בדיחות בנושא סוס

מנהל הקרקס מקבל טלפון. "הלו" הוא עונה. מן הצד השני נשמע קול: "שלום, אני רוצה לעבוד בקרקס שלך" מנהל הקרקס שואל: "מה הכישורים שלך?" "אני יודע לדקלם את כל השירים של ביאליק", עונה הקול. "כן, זה נחמד״, אומר מנהל הקרקס, ״אבל מה אני יכול לעשות עם זה בקרקס? זה לא מתאים, אני מצטער..." "רגע!״ נשמע מהצד השני, ״אני גם יודע לדקלם את כל השירים הפוך!" והמנהל משיב: "מגניב, אבל בכל זאת, זה לא מספיק טוב בשביל מופע קרקס. סליחה אבל-" "שנייה!״ לא משחרר הקול מהצד השני, ״אני גם יודע לשיר אותם לפי מוזיקת ג'אז..." "זה נשמע נחמד, אבל תנסה במקום אחר, מצטער. ביי" אמר המנהל וניתק את השיחה. "שיט״ נשמע על הקו המנותק, ״שכחתי להגיד לו שאני סוס..."

כומר אחד עבר ליד חווה, ושם הוא ראה שלט שעליו היה כתוב "סוס נוצרי למכירה". מאחר שגם לו הייתה חווה קטנה משלו, הוא התעניין מיד ונכנס לשאול כמה עולה הסוס. "קודם כל קח אותו לרכיבת מבחן", אמר לו החוואי שמכר אותו, "אחר כך נדבר על המחיר". הכומר עלה על הסוס ואמר "דיו!" אך הסוס התעלם. "לא לא..." אמר החוואי, "זה סוס נוצרי - דיו לא יעבוד. עליך להגיד 'השבח לאל' ואז הוא ירוץ קדימה." הכומר עשה זאת, וכשניסה לעצור ואמר "הויסה" הסוס לא עצר. החוואי צעק לעברו "לא לא... זה סוס נוצרי - הויסה לא יעבוד! עליך להגיד 'אמן' ואז הוא יעצור!" הכומר המשיך לרכב על הסוס ומאוד אהב את הרכיבה ואת העובדה שהסוס מציית להוראות שכאלה. הוא אמר לו שוב ושוב "השבח לאל" והסוס דהר בכל רחבי השטח, עד שלפתע ראה לידו נחש והתחיל לדהור קדימה במהירות אל עבר צוק. "אמן! אמן!" צעק הכומר, והסוס עצר בדיוק בקצה הצוק. הכומר ניגב את הזיעה הקרה ממצחו, הרים את ידיו לשמים ואמר "השבח לאל"...

בחווה חקלאית גרו סוס ותרנגולת שהיו חברים מאוד טובים. הם נהגו לצאת ולשחק זה עם זה בכל הזדמנות. יום אחד, בעת ששיחקו, נפל הסוס לביצה והחל לטבוע. הוא החל לחשוש לחייו וביקש מהתרנגולת לקרוא מהר לחוואי, לפני שיטבע. התרנגולת טסה לחווה והחלה לחפש את החוואי, אך זה יצא העירה עם הטרקטור ולא היה למי לפנות. לפתע הבחינה התרנגולת בג'יפ החדש, השחור והנוצץ של החוואי והופתעה לגלות כי המפתחות בפנים. מיד אספה חבל ארוך ויצאה עם הג'יפ בחזרה, בתקווה שעוד לא מאוחר מדי. כשהגיעה התרנגולת כבר היה הסוס שקוע כמעט עד ראשו ומיד זרקה לו התרנגולת את החבל. איכשהו הצליח הסוס להירתם והתרנגולת חילצה אותו בעזרת מנועו החזק של הג'יפ. הם חזרו חזרה לחווה ומאז חבורתם האמיצה הפכה לקשר של חיים ומוות. לאחר כמה חודשים, שוב יצאו הסוס והתרנגולת לשחק כהרגלם. הם השתוללו ביער, עד שלפתע נפלה התרנגולת לתוך חול טובעני. לרוע המזל, האירוע התרחש רחוק מאוד מהחווה ולא היה זמן, אפילו במהירות של סוס, להזעיק עזרה. הסוס הסתובב סביב זנבו וחשב מה לעשות בעוד התרנגולת שוקעת, כשלפתע הבריק במוחו רעיון. הוא נעמד סמוך לשפת הבור ואמר לתרנגולת לתפוס לו את איבר המין. ברגע האחרון התרנגולת נתפסה לו על האיבר והוא משך אותה החוצה והציל את חייה. מוסר השכל: כשיש לך כלי באורך של סוס, אתה לא צריך ג'יפ נוצץ כדי לתפוס פרגיות!!!

קאובוי רוכב על סוסו בשביל בהרים כשלפתע הוא מבחין בנחש ארסי על השביל. הקאובוי מוציא את אקדחו כדי לירות בנחש אך זה פוצה את פיו מדבר ואומר: "אני נחש מכושף, אם לא תירה בי אני אמלא שלוש משאלות בשבילך!" הקאובוי המופתע חושב כמה שניות ואומר: "אוקיי בוא נבחן אותך. אני רוצה שיהיה לי פרצוף כמו של ג'יימס דין, גוף כמו של ארנולד שוורצנגר ואיבר מין כמו לסוס שאני רוכב עליו". "בסדר", עונה הנחש "שלוש משאלותיך תתמלאנה. חזור לבקתה שלך ושם תראה שמשאלותיך הפכו למציאות". הקאובוי ממהר לדהור לבקתה שלו, נכנס לתוכה, ניגש לראי ולמרבה הפתעתו, אכן יש לו פרצוף כמו של ג'יימס דין. הוא מוריד את חולצתו והפלא ופלא, אכן גוף שרירי כמו לשוורצנגר. בהתרגשות וציפייה הוא מוריד את מכנסיו, מסתכל על האיבר שלו וזועק: "אלוהים אדירים! שכחתי שאני רוכב היום על דייזי!!!"

נהג אחד סטה מהדרך באזור כפרי, שקע בבוץ ולא הצליח להיחלץ. למזלו, זמן קצר לאחר מכן עבר במקום איכר עם סוס ענק והסכים לחלץ אותו תמורת סכום סמלי.הנהג הסכים. האיכר רתם את הסוס למכונית והחל לצעוק: "משוך הרקולס!" הסוס לא זז. "משוך רומיאו!" הסוס לא זז. "משוך אפולו!" הסוס לא זז. "משוך שמשון!" הסוס החל לאמץ את שריריו וחילץ את המכונית מהבוץ. "תודה רבה" הודה הנהג כששילם לאיכר. "דרך אגב, איך קוראים לסוס שלך?" "שמשון." ענה האיכר "אז למה לא קראת לו בשמו בפעם הראשונה?" תמה הנהג, השיב לו האיכר: "שמע, שמשון הוא עיוור ואם הוא היה שומע שהוא הסוס היחידי שמושך, הוא לא היה מנסה אפילו."

חקלאי מארה"ב שמע הרבה מאוד סיפורים על נפלאות הסוסים הישראליים ובפרט על הכוח והסיבולת שלהם, לכן הוא החליט לטוס לארץ ולקנות לו סוס שכזה. הוא הגיע אל חוות גידול בישראל ופגש את אבי, מגדל סוסים שהסכים למכור לו את סוסו החכם והחזק ביותר: שמשון. לפני החתימה על החוזה ביקש החקלאי האמריקאי מאבי הזדמנות לבחון את היכולות של שמשון ואבי נענה בשמחה. השניים יצאו עם שמשון לשדה, שם אבי קשר את הסוס לעגלה ענקית ומלאה בחציר. "אתה בטוח שהסוס שלך יצליח לסחוב את זה?" שאל החקלאי האמריקאי בחשש, "זה נראה כמו משא כבד מאוד." "לא רק שהוא יסחוב את זה לבד, אני גם הולך לכוון אותו רק לפי הקול שלי והוא יעשה סיבוב שלם בשדה ויחזור אלינו בעיניים עצומות!" השיב אבי. "את זה אני חייב לראות..." אמר החקלאי האמריקאי בציפייה ועמד לצד אבי בעודו קושר את שמשון לעגלה ומכסה את העיניים שלו בצעיף עבה. ואז, לתדהמתו של החקלאי, אבי החל לקשור לעגלה רצועות נוספות שאותן הוא חיבר לעגלה וזו לזו, מדי פעם הוא קרא בקול: "לפה ברון, לפה חנה, כל הכבוד חץ..." לאחר מכן אבי נעמד ליד החקלאי ואמר לו: "עכשיו תראה מה זה סוס חכם! דיו חץ! קדימה חנה! יאללה ברון! קדימה שמשון!" למרבה ההפתעה שמשון החל למשוך את העגלה הענקית לבדו ולא הראה שום סימני עייפות או קושי. כשהוא הגיע לפינת השדה אבי החל לצעוק שוב: "חנה, לפה! חץ, סיבוב! ברון, הביתה! שמשון, אלי!" ושמשון הסתובב בנינוחות וחזר אל אבי והחקלאי ההמום כשהוא סוחב את העגלה. "מעולם לא ראיתי דבר כזה!" אמר החקלאי, "כל מה ששמעתי על הסוסים הישראליים באמת נכון! אני מאוד אשמח לקנות את שמעון אבל קודם אני פשוט חייב לשאול משהו. למה אחרי שקשרת את הסוס לעגלה התחלת להתעסק עם רתמות מיותרות? ולמה כל הזמן אתה נתת פקודות לארבע סוסים ולא רק לאחד?" "יש לזה הסבר מאוד פשוט", ענה אבי, "הסוסים הישראליים מאוד חזקים וחכמים, אבל הם לא מוכנים להיות פראיירים שעושים הכל לבד..."

ביום סוער אחד, רבי הלך ברחוב כשלפתע רוח חזקה העיפה את הכובע מראשו. הרבי רדף אחרי הכובע, אך הרוח הייתה חזקה מדי. היא סחפה את הכובע שלו הרחק הרחק, עד שבחור צעיר שראה מה קרה התחיל גם הוא לרדוף אחרי הכובע, תפס אותו והחזיר לרבי. הרבי היה אסיר תודה, נתן לבחור הצעיר שטר של 20 דולר ובירך אותו. הבחור הצעיר כה התרגש, והחליט ללכת להמר על סוסים עם ברכתו של הרב. הוא הסתכל על רשימת הסוסים ושם את כל 20 הדולר על סוס אחד. אחרי שסיים להמר הוא חזר הביתה וסיפר את כל מה שקרה באותו היום לאביו. "... הסתכלתי על רשימת הסוסים, והיה שם סוס פולני בשם 'שטריימל' שהסיכויים שלו לנצח היו 1 ל-100, אבל מאחר שקיבלתי את ברכתו של הרב שמתי את כל 20 הדולר שהביא לי עליו, ונחש מה... הוא ניצח! במרוץ הבא היה סוס אמריקאי בשם 'מגבעת' עם סיכויים של 1-30, אז שמתי עליו את כל כספי הזכייה, ונחש מה... גם כאן זכיתי!" "אז איפה הכסף?" שאל אביו. "הפסדתי את כולו במרוץ האחרון..." אמר הבן. "היה ברשימה סוס צרפתי בשם 'שאטו' עם סיכויים של 1 ל-5 ששמתי עליו את כל כספי הזכייה. בגלל ש'שאטו' בצרפתית זה כובע, חשבתי שהוא יהיה הבחירה הנכונה." "אידיוט!" צעק אביו, "שאטו זה אחוזה, שאפו זה כובע!". האבא רתח מזעם, ואחרי שנרגע קצת שאל, "אז מי ניצח במרוץ?" הבן ענה, "איזה סוס ספרדי אחד שאף אחד לא ציפה שיהיה לו סיכוי – 'סומבררו'..."

חוואי אחד הלך לשוק למכור את אחד הסוסים שלו ב-2,000 דולר, ומצא קונה בלי שום בעיה. הוא הבטיח לו שידאג להעביר לו את הסוס תוך שבוע אחד, אך בצער רב הסוס הלך לעולמו באמצע השבוע. החוואי הבטיח להחזיר לקונה את כספו, אך הקונה בחר לקבל את הסוס כפי שהוא בכל זאת. בשבוע שלאחר מכן החוואי פגש את אותו קונה שוב בשוק ושאל אותו מה הוא עשה עם הסוס המת שקנה. הקונה סיפר לו: "עשיתי הגרלה עם סכום כניסה של 50 דולר, ומי שזכה קיבל את הסוס. השתתפו 100 אנשים, וככה אספתי 5,000 דולר. החוואי היה המום ושאל: "מה, ואף אחד לא התעצבן לגלות שהסוס מת?" הקונה ענה לו: "רק הזוכה, אז החזרתי לו את ה-50 דולר שלו."