מוסר השכל

בלונדינית יפיפייה מדבלין, נכנסה לקזינו והימרה בסכום של 20,000 דולר על סיבוב אחד של הרולטה. פתאום היא אמרה: "אני מקווה שלא אכפת לך, אבל אני מרגישה הרבה יותר בת מזל כשאני ערומה" ואז באחת פשטה את כל בגדיה, נותרה ערומה כביום היוולדה, סובבה את הרולטה ולחששה: "בוא אל אימא, מתוק שלי, אימא צריכה בגדים חדשים". כשהרולטה נעצרה על המספר 13, ניתרה הבלונדינית מעלה מטה בהתרגשות וצווחה: "יש! ישששששש!!! זכיתי!!!!" היא חיבקה את הדילרים, גרפה את זכייתה ואת בגדיה ונעלמה. הדילרים הביטו זה בזה בהלם, לפתע התעשת אחד מהם ושאל: "על איזה מספר היא שמה את הכסף?" "לא יודע", השיב השני "חשבתי שאתה מסתכל”. מסקנות: 1. לא כל האירים טיפשים 2. לא כל הבלונדיניות מטומטמות 3. אבל הגברים הם תמיד, אבל תמיד גברים!

כשאלוהים ברא את הכלב הוא אמר לו: "אתה תהיה כלב. תשמור על הבית של האדם, תשב במרפסת, תנבח על כל מי שיעבור בסביבה, תאכל שאריות שהוא ייתן לך ותחיה 20 שנה." אמר לו הכלב: "אין לי בעיה להיות כלב. אבל 20 שנה רק לנבוח זה יותר מדי. תן לי 10, אני אחזיר לך את 10 הנותרים, ונסגור עניין". אלוהים הסכים והמשיך הלאה. ואז אלוהים ברא את הקוף ואמר לו: "אתה תהיה קוף. אתה תבדר בני אדם, תעשה להם כל מיני טריקים משעשעים ותחיה 20 שנה!" ענה הקוף: "אין לי בעיה להיות קוף, אבל 20 שנה לעשות טריקים ולשעשע אחרים? זה המון! תן לי 10, אני אחזיר לך את 10 הנותרים ונסגור עניין". אלוהים הסכים והמשיך הלאה. אלוהים ברא את החמור ואמר לו: "אתה תהיה חמור. תעבוד ללא הרף מזריחה עד שקיעה ותישא משאות כבדים. אתה תאכל דשא, לא תהיה לך אינטיליגנציה ותחיה 60 שנה!" ענה החמור: "אין לי בעיה להיות חמור, אבל 60 שנה זה הרבה לכזו עבודה קשה. תן לי 20, אני אחזיר לך את 40 הנותרים, ונסגור עניין" אלוהים הסכים שוב והמשיך הלאה. ואז אלוהים ברא את האדם ואמר לו: ״אתה תהיה בן-אדם. תאכל, תישן, תבלה, תתחתן ותהנה מהחיים שלך, ותחיה 20 שנה״ ״רק 20 שנה?״ אמר האדם, ״תוכל אולי לתת לי את ה-20 שלי פלוס ה-40 שהחמור החזיר לך, פלוס ה-10 שהקוף החזיר לך ופלוס ה-10 שהכלב החזיר לך? זה יוצא בסך הכל 80 שנה״. ״אוקיי, אם זה מה שאתה מבקש...״ השיב אלוהים לאדם. ולכן, את 20 השנה הראשונות של החיים שלנו אנחנו עסוקים בלאכול, לישון, לבלות וליהנות עם עצמנו, ואז עוד 40 שנה אנחנו עובדים כמו חמורים כדי לפרנס את עצמנו ואת המשפחה שלנו, ואז עוד 10 שנים אנחנו עסוקים בלשעשע את הנכדים שלנו כמו קופים, ואז עוד 10 שנים אנחנו פשוט יושבים על המרפסת ונובחים על כל מי שעובר בסביבה כמו כלבים.

ירקן תימני החליט למכור אבטיחים במחיר של 3 שקל ליחידה, עם מחיר "מבצע" של 3 אבטיחים ב-10 שקל. בחור צעיר שנכנס לחנות הירקות שלו, הבין שמדובר פה בנוכל והחליט להתחכם איתו. "תביא לי בבקשה אבטיח אחד", הוא אמר למוכר, ושילם עליו 3 שקל. לאחר מכן הוא ביקש אבטיח נוסף, שילם עליו 3 שקל ואז ביקש עוד אבטיח ושילם גם עליו 3 שקל. בסוף צחק ואמר לירקן: "אתה קלטת שבסוף קניתי 3 אבטיחים ב-9 שקל במקום ב-10? כדאי שתשנה את המבצע הגרוע שלך!" לאחר שהבחור הצעיר יצא מהחנות צחק הירקן: "אנשים מצחיקים... כולם קונים שלושה אבטיחים במקום אחד ומנסים ללמד אותי איך לעשות כסף!"

נהוג לספר כי ביוון העתיקה רבבות אנשים היו פונים מדי יום לפילוסוף הידוע סוקרטס, כדי לשמוע את תובנותיו החכמות ולבקש את עצתו לגבי החיים. יום אחד, רץ אליו אחד ממכריו בהתרגשות ואמר: "סוקרטס אתה יודע מה שמעתי על דיוגנס?" "חכה רגע", ענה לו סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי, הייתי רוצה שתעבור מבחן קטן שנקרא מבחן המסנן המשולש". "המסנן המשולש?" התפלא האיש. "בדיוק", אמר סוקרטס "לפני שאתה מדבר איתי על דיוגנס בוא נעצור רגע כדי לסנן את מה שאתה עומד להגיד. המסנן הראשון הוא אמת. האם אתה בטוח לחלוטין כי מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר אמת?" "ובכן לא לחלוטין", הודה האיש לאחר מחשבה קלה, "שמעתי על זה רק עכשיו ורצתי לספר לך!" "בסדר", המשיך סוקרטס, "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא. עכשיו נעבור למסנן השני - המסנן של הטוב. האם מה שאתה עומד לספר לי על דיוגנס הוא טוב?" "לא, למעשה זה אפילו קצת רע..." ענה האיש. "אם כן..." אמר סוקרטס בטון כועס, "אתה רוצה לומר לי משהו על דיוגנס שעלול להיות רע, למרות שאתה לא בטוח שהוא נכון?" האיש משך בכתפיו במבוכה וסוקרטס המשיך: "אתה עדיין עשוי לעבור את המבחן אם תצלח את המסנן השלישי - שימושיות. האם מה שאתה רוצה לספר לי על דיוגנס הוא דבר שאוכל לעשות בו שימוש ממשי?" "לא, לא ממש..." גמגם האיש. "ובכן", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בהכרח דבר אמת, הוא לא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי אותו או למישהו אחר?" האיש נשאר חסר מילים והמשיך לעמוד נבוך ומבויש, עד שלבסוף סוקרטס סובב אליו את גבו והלך. מהסיפור הזה ניתן ללמוד 2 דברים: 1- כמה חכם היה סוקרטס - פילוסוף דגול אשר זכה להערכה רבה אז וגם היום. 2- מדוע למרות כל חכמתו, סוקרטס מעולם לא גילה שדיוגנס ניהל רומן עם אשתו...

גיבן אחד צועד ביער המפחיד והנורא. פתאום הוא שומע קול עמוק קורא לו: "הי, אתה!" "מי? אני?" נחרד הגיבן. "כן, אתה" משיב לו הקול. "מה יש לך על הגב?" הגיבן המבוהל עונה בגמגום "אמ... גיבנת!" "תן ת'גיבנת!" פוקד עליו הקול. הגיבן המבולבל מזדקף והפלא ופלא, הגיבנת נעלמה. שמח וטוב לב הוא מצליח לחצות את היער הגדול והנורא ופוגש בחבר שלו, הצולע. "אתה לא מאמין מה קרה לי!" מספר הגיבן בהתרגשות, "צעדתי ביער, פתאום נגלה אליי קול עמוק ולקח לי את הגיבנת. תראה אותי, אני בריא עכשיו!" "באמת?" הופתע הצולע "כן, אתה חייב להיכנס ליער. אולי הוא ירפא גם אותך" הצולע מדדה דרכו ביער, מסתובב במעגלים וממתין בשקיקה שמשהו יקרה. פתאום הוא שומע קול עמוק: "הי, אתה!" "מי? אני?" שואל הצולע. "כן, אתה" עונה הקול העמוק "מה יש לך על הגב?" "אמ... כלום" עונה הצולע "קח גיבנת!"

אשה אחת מגיעה למספרה ומבקשת להסתפר לקראת טיול רומנטי שהיא מתכננת עם בן זוגה ברומא. "רומא?" משתוממת הספרית "למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא! איך את טסה לשם?" "אנחנו טסים בקונטיננטל" עונה האישה, "קיבלנו מחיר מצוין". "קונטיננטל?" נדהמת הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים, הדיילות מכוערות והאוכל מסריח! איפה תתאכסנו ברומא?" "הזמנו מקומות במלון בוטיק" אומרת האישה, "נראה לי שקוראים למלון ׳טסטה׳ והוא... " "אל תמשיכי!" קוטעת אותה הספרית בחרדה "אני מכירה את המקום. כולם מאמינים שזה מקום מיוחד, אבל שתדעי לך שזה חור! החדרים שם קטנים, השירות חצוף והמחירים מוגזמים! יש לכם תוכניות מיוחדות?" "נלך לראות את הוותיקן" משיבה האישה בעליזות "בתקווה לפגוש את האפיפיור". "זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים... מה אני אגיד לך, שיהיה לך בהצלחה בטיול הזה, את כנראה תזדקקי לה". לאחר כחודש, האישה חוזרת למספרה לחדש את התספורת. הספרית שואלת על הטיול לרומא ומופתעת לשמוע שהיה מוצלח. "פשוט חלום!" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג, אז שדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים והיית צריכה לראות איזה דיילים חתיכים שירתו אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר, ובגלל שהוא היה מלא עד אפס מקום, המנהל התנצל ונתן לנו את הסוויטה המלכותית, ללא תוספת מחיר!" "נו..." מזלזלת הספרית "ומה עם האפיפיור? הצלחתם לראות אותו?" "למען האמת" משיבה האישה "היה לנו מזל. כשהיינו שם איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים. הוא הציע לנו להתלוות אל חדר פרטי בו נמצא האפיפיור, כדי שיברך אותנו האופן אישי. כשהגענו לשם, כרעתי ברך, האפיפיור לחץ את ידי ואמר לי מספר מילים..." "באמת?" מסתקרנת הספרית "מה הוא אמר?" הוא אמר: "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזו?" החוכמה בחיים היא לדעת לפרגן. אחרת, הכול חוזר אלינו... אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לקלקל לכם את השמחה - זכרו את זה!

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות. הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. "זה מה שאה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה". באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש'. "חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה. הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?". "יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!". מוסר ההשכל של הסיפור: גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!

ילד אחד חוזר מבית הספר הביתה ומספר לאימו: "בזמן ההפסקה ראיתי את אבא עובר עם האוטו ליד בית הספר. באוטו הייתה דודה אסתר והם נסעו לחורשה ליד בית הספר. רציתי להגיד להם שלום ולכן רצתי אחריהם לחורשה. כשהגעתי לחורשה, ראיתי את אבא מוריד לדודה אסתר את החולצה ודודה אסתר מורידה לאבא את המכנסיים ואז..." "עצור" הפסיקה האימא את הסיפור ואמרה: "בוא ותספר את כל הסיפור בארוחת הערב כשאבא יהיה פה". בזמן ארוחת הערב אומרת האימא לילד: "בוא תספר לנו מה ראית היום בהפסקה בבית הספר". הילד התחיל לספר: "ראיתי את האוטו של אבא עובר ליד בית הספר ויחד איתו הייתה דודה אסתר. רציתי להגיד להם שלום אז רצתי אחריהם לחורשה. ואז ראיתי שאבא מוריד לדודה אסתר את החולצה ודודה אסתר מורידה לאבא את המכנסיים, ואז אבא עשה לדודה אסתר מה שעשה דוד יעקב לאימא כשאבא היה במילואים". מסקנה: תמיד כדאי להקשיב עד הסוף.

איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים. היה לו אגם גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה עצי תפוח ואגס. ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם, מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים. הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות. כאשר התקרב לאגם, שמע קולות צועקים וצוחקים באושר. כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורות שרחצו בעירום באגם שלו. כאשר הבנות הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"! הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"... מוסר השכל : גם זקנים יכולים לחשוב מהר...

מתישהו בישראל של ימינו פנה אלוהים לנוח ואמר לו לבנות תיבה, שכן אנשי כדור הארץ ביצעו חטאים רבים וכעת הגיע הזמן להטביע את כולם במבול. בנוסף לבניית התיבה, אלוהים ציווה על נוח להציל זכר ונקבה מכל סוג בעל חיים שקיים בעולם, יחד עם כמה בני אדם צדיקים; הבנים שלו ונשותיהם. אלוהים סיפק לנוח הוראות, ואמר לו "יש לך שישה חודשים לבנות את התיבה, אחריהם אוריד גשם על העולם שימשך 40 יום ו-40 לילה". כעבור שישה חודשים התקדרו השמים והחל לרדת גשם. אלוהים הסתכל למטה, אל כדור הארץ, וראה שבחצר הבית של נוח אין כלום פרט לדשא וכמה ערוגות הפוכות. "נוח!" קרא אלוהים, "אני מתחיל את המבול, איפה התיבה?" סלח לי אלוהים," התחנן נוח, "אבל חלק מהתוכניות קצת השתנו." "אני דורש הסבר!" רעם אלוהים. "ובכן", אמר נוח במבוכה, "אני עדיין צריך להשיג אישור בנייה. השכן שלי טוען שהפרתי כמה חוקים של ועד השכונה על ידי כך שהחלטתי לבנות תיבה ענקית בחצר שלי, והייתי צריך ללכת למחלקת הרישוי והבנייה כדי לתאם איתם את התהליך. אז משרד התחבורה דרש שאספק רישיון לסוג כלי הרכב לפני שאני מתחיל לבנות אותו, ובאותו זמן העירייה חייבה אותי בקנס משום שלטענתם הם יצטרכו להזיז עבור התיבה מספר עמודי חשמל כדי שתוכל להגיע לים. אמרתי להם שהים יגיע אליה, אבל הם סירבו להקשיב לי. נוח המשיך וסיפר: ״השגת העץ לבניית התיבה היה עסק אחר לגמרי, אך מתיש לא פחות. מתברר שיש איסור על כריתת העצים במדינה כדי להציל את קהילת הינשופים שנמצאת בסכנת הכחדה. ניסיתי לשכנע את ארגוני איכות הסביבה שאני צריך את העץ על מנת להציל גם את הינשופים, אך זה לא עזר. כשהתחלתי לאסוף את החיות, התחלתי לקבל איומים ותביעות מצד עמותות וארגוני בעלי חיים, שטענו שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים בתנאים אכזריים בחלל קטן. כעת אני צריך 834 רישיונות ואישורים שונים בשביל לאסוף זוג מכל בעל חיים. ניסיתי לשכור עובדים זרים שיעזרו לי ולבניי לבנות את התיבה, אך הממשלה מחייבת אותי להעסיק עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בו זמנית היא גם עיקלה לי את כל הנכסים, משום שלטענת גורמים בכירים קיים חשד שאני מנסה לעזוב את הארץ באופן לא חוקי עם זנים שנמצאים בסכנת הכחדה. סלח לי אלוהים, אך ייקח לי עוד כ-100 שנה לסיים לבנות את התיבה ולהכין אותה לשיט." לפתע פסק הגשם, השמים התבהרו, השמש חזרה לזרוח ונראתה קשת בענן ברחבי המרומים. נוח הסתכל למעלה בפליאה ושאל "אתה בסוף לא הולך להשמיד את העולם ולגרום לכל החוטאים לשלם?" "לא", אמר אלוהים, "הממשלה שלך כבר עשתה את זה במקומי".

אחרי 25 שנות נישואין, הסתכלתי על אישתי ואמרתי לה: "אהובתי, לפני 25 שנה, הייתה לנו דירה קטנה, אוטו ישן, ישנו על כורסא ישנה והסתכלנו בטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש, אבל ישנתי עם בלונדינית צעירה בת 25... עכשיו יש לנו בית בשווי 500,000 יורו, מרצדס בשווי 50,000 יורו, מיטת מים, טלוויזיה צבעונית 50 אינטש, ואני ישן עם זקנה בת 50". אשתי הייתה מאוד זריזה במחשבה ואמרה לי: "אתה רק צריך למצוא לך בלונדינית צעירה בת 25, ועורך הדין שלי ידאג לכך שתהיה לך דירה קטנה, אוטו ישן, שתישן על כורסא ישנה ושתהנה מטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש". מוסר השכל: הנשים הן מדהימות!!! הן מרפאות אותך מהר מאוד ממשבר שנות החמישים.

למטוס אחד שטס מישראל לארה"ב עלו 400 נוסעים. רק אחרי שהמטוס המריא, הדיילות שמו לב שיש 200 מנות אוכל בלבד. הן לא ידעו מה לעשות, אבל לאחת הדיילות המנוסות היה רעיון גאוני... אחרי כמה שעות של טיסה, הדיילת אמרה בכריזה: "נוסעים יקרים, אני מצטערת על הטעות שקרתה, אך לאחר שהמראנו התברר שהמטוס מכיל 400 נוסעים ועלו עליו רק 200 מגשים עם אוכל. אם יש ביניכם אנשים אדיבים מספיק שיוכלו לוותר על המנות שלהם, נוכל לתגמל אתכם במשקאות אלכוהוליים בחינם למשך כל הטיסה." ההודעה הבאה של הדיילת הגיעה אחרי 6 שעות: "נוסעים יקרים, אם מישהו מעוניין לשנות את דעתו, עדיין יש לנו 180 מנות פנויות." מוסר ההשכל: אנשים שאוהבים לשתות הם אנשים שאוהבים לתת.

חוטב עצים עני כרת עצים על גדות הנהר, כשלפתע נפל לו הגרזן אל המים. מי הנהר געשו ורעשו וחוטב העצים ידע שלעולם לא יצליח לחלץ את הגרזן, אז הוא התיישב על האדמה והתחיל לבכות. פתאום הופיעה מולו פיה ושאלה: "מדוע אתה בוכה?" "נפל לי הגרזן למים" הסביר לה האיש "אני צריך אותו כדי להרוויח כסף למחייתי". "אל תדאג..." אמרה הפיה "אני אעזור לך" חיש מהר נכנסה הפיה לנהר והוציאה גרזן מזהב. "האם זה הגרזן שלך?" שאלה. "לא" ענה חוטב העצים. היא שוב נכנסה לנהר והפעם שלפה גרזן מכסף "האם זה הגרזן שלך?" שאלה. "לא" ענה חוטב העצים. הפיה נכנסה לנהר בפעם השלישית ויצאה עם גרזן מברזל "האם זה הגרזן שלך?" שאלה. "כן!!!" ענה חוטב העצים בשמחה. הפיה העריכה מאוד את היושרה והצניעות של חוטב העצים, לכן החליטה להעניק לו את 3 הגרזנים במתנה. חוטב העצים חזר לביתו, שמח וטוב לב. שבוע לאחר מכן, חוטב העצים ואשתו טיילו יחד על גדות הנהר, כשלפתע, נפלה האישה למים. מי הנהר געשו ורעשו וחוטב העצים ידע שלעולם לא יצליח לחלץ את אשתו, אז הוא התיישב על האדמה והתחיל לבכות. שוב הגיעה הפיה ושאלה "מדוע אתה בוכה?" "אשתי נפלה למים!" ענה החוטב האומלל. "אל תדאג..." אמרה הפיה "אני אעזור לך" חיש מהר, נכנסה הפיה אל המים ושלפה את אנג'לינה ג'ולי. "האם זו אשתך?" שאלה. "כן!!!" ענה חוטב העצים בשמחה. "זה שקר!" צעקה הפיה, כשהיא רותחת מזעם "אני לא מאמינה ששיקרת לי!" "רגע, רגע..." ניסה החוטב להרגיע את הפיה "אם הייתי אומר 'לא' לאנג'לינה, בטח היית צוללת שוב ומציעה לי את בר רפאלי. ואם הייתי אומר גם לה 'לא' בטח היית צוללת בשלישית ומוציאה את אשתי. אז הייתי אומר 'כן' ואת היית נותנת לי את כל השלוש... תביני, אני אדם עני שלא מסוגל לפרנס את שלושתן, לכן אמרתי 'כן' לאנג'לינה ג'ולי". מוסר השכל: כאשר גבר משקר, תמיד זה יהיה מסיבה טובה ושקולה ולמען האנושות כולה.

זוג בשנות ה-60 לחייו יצא לחגוג את יום הנישואים ה-35 שלהם במסעדה שקטה ורומנטית בהרים. לפתע, פיה קטנה ויפה הופיעה מולם ואמרה: "מכיוון ששימשתם דוגמה ומופת לנישואים טובים כל השנים, הרשו לי להציע לכל אחד מכם זכות לבקש משאלה" האישה זינקה בהתרגשות ואמרה: "חן חן לך פיה נחמדת. המשאלה שלי היא לטייל בעולם עם בעלי האהוב". הפיה הניפה את מקל הקסמים ובן רגע - 2 כרטיסים לטיול מסביב לעולם במחלקה ראשונה הופיעו על השולחן. "ומה בשבילך?" אמרה הפיה בחיוך נוצץ אל הבעל. הבעל חשב לרגע ואז ענה: "אני מודה שזה בהחלט רגע מאוד רומנטי אבל אני מרגיש שזו הזדמנות חד פעמית להביע משאלה שאכן תתגשם, לכן, אני מצטער יקירתי, אבל הייתי שמח לבקש אישה שצעירה ממני ב-30 שנים". האישה והפיה הביטו בבעל מאוכזבות, אבל משאלה זו משאלה. הפיה הניפה את שרביט הקסמים ובן רגע הפך הבעל לזקן בן 92... מוסר השכל: אל תתעסקו עם פיות!

בוקר אחד חוזר הבעל מעוד יום של דייג ומחליט לחטוף תנומה. אשתו המשועממת מחליטה לקחת את הסירה ולשוט באגם למרות שלא הכירה אותו. היא שטה קצת ואז מניחה עוגן והחלה לקרוא בספרה. זמן קצר אחר כך מגיע שוטר משמר החופים ועוצר לידה. "בוקר טוב גברתי, מה את עושה?" "קוראת ספר" היא נאנחה ("זה לא ברור?" חשבה לעצמה). "את באזור אסור לדייג" הוא הודיע לה. "אני מצטערת שוטר, אבל אני לא דגה, אני קוראת ספר." "כן אבל מבחינתי את יכולה להתחיל לדוג בכל רגע, יש לך את כל הציוד... אני אצטרך לקחת אותך לתחנה ולמלא טופס תלונה." "כן אבל אם תעשה זאת אני אצטרך להגיש נגדך תלונה על הטרדה מינית" משיבה האישה. "אבל אני אפילו לא נגעתי בך!!" אמר השוטר... "כן זה נכון, אבל יש לך את כל הציוד, ומבחינתי אתה יכול להתחיל כל רגע." "שיהיה לך יום טוב גברתי" אמר השוטר והלך. מסקנה: לעולם אל תתווכח עם אישה שקוראת!!! סביר להניח שהיא יכולה גם לחשוב!