בדיחות בנושא שמיעה

גבר הולך לרופא ואומר לו: "דוקטור, אני חושב שאשתי נעשית חירשת." מאיזה מרחק היא לא שומעת?" שואל אותו הרופא. "אין לי מושג," השיב הגבר התמה. "היא פשוט כבר לא שומעת טוב." "אני צריך לדעת מאיזה מרחק, אז או שתביא אותה או שתבדוק בעצמך." הבעל החליט לבדוק בעצמו ולחסוך כסף של בדיקת רופא. כשהוא מגיע הביתה אשתו עומדת בגבה אליו ומבשלת. הוא מחליט לנצל את ההזדמנות, נעמד כ-8 מטרים מאחוריה וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" היא לא מסתובבת ולא עונה. הוא מתקדם למרחק של 5 מטרים וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" שוב, אין תשובה. עתה הוא מתקדם למרחק 2 מטרים ושוב צועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב??" דממה. הוא מחליט להתקרב עד אוזנה ממש, וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?!??" היא מסתובבת אליו בעצבים: "סטייק! סטייק! כבר עניתי לך שלוש פעמים, זה סטייק!"

קשיש וקשישה נפגשו במועדון יום והתחילו שיחה ביניהם. במהלך השיחה, גילו שלשניהם יש חיבה לדייג. מאחר ששניהם היו אלמנים, הם החליטו ללכת לדוג ביום שלמחרת. הקשיש לקח את הקשישה לנהר, שם חיכתה להם סירת דיג. הם עלו על הסירה והחלו לשוט בנהר. הקשיש חיבק את הקשישה בזרועותיו בזמן שהחזיק בחכת הדיג, ולפתע הגיעו לפיצול בנהר. הקשיש שאל את הקשישה: "ימין או שמאל?". בלי אזהרה מוקדמת, הורידה הקשישה את בגדיה והחלה לנשק את הקשיש. כשסיימו לעשות את מה שעשו, הקשיש לא האמין למה שקרה. הוא חווה את הסקס הכי טוב שהיה לו מימיו. הסירה המשיכה לשוט, והם הגיעו לעוד פיצול. שוב הקשיש שאל: "ימין או שמאל?", ושוב הקשישה התפשטה והחלה לעשות איתו אהבה. הקשישה הרשימה מאוד את הקשיש, והוא קבע לצאת לדוג איתה שוב ביום שלמחרת. ביום שלמחרת נכנסו הזוג לסירה, הקשיש החזיק את הקשישה בין ידיו בזמן שהחזיק את חכת הדיג, ואז הגיעו לפיצול בנהר. "ימין או שמאל?" שאל הקשיש, "שמאל" ענתה הקשישה. זה נראה היה קצת מוזר לקשיש, וכשהגיעו לפיצול השני, שאל שוב "ימין או שמאל?", והקשישה ענתה "ימין". הקשיש היה ממש מבולבל, שיחרר את הקשישה מאחיזתו ושאל: "מה קרה? אתמול בכל פעם ששאלתי אותך אם להמשיך לימין או לשמאל, עשית איתי אהבה בתשוקה, והיום אני לא מקבל כלום!" הקשישה ענתה: "אהההה.... עכשיו הכול ברור. אתמול פשוט הייתי בלי מכשיר השמיעה שלי, והייתי בטוחה שאמרת 'מין או ליפול'!"

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות. הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. "זה מה שאה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה". באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש'. "חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה. הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?". "יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!". מוסר ההשכל של הסיפור: גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!