כומר אחד עבר ליד חווה, ושם הוא ראה שלט שעליו היה כתוב "סוס נוצרי למכירה". מאחר שגם לו הייתה חווה קטנה משלו, הוא התעניין מיד ונכנס לשאול כמה עולה הסוס. "קודם כל קח אותו לרכיבת מבחן", אמר לו החוואי שמכר אותו, "אחר כך נדבר על המחיר".
הכומר עלה על הסוס ואמר "דיו!" אך הסוס התעלם.
"לא לא..." אמר החוואי, "זה סוס נוצרי - דיו לא יעבוד. עליך להגיד 'השבח לאל' ואז הוא ירוץ קדימה."
הכומר עשה זאת, וכשניסה לעצור ואמר "הויסה" הסוס לא עצר.
החוואי צעק לעברו "לא לא... זה סוס נוצרי - הויסה לא יעבוד! עליך להגיד 'אמן' ואז הוא יעצור!"
הכומר המשיך לרכב על הסוס ומאוד אהב את הרכיבה ואת העובדה שהסוס מציית להוראות שכאלה. הוא אמר לו שוב ושוב "השבח לאל" והסוס דהר בכל רחבי השטח, עד שלפתע ראה לידו נחש והתחיל לדהור קדימה במהירות אל עבר צוק.
"אמן! אמן!" צעק הכומר, והסוס עצר בדיוק בקצה הצוק. הכומר ניגב את הזיעה הקרה ממצחו, הרים את ידיו לשמים ואמר "השבח לאל"...
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר.
כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד.
זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!".
יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו.
אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב.
"מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!"
"זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
קרקס נודד הגיע לעיירה נידחת בארה"ב ועצר לנוח באזור לפני שהמשיך הלאה במסעו. במהלך הלילה, אחד מהפילים של הקרקס ברח מהכלוב שלו ואיש לא הצליח למצוא אותו…
לאחר כחודש קיבל השריף המקומי שיחה מאישה שגרה בחווה מרוחקת והיא הייתה בהיסטריה מוחלטת…
"שריף, אתה חייב לבוא לכאן! יש לי חיה משונה בשדה!" אמרה האישה.
"בלי פאניקה" הרגיע השריף "קודם כל אני רוצה שתתארי לי את החיה הזאת ותסבירי לי מה הסכנה שאת נמצאת בה".
"אני בבית והחיה הזאת בחוץ, אבל זה לא משנה אתם חייבים לבוא עכשיו! זו חיה אפורה גדולה עם זנב ארוך, והיא קוטפת את כל גידולי החסה שלי עם הזנב הזה!"
"מה זאת אומרת קוטפת חסה עם הזנב?" שאל השריף המבולבל, "מה היא עושה עם החסה הזאת?"
אז האישה ענתה לו "אתה בחיים לא תאמין לי…"
איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים. היה לו אגם גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה עצי תפוח ואגס. ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם, מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים. הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות. כאשר התקרב לאגם, שמע קולות צועקים וצוחקים באושר.
כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורות שרחצו בעירום באגם שלו. כאשר הבנות הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...
מוסר השכל : גם זקנים יכולים לחשוב מהר...
פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום, שבדיוק עמד ליד הטרקטור שלו ונח קצת אחרי עבודה קשה.
"שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!".
אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד.
"אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם".
"יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים.
"אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?".
"לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד".
"זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?".
"בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים.
"ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות.
"זה הולך לאידיוט" ענה אפרים.
"לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול.
"כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום."
"ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד.
"אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".
איש זקן וערירי היה בעלים של חווה גדולה ומבודדת. בקצה החווה היה לו אגם גדול, עם שולחנות פיקניק נאים וכמה עצי פרי מסביב. הוא נהג לבקר במקום מדי שבוע; לקטוף מפירות העצים ולרחוץ באגם.
רק שערב אחד, החוואי הזקן גילה שהוא לא לבד. בזמן שקטף פירות כדי להביא איתו חזרה לחווה, שמע קולות וצחקוקים. הוא התקרב לאגם וזיהה קבוצה של בחורות צעירות, שרחצו בעירום באגם שלו.
הבנות הנבוכות שראו את הזקן, מיהרו לשחות אל הצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
"לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום" ענה הזקן בנימוס "או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את דלי הפירות הוסיף: "באתי כדי להאכיל את התנין..."
יריב, גבר מוצלח ונאה בצורה בלתי רגילה, החליט כי זו זכותו המולדת להתחתן רק עם האישה המושלמת שיופיה משתווה לשלו כדי שיעמידו יחדיו צאצאים יפים לא פחות. כדי להשיג את המטרה שלו, יריב יצא לתור את העולם ולחפש את האישה שתעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלו ושעמה יוכל לבלות את שארית חייו.
לאחר חודשים ארוכים של חיפושים בכל יבשת, יריב הגיע לחווה קטנה בשוויץ וביקש להתארח בה. החקלאי האלמן שהחווה הייתה שייכת לו הכניס את יריב לביתו בסבר פנים יפות והציג בפניו את שלוש בנותיו.
כאשר הן נכנסו לחדר, יריב נדהם מיופיין... כל אחת משלושת בנותיו של החקלאי הייתה יפה בצורה בלתי רגילה, ויריב החליט שאחת מהן תהיה אשתו המיועדת. בערב סיפר לחקלאי על התכניות שלו, והאב המאושר הסכים שיריב יצא לפגישה עם כל אחת מבנותיו כדי לבחור אחת מהן.
לאחר המפגש עם הבת הראשונה, יריב ניגש לאביה ואמר: "היא באמת יפה, אבל יש לה אצבעות רגליים קצת עקומות, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי".
האב רק הניד בראשו, ובערב הבא יריב יצא לפגישה עם הבת השנייה. כאשר הם חזרו אמר לאביה: "היא באמת יפה, אבל קצת פוזלת, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי".
בערב השלישי יצא יריב עם הבת השלישית וכאשר חזרו אמר לאב: "היא מושלמת! היא כל מה שחיפשתי ואני חייב להתחתן עימה מיד!"
החתונה אורגנה במהרה, וכמה חודשים לאחר מכן, נולד ליריב הילד המיוחל שעליו הוא חלם. האב הטרי נכנס לחדר התינוקות בבית החולים בציפייה לראות את הצאצא המושלם שלו, והזדעזע כשראה שהילד שלו שעיר, מכוער וכלל לא דומה לו.
"איך זה יכול להיות???" אמר לחותנו שעמד לידו "הרי אני וגם אימא שלו יפים כל כך!!!"
"ובכן" ענה החקלאי, "היא יפה, אבל היא הייתה קצת בהיריון כשהכרתם. באמת, כמעט שלא שמו לב..."
מנהל בכיר בחברה משגשגת לקה בהתקף לב. ציוה עליו הרופא לשהות בחווה במשך מספר שבועות ולנוח עד להתאוששות והחלמה מלאים.
שמע המנהל בעצת רופאו ושכר צימר באחת החוות. לאחר מספר ימים החל להשתעמם וביקש מהחוואי לעסוק בעבודות החווה השונות.
החוואי פקפק ביכולתו של העירוני שהגיע מהמשרד ועוד מכורסת-מנהלים, אבל הסכים ונתן לו לפנות את זבל הפרות מהרפת בהנחה שיעשה זאת במשך שבוע. להפתעתו, סיים המנהל את העבודה בפחות מיום אחד.
למחרת נתן לו החוואי עבודה יותר קשה: לערוף את ראשיהם של 500 תרנגולות, בהנחה שהפעם עבודתו תימשך לפחות ימים אחדים. אך שוב, הופתע לראות שהעבודה הושלמה כליל בסוף היום.
ביום השלישי, כאשר הושלמו כל עבודות החווה, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק תפוחי אדמה לשני ארגזים: אחד לתפוחי אדמה קטנים והשני לגדולים. בסוף היום, ראה החוואי כי המנהל עדיין יושב ליד שק תפוחי האדמה ושני הארגזים ריקים.
התפלא בעל החווה: "הכיצד ביצעת במהירות עבודות קשות כל כך ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודת מיון פשוטה?!"
ענה לו המנהל: "הקשב, כל חיי אני עורף ראשים ומתעסק בזבל, אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות..."
חקלאי מצליח ובעל חווה חקלאית ענקית בטקסס הביע עניין באילן היוחסין ובהיסטוריה של המשפחה שלו, וגילה להפתעתו שיש לו שורשים יהודיים. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, לכן ארז תיקים, עלה על מטוס, ועבר לחיות במושב בצפון.
כשהגיע לשם הוא פגש תושב מקומי שהסכים לערוך לו סיור במושב, וגם לקח אותו לפאב המקומי כדי לשתות בירה, שם הם ישבו ודיברו ארוכות. אחרי שהחוואי הטקסני סיפר על שורשיו, הוא סיפר למקומי שיש לו ניסיון בחקלאות, והפלא ופלא – גם אותו מקומי היה חקלאי!
״ספר לי, איך זה להיות חקלאי בטקסס?״ ביקש המקומי.
״בשמחה,״ אמר הטקסני. ״אני מאוד אוהב את החווה שיש לי שם. אם תתחיל את הבוקר על הטרקטור ותיסע מצדה המזרחי למערבי, ייקח לך יותר מיום שלם להגיע לקצה השני, ואותו הדבר נכון גם לגבי נסיעה מדרום לצפון – לוקח יותר מיום לעבור מצד לצד של החווה שלי!״
״אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר״, אמר המקומי, ״גם לי יש טרקטור כזה.״
עבור לבא-במייל
