופתע לדעת.
"ללאס וגאס! גיליתי ששם אנשים ישלמו לי 500 דולר במזומן על מה שאני עושה עבורך בחינם!"
האיש חשב לרגע קט ומיד התחיל לעזור לה לארוז את בגדיה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה האישה בהפתעה.
"אני טס איתך ללאס וגאס... אני רוצה לראות איך תצליחי לחיות מ-1,000 דולר במשך שנה."
מקור תמונה: Martin Abegglenחברה לייצור ושיווק שואבי אבק החליטה להרחיב את הפעילות העסקית שלה לאפריקה, וכדי "לפצח" את השוק החדש בצורה הטובה ביותר, מנכ"ל החברה החליט לנסוע בכבודו ובעצמו כדי להתחיל למכור את השואב המתקדם של החברה.
ביום הראשון של מסע המכירות שלו הוא הגיע לכפר מבודד, וכשהוא ראה עד כמה כל הכפר מלוכלך הוא מיד החל לחשב את הרווח העצום שהוא יוכל לעשות במקום שכזה. המנכ"ל דפק על הדלת של הבקתה הגדולה ביותר בכפר ולאחר רגע קל קיבלה את פניו אישה מבוגרת לבושה בסינר מטונף.
"חדשות נהדרות יקירתי!" הוא אמר לה, "נגמרו הימים שבהם היית צריכה לעבוד קשה כדי לנקות את הבית! אני כאן כדי להציג בפנייך את שואב האבק הטוב ביותר בעולם!"
"אני לא צריכה שום שואב אבק", ענתה לו האישה.
"את לא מבינה, זה הפתרון לכל בעיות הלכלוך שלך!"
"אני לא צריכה את הפתרון שלך", השיבה האישה.
"יקירתי, את אולי לא חושבת שאת צריכה את שואב האבק הזה, אבל תאמיני לי שברגע שפתאום משהו נשבר או מתלכלך בבית אין שום מוצר אחר שיכול לנקות ביעילות כמו שואב האבק המתקדם הזה."
"אני בחיים לא אשתמש בשואב אבק, אני מסבירה לך שאני לא צריכה את זה..."
"אז אני אוכיח לך שאת כן צריכה!" אמר המנכ"ל והתפרץ לתוך הבקתה, לקח דלי מלא בזבל ומים מזוהמים ושפך אותו על הרצפה.
האישה מיד החלה לצעוק: "משוגע אחד! חכה חכה אני קוראת לבעלי, הוא וכל הגברים של הכפר כבר יטפלו בך!!!"
המנכ"ל לא היסס לרגע ואמר: "עכשיו את תראי איך כל הטיפונת הזאת נעלמת תוך שנייה! יהיה לך הבית הכי נקי בכפר, ואת תהיי האישה הראשונה בכל אפריקה עם הפלא הטכנולוגי המדהים הזה. אני מבטיח לך שאם שואב האבק שלי לא ינקה את כל הזבל הזה אני אנקה את הכל בעצמי ואפילו אוכל את כל הזבל עם כפית!"
"אתה יודע מה? אין בעיה" אמרה האישה ויצאה מהבית.
"רגע... לאן את הולכת?" שאל המנכ"ל המבולבל.
"לשכנה שלי כדי להביא לך כפית, כי בכפר שלנו אין בכלל חשמל!"
מקור תמונה: Latvijas armija West Point - The U.S. Military Acaארבעה חיילי או"ם; מקסיקני, בריטי, אמריקאי וצרפתי הוצבו לשמור על בסיס מבודד הכולל שני חדרי שינה ומאגר נשק. כשהגיע הלילה הראשון הוחלט כי הבריטי יישן יחד עם המקסיקני בחדר אחד, והצרפתי והאמריקאי ישנו יחד בחדר השני. למחרת בבוקר הבריטי ניגש לאמריקאי והצרפתי כשעיניו אדומות ונפוחות, שיערו סתור והוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו, ואמר: "חברים, אני לא מסוגל להחזיק מעמד עם הדבר הזה! המקסיקני נחר כמו 8 מסורים חשמליים! כל הלילה לא הצלחתי לעצום את העיניים ורק ישבתי במיטה ובהיתי בו. אחד מכם מוכרח להתחלף איתי בחדרים!"
"אני בטוח שאתה סתם מגזים", השיב האמריקאי, "אני אתחלף איתך ואתה תראה שמחר בבוקר אני אהיה ערני וכשיר כמו תמיד". למחרת בבוקר החייל האמריקאי ניגש לבריטי ולצרפתי עם עיניים אדומות ונפוחות ושיער סתור, כשהוא בקושי מצליח לעמוד על רגליו. "ובכן, הצלחת להירדם?" שאלו. "מה זה הדבר הזה?" אמר האמריקאי, "המקסיקני הזה נוחר כמו 10 חמורים! כל הלילה לא עצמתי עין ורק ישבתי במיטה והסתכלתי עליו. אני לא מסוגל לישון איתו שוב, אחד מכם חייב להתחלף איתי בחדרים!".
"אתם סתם מתבכיינים", אמר הצרפתי, "אני אתחלף איתך ואשן שם בעצמי. אתם תראו שארדם תוך רגע ושזה לא כל כך נורא כמו שאתם מתארים".
למחרת בבוקר הצרפתי, האמריקאי והבריטי נפגשו, ושני האחרונים לא האמינו למראה עיניהם; הצרפתי נראה ערני מתמיד, עם עיניים בוהקות ושיער מסודר. "איך הצלחת לישון עם הנחירות שלו?" שאלו האמריקאי והבריטי במבט המום. "בלי שום בעיה", השיב הצרפתי, "לפני שהלכתי לישון טפחתי למקסיקני על הישבן, נישקתי אותו בלחי ואיחלתי לו לילה טוב. כל הלילה הוא פשוט ישב על המיטה שלו והסתכל עלי".
מקור תמונה: Cimexusבזמן שאלי בן ה-46 ערך קניות בסופר, הוא הבחין באישה שמנופפת לעברו כמי שמכירה אותו שנים רבות. בזמן שאותה הגברת החלה להתקדם לכיוונו, אלי ניסה להבין מהיכן הוא מכיר אותה...
׳אולי היינו יחד בצבא או שהיא עבדה איתי פעם?׳ הוא שאל את עצמו וגירד בראשו. הזמן כמובן לא עצר מלכת, והאישה הלא מזוהה נעמדה מול אלי ושאלה לשלומו.
"אני מתנצל מראש על הזיכרון הקצר שלי" השיב אלי ושאל: "אבל מאיפה את מכירה אותי?"
"אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי" היא ענתה ללא היסוס.
אלי מיד התחיל לשחזר במוחו את הפעמים בהן מעד ובגד באשתו, ולאחר מספר שניות חשב שהבין מאיפה האישה מוכרת לו. "את היית הרקדנית במסיבת הרווקים של החבר שלי יוסי, לפני עשר שנים? את ואני חגגנו כל הלילה בכל מקום שרק אפשר לדמיין והתעוררנו בלי בגדים על שולחן הסנוקר!"
האישה הסתכלה עליו במבט מופתע והחלה לומר "לא, אני..." אך אלי לא נתן לה להשלים משפט והמשיך לנסות לנחש: "את האחראית צוות ההווי והבידור בבית המלון ברודוס? כן, אני נזכר עכשיו, בגללי פספסת את מופע הבוקר בבריכה!" האישה שוב ניסתה להגיב וכל מה שהצליחה לומר הוא "אתה בטח מתבל..."
אלי שהתחיל להילחץ ולהזיע המשיך בשלו: "אוקיי... אני זוכר! את הדיילת הנחמדה שדאגה לשדרג אותי למחלקת עסקים לפני שנתיים בטיסה מישראל לניו-יורק! יצרנו תור של 3 אנשים לשירותים, איזה מביך זה היה..."
האישה קטעה אותו כשניסה להעלות עוד חוויה מסוג זה, הביטה עליו במבט עצבני מאוד ואמרה: "לא אדוני, אני בסך הכל המורה של הבן שלך בבית הספר".
מקור תמונה: Brad Greenleeיום אחד ביקש סבא יעקב מנכדתו דניאל שתעזור לו לשתול צמחים בגינה. לאחר כחצי שעה של עבודה ראה הסבא שנכדתו הפסיקה לשתול צמחים ורק עמדה והביטה על האדמה. סבא יעקב ניגש אליה ושאל: "מה קרה? כבר התעייפת?"
"לא סבא", ענתה דניאל, "מצאתי תולעת קטנה ומסכנה שלא מצליחה להיכנס לחור שלה באדמה".
סבא יעקב ניגש לראות במה מדובר, וראה שדניאל מחזיקה בתולעת ומנסה להכניס אותה בחזרה לחור באדמה, אולם היא אינה משתפת איתה פעולה. לאחר כמה רגעים של צפייה בנכדתו נאבקת בתולעת הוא פנה לדניאל ואמר לה: "מתוקה תוותרי, את לא תצליחי כי זה בלתי אפשרי. התולעת הזו יותר מדי רפויה ומידלדלת כדי שתוכלי לדחוף אותה לשם".
דניאל התעלמה מסבה ולכן אחרי מספר שניות הוא אמר לה: "את יודעת מה, בואי נעשה התערבות; אתן לך עוד 2 דקות לנסות להכניס את התולעת לחור. אם תצליחי, תקבלי ממני 50 שקלים, אבל אם לא תצליחי אחרי 2 הדקות אנחנו חוזרים לשתול צמחים ולא משחקים עוד עם התולעת, טוב?"
דניאל חשבה קצת, ואז רצה הביתה עם התולעת בידה. כשחזרה לגינה היה בידה השנייה תרסיס לשיער. היא ריססה את התולעת עד שנהייתה ישרה ונוקשה כמסמר והיא הכניסה אותה בקלות לתוך החור באדמה.
סבא יעקב הרים גבה, נתן לדניאל את 50 השקלים שהבטיח לה, חטף מידה את תרסיס השיער ורץ בחזרה לתוך הבית.
כעבור חצי שעה סבא יעקב חזר לגינה ונתן לנכדתו 50 שקלים נוספים. דניאל המופתעת אמרה: "סבא, כבר הבאת לי כסף, הכל בסדר... אתה מרגיש טוב?"
"אני מרגיש מצוין!", אמר סבא יעקב, "50 השקלים שנתתי לך קודם היו ממני, וה-50 האלה זה מסבתא שלך כאות תודה על הרעיון המעולה שלך!"
אין זמן טוב יותר לעשות על האש בחוץ עם המשפחה והחברים מאשר בחודשי הקיץ החמים, כשסוף סוף יוצא לנו לראות את הגברים עומלים קצת במלאכת הבישולים, עומדים מעל אש המנגל החמה, הופכים כנפיים וסטייקים על ימין ועל שמאל ומנפנפים עד שהיד כמעט יוצאת להם מהמקום. אך האם באמת הגברים הם אלה שמשקיעים את מלוא המאמץ, או שמא מדובר באשליה אופטית ותו לא?
הנה סדר האירועים האמיתי שמתרחש בעת רוב אירועי העל האש:
1. האישה קונה בשרים.
2. האישה מכינה סלטים, רטבים ומרינדות.
3. האישה מפשירה את הבשר ומכינה אותו לבישול. החלק הזה כולל את השריית הבשר במרינדות עוד מהיום הקודם.
4. האישה מרכזת את הבשר, התבלינים, הרוטב וכלי הבישול על מגש, עבור הגבר.
5. הגבר נמצא בחצר, שותה בירה ליד המנגל.
6. האישה יוצאת מטווח 3 המטרים של המנגל, אזור אסור לנשים בשל התפרצויות טסטוסטרון של הגבר המבשל ויועציו הרבים.
7. הגבר מניח את הבשר על המנגל.
8. האישה עורכת את השולחן, מוציאה שתייה, מסדרת סלטים ופיתות.
9. האישה הולכת להודיע לגבר שהבשר נראה מוכן.
10. בתגובה, הגבר מבקש בירה נוספת.
11. הגבר מסיר את הבשר מהאש ומוסר אותו לאישה.
12. האישה מגישה את האוכל לכולם.
13. לאחר הארוחה, האישה מפנה את השולחן.
14. האישה שוטפת את הכלים.
15. כולם מחמיאים ומשבחים את הגבר, כתודה על המאמץ הרב שהשקיע.
16. הגבר שואל את האישה אם היא נהנתה מהיום החופשי שהוא סידר לה סוף סוף, בו החליף אותה בבישולים.
17. האישה מגיבה בזעם.
18. הגבר מסכם את האירוע - "אי אפשר לרצות נשים!"
מקור תמונה: Owen fox, wisegeekביום חמישי אבי וכל חבריו למשרד קיבלו את המשכורות שלהם, ובמקום לחזור הביתה לאשתו אבי החליט לצאת למסיבה פרועה עם כל החברה. הם התחילו במסעדה, המשיכו לפאב, משם למסיבה ובסופו של דבר אבי חזר לביתו רק ביום שישי בצהריים.
הוא הגיע מבולגן לחלוטין, מסריח מאלכוהול ועם חשבונות מפה ועד מחר במקום עם תלוש משכורת גדול ויפה. אשתו הייתה מאוד מאוד לא מרוצה, ואחרי כמעט שעה שלמה של צעקות וביקרות על ההתנהגות חסרת האחריות של בעלה היא שאלה אותו: "איך אתה היית מרגיש אם פתאום אני הייתי נעלמת בלי הסבר ואתה היית רואה אותי רק יום-יומיים אחר כך?"
"זה יהיה בסדר גמור מצדי לא לראות אותך אפילו שבוע שלם!" הוא ענה.
ואכן, כבר באותו היום אבי לא ראה יותר את אשתו, וגם לא ביום שבת.
יום ראשון הגיע ואבי נשאר בבית ועדיין לא ראה את אשתו...
ביום שני הוא עדיין לא ראה את אשתו ובילה כמעט את כל היום לבד במיטה.
ביום שלישי אבי עדיין לא ראה את אשתו, אבל הרופא אמר שהנפיחות יורדת מעט בעין שמאל ואבי יהיה מסוגל לראות אותה בצורה מטושטשת מהזווית של העין שלו עד יום רביעי...
לפני שנים רבות בעיר קטנה ברומניה, חי נדבן ידוע שהיה עוזר ותורם כסף לכל נזקקי העיר והסביבה. יום אחד דפק על דלתו גבר מגודל וחסון וביקש לדבר עם הנדבן בארבע עיניים בנוגע למקרה שדורש את תשומת ליבו המידית. הנדבן והגבר המגודל נכנסו לבית, התיישבו בסלון ולאחר חילופי דברים קלים החל הגבר לבכות בקול גדול.
"מה קרה ידידי?" שאל הנדבן.
"אני הגעתי אליך היום כדי לספר לך סיפור נורא ואיום", השיב הגבר, "אני יודע שאתה מאמין גדול בצדקה ולכן אני רוצה שתשמע את הסיפור קורע הלב שאני גיליתי לאחרונה".
"ספר ידידי ספר!" עודד אותו הנדבן תוך כדי שהוא מגיש לו ממחטה לקנח את אפו ולמחות את דמעותיו.
בעודו ממשיך לבכות ללא הרף, המשיך הגבר את סיפורו. "יש כאן בעיר משפחה ענייה מאוד שסבלה לאחרונה מרצף איום של מזל ביש. האבא ברח עם אישה אחרת לפני חודש, האמא חולה מאוד ואינה מסוגלת לעבוד ותשעת ילדי המשפחה רעבים ללחם".
"ממש טרגדיה", העיר הנדבן.
"זה עוד לא הכל!" המשיך הענק הבוכה, "החלק הגרוע ביותר הוא שהם לא שילמו את שכר הדירה שלהם כבר כמה חודשים, ואם הם לא ימצאו דרך לגייס 400 מטבעות כסף, האמא המסכנה הזאת ו-9 ילדיה ייזרקו לרחוב הקר!"
"זה באמת איום ונורא", אמר הנדבן, "אני מודה לך מאוד שחלקת איתי את הסיפור הזה, אבל יש רק דבר אחד שאני לא מבין, איך אתה שמעת על הסיפור הזה ומה הקשר שלך למשפחה הזאת?".
"אני?" השיב הגבר הרומני ומחה את הדמעות מעיניו, "אני בעל הבית שלהם".
מקור תמונה: DIMSFIKASנהוג לספר כי ביוון העתיקה רבבות אנשים היו פונים מדי יום לפילוסוף סוקרטס, כדי לשמוע את תובנותיו ולבקש את עצתו לגבי החיים. יום אחד, רץ אליו אחד ממכריו בהתרגשות ואמר: "סוקרטס אתה יודע מה שמעתי על דיוגנס?"
"חכה רגע", ענה לו סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי, הייתי רוצה שתעבור מבחן קטן שנקרא מבחן המסנן המשולש".
"המסנן המשולש?" התפלא האיש.
"בדיוק", אמר סוקרטס "לפני שאתה מדבר איתי על דיוגנס בוא נעצור רגע כדי לסנן את מה שאתה עומד להגיד. המסנן הראשון הוא אמת. האם אתה בטוח לחלוטין כי מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר אמת?"
"ובכן לא לחלוטין", הודה האיש לאחר מחשבה קלה, "שמעתי על זה רק עכשיו ורצתי לספר לך!"
"בסדר", המשיך סוקרטס, "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא. עכשיו נעבור למסנן השני - המסנן של הטוב. האם מה שאתה עומד לספר לי על דיוגנס הוא טוב?"
"לא, למעשה זה אפילו קצת רע..." ענה האיש.
"אם כן..." אמר סוקרטס בטון כועס, "אתה רוצה לומר לי משהו על דיוגנס שעלול להיות רע, למרות שאתה לא בטוח שהוא נכון?"
האיש משך בכתפיו במבוכה וסוקרטס המשיך: "אתה עדיין עשוי לעבור את המבחן אם תצלח את המסנן השלישי - שימושיות. האם מה שאתה רוצה לספר לי על דיוגנס הוא דבר שאוכל לעשות בו שימוש ממשי?"
"לא, לא ממש..." גמגם האיש.
"ובכן", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בהכרח דבר אמת, הוא לא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי אותו או למישהו אחר?"
האיש נשאר חסר מילים והמשיך לעמוד נבוך ומבויש, עד שלבסוף סוקרטס סובב אליו את גבו והלך.
מהסיפור הזה ניתן ללמוד 2 דברים:
1- כמה חכם היה סוקרטס - פילוסוף דגול אשר זכה להערכה רבה אז וגם היום.
2- מדוע למרות כל חכמתו, סוקרטס מעולם לא גילה שדיוגנס ניהל רומן עם אשתו...
ועדה ממשלתית מיוחדת החליטה לפתוח מרכז מחזור חדש בנגב, ואלפי טונות של ברזל, בקבוקי זכוכית ופלסטיק נאספו ורוכזו סמוך למקום הקמת המפעל העתידי. חברי הוועדה פחדו שמישהו יגנוב את כל החומרים האלו, ולכן החליטו להעסיק שומר שידאג לכך שאיש לא יתקרב למקום.
אך אז שאלו את עצמם חברי הוועדה: "איך השומר ידע לעשות את עבודתו בלי מישהו שינחה אותו?" ולכן הם הקימו מחלקה לתכנון והדרכה, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיקבע את ההנחיות לשומר ואחד שיבדוק את יעילותן.
"רגע רגע..." חשבו חברי הוועדה, "אבל איך נדע שהשומר באמת מבצע את ההנחיות שמחלקת ההדרכה תעביר לו?" כדי להבטיח שהדבר אכן יתקיים, הורו חברי הוועדה להקים מחלקה לבקרת איכות, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיעקוב אחר עבודתו של השומר ואחד שיכין דוחות מפורטים על התנהלותו בהתאם לתצפיות.
"איך אנחנו נשלם לכל האנשים האלה לפני שיש לנו בכלל מפעל?" שאלו את עצמם חברי הוועדה, ומיד הורו על הקמת מחלקת משאבי אנוש והעסקת 3 אנשים נוספים; מנהל משאבי אנוש, עוזר מנהל ורואה חשבון.
לפתע חברי הוועדה הבינו, "כבר יש לנו 8 עובדים ואפילו אין לנו מפעל! מי יהיה אחראי עליהם?" כדי לפתור את הבעיה הזו, הם הורו על הקמת חטיבת ניהול שתכלול 3 עובדים נוספים: מנכ"ל, משנה למנכ"ל ואיש תמיכה טכני.
לאחר כמה חודשים גילו חברי הוועדה שהם חורגים מהתקציב שנקבע להם והבינו שהם חייבים לבצע קיצוצים.
אז הם החליטו לפטר את השומר...
שלושה אנשי עסקים ושלושה שרברבים הגיעו לתחנת רכבת וקנו כרטיסים לכיוון מרכז הארץ על מנת להשתתף בכנס. כל אחד משלושת אנשי העסקים קנה כרטיס לעצמו, אולם שלושת השרברבים קנו יחדיו רק כרטיס אחד.
"איך שלושתכם מתכננים לנסוע ברכבת רק עם כרטיס אחד?" שאל אחד מאנשי העסקים את השרברבים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך.
כשעלו לרכבת, אנשי העסקים התיישבו בכיסאות, בעוד ששלושת השרברבים נדחסו לתוך אחד מתאי השירותים וסגרו אחריהם את הדלת.
כשהכרטיסן עבר ברכבת וביקש לראות כרטיסים, הוא דפק על דלת השירותים ואמר, "כרטיס בבקשה". הדלת נפתחה ומתוכה יצאה יד אחת שאחזה בכרטיס. הכרטיסן לקח את הכרטיס והמשיך בדרכו.
אנשי העסקים התרשמו מהרעיון הגאוני, והחליטו לנסות אותו בדרך חזרה לעירם.
כשהסתיים הכנס, חזרו שלושת אנשי העסקים ושלושת השרברבים לתחנת הרכבת. אנשי העסקים קנו כרטיס אחד עבור שלושתם, אולם הם שמו לב שהפעם השרברבים לא קנו אפילו כרטיס אחד.
"אין שום סיכוי שתצליחו לנסוע ברכבת עכשיו מבלי שיתפסו אתכם!" אמר אחד מאנשי העסקים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך.
הם עלו לרכבת, ובזמן ששלושת אנשי העסקים נדחסו לתא השירותים הקטן, שלושת השרברבים נדחסו לתא שירותים אחר.
זמן קצר לאחר מכן יצא אחד השרברבים מתא השירותים, דפק על דלת התא שבו הסתתרו אנשי העסקים ואמר "כרטיס בבקשה..."
טייס חובב שיצא לטיסה קצרה גילה במהלכה שציוד הניווט והתקשורת שלו לא עובד כשורה. הוא חיפש אחר מקום לנחות בו כדי שיוכל לסדר את הבעיה ומצא מסלול נחיתה שלא הופיע באף אחת מהמפות שלו... לאור העובדה שהוא סבל מבעיות טכניות קשות, הוא החליט שלא לקחת סיכונים באוויר ולנחות בבסיס המסתורי.
ברגע שנחת הקיפו את המטוס שלו מספר רב של חיילים וכיוונו אליו את הנשק שלהם. הטייס יצא מהמטוס מבוהל עם ידיים באוויר והובל מיד לחדר החקירות.
הוא סיפר לחיילים שהוא פשוט יצא לטיסה קצרה, אולם במהלכה ציוד הניווט שלו החל לעשות בעיות ולא היה לו מספיק דלק כדי לחפש מקום אחר לנחות בו. החיילים החלו לעשות בדיקה מקיפה אודות אותו הטייס, ואחרי לילה ארוך של חקירות, במהלכו השתכנעו כולם שהוא אינו מהווה סכנה ביטחונית, הוחלט לשחרר אותו.
אחד הקצינים עשה לטייס תדריך ארוך שניתן לתמצת במילים "לא ראית כלום!", ולאחר שקיבל מספר איומים למאסר עולם במקרה שיחשוף אפילו פרט אחד, עזרו לו לתקן את ציוד הניווט שלו והוא שוחרר לדרכו.
ביום שלמחרת חיילי הבסיס הסודי לא האמינו כשראו את אותו המטוס נוחת שוב בתוך שטח הבסיס! כמו בפעם הקודמת, הם הקיפו את המטוס וכיוונו אליו את הנשק שלהם, ושוב הטייס יצא ממנו עם ידיים באוויר, אלא שהפעם התלוותה אליו אישה.
"תעשו לי מה שאתם רוצים!" הוא אמר והוסיף, "הייתי חייב להסביר לאשתי איפה הייתי אתמול בלילה והיא לא האמינה לי!"
מקור תמונה: Jason Lam , C.C. Chapmanאיש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת.
האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי.
הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות.
האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים.
"הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה".
"זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?"
"אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."
אישה נשואה יצאה לסוף שבוע סוער בבית מלון עם המאהב שלה, שבמקרה הוא גם חברו הטוב ביותר של בעלה... השניים בילו ביחד כל הלילה ולא יצאו מחדר המלון אפילו לדקה אחת. למחרת בבוקר, הטלפון של האישה צלצל בשעה מוקדמת והיא קמה מהמיטה כדי לענות. המאהב שנשאר לשכב במיטה, שמע אותה אומרת:
"מה נשמע?"
"כן אני מאוד שמחה שהתקשרת..."
"באמת? זה נשמע מעולה!"
"אני שמחה לשמוע שאתה כל כך נהנה..."
"מדהים, כל הכבוד"
"אוקי, אני אוהבת אותך. ביי ביי!"
ולאחר מילים אלו היא ניתקה את השיחה וחזרה לשכב במיטה ליד מאהבה המבולבל.
"עם מי יש לך שיחות כאלה ביום שבת ובכזאת שעה מוקדמת בבוקר? הכל בסדר?" שאל הגבר.
"זה בסדר" ענתה האישה, "זה רק היה בעלי שהתקשר להגיד לי כמה כיף לו בטיול הג'יפים שהוא עושה איתך..."
ביום אחד בבית הכנסת השכונתי, דוד בן ה-10 ניגש לרבי ואמר: "רבי, אני חושב שעשיתי משהו רע..."
"מה כבר קרה?" שאל הרב.
"נישקתי את אחת מהילדות בשכונה על השפתיים..."
"נו באמת דוד, אתה יודע שאסור לך לעשות דברים כאלה!"
"אבל זה לא אשמתי!" ענה דוד הקטן, "היא אמרה לי לעשות את זה!"
"מי זאת הילדה הזאת?" שאל הרב.
"אני לא יכול להגיד לך, היא אמרה לי שאם אני אגלה למישהו שהתנשקנו אז כולם יתחילו לדבר עליה ולהגיד עליה שהיא ילדה רעה!"
"אתה יודע שאני אגלה במוקדם או במאוחר אז עדיף שפשוט תגיד לי עכשיו... הרי אין יותר מדי בנות בשכונה שלנו שיעשו דברים כאלה."
"אבל אמרתי לה שאני לא אספר!"
"זאת הייתה גלי בכור שגרה ליד הגינה הציבורית?" התחיל הרבי לחקור.
"אני לא מגלה מי זאת!" ענה דוד.
"אולי מיכל לוי שעכשיו עברה לשכונה?"
"אני לא מוכן לספר כלום!"
"אההה... בטח זאת הייתה הילה שוורץ שכל הזמן מסתובבת ליד הירקן..."
"השפתיים שלי חתומות!"
"אז זאת בטח הייתה ורד גליקמן שתמיד עושה צרות בבית הספר!"
"רבי בבקשה ממך, אמרתי לה שאני לא אספר."
הרבי נאנח באכזבה ואמר: "אתה ילד מאוד עקשן דוד, אבל לפחות אתה נשאר נאמן למילה שלך. יחד עם זאת אתה עדיין צריך להיענש על מה שעשית ולכן אני אוסר עלייך להגיע לשיעורים בבית הכנסת במשך חודש! עכשיו לך הביתה ותחשוב טוב על מה שעשית..."
בסיום השיחה הזאת יצא דוד הקטן מבית הכנסת ופגש ליד שער הכניסה את חברו הטוב בני שניגש אליו ושאל: "נו? איך הלך?"
"התוכנית עבדה מעולה!" ענה דוד, "קיבלתי חודש שלם של חופש מהרבי ופרטים על 4 בנות ששווה להתחיל לדבר איתן!"
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום.
שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר...
שנה טובה, אמא.
מקור תמונה: Pedro Ribeiro Simõesלאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר.
לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר.
בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם.
שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו.
שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה.
חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן.
"תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!"
"יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר."
"אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???"
"כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר.
כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד.
זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!".
יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו.
אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב.
"מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!"
"זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו.
יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו.
"זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק.
"זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב".
"בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק.
"אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?"
"במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי".
"ומה זה הסוד הגדול הזה?"
"השכלה", השיב איציק.
"מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול.
"לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים".
"ומה אתה עושה?" תמה אבי,
ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"
אדוארד הוא סוכן ביטוח שנשלח ללשכת הגיוס של צבא ארצות הברית על מנת להסביר לחיילים הטריים על זכויותיהם הממשלתיות, ובמיוחד על ביטוח החיים שביכולתם לרכוש.
בתוך זמן קצר סמל ג'ורג', שהיה ממונה על אולם ההרצאות, שם לב שכל חייל שנכנס להרצאה של אדוארד מיד חותם על ביטוח חיים! הצלחה כזו של 100% היא דבר שלא קרה מעולם עם אף סוכן ביטוח אחר שהגיע להרצות לחיילים בלשכת הגיוס, ועל כן נראה היה לו שמשהו חשוד בהרצאה של אדוארד.
במקום לשאול את אדוארד בנוגע לאחוז הצלחתו הגבוה, סמל ג'ורג' החליט להיכנס לאחת ההרצאות שלו כדי לשמוע את נאום המכירות שהוא עושה.
"אם יש לכם ביטוח חיים הממשלה מתחייבת לשלם 200,000 דולר למשפחה שלכם במקרה שבו תיהרגו בשדה הקרב", הוא שמע את אדוארד אומר. "מנגד, אם תצאו לקרב ותיהרגו ללא ביטוח חיים, משפחתכם תקבל אך ורק 6,000 דולר מהממשלה".
עד לרגע זה סמל ג'ורג' לא שמע שום מידע חדש שעוד לא הכיר מסוכני ביטוח אחרים שהגיעו ללשכת הגיוס, עד אשר סיכם אדוארד: "את מי אתם חושבים שהממשלה תחליט לשלוח לשדה הקרב קודם?"
ד"ר לוי היה גינקולוג במשך 25 שנה והוא הרגיש שהעבודה שלו כבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו, לכן הגיע הזמן לעשות הסבת מקצוע. למרבה ההפתעה של כל חבריו, הוא החליט להירשם ללימודי מכונאות רכב. "אחרי שעבדתי במשך כל כך הרבה שנים ב'תיקון' גוף האישה, המכונה המורכבת ביותר בעולם, אין לי ספק שאני אצליח להתמודד עם העבודה הזאת." הוא אמר, ונרשם ללימודי מכונאות בביטחון גמור שהוא יסיים אותם בהצטיינות וללא שום קושי.
בסוף מסלול ההכשרה ניתנה לכל התלמידים משימה: לתקן בעיה מורכבת במנוע של מכונית. לכל תלמיד ניתן ציון מ-0 עד 100 על סמך המקצועיות והמהירות, וכמובן שגם על התקינות של המנוע. אחד אחרי השני כל התלמידים ביצעו את המבחן וכולם קיבלו ציונים בין 50 ל-80. כאשר הד"ר ניגש למשימה הוא עשה זאת בביטחון של רופא מנוסה, פירק בעדינות כל חלק וחלק, עבד במיומנות עם כלי העבודה השונים והצליח להגיע לכל פינה נסתרת במנוע של המכונית.
לאחר שסיים הוא ניגש בגאווה רבה למדריך וקיבל ממנו דף משוב עם ציון מפתיע מאוד, אפס מאופס.
"מה זה הדבר הזה?! אין לך בושה?" אמר ד"ר לוי למדריך, "אני עשיתי בדיוק את מה שהיה צריך! אני הייתי גינקולוג במשך שנים! נראה לך שאני לא יכול להיות מוסכניק?!".
"מר לוי תירגע", אמר המדריך, "אין לי מילה רעה להגיד על התיקון עצמו, קיבלת 50 נקודות מלאות על הטכניקה ו-50 נקודות מלאות על תקינות המערכת בסיום. אני נשבע לך שבחיים לא ראיתי מישהו עובד ככה. הבעיה היא שירדו לך 100 נקודות על הזמן שזה לקח לך".
"ברור שזה ייקח לי הרבה זמן! איך אתם מצפים ממני לעשות את זה יותר מהר?".
"בפעם הבאה תנסה שלא לעשות את כל התיקונים דרך האגזוז...".
לאחר שחיכו לזה זמן רב, בעל ואישה צעירים שזה עתה נישאו הגיעו סופסוף לסוויטת ירח הדבש שלהם. האישה נראתה קצת מהורהרת ומרוחקת אז בעלה הלהוט התיישב לידה כדי לנסות ולהרגיע אותה.
"הכל בסדר?" שאל הבעל, "כן" ענתה האישה, "פשוט יש לי מעט חששות לקראת העתיד", המשיכה. "אז דברי איתי יקירתי... ספרי לי מה מכביד על ליבך!" השיב הבעל בציפייה לעבור את השאלות ולהתקדם לשלב יותר מהנה. האישה הסתכלה עליו ואמרה: "אם כך... יש לי כמה שאלות חשובות ואני רוצה שתהיה כן איתי. אחרי זה נוכל... להמשיך".
בעל: "סוף כל סוף! הגיע הזמן באמת!"
אישה: "אתה רוצה שאני אעזוב?"
בעל: "לא! אל תחשבי על זה אפילו!"
אישה: "אתה אוהב אותי?"
בעל: "כמובן! מאז ומתמיד ולא אפסיק לעולם!!!"
אישה: "האם אי פעם בגדת בי?"
בעל: "לא! למה שאני אעשה דבר שכזה בכלל?"
אישה: "האם אתה מוכן לנשק אותי?"
בעל: "בכל הזדמנות שתהיה לי!"
אישה: "האם אי פעם תצעק עלי?"
בעל: "כמובן שלא! את משוגעת?!"
אישה: "האם אני יכולה לסמוך עליך?"
בעל: "כן..."
אישה: "הו יקירי!"
זה היה לפני שנות נישואים רבות...
רוצים לדעת איך הזוג הזה נשמע לאחר 20 שנים יחד?
פשוט קראו את השיחה ביניהם מלמטה למעלה!
כמדי בוקר, דוד נוהג לקום לפני שאשתו הילה מתעוררת ולהכין לה ארוחת בוקר גדולה שכוללת 2 ביצי עין הפוכות, סלט ישראלי חתוך גס וכוס קפה גדולה.
בוקר אחד, אשתו התפרצה לפתע למטבח בהפתעה: "זהירות!" היא צעקה, "אתה תרסק את הביצים, תעשה את זה ביותר בעדינות!"
דוד היה מופתע מעצם העובדה שאשתו קמה לפני שהשעון המעורר צלצל ומההיסטריה שלה, אך הקשיב לה מבלי לומר מילה.
"תוסיף עוד שמן למחבת לפני שהביצים ידבקו!" גערה בו הילה בזעם.
דוד הביט בה בתדהמה אבל המשיך לעשות כדבריה.
"אלוהים אדירים הביצים עוד רגע נהרסות! מה קורה איתך?! עוד שמן, עוד שמן!", היא המשיכה.
כשהוא מופתע מן התגובות, החליט דוד להניח לביצים ועבר להכין את סלט הירקות שלו.
"אתה לא נורמלי!" צעקה הילה, "אתה לא רואה שאתה עוד רגע נחתך מהסכין? איך אפשר לסמוך עליך?! מי לימד אותך להשתמש בסכין חיתוך?"
אחרי שספג את תגובתה בשקט, הוא המשיך להכנת הקפה.
"למה אתה שם כל כך הרבה חלב בנס קפה, אתה נפלת על הראש?!"
דוד הפסיק הכל, הביט בה בזעם ושאל: "מה קורה איתך? אני עושה את זה מדי יום! מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני לא יודע להכין ארוחת בוקר?"
אשתו הביטה בו במבט שליו ואמרה: "רק רציתי שתראה איך זה מרגיש כשאני נוהגת ואתה יושב לידי".
מקור תמונה: youtube, Dr.jayesh aminביום בהיר אחד, בעודה הולכת ברחוב, הרגישה רינה בת השישים כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה. היא הובלה במהירות לבית החולים, שם התגלה שעל הרופאים לערוך ניתוח מידי כדי להציל את חייה.
בעודה שוכבת חסרת הכרה על שולחן הניתוחים, רינה לפתע הרגישה את עצמה עומדת לצד הרופאים. היא ראתה אותם עובדים במרץ כדי להציל את חייה ולפתע היא שמה לב שלצידה עומד לא אחר מאשר מלאך המוות.
"זהו? זה הסוף שלי?" היא שאלה אותו.
"עדיין לא", אמר מלאך המוות, "את תחיי עוד לפחות 20 שנה".
ולאחר דברים אלו הוא נעלם ורינה איבדה את הכרתה...
הדבר הבא שרינה זכרה הוא שהיא שכבה על מיטה בבית החולים כשהרופאים שלה העירו אותה וסיפרו לה שהניתוח עבר בהצלחה. הם סיפרו לה שהיא הייתה קרובה מאוד למוות, אבל במזל גדול מאוד היא זכתה בחייה מחדש. רינה זכרה היטב את מה שהיא חוותה בזמן הניתוח, ולכן היא החליטה לקחת ברצינות את דברי הרופאים ולחיות את 20 השנים שנשארו לה בצורה הטובה ביותר ומבלי לחסוך מעצמה דבר. לאחר שהיא החלימה מהניתוח, היא החליטה להישאר בבית החולים ולבקש מהרופאים הרמת פנים, הסרת משקפיים, זריקות קולגן, ניתוח אף, הסרת שיער, שאיבת שומן והגדלת חזה. היא אפילו ביקשה שספר יגיע במיוחד לבית החולים כדי לצבוע לה את השיער.
וכך, אחרי תקופה ארוכה בבית החולים, רינה יצאה מהדלת הראשית כשהיא נראית צעירה יותר ב-20 שנה; גופה חטוב ומלא בכל המקומות הנכונים, שיערה שופע צבע וחיוך ענק על פניה. 5 דקות לאחר מכן רינה חשה כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה.
פעם נוספת היא פתאום הרגישה שהיא עומדת ליד גופה בעוד צוות בית החולים מיהר להכניס אותה בחזרה פנימה, אך למרבה הצער הם לא היו מהירים מספיק ורינה נפטרה בדרך לחדר הניתוחים. פעם נוספת היא ראתה לצידה את מלאך המוות...
"מה זה אמור להיות?! איך יכול להיות שאני מתה??? בפעם הקודמת אמרת לי שיש לי לפחות עוד 20 שנה!"
מלאך המוות הסתכל עליה לרגע בפליאה ואמר: "רינה?! זאת את?! בכלל לא זיהיתי אותך..."
מסקנה: אין שום דבר רע בטיפוח עצמי והקפדה על מראה, אבל אם אתם רוצים לחיות את החיים שלכם כמו שצריך, תחיו אותם כמו מי שאתם ואל תנסו להיות אף אחד אחר!
מקור תמונה: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקיחזי, חיים ודוד תמיד היו יושבים ביחד בקיוסק השכונתי לפחות פעם אחת בכל שבוע לקפה וסיגריה, ובכל פעם שנפגשו הם היו מדברים על כל נושא שבעולם, מכדורגל ועד לשיחות על החיים.
באחד מהמפגשים עלתה השאלה מה כל אחד מאנשי החבורה היה עושה לו היו נשארים לו רק עוד 4 שבועות לחיות...
חיים התחיל ואמר: "אני אלך לבית הכנסת בכל יום, אתפלל ואבקש סליחה על כל הדברים הרעים שאי פעם עשיתי. בשאר הזמן אני אתנדב ואנסה לעזור לנזקקים כמה שיותר".
חבריו הנהנו בראשם והסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושחשוב מאוד לנקות את המצפון ולעזור לזולת כמה שיותר לפני שעוברים לעולם הבא.
דוד המשיך ואמר: "הרעיון שלך טוב, אבל אני לא הייתי מבזבז זמן על זרים והייתי פשוט משקיע את כל זמני בבילוי עם המשפחה. בטח הייתי לוקח את הילדים לאיזו חופשה מדהימה או מתפטר מהעבודה ומבלה איתם בבית את כל ארבעת השבועות האלה".
פעם נוספת כל החברים הסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושהילדים הם באמת אחד מהדברים החשובים ביותר בעולם.
חזי חשב במשך דקות ארוכות עד שלבסוף אמר: "אני הייתי מתקשר אל חמותי, בא אליה הביתה ולוקח אותה ואת אשתי בגרוטאה הישנה הזאת שהיא נוהגת עליה לטיול בכל רחבי הארץ. אני אשבור את הרדיו, נישן כל לילה בשטח, נאכל טונה ולחם, אני אפסיק לעשן וכל הדרך אני אסע רק על 60 קמ"ש".
שני חבריו היו מבולבלים לחלוטין ולאחר רגע ארוך של שתיקה, חיים לבסוף שאל את חזי למה הוא ירצה לבלות ככה את החודש האחרון של חייו.
"אהה זה קל מאוד להסביר", ענה חזי, "נכון אומרים שהזמן טס כשאתה נהנה? אז לפי כמות הסבל שאני הולך לחטוף, ה-4 שבועות האלה יעברו לי כמו 4 שנים!"
עבור לבא-במייל
