נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
אי שם בשנת 1771, הציג הרופא הגרמני, הירונימוס דיוויד גאוביוס, לקהילה המדעית המערבית "תרופה מבטיחה מאוד" – האבץ. יותר מ-250 שנים לאחר אותו אירוע, אנחנו יכולים למצוא את המינרל הזה כחלק מהרבה מאוד תוספי מזון המצויים על מדפי חנויות הטבע, בתי המרקחת וכדומה. האבץ ידוע כאחד מאותם רכיבים נדירים שצריכתו יכולה לסייע להילחם ביעילות בהצטננות החורפית הנפוצה, במקום לשבת בבית ולהמתין שהיא תחלוף מעצמה.
אך האם זה אכן כך? עד עתה היה מחסור במקור מהימן שיצביע על כך שלא מדובר ב"תרופת סבתא" – זאת מכיוון שתוצאות המחקרים שנעשו לגביו היו מעורבות, והמינונים, אופן הכנת התערובות הרפואיות ומשך הזמן שבו צריך לנטול את האבץ כדי להילחם ביעילות בהצטננות לא באמת נחקרו לעומק ובצורה מספקת כדי לקבוע זו. כעת עם זאת, המצב משתנה – כי סקירת על (מטא-אנליזה) שנערכה בשיתוף פעולה בין חוקרים מאוניברסיטאות באוסטרליה, קנדה וארה"ב וסקרה 28 מחקרי ניסויים מבוקרים בהקצאה אקראית (randomized controlled trials) שנעשו על אבץ, העלתה תוצאות מעניינות שכדאי לכם להכיר.
לפני סוף המאה ה-18, העת שבה ד"ר גאוביוס החל להציע את ה"תרופה הסודית" שהוא גילה, האבץ היה נמכר על ידי אלכימאים ששיווקו אותו כאבקת קסם לריפוי פרכוסים והתכווצויות חמורות; כמובן שגאוביוס הבין שאותה מרקחת פלא היא לא יותר מתחמוצת אבץ. לאחר מכן, לזמן מה במהלך המאה ה-19, השתמשו באבץ כדי לטפל באפילפסיה, אך במהלך המאה ה-20 הפופולריות של הטיפול הזה במחלת ההתקפים הלך ודעך עד שבסופו של דבר יצא לחלוטין מהתודעה.
לקח לאבץ עוד כמה עשורים טובים עד שהוא חזר למרכז הבמה, כשרק בשנות ה-60' הוא צף שוב כרעיון לפתרון אפשרי למצב התורשתי הנדיר מחלת וילסון – שגורם להצטברות נחושת בתוך התאים שברקמות הגוף, בעיקר בכבד, במוח ובכליות. כגורם הנוגד נחושת, האבץ הוכח כבעל תועלת טיפולית למחלה הנוירולוגית הזו.
יחד עם כל זאת, בכל מה שקשור למאבק במחלות נגיפיות וזיהומיות – פוטנציאל הטיפול שלו נותר לא לגמרי מאובחן, באופן כללי. אך כל זאת כאמור עד עכשיו, כי המידע החדש שעולה מתוצאות סקירת המחקרים שנציג כעת בפניכם יכול לשפוך אור נרחב – גם אם לא מלא לחלוטין – על השפעות האבץ בכל מה שנוגע לטיפול בהצטננות.
"נפוץ לחשוב ששיטת הטיפול באבץ למניעת דלקות שונות נכונה רק למקרים של מטופלים הסובלים ממחסור באבץ", אומרת החתומה הראשית על המחקר - המומחית לרפואה אינטגרטיבית ד"ר ג'ניפר האנטר מאוניברסיטת סידני המערבית שבאוסטרליה, אך מיד לאחר מכן היא מדגישה ומבהירה ש"הממצאים שלנו מאתגרים את התפיסה הזה".
ד"ר האנטר מספרת שבין המחקרים הניסויים שנבדקו בסקירת העל היו שניים רחבי היקף שנערכו בסין, ובהם נמצא כי תרסיס אף ובו מינון נמוך מאוד של אבץ מצמצם את הסיכון לחלות במחלות כרוניות. שני מחקרים נוספים וקטנים יותר שנערכו בארה"ב ונכללו בסקירה, ובהם נמצאה השפעה מונעת של צריכת אבץ בטבליות – החריגו מהם נחקרים שסבלו ממחסור באבץ. היא אף מדגישה גם שכל המחקרים האחרים שנסקרו ונמצא בהם כי לצריכת הרכיב ישנה היכולת למנוע ולטפל בהתקררות עונתית "נערכו באוכלוסיות שבהן מחסור באבץ הוא מאוד לא נפוץ".
תוצאות הסקירה הראו בבירור שכשאבץ נלקח כאמצעי מניעה להצטננות, הסיכון להתפתחות תסמינים קלים של המחלה ירד ב-28%, והסיכון להחרפת התסמינים והפיכתם לקשים עד חמורים מאוד צנח ב-87%! זאת ועוד, כטיפול שנלקח לאחר התחלות בצינון, צריכת האבץ נמצאה כמצמצמת קלות את משך הזמן שבו תסמיני המחלה קיימים. לרוב האבץ מקצר את משך התסמינים המטרידים בכיומיים בערך. זאת אמנם נשמעת השפעה די מינימלית, בעיקר כי הצטננות עוברת בדרך כלל די מהר, אך היא יכולה להיות בהחלט משמעותית לאלו שרגישים לתופעה הזו. עם זאת, צריך לומר כי אם אדם נדבק לחלוטין בנגיף הגורם להצטננות או שפעת, האבץ לא יכול לבלום את האפשרות שהוא ידביק אחרים.
אפשר בהחלט לומר שהתוצאות של הסקירה הזו הם צעד מרתק קדימה בהבנת השפעת האבץ על מניעה וטיפול בהתקררות, והן אכן מצביעות על כך שיש לרכיב הזה תועלות. עם זאת צריך לקחת בחשבון שעורכי הסקירה מבהירים שחלק מהמחקרים שנכללו בה היו קטנים, לא בכולם התקיימה צריכה של אותו מינון אבץ, ויכול להיות גם שהם כללו הטיות מסוימות בדיווח על התסמינים. לאור כל אלה צריך להזכיר שבכל מה שנוגע לסקירות מטא-אנליטיות – הנתונים בתוצאותיהן תמיד יהיו אמינים רק כמו אלו שנמצאו במחקרים שנכללו בהן. כמו כן, עד כמה שהנתונים הללו מרתקים, הם עדיין לא חושפים בפנינו לגמרי את הדרך שבה האבץ בולם דלקות נגיפיות כמו התקררות והצטננות.
יחד עם כל מה שהצגנו לכם עד עכשיו ועם התוצאות הפוטנציאליות אך הלא לחלוטין חד משמעיות של צריכת האבץ, ישנם כבר מספר מדריכי בריאות ברחבי העולם שממליצים על צריכת אבץ בבליעה עבור אלו הנאבקים בדלקות ונגיפים של דרכי הנשימה התחתונות – ממש כמו נגיף הקורונה, כשהמגפה שנכפתה עלינו החזירה לאור הזרקורים הרפואי את הדיבור על האבץ. על אף שאין הנחיה רשמית שכזו, בחלק ממערכות הבריאות בעולם החלו עובדים ומומחים להשתמש באבץ כדי לטפל בחולי קורונה. הסיכונים בטיפול שכזה הם נמוכים, אם החולה מנוטר נכון והמינונים לא עולים על המותר, ואלא אם כן לאדם יש תסמונת נדירה שמאפשרת לאבץ לחלחל לתוך המוח – אין כמעט שום השפעות בריאותיות שליליות רציניות לצריכת התוסף.
עם זאת, יש לשים לב שבמינונים מסוימים לצריכת אבץ יכולות להיות תופעות לוואי לא חמורות, כמו הופעת בחילות או איבוד זמני חוש הריח - תופעה שנפוצה לאחר שימוש יתר בתרסיס לאף המבוסס על אבץ.
בשורה התחתונה, גם לאחר סקירת העל המעניינת שהצגנו כאן לפניכם ותוצאותיה המבטיחות, אנחנו עדיין לא יודעים לחלוטין מה הדרך הטובה ביותר לצרוך אבץ. "רופאים קליניים וצרכנים צריכים להיות מודעים לכך שאי ודאות ניכרת נותרה עדיין סביב היעילות הקלינית של תערובות אבץ שונות, מינונים ודרכי ניהול" אומרת ד"ר האנטר. היא מבהירה בכל לשון ש"נכון לרגע זה לא נעשה מספיק מחקר כדי לקבוע האם תרסיס אף מבוסס אבץ, מול ג'ל לאף, מול טבלית מציצה, מול אבץ לצריכה אוראלית, הוא יותר טוב או גרוע מהאחרים. ברוב המחקרים משתמשים בתערובות של אבץ גלוקונאט או אבץ אצטט, אבל זה לא אומר שרכיבי אבץ אחרים הם פחות יעילים".
אז כנראה שאנחנו פשוט צריכים עוד מחקרי עומק שכאלו על אבץ – וד"ר הירונימוס דיוויד גאוביוס ודאי היה מסכים איתנו בעניין זה. בינתיים אנחנו ממליצים לכם ללמוד עוד על המינרל הזה והיכולות שלו, להכיר את הסימנים שעלולים להעיד על מחסור בו בגופכם ולהתוודע למאכלים השופעים בו שיכולים להעלות את מינוניו אצלכם - בעזרת הכתבה הבאה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: