אחרי לילה לא מוצלח בפאב, שבמהלכו הוא התחיל עם כמעט כל בחורה שראה וקיבל דחיות מכולן, יוסי בן ה-22 חזר לבית הוריו עייף ומתוסכל. הוא רק אמר להם לילה טוב כשהוא עבר בסלון, ואז עלה לקומה השנייה, נכנס לחדרו וסגר אחריו את הדלת.
למחרת בבוקר אימא של יוסי קראה לו ולאחותו הקטנה מיכל לרדת למטה ולאכול ארוחת בוקר משפחתית, אבל רק מיכל הגיעה. יוסי לא ענה, לא יצא מהחדר שלו ולא ירד לאכול עם המשפחה... "אני יודעת למה יוסי לא יוצא מהחדר!" אמרה מיכל הקטנה עם חיוך ענק על הפנים. "כנראה שהוא עדיין ישן אז תפסיקי להגיד דברים כאלה סתם", אמר אבא שלה, והמשפחה אכלה את ארוחת הבוקר שלה ללא יוסי.
השעות חלפו והגיעה השעה לאכול ארוחת צהריים, פעם נוספת אימא של יוסי ומיכל קראה לשני הילדים שלה לבוא לשולחן, אבל יוסי נשאר בחדר עם דלת סגורה ולא הגיב לשום קריאה. "אבא, אימא, אתם רוצים שאני אספר לכם למה יוסי לא יוצא מהחדר???" שאלה מיכל בהתרגשות.
"מתוקה שלי, זה לא יפה להתערב ככה בעניינים של אח שלך, כנראה שעבר עליו לילה קשה והוא רוצה להיות לבד כרגע", אמרה לה אימא שלה, והמשפחה אכלה את ארוחת הצהרים. יוסי המשיך להסתגר בחדר וכשהגיעה שעת ארוחת הערב ההורים שלו כבר היו מודאגים מאוד. הם ישבו ליד השולחן ודיברו על הדרך הטובה ביותר לעזור לבן שלהם, כי הם ידעו שהוא מחפש חברה כבר הרבה זמן, ושכל פעם שהוא חוזר הביתה לבד ומצוברח זה סימן שהוא עדיין לא מצא מישהי.
מיכל הקטנה שמעה אותם מדברים ופנתה אליהם פעם נוספת: "אתם רוצים שאני אגלה לכם למה יוסי לא יוצא מהחדר?"
"נו, תגידי לנו למה..." אמרו יחד אימא ואבא שלה.
"כי אתמול כשהוא חזר הביתה הוא דפק בדלת שלי וביקש קרם לחות או משהו כזה, ואני חושבת שבטעות נתתי לו בקבוק עם דבק!"
לקוחה: "היי, הבן שלי אומר שיש לי לוחמים מספרטה על המחשב, ממש ספרטנים אמיתיים, וכדאי שתבדקו את זה".
מוכר: "גבירתי..? את בטוחה? ספרטנים?"
לקוחה: ״כן כן, התקשרתי לבן שלי בזמן הלימודים שלו, אמרתי לו שקופצים לי כל מיני דברים על המסך והוא אמר שיש לי ספרטנים".
מוכר: "אה! טרויאנים! סוסים טרויאנים, כן, זה הגיוני. אבצע סריקה במחשב ונוכל לגלות במהירות מה קורה שם".
לקוחה: "בחור צעיר, הבן שלי לומד בקולג' והוא אומר שהם ספרטנים. אתה עומד כאן בתלבושת של רשת קטנה, מרוויח שכר מינימום וחושב שאתה מבין טוב יותר מהבן שלי".
מוכר: "את צודקת גבירתי, קיוויתי שנוכל לבצע אבחון קצר ולבדוק אם אכן לא מדובר בספרטנים, אבל רק ממבט על המסך אני יכול לומר שמדובר ככל הנראה בכ-300 לוחמים שנאבקים כרגע במחשב שלך".
לקוחה: "אלוהים אדירים! 300?! זה נורא!"
מוכר: "נורא ואיום. הם צועדים צעד אחר צעד, עם החניתות שלהם, ורומסים כל מה שאפשר על לוח האם והדיסק הקשיח. בקרוב מספר הקורבנות על המחשב שלך ייצור קיר שיחסום סופית את התנועה בו, ואת בטח יודעת מה זה אומר..."
לקוחה: "כ..כן... בטח, אוי זו קטסטרופה, אאלץ לקנות ממך מחשב חדש!"
מוכר: "אין ספק, גבירתי. אין ספק".
בעיר אחת ארגנו תחרות קללות שאליה נרשמו שלושה מתחרים: פרסי, גרוזיני ומרוקאי. לפני שכל אחד מהם עלה על הבמה כדי להציג את שצף הקללות שלו, הם הודרכו להיכנס לחדר קטן על הבמה, שם יוכלו להתכונן ולחמם את קולם, וממנו הם יצאו ישירות אל מול הקהל.
הראשון היה הפרסי. הוא נכנס לחדר הקטן, כחכך קצת בגרונו, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדמה ושחרר אוסף קללות בפרסית שנמשך 2 דקות. הקהל הריע בקול רם.
השני היה הגרוזיני. הוא נכנס לחדר הקטן, בדק שהחולצה שלו בתוך המכנסיים, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדימה ושחרר אוסף קללות בלתי פוסק בגרוזינית במשך 5 דקות. הקהל הריע בקול רם עוד יותר.
השלישי היה המרוקאי. הוא נכנס לחדר הקטן, ולפתע, כשהוא עוד בחדר, התחיל לצרוח בקולי קולות רצף של קללות כמו שאיש מעולם לא שמע - במרוקאית, בפרסית, בגרוזינית ובכל שפה אחרת שקיימת, במשך לא פחות מ-10 דקות. הקהל ששמע את הכל היה בהלם ואחרי רגע של דממה כולם מחאו כפיים, שרקו וצעקו בקול רם.
המרוקאי המבולבל יצא מהחדר, לקח כמה צעדים קדימה ואמר, "סליחה שהתעכבתי, לא נסגר לי הריצ'רץ'. עכשיו אני מוכן!"
שני חברים נפגשים בגינה לאחר שלא ראו אחד את השני הרבה זמן, כל אחד מהם עם כלב פינצ'ר קטן. אחד החברים מציע לשבת בבית קפה ולהתעדכן על כל התקופה בה לא התראו.
"ומה נעשה עם הכלבים?" שואל החבר השני.
"אל תדאג, תעשה מה שאני עושה ויהיה בסדר".
החבר הראשון מרכיב את משקפי השמש שלו ונכנס לבית הקפה עם הכלב.
המארחת עוצרת אותו ושואלת: "לאן זה?"
עונה הבחור: "לשתות קפה"
שואלת המארחת: "ומה עם הכלב?"
"זה כלב הנחייה שלי", עונה הבחור.
"פינצ'ר כלב נחייה?", תוהה המארחת,
והבחור משיב לה: "תתפלאי, אבל פינצ'רים הם כלבי נחייה מצוינים"
החבר הראשון נכנס לבית הקפה, ובעקבותיו עושה אותו הדבר גם החבר השני. הוא מרכיב את משקפי השמש ונכנס עם הכלב.
גם אותו המארחת עוצרת ושואלת: "לאן זה?"
"לשתות קפה", הוא עונה לה.
והמארחת שואלת: "ומה עם הכלב?"
משיב לה הבחור: "זה כלב הנחייה שלי, אני עיוור!"
"הפינצ'ר?", תוהה המארחת,
והבחור מזעק: "מה?? נתנו לי פינצ'ר?"
יום אחד, כשישבתי באיזה בר באחד מנמלי התעופה הגדולים בעולם, נעמד לידי בחור סיני קטן והתחיל לשתות בירה.
הסתכלתי עליו בהלם לרגע, ואז שאלתי אותו: ״תגיד לי, אתה יודע אומנויות לחימה, כאלו כמו ג׳ו ג׳יטסו, קונג-פו, קראטה, כאלו?״
״לא!״ ענה לי הסיני בתקיפות, ״ולמה אתה מעז ככה לשאול אותי את זה? מה, כי אני סיני? זה כי אתה גזען?!״
״לא״ עניתי, ״אני שואל את זה כי אתה שותה מהבירה שלי יא דביל!״
כורדי אחד תמיד רצה לצאת לצוד ביערות עצומים עם בעלי חיים פראיים, ולכן החליט לטוס לאלסקה לציד דובים. הוא הצליח לצוד דוב קטן, אך רגע אחרי הירייה, טפחה יד על כתפו. זו הייתה יד של דוב גריזלי אימתני, שפתח את פיו ואמר: "אתה הרגת את הבן דוד שלי, עשית טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאני הורג אותך מוות אכזרי, או שאנחנו שוכבים ביחד". הכורדי כמובן בחר באפשרות שתשמור עליו בחיים, אך עדיין, ההחלמה הייתה ארוכה...
כעבור שנה הוא החליט לטוס בחזרה לאלסקה ולדרוש נקמה. הוא מצא את הדוב שהשפיל אותו, ירה בו, אך כעבור רגע הרגיש טפיחה על הכתף וראה מאחוריו דוב ענק. "הרגת את האחיין שלי – טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאשמיד אותך בלי רחמים, או שנשכב ביחד". שוב הכורדי בחר שלא למות, אך ההחלמה הייתה ארוכה.
כעבור שנה הוא חזר לשם כדי לדרוש נקמה, ואחרי שירה בדוב שהשפיל אותו בשנית, הוא הרגיש טפיחה על הכתף, והדוב שעמד מאחוריו אמר: "תקשיב, מתחילות לרוץ פה שמועות שאתה לא פה כדי להרוג דובים באמת..."
משפחה של אבא, אימא וילד קטן יצאה ליום כיף בחוף ים, אך לא סתם חוף - חוף נודיסטים! אחרי חצי שעה של בילוי במים הילד הקטן רץ מכיוון הים אל החוף ולאימא שלו, קרא לה וצעק מרחוק: "וואו אימא! לכל הנשים פה יש כאלה ציצים גדולים!"
"נכון חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "ואתה יודע עוד משהו? ככל שהם יותר גדולים זה סימן לכך שהן יותר טיפשות."
אחרי חצי שעה הילד חוזר שוב מכיוון הים וצועק לאימא שלו: "וואו אימא! את לא מבינה איזה בולבול גדול יש לכל הגברים פה!"
"כן חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "וכמו שאמרתי - ככל שהוא יותר גדול, כך גם הגברים האלה טיפשים יותר."
אחרי חצי שעה נוספת הילד חוזר לאימא שלו, והפעם הוא אומר לה בלחש: "אימא, נראה לי שאנחנו בצרות..."
"למה מתוק שלי?" אמרה אימו בפליאה.
"כי אבא שם מדבר עם מישהי ממש טיפשה, ונראה שהוא גם נהיה טיפש יותר ויותר מרגע לרגע..."
בעיירה צרפתית ציורית ליד החוף, חיו בעל ואישה בשם ז'אק וקלודין. לכבוד חגיגות יום הבסטיליה, החליטה קלודין לארח חברים לארוחת ערב עם מיטב המאכלים הצרפתיים המוכרים והאהובים ביותר. בזמן ההכנות היא נזכרה שהיא שכחה משהו ופנתה אל בעלה: "ז'אק, תוכל לרדת לרגע לחוף הים כדי לאסוף כמה חלזונות למנת הדגל שלי? אתה יודע שהיא הרבה יותר טעימה כשהם טריים". ז'אק לא הבין למה כל כך חשוב שהוא ילך ויביא חלזונות טריים, אבל הוא לבסוף הסכים.
בדרך לחוף הים הוא עבר ליד הבר האהוב עליו וחשב לעצמו, 'מדוע שלא אכנס לשתות קצת? משקה אחד קטן ואני בחוץ, אף אחד לא ישים לב שהתעכבתי לכמה דקות...' משקה אחד הוביל לשניים שהובילו לשלושה, ולפני שהוא שם לב, השעה הייתה 3 לפנות בוקר והוא היה בצרות...
בעודו מנסה להתאושש הוא רץ לחוף, הרים את החלזונות הראשונים שמצא ומיד רץ הביתה עם השלל בידו. ממש לפני שהגיע למפתן הדלת של ביתו, ז'אק מעד והפיל את החלזונות. באותו הרגע אשתו פתחה את הדלת בעצבים וצרחה עליו: "בטלן אחד! איפה היית כל הלילה?! הרסת לי את הארוחה! כמה זמן לוקח ללכת לחוף להביא חלזונות???"
ז'אק השיכור החל לצעוק על החלזונות: "תראו איך היא כועסת, אמרתי לכם שנאחר אם נלך ברגל!"
אפרים ואפרת עמדו לחגוג את יום הנישואים ה-40 שלהם, ואחרי כמה וכמה מתנות כושלות שהוא העניק לאשתו, אפרים החליט פשוט לשאול אותה מה היא רוצה.
"כל שנה אני קונה לך מתנה אחרת וכל שנה את מתעצבנת עלי, אז אולי פשוט תגידי לי מה את רוצה?" הוא אמר.
"אפרים זה לא הולך ככה, אחרי כל כך הרבה שנים אתה אמור לדעת מה אני רוצה" היא ענתה.
"אבל אין לי מושג מה לקנות... אולי לפחות תתני לי כיוון כללי או איזה רמז קטן?" התחנן הבעל.
אפרת חשבה וחשבה וחשבה, ולבסוף אמרה לבעלה: "השנה אני רוצה שתקנה לי משהו מלכותי עם יהלומים!"
לאחר שבוע אפרים חזר הביתה עם קופסה קטנה ומלבנית מעוטרת בסרט ונתן אותה לאשתו בגאווה. אפרת הנרגשת החלה לפתוח את המתנה שלה בזמן שמחשבות על שרשרת יהלומים מלכותית או צמיד מהודר ממלאות את ראשה.
"אידיוט!" היא צעקה ברגע שהיא סיימה, "מה זאת המתנה העלובה הזאת?!"
"זה בדיוק מה שרצית!" התגונן אפרים, "זה מלכותי ויש בזה יהלומים, אז למה את קוראת לי אידיוט?!"
"כי רק אידיוט יקנה לאשתו חפיסת קלפים ליום הנישואים שלה!"
נערה כפרית צעירה מגיעה העירה ועובדת בבית חרושת למטאטאים. היא עובדת מסורה וחרוצה והבעלים מאוד מרוצים ממנה.
לאחר שלושה חודשי עבודה היא הולכת יום אחד לאחראי ומודיעה לו שהיא מפסיקה לעבוד בעוד שבועיים.
האחראי שואל אותה לסיבת העזיבה אך הבחורה משיבה: "אני סתם רוצה לעזוב!".
אחרי לחץ קטן לבירור הסיבה מפשילה הבחורה הכפרית את חצאיתה ומראה לאחראי שהתחילו לצמוח לה זיפים שחורים בערוותה, "לא היו לי כאלה כשבאתי הנה ועכשיו בגלל העבודה עם הזיפים של המטאטים התחילו לצמוח לי זיפים!".
האחראי משועשע מהנאיביות של הבחורה הכפרית מפשיל את מכנסיו ואומר לה "תשמעי יקירתי, זה הטבע, לכל אדם צומחים 'זיפים' כאלה בגיל מסוים".
הבחורה מסתכלת בעיון על האחראי העירום ואומרת: "אני לא יכולה להמתין שבועיים אני מפסיקה לעבוד מיד. אני רואה שאצלך התחיל כבר לגדול גם המקל!!!"
איש אחד עובר ליד מסעדה ורואה בחלון שלה שלט שעליו כתוב: 'אם תזמינו מנה שאין לנו במטבח, תקבלו מיליון דולר!'
הוא נכנס למסעדה עם חיוך ערמומי וכשהמלצר שואל אותו מה הוא ירצה להזמין, האיש אומר: "נזיד קרנף בבקשה". להפתעתו, המלצר לא מתרגש בכלל מההזמנה, הוא פשוט הלך למטבח וחזר כעבור כמה דקות עם קערה של נזיד קרנף בדיוק בהתאם לבקשה. האיש, המום, אכל את הארוחה היקרה ועזב בכעס לאחר ששילם.
למחרת, הוא חזר עם אותו חיוך ערמומי וכאשר המלצר ניגש אליו, הוא אמר שהוא רוצה להזמין "סטייק כריש לבן עם קוויאר". המלצר מגיב באדישות פעם נוספת, נכנס למטבח ומביא לאיש את המנה המבוקשת בלי להגיד מילה. פעם נוספת האיש המתוסכל נאלץ לשלם חשבון אסטרונומי וללכת הביתה בלי מיליון דולר.
ביום השלישי שוב מגיע האיש למסעדה, מתיישב ומבקש מהמלצר "כריך פילה של בת ים מניקה". המלצר נכנס למטבח וכעבור כמה דקות חזר עם 2 תיקים מלאים בשטרות כסף בשווי מיליון דולר. האיש קרא בשמחה ובהתרגשות: "ידעתי! אין לכם בת ים!"
אז המלצר ענה לו בנימוס, "למעשה יש לנו אדוני, אבל נגמר לנו הלחם."
שני כורדים חובבי צייד טסו לצוד פילים באפריקה. הם שכרו מטוס קטן, והטייס הזהיר אותם שהמטוס יכול לשאת רק שני נוסעים ופיל אחד, מאחר שפיל שני ייצור עומס משקל שעלול להפיל אותם.
"זה מה שאמרת לנו גם בשנה שעברה", השיבו הציידים, "ואז שילמנו לך עוד אלף דולר והרשית לנו להעמיס פיל נוסף". הטייס הסכים, והציידים העמיסו שני פילים על המטוס.
המטוס התרומם בקושי, וכעבור שתי דקות טיסה, נפל והתרסק ביער. הציידים נחלצו בקושי משברי המטוס, ושאלו את הטייס: "איפה אנחנו נמצאים?"
הסתכל הטייס סביבו והשיב: "בדיוק באותו מקום שבו התרסקנו בשנה שעברה"...
בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!"
"איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה.
אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!"
גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר.
חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה".
מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל.
"בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"
שליח עם חבילה מגיע לבית פרטי גדול. על השער בחוץ הוא נתקל בשלט: "סכנה - תוכי!"
אומנם שליח עם ניסיון אך מעולם לא נתקל בשלט אזהרה כה מוזר. הוא מגחך מעט לעצמו ונכנס בצעד בוטח לחצר, ואכן רואה תוכי קטן יושב לו בכלוב, מתנדנד מתקרת המרפסת.
הוא מגיע קרוב לכלוב של התוכי כאשר התוכי לפתע צורח:
״רקסי, תקוף!!!!״
בחור צעיר נסע על כביש הערבה ב-12 בלילה.
פתאום קפץ לו לכביש גמד צהוב וסימן לו עם הידיים לעצור בצד.
הבחור עצר והתחיל לצעוק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד צהוב קטן ומניאק, ועד שלא תיתן לי בננה אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור מוסר לגמד בננה וממשיך בדרכו.
לאחר כמה דקות קפץ לו לכביש גמד אדום וסימן לו לעצור בצד.
הבחור עצר בחריקת גלגלים וצעק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד קטן אדום ומניאק, ועד שלא תיתן לי תות, אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור העייף, נותן לו תות וממשיך בדרכו הארוכה.
לקראת סוף הנסיעה קפץ לפני הרכב גמד כחול וסימן לבחור לעצור בצד.
הבחור עצר, פתח חלון והתחיל לצעוק: "מספיק! שיגעתם אותי! תן לי לנחש, אתה גמד קטן כחול ומניאק ומה אתה רוצה?"
ענה לו הגמד: "רשיונות בבקשה..."
בשבט אפריקאי נולד תינוק חדש לראש השבט. האב השמח ניגש לראות את בנו הטרי, והופתע לגלות שצבע עורו לבן כשלג, בעוד שהוא וכל בני השבט שחומי עור. הוא מיד לקח גרזן, הרים את הילד בידיו ויצא למצוא את האדם היחידי שיכול היה להיות אחראי למקרה הזה – המיסיונר הנוצרי שחי בכפר הקרוב.
ראש השבט נכנס בסערה לביתו של המיסיונר וצעק, "איך אתה מסביר את זה?!". המיסיונר התחיל להזיע וזעק "רגע רגע, יש לזה הסבר, אני מבטיח!". ראש השבט המשיך להחזיק את הגרזן גבוה באוויר וחיכה לראות כיצד המיסיונר יצליח ליישב את דעתו.
המיסיונר הצביע על החלון ואמר, "תסתכל שם, על השדה". ראש השבט הסתכל מחוץ לחלון וראה כבשים רועות – כולן לבנות פרט לאחת שהייתה שחורה לחלוטין. "אתה רואה? אחת מהכבשים היא בצבע שונה לחלוטין למרות שכולן הגיעו מאותה משפחה – נסתרות דרכי האל."
"הבנתי", אמר ראש השבט בזמן שהשפיל את ראשו וחייך במבוכה. "אני לא אגיד כלום לאף אחד על התינוק אם אתה לא תגיד כלום לאף אחד על הכבשה..."
בכפר קטן חיו שני אחים, מורה וסוחר.
המורה היה נשוי למרשעת מכוערת והסוחר נשוי לאישה נאה ונחמדה.
יום אחד בא המורה לסוחר ואמר לו: "אחי, אולי זה לא העסק שלי, אבל ישנן שמועות חוזרות ונשנות על כך שלאשתך יש מאהב".
"כן", עונה האח, "גם אני שמעתי".
"אז למה אתה לא מתגרש ממנה?", שאל האח המורה.
"אחי היקר", הסביר האח הסוחר, "אתה אולי מורה טוב, אבל בעסקים כנראה שאין לך מושג. תמיד עדיף שיהיה לך חצי עסק שמתפקד טוב מאשר עסק מחורבן שכולו שלך..."
אבא יהודי מפלורידה מתקשר לבן שלו דיוויד שבניו יורק, ואומר לו: ״בן, אני ממש לא אוהב את מה שאני הולך לספר לך, אבל אני ואימא שלך כבר לא יכולים לסבול האחד את השנייה ואנחנו מתגרשים. זהו זה! אני הולך לחיות את שארית חיי בשלווה ובנחת. אני אומר לך את זה עכשיו כדי שאתה ואחותך לא תהיו בהלם אחרי שאני אעזוב את הבית״.
האבא מנתק, ודיוויד מתקשר ישר לאחותו ג׳ינה כדי לב לבשר לה את החדשות. ג׳ינה אומרת לו: ״אני מטפלת בזה ועכשיו!״. היא ישר מרימה טלפון לאביה וצועקת עליו: ״אבא, אל תעשה שום דבר עד שאני ודייוויד נגיע אליכם הביתה! נהיה אצלכם בשישי בערב! אל תעשה כלום בינתיים!״ האב אומר: ״אוקיי, אוקיי, אני אחכה״ ומנתק את הטלפון.
ואז הוא קורא לאישתו ואומר לה: ״ברברה, הכל טוב, הם יבואו לסדר פסח. עכשיו, מה אנחנו הולכים להגיד להם בראש השנה?״
מיליונר רומני מישראל מגיע לפריז ומזמין נערת ליווי לחדר במלון.
שואל המיליונר הרומני את הזונה כמה היא לוקחת, והיא בוחנת את מחלצותיו, קולטת את שעונו היקר וזורקת מחיר:
"300 יורו ללילה שלם!"
לאחר לילה סוער, לפני שהלכו לישון, שואל המיליונר הרומני מישראל את נערת הליווי:
"בכמה סגרנו?"
משיבה לו נערת הליווי: "סיכמנו 300 יורו ללילה שלם..."
המיליונר הרומני מישראל חושב קצת ואומר:
"אני מוכן לתת לך 600 יורו ובלבד שתחזיקי לי את הביצים כל הלילה".
הזונה כמובן מסכימה, ואחרי לילה לבן שעבר על נערת הליווי, בו לא משו אצבעותיה מהביצים של האיש, שואלת אותו בבוקר בעיניים טרוטות:
"אני חייבת לדעת, למה נתת לי 600 יורו בשביל להחזיק לך את הביצים כל הלילה???"
משיב לה המיליונר:
"עם 2 מיליון יורו שאני מחזיק במזוודה, את חושבת שהייתי נותן לך להסתובב חופשי ככה בחדר?!"
אין אף יצור בעולם שאוהב לדבר יותר מילד קטן שמחכה מחוץ לדלת השירותים שלך.
אנשים יקרים יש לי חבר שקנה לבן שלו אייפון חדש עם שדרוג מטורף לזיכרון ואת המצלמה הכי טובה שיש, אבל הבן שלו הפיל את הטלפון ושבר את המסך. אז הוא רוצה למסור למי שמעוניין - הילד בן 8, לא עושה בעיות, מסדר את החדר כל שבוע…
שיחה מצחיקה בין אבא לבן
נער צעיר קיבל זה עתה את רישיון הנהיגה שלו. הוא ניגש אל אביו, שהיה רב ושאל אם יוכלו לדון בסוגיית שימושו ברכב המשפחתי.
האב לקח את בנו אל חדר הלימוד ואמר: "אני אעשה איתך עיסקה. אתה תשפר את הציונים שלך, תלמד קצת גמרא, תסתפר ואז נמשיך לדון בבקשה שלך"
כחודש לאחר מכן, חזר הנער אל אביו ושוב שאל אותו אם יוכלו לדון בעניין השימוש ברכב. הם הלכו יחד לחדר הלימוד.
"בני, אני מאוד גאה בך". אמר האב, "העלית את הציונים שלך, למדת גמרא בהתמדה, אבל מה? לא הסתפרת".
הנער חשב לרגע ואז אמר: "אתה יודע אבא, חשבתי על זה. לשמשון הגיבור היה שיער ארוך, למשה רבינו היה שיער ארוך, לנוח היה שיער ארוך ואפילו לישו היה שיער ארוך"
ענה האב: "ולכל מקום אליו הם הלכו, הם הגיעו ברגל!"
אדוארד, גבר קתולי נחמד שהיה נשוי במשך 50 שנה, הלך לעולמו והותיר את אשתו מריה שבורת לב ועמוסת געגועים.
כמה חודשים מאוחר יותר, מריה גם היא הלכה לעולמה והגיעה אל שערי גן העדן.
בצעדיה הראשונים, החליטה מריה שהיא לא רוצה לבזבז את הזמן, והחלה בחיפוש אחר בעלה האהוב.
לאחר כחצי שעה של חיפושים, היא ראתה מרחוק גבר בגובה ממוצע בעל שיער לבן וכובע קסקט לראשו אוחז בידה של אישה אחרת. היא התקרבה אליו בצעדים איטיים ושאלה: "אדוארד? זה אתה?!"
אדוארד הסתובב אליה, ומריה מיד קפצה עליו, חיבקה אותו חזק ונישקה אותו על לחיו: "אדוארד, אהובי!!! חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, סוף סוף נוכל להיות ביחד!"
אדוארד לקח צעד לאחור ואמר: "תקשיבי לי טוב אישה, העסקה בינינו הייתה ברורה, ואני את ההתחייבות שלי קיימתי..."
מריה הפגועה שאלה אותו: "איזו עסקה? על מה אתה מדבר?! ומי זאת האישה הזאת לידך?!"
הוא השיב לה: "'עד שהמוות יפריד בינינו', זוכרת? אז סוף סוף הוא הפריד..."
זוג פנסיונרים שכב במיטה כדי לקרוא קצת לפני השינה כשלפתע הבעל שחרר נפיחה אדירה ומיד אחר כך אמר: "גול!". "מה זה היה לכל הרוחות?!" שאלה אשתו. "נמאס לי להתבייש בגזים שלי, אז החלטתי לשחק כדורגל-פלוצים" ענה הבעל, "אני מוביל אחד - אפס".
בהתחלה אשתו הייתה בהלם, אבל אחרי כמה רגעים היא הבינה שבאמת אין סיבה להתבייש בפעילות טבעית של הגוף שלהם. אחרי כמה דקות היא עשתה פוק קטן משלה ופנתה לבעל, "גול! אחד - אחד!". אחרי כמה דקות הפליץ הבעל שוב וקרא בשמחה "שתיים - אחד!" אחרי עוד כמה דקות האישה, שכבר הרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמה, שחררה נפיחה רועמת משלה והכריזה: "שתיים - שתיים, אתה עומד להפסיד במשחק שלך!"
הבעל החליט שהגיע הזמן לסיים את התחרות הזאת, התרכז, כיווץ את כל הבטן שלו, הפליץ בקול עצום ומיד לאחר מכן הבין שגם קרתה לו תאונה קטנה…
"מה זה היה לעזאזל?" שאלה האישה.
"מחצית, צריך להחליף צדדים"
המורה לביולוגיה בכיתה ז'-2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, הם יבואו לדבר עם המנהל ויפטרו אותך מבית הספר!" טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.
המורה חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" עכשיו טלי כבר ממש כעסה, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה שניות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו. הוא אמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי הוא אישון העין".
"יפה דני!", קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד".
אז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:
1. יש לך מוח קטן ומלוכלך.
2. לא קראת את החומר של שיעורי הבית.
3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."
לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים.
אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד.
המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו.
אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו.
"אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן.
"כמובן" ענה אביו.
"מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?"
"האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"
אישה נכנסת לחנות חיות מחמד ומבקשת לקנות כלב מיוחד ומקסים.
המוכר מסתכל סביבו בין כל החיות שבכלובים ואומר לה "חכי כאן, גברתי, אני חושב שיש לי את הכלב המושלם בשבילך!"
הוא נעלם אל החדר האחורי וחוזר אחרי מספר שניות עם כלבלב קטן וחמוד.
"הכלב הזה מאוד מיוחד..." הוא אומר לה.
"מה כל כך מיוחד בו?" האישה לא מתרשמת.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?!" מתפלאת האישה.
"בהחלט!" אומר המוכר וזורק את הכלב באוויר. הכלב לא צונח למטה, אלא נשאר לשייט באוויר ומעופף ברחבי החנות.
האישה לא מאמינה למראה עיניה. "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" היא צועקת אל המוכר.
"יש רק בעיה אחת..." אומר המוכר. "בכל פעם שתאמרי את המילה "שלי" הוא יאכל את מה שהזכרת. הנה, שימי לב" ממשיך המוכר "התפוח שלי..."
למשמע המילה, צונח הכלב אל ריצפת החנות ומתחיל לרוץ באטרף אל המוכר, ששולף מכיסו תפוח והכלב מתחיל לכרסם אותו.
"אוי... זה כל כך חמוד!" אומרת האישה "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!"
כשהיא מגיעה הביתה עם הכלב, היא מראה לבעלה בהתרגשות את הכלב המיוחד.
"מה כל כך מיוחד בו?" הבעל לא מתרשם.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?" שואל הבעל "בתחת שלי!"
פעם הייתה ילדה קטנה בשם כיפה אדומה. אמה שלחה אותה להביא מצרכים לבית סבתה אשר גרה בבית קטן בלב היער.
"דרך צלחה!" אמה האם לכיפה האדומה, "ועוד דבר אחד, היזהרי מהזאב הרשע שביער..."
יצאה כיפה אדומה לדרכה והחלה פוסעת בין שבילי היער.
כשהגיעה למעבר היער האפל, לפתע הבחינה כיפה אדומה בזאב גדול המסתתר מאחורי עץ.
מיד צעקה לעברו: "ראיתי אותך זאב רשע! אתה לא מפחיד אותי, הסתלק מכאן מהר!"
הזאב חשף שיניים, רטן בכעס והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה חשה הקלה עצומה על שניצלה משיני הטורף והמשיכה אל מעמקי היער.
אחרי שעה קלה של צעידה, לפתע הבחינה שוב בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי שיח: "עוף מכאן זאב רשע! ראיתי אותך ולא תוכל לפגוע בי!"
הזאב יצא ממחבואו, רטן לעבר כיפה אדומה והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה המשיכה לכיוון בית סבתה החולה, כדי להביא לה את מצרכים. בעודה פוסעת ממש בלב היער, הבחינו עיניה החדות פעם נוספת בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי סלע: "צא משם זאב רשע!" קראה לעברו כיפה אדומה, "גילית את מסתורך ואתה כלל לא מפחיד אותי!"
הפעם הזאב קם ממקומו ופנה אליה: "תגידי ילדה נודניקית, אולי תתני לחרבן בשקט כבר??!!"
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם."
"למה?", שאלתי.
"כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר."
"אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...."
"עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
שיכור שהדיף ריח נורא של אלכוהול זול, עלה לאוטובוס והתיישב עם תרמילו המלוכלך ליד כומר בעל מראה מכובד. מן התרמיל הוא שלף פיסת עיתון ישנה ובקבוק קטן של ג'ין ולגם ממנו בשלוק את כל מה שנשאר בו.
הכומר התעלם מהשיכור והכריח את עצמו להסיט מבט ולהתרכז בנוף.
כעבור מספר דקות פנה השיכור אל הכומר ושאל: "סלח לי אדוני, אולי אתה מכיר את הסיבות לדלקת פרקים?"
הכומר, באי נוחות מתגברת, ענה לו בטון מתנשא וציני: "בוודאי שאני מכיר. חיים לא מסודרים, חברתם של נשים לא מוסריות, שימוש מוגזם בטבק ובאלכוהול, הוללות בבתי זונות ועוד הרבה גועל נפש מסוג זה!"
"וואו!!" ענה השיכור וחזר לקרוא את העיתון.
הכומר הטוב חשב שנית על תשובתו והרגיש צורך להתנצל בפני השיכור "סליחה", אמר לו בטון מפייס "לא רציתי להעליב אותך. כמה זמן אתה כבר סובל מדלקת פרקים?"
"אני?" הופתע השיכור "אף פעם לא סבלתי מזה, אבי. רק קראתי בעיתון הזה כי האפיפיור סובל מדלקת פרקים כבר שנים!"
מקור תמונה: think4photopקצין צעיר הועבר למוצב מרוחק במדבר. בסיור ההיכרות שלו הוא ראה גמל זקן ועצוב קשור ליד מגורי החיילים.
הוא שאל את הסמל שהוביל את הסיור "לשם מה משמש הגמל?" והסמל השיב: "ובכן המפקד, אנחנו מאוד מרוחקים מכל מקום ולחבר'ה יש צרכים מיניים. אז בכל פעם שמישהו חש צורך, יש לנו את הגמל".
הקצין היסס מעט ואז אמר "אוקיי. אם זה עוזר למורל, זה בסדר מבחינתי".
לאחר 8 חודשים במוצב המרוחק, הקצין כבר לא יכול היה להתאפק יותר וצעק לסמל: "הביאו אלי את הגמל!!!"
הסמל משך בכתפיו והוביל בעצלתיים את הגמל אל מגורי הקצין.
הקצין הכין סולם קטן כדי לקיים יחסים נמרצים עם הגמל, אחרי כל כך הרבה זמן במדבר.
כשסיים, הוא ירד מהסולם מרוצה, ותוך כדי רכיסת מכנסיו הוא פנה אל הסמל עם חיוך וקריצה: "ככה אתם החיילים עושים את זה, הא?"
אז הסמל השיב לו "האמת המפקד, אנחנו בדרך כלל פשוט רוכבים עליו העירה..."
קמצן א': קניתי לבן שלי נעליים חדשות, וביקשתי ממנו לעלות שתיים שתיים במדרגות כדי שהן לא ישתפשפו מהר. קמצן ב': רעיון מעולה, וזה עזר? קמצן א': לא, הוא ניסה להגדיל ראש, עלה שלוש שלוש, וקרע את המכנסיים.
ילד מתעטש ליד אמא. אמא: "או קטן שלי! אתה חולה? אני אביא לך כדור, אני אכין לך תה, אולי תיקח חופש מחר?"
ילד מתעטש ליד אבא. אבא: לבריאות ליאור. ילד: אבא, אני דניאל.
מחוץ לחנות הזאת תלוי שעון גדול...
איש אחד הולך ברחוב ולפתע מבחין שהשעון שלו הפסיק לעבוד.
הוא מסתכל סביב ומחפש חנות שעונים בקרבת מקום. בקצה הרחוב הוא מזהה חנות קטנה עם שעון גדול שתלוי בחוץ וממהר אליה. כשהוא נכנס לחנות, להפתעתו הוא לא רואה תצוגה של שעונים, אלא רק דלפק ארוך, מאחוריו יושב אדם דתי עם זקן לבן וארוך.
"שלום" אומר האיש "אתה יכול בבקשה לבדוק את השעון שלי. אני חושב שהוא התקלקל".
"אני מצטער" אומר המוכר "אני לא יודע כלום על שעונים. אני מוהל".
"כמה נחמד" עונה האיש "בהחלט עבודה חשובה". הוא ממשיך. "אבל אם ככה, למה תלית שעון גדול מחוץ לחנות שלך?"
"ובכן" עונה המוהל "מה עוד יכולתי לתלות שם?"
מקור תמונה: chen hayekשלומי הקטן שכב על הספה וראה טלוויזיה, כשלפתע הוריו שמעו אותו מתחיל לצעוק ולבכות בקול חזק. אימא ואבא שלו מיד רצו אליו וגילו שהוא בלע בטעות מטבע קטן שהוא שיחק איתו. "צריך לקחת את הילד לבית החולים" אמרה האימא לאבא, אבל הבעיה הייתה ששלומי הקטן צרח והשתולל כל כך הרבה, עד שאי אפשר היה להרגיע אותו מספיק כדי להתארגן ולצאת.
אחרי אינספור מאמצי הרגעה, לאבא היה לפתע רעיון... "שלומי, אני רוצה להראות לך קסם! אנחנו צריכים ללכת לבית החולים לבדוק משהו, אבל לפני זה אני אוציא לך מהבטן את המטבע כדי שתוכל להירגע" הוא אמר לבנו. הוא הסתיר מטבע קטן ביד שלו ואז העמיד פנים שהוא שולף אותו מתוך האוזן של הילד ההמום. "הנה תראה" אמר האבא, "הוצאתי אותו".
שלומי כל כך שמח והתרגש, שמיד הוא תפס את המטבע מהיד של אביו, בלע אותו וצעק באושר: "תעשה את זה שוב!".
שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים?
תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים.
שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים?
תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא...
שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה?
תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל.
שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"?
תשובה: זה סתם טעם רע.
שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים?
תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן.
שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?
תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...)
שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם?
תשובה: בלי ברכה.
שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"?
תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם".
שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת?
תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.
מטוס עמד להתרסק ו-4 הנוסעים שהיו עליו גילו שיש רק 3 מצנחים...
הנוסע הראשון אמר: "אני שחקן כדורגל ידוע! מיליוני אנשים רואים אותי משחק בכל שבוע, יש לי מעריצים מכל העולם וכל הקבוצה שלי תלויה בי! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח הראשון וקפץ מהמטוס.
הנוסע השני אמר: "אני פוליטיקאי חשוב! בלעדיי לא יהיה מי שיעביר חוקים או ישמור על שלום הציבור. אין בן אדם יותר חכם או אחראי ממני בכל המדינה! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח השני וקפץ מהמטוס.
הנוסע השלישי, רב יהודי זקן, פנה אל הרביעי שהיה תלמיד קטן בן 10 ואמר לו: "אני כבר זקן ולא נשארו לי הרבה שנים, בעוד שאתה עוד צעיר ויש לך את כל החיים לפניך. קח אתה את המצנח".
"זה בסדר רבי", אמר לו הילד, "יש אחד לי ויש אחד לך - במקום מצנח האיש הכי חכם ואחראי בכל המדינה לקח את תיק בית הספר שלי".
שני בחורים צעירים הגיעו לבית משפט אחרי ששוטרים תפסו אותם סוחרים בסמים. השופט ראה שמדובר בבחורים שהגיעו מבית טוב, ואמר להם: "אתם נראים לי כמו שני חבר'ה טובים, אני מעוניין לתת לכם הזדמנות שנייה. אני רוצה שבמהלך השבוע הקרוב תנסו לשכנע כמה שיותר אנשים מכורים להיגמל, וביום ראשון הבא תחזרו לפה ותספרו לי עד כמה הצלחתם."
ביום ראשון השניים חזרו לשופט, שאמר להם, "נו, בואו נראה מה הצלחתם לעשות..."
"ובכן כבוד השופט", אמר אחד הבחורים, "אני הצלחתי לשכנע 17 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"17 מכורים?" אמר השופט, "זה נפלא! איך עשית את זה?"
"הצגתי להם דיאגרמה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הגדול ואמרתי להם שזה המוח שלהם לפני הסמים, ואז הצבעתי על העיגול קטן ואמרתי להם שזה המוח שלהם אחרי הסמים."
"פשוט מדהים!" אמר השופט.
אז נעמד הבחור השני ואמר, "כבוד השופט, אני הצלחתי לשכנע 156 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"וואו!" אמר השופט, "156 אנשים?! איך עשית את זה?!"
"השתמשתי בדיאגרמה דומה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הקטן ואמרתי להם שזה חור התחת שלהם לפני הכלא..."
אישה נשואה ניהלה רומן עם גבר, בזמן שבעלה היה בעבודה. היא לא שמה לב שבנה בן ה-10 חזר הביתה, וכאשר שמע קולות מוזרים מחדר השינה, התחבא בחדר הארונות וצפה בהם. פתאום חזר הביתה הבעל. האישה נבהלה והחביאה מהר את הגבר בארון, מבלי שידעה שהבן שלה שם.
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי כפפת בייסבול"
הגבר: "באמת? איזה יופי"
הבן: "רוצה לקנות אותה?"
הגבר: "לא תודה"
הבן: "אבא שלי בחוץ"
הגבר: "אוקיי, בכמה כסף?"
הבן: "250 דולר"
כעבור מספר שבועות, שוב נפגשו הגבר והבן בחדר ארונות...
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי מחבט בייסבול"
הגבר כבר ידע לאן השיחה מובילה: "בכמה?"
הבן: "750 דולר"
הגבר: "אוקיי"
כעבור מספר ימים, האבא ניגש לבן והציע לו לשחק בייסבול בפארק.
"אני לא יכול" עונה לו הבן "מכרתי את המחבט ואת כפפת הבייסבול שלי"
"באמת?" מתפלא האב "בכמה מכרת?"
"ב-1000 דולר!" עונה הבן ללא היסוס.
"כל כך הרבה?!" משתומם האב "הם לא עלו לנו יותר מ-100 דולר! זו חמדנות ועלייך ללכת לכנסייה ולהתוודות על חטאיך".
האב לוקח את בנו לכנסיה ומכניס אותו לתא הווידויים "כנס לשם ותתנצל"
הבן נכנס בשקט ולוחש: "חשוך כאן"
עונה לו הכומר: "אוי, אל תתחיל עם זה שוב..."
כורדי אחד יצא לצוד ביער. הוא לקח רובה צייד, הסתובב שם קצת ומצא חור קטן באדמה. הוא השמיע קול לתוך החור: "ווו... ווו"... משהו מתוך בור ענה לו: "ווואא". אז יצא ארנב קטן, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מבסוט המשיך הצייד הכורדי וראה חור יותר גדול. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מתוך החור ענה לו: "ווואא". אז יצא שועל מהחור, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מרוצה המשיך הצייד הכורדי וראה מערה גדולה. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מבפנים ענה לו: "ווואאא". אז יצא דוב גדול, הכורדי ירה בו וצד אותו בלי בעיה.
גאה בהצלחתו, המשיך הצייד וראה מערה ענקית. הוא נעמד בפתח וקרא: "ווו... ווו"... משהו מבפנים ענה לו: "שיק... שיק"... הכורדי קרא שוב: "ווו... ווו"... ומשהו מבפנים ענה לו: "טווו... טווו"... הכורדי התרגש והכין את הנשק שלו לקראת הצייד...
אז יצאה הרכבת ודרסה אותו.
לילה אחד, משה הקטן נכנס לתוך חדר השינה של ההורים שלו וראה את אבא ואימא שלו משתובבים במיטה. "אבא, מה אתה עושה?" שאל הילד המבולבל. אחרי כמה רגעים של היסוס האבא ענה: "זה משחק מיוחד של מבוגרים, כמו קלפים".
"אז מה אימא עושה במשחק הזה?" המשיך הילד הסקרן לחקור.
"אימא שלך היא המלכה שלי" השיב האבא בלי להסס, ואז שלח את בנו לישון בחדר שלו.
באותו סוף השבוע, משה הקטן הלך לישון אצל קרובי משפחה ובאמצע הלילה הוא התגנב לחדר השינה של דוד שלו שם הוא מצא אותו משתובב במיטה עם אשתו. "דוד אורי, מה אתם עושים שם במיטה?" שאל משה.
הדוד, שדיבר עם אחיו על ההתנהגות של משה, ענה בלי להסס: "אנחנו משחקים קלפים!".
"ומה אשתך עושה?" המשיך הילד הקטן.
"היא המלכה שלי, עכשיו לך לישון בחדר שלך!"
בהמשך סוף השבוע משה בילה הרבה זמן עם בן דודו וביקש ממנו ללמד אותו איך משחקים את "משחק הקלפים של המבוגרים", וכך יצא שכשהוא חזר הביתה להוריו, הוא ידע איך לשחק פוקר. בארוחת הערב של אותו היום שאלו הוריו של משה איך היה הביקור שלו אצל המשפחה. "היה ממש כיף! ראיתי את דוד אורי ואת אשתו משחקים באותו משחק קלפים כמוכם ואז למדתי איך לשחק אותו בעצמי!"
שני ההורים היו מבולבלים מאוד, ובחשש גדול הם שאלו את בנם "מה בדיוק למדת?"
"האמת שאני לא זוכר הרבה כי זה משחק ממש מורכב, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאתה לא צריך מלכה אם יש לך יד טובה!"
להיות ישראלי זה לחנות באדום לבן ולשים שלט גדול "פקח, אני פורק סחורה", על קטנוע.
כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון.
"שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!"
'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון.
"אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה".
האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים".
האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה.
אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי.
"אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה."
'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה:
"אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
בחור אחד שבילה עם חבריו במועדון, החליט לגשת לבחורה שעמדה שלידו ולהתחיל איתה. "היי, אני יכול לזמין אותך לשתות משהו?" שאל.
הבחורה הסתכלה עליו במבט חשדני ושאלה: "אין לך בת זוג במקרה? אתה נראה לי מהטיפוסים שתמיד יש להם בת זוג..."
הבחור השפיל את מבטו בצער ואמר "לא. לצערי נפרדתי מהחברה שלי לפני חודש."
"אני מצטערת לשמוע" השיבה הבחורה ואז חייכה בחום ואמרה: "אז זה בסדר, אני אקח יין לבן בבקשה."
כוס יין אחת הובילה לשנייה, והשניים מצאו את עצמם מתחבקים, מתנשקים ויוצאים לכיוון הבית של הבחורה. לאחר שעשו מה שעשו, הגבר שם בחזרה את החולצה, והבחורה שאלה אותו: "אז אתה בחור נאה, נחמד וממש טוב במיטה, איך זה יכול להיות שאין לך חברה?"
הגבר הסתכל עליה ואמר: "כי אשתי עלתה עליי..."
כל מי שעבר תקופת בידוד ארוכה בגלל הקורונה יודע שעכשיו הכל קטן עליו. החולצה, המכנסיים, התחתונים... הכל!
שיחה שהיא לא לילדים
ילד שאל את אמא שלו: "אמא למה לבת דודה שלי קוראים ורד?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלה כל הזמן רצתה ורדים כשהיא הייתה בהריון".
אחרי כמה דקות הוא שוב פנה אליה: "אמא למה לבן דוד שלי קוראים גפן?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלו כל הזמן רצתה ענבים כשהיא הייתה בהריון".
לבסוף הילד שאל: "אמא, ומה את רצית כשהיית בהריון?"
ענתה האם: "אויש נו פיני... מספיק עם השאלות שלך..."
מהנדס מחשבים שאפתן החליט, סוף סוף, לקחת לעצמו חופשה. הוא נרשם לשייט בים הקריבי ויצא לדרכו לכיף של חייו, עד... שהספינה טבעה. המהנדס מצא את עצמו נשטף אל חופו של אי. רק הוא לבדו ללא כל אדם נוסף בסביבה, ללא כל אספקה, רק בננות ועצי קוקוס.
כעבור כארבעה חודשים, כאשר שכב יום אחד על החוף, הוא ראה לפתע בחורה יפהפייה חותרת בסירה לקראתו מתוך הים. לא מאמין למראה עיניו, הוא שאל אותה, "מהיכן צצת פתאום?"
"חתרתי לכאן מן הצד השני של האי, אשר אליו נשטפתי כאשר ספינת הטיולים שלי טבעה", היא השיבה.
"מדהים", הוא אמר, "היית בת מזל שסירת חתירה נשטפה יחד עמך מן הספינה הטובעת."
"הו, זה?", היא השיבה, "אני בניתי בעצמי את הסירה מחומרים אשר מצאתי על האי. את המשוטים גילפתי מענפי עץ הגומי, ארגתי את קרקעית הספינה מענפי דקל ואת השדרה והצדדים גילפתי מענפי אקליפטוס."
"אבל... אבל זה לא יתכן", גמגם איש המחשבים, "לא היו לך כלי עבודה... איך הסתדרת?"
"הו, שום בעיה", השיבה בחורה, "בצד הדרומי של האי ישנה שכבה רגילה של סלע סחף חשוף, גיליתי כי אם אני מחממת את הסלע לרמה מסוימת של חום, הוא מתרכך וניתן לעצבו לכל צורה. כך ייצרתי לעצמי כלי עבודה והשתמשתי בהם כדי לייצר את הסירה."
מהנדס המחשבים היה המום. "הבה ניגש למקום שלי", היא אמרה.
אחרי מספר דקות של חתירה היא עצרה את הסירה ליד רציף קטן. כאשר המהנדס הסתכל על החוף, הוא כמעט נפל מהסירה מרוב תדהמה. הוא ראה מדרכת אבן המובילה אל בונגלו מעודן, צבוע בכחול לבן. כאשר הבחורה קשרה את הסירה באמצעות חבל שזור במיומנות רבה, האיש רק עמד והסתכל לפניו, המום. כאשר נכנסו השניים לתוך הבית, היא אמרה בדרך אגב, "זה לא הרבה, אבל אני קוראה לזה בית. שב בבקשה, אולי אתה רוצה לשתות משהו?"
"לא, לא תודה", הוא השיב, "אני לא יכול לסבול עוד מיץ קוקוס."
"זה לא מיץ קוקוס", השיבה בחורה בחיוך, "יש לי מזקקה, מה בנוגע לפינה-קולדה?"
תוך כדי הניסיון להסתיר את תדהמתו, האיש הסכים. הם ישבו להם על הספה שלה כדי ללגום ולשוחח.
אחרי שסיימו לספר את סיפוריהם הודיעה הבחורה, "אני הולכת ללבוש משהו יותר נוח. אולי תרצה להתקלח ולהתגלח בינתיים? יש תער בחדר האמבטיה למעלה, בתוך הארונית." בלי לשאול יותר שאלות, האיש עלה לחדר האמבטיה. שם, בארונית, הוא מצא מכשיר עשוי משתי ידיות עצם שביניהן מחובר תער חד העשוי מצדף מושחז. "האישה הזו מדהימה", הוא הרהר, "מי יודע מה עוד יש לה..."
כאשר שב למטה, היא ברכה אותו כשהיא 'לבושה' בעלי גפן, המפוזרים בצורה מתוחכמת על פני מקומות אסטרטגיים בגופה, והדיפה ניחוח עדין של ריח פרח הגרדיניה. היא הציעה לו לשבת לצידה...
"אמור נא לי", היא התחילה בטון מציע ומפתה, תוך כדי שהיא מחליקה לעברו, "שנינו נמצאים כאן בודדים באי תקופה כל כך ארוכה, אני בטוחה שיש משהו שאתה ממש ממש רוצה, משהו שחלמת עליו, שהיית רוצה לעשות עכשיו, משהו שהתגעגעת אליו כל כך כל החודשים האלה, אתה יודע..." עיניה הנוצצות הביטו ישר לתוך עיניו כשחיוך מזמין על שפתיה. לא מאמין למשמע אוזניו הוא קרא, "וואו!!!". הוא בלע את רוקו בהתרגשות, "את רוצה לומר לי שאני יכול לבדוק את האי-מיילים שלי מכאן?"
נחש עיוור וארנב עיוור נתקלו זה בזה יום אחד בקרחת היער. פנה הנחש אל הארנב ואמר לו: "סלח לי, איזה מין חיה אתה? אני פשוט עיוור ולא רואה שום דבר". ענה לו הארנב: "מתנצל, אבל גם אני לא ממש יודע, אני עיוור כמוך ואף פעם לא ראיתי את עצמי, או הבנתי מה אני בדיוק. שמע, אם אתה כבר פה, אולי תוכל למשש אותי ולגלות לי איזה מין חיה אני?".
"אין בעיה" השיב הנחש, נכרך מסביב לארנב ומישש כך את כל גופו. לבסוף שיחרר הנחש את לפיתתו מהארנב, וסיכם בפניו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה קטן מימדים, רך ופרוותי, עם זוג רגליים אחוריות בשרניות, אוזניים ארוכות וגמישות, אף קטן, פחוס ולחלוחי, שפמפם ארוך וזנב צמרירי. אם ככה אתה חייב להיות ארנב!".
"מעולה! סוף סוף אני יודע מי אני!" אמר הארנב, ואז פנה להיפרד מהנחש: "תודה רבה לך אדון... אה, רגע, איזה חיה אתה בכלל, אתה יודע?". ענה לו הנחש: "האמת היא שממש לא. אולי תעשה לי טובה בחזרה – תמשש אותי גם ותזהה מה אני בדיוק".
הסכים הארנב להשיב לנחש טובה תחת טובה, והחל למשש אותו לכל אורכו באמצעות כפותיו. בסיום הבדיקה פנה הארנב לנחש ואמר לו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה מחוספס לחלוטין, שיש לך דם קר, אין לך שום עמוד שדרה, אתה גמיש, חלקלק וחסר ביצים. אם ככה - אתה חייב להיות פוליטיקאי!".
אימא אחת החליטה לקפוץ לביקור פתע אצל בנה הנשוי. כשנכנסה לבית, היא ראתה את כלתה שוכבת עירומה על הספה, כשריחות ארומטיים ממלאים את החדר. "מה את עושה?", שאלה האימא.
"אני מחכה לבן שלך שיחזור מהעבודה", הגיבה האישה המופתעת.
"אבל את עירומה!", אמרה האימא בפליאה.
"זו שמלת האהבה שלי...", הגיבה הכלה בתמימות.
"שמלה אהבה?! את עירומה לגמרי!", צעקה האם.
"אבל הבן שלך אוהב את ה'שמלה' הזאת", הסבירה הכלה, "כשאני לובשת אותה הוא הופך לרומנטי מאוד ואז מענג אותי במשך שעות ארוכות".
האימא עזבה את ביתו של בנה וחזרה אל דירתה שלה, ובמהלך כל הדרך היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על מה שראתה ושמעה. כשהגיעה לביתה היא התקלחה, פיזרה והדליקה נרות ריחניים ברחבי הבית וחיכתה עירומה על הספה לבעלה. זמן מה לאחר לאחר מכן חזר בעלה מהעבודה, ראה אותה שוכבת עירומה על הספה ושאל: "מה את עושה?"
"זו שמלת האהבה שלי..." ענתה אישתו בחושניות.
"היא צריכה גיהוץ!" ענה בעלה, "תפסיקי עם השטויות ותכיני ארוחת ערב!"
ויליאם הרלי, אחד מהמייסדים של יצרן האופנועים האמריקאי הידוע "הרלי-דייווידסון", נפטר והגיע לגן עדן.
בכניסה פוגש אותו מלאך, ששואל את הרלי עם מי הוא היה רוצה לדבר קודם בגן עדן.
"אני רוצה לדבר עם אלוהים כמובן" עונה הרלי. אז המלאך מוביל אותו לפסגת גן עדן, לחלל ענק, לבן וזורח ממנו אלוהים מפקח על גן עדן ועל כל הבריאה.
"אתה הבחור שאחראי על אופנועי הרלי דווידסון שכולם מתלהבים מהם שם למטה?" אמר אלוהים.
"זה אני" השיב הרלי.
"אתה יכול להסביר לי למה האופנועים שלכם לא יציבים, עושים כל כך הרבה רעש ועדיין מצליחים?" שאל אלוהים.
"מוזר לשמוע תלונה כזאת ממי שהמציא את האישה" אמר ויליאם, "בעצם אם אתה כבר מעלה את זה, כמקצוען למקצוען, יש פגמים רציניים בהמצאה שלך. יש חוסר עקביות מחריד בעיצוב החלק הקדמי בין הדגמים. במהירויות גבוהות היא עושה רעש נוראי. החלק האחורי מאבד קשיחות עם השנים ולא שומר על יציבות. הכניסה קרובה מדי לאזור הפליטה, הוצאות התחזוקה רק הולכות ועולות כל שנה... בקיצור נראה לי שהאופנועים שלנו הרבה יותר מוצלחים מההמצאות שלך".
"אתה מעלה כמה נקודות מעניינות" אמר אלוהים, "תן לי רגע לבדוק משהו..."
כעבור 2 שניות הופיע לצד אלוהים מלאך, שהגיש לו קלסר גדול ועב כרס.
"תראה..." אמר אלוהים בעודו קורא מהקלסר, "יתכן שההמצאה שלי מלאת פגמים, אבל לפי הנתונים שאני רואה כאן, יותר גברים רוכבים על ההמצאה שלי מאשר על שלך..."
משפחה אינדיאנית מתארחת בפעם הראשונה בבית של משפחה מודרנית.
באמצע הלילה מתעורר הצ'יף ואומר לאשתו: "מים לצ'יף."
האישה רצה ומיד חוזרת עם כוס מים.
אחרי שעה שוב מתעורר הצ'יף ואומר לאשתו: "מים לצ'יף."
האישה שוב רצה וחוזרת עם כוס מים.
בבוקר הצ'יף מתעורר, פונה לאשתו ואומר: "מים לצ'יף."
האישה הולכת, מתעכבת ולבסוף חוזרת ואומרת: "אין מים לצ'יף, איש לבן יושב על הבאר כבר רבע שעה..."
אלי הבנקאי ראה בעיר את חברו הישיש מרדכי, חוואי אלמן בן 80.
מרדכי איבד את אשתו שנה קודם לכן, והתהלכה לה שמועה שהוא עתיד להתחתן עם כלה צעירה שהוזמנה מחו"ל דרך האינטרנט.
מאחר שאלי הוא חבר טוב של מרדכי, הוא פנה אליו ושאל: "חברי הטוב, האם נכונה השמועה לגבי נישואיך לעלמה צעירה?"
מרדכי אישר את השמועה, ואז חברו שאל: "בת כמה תהיה כלתך החדשה?"
מרדכי ענה בגאווה: "בנובמבר הקרוב היא תהיה בת 21".
כאשר אלי שמע זאת הוא מיד חשב לעצמו שלבטח חברו החוואי לא יוכל לספק את צרכיה המיניים של כלתו הצעירה בגילו המופלג, ובמוחו הקודח העלה הבנקאי הצעה מגונה לחברו בתקווה שיוכל להפיק רווחים עצמיים ממנה.
תוך מחשבה שבעקבות ההצעה הוא יוכל להשיג את זוגתו הצעירה, אלי פנה אל חברו ואמר: "אני מאוד שמח בשבילך וחשבתי לעצמי שכדאי שאת שארית ימיך תבלה בכיף ובלי עבודה קשה, ואולי תצטרך עזרה בחווה. כדאי שתשקול למנות אדם שיטפל לך בכל העניינים שלך, הישנים והחדשים".
מרדכי חשב שזה רעיון מצוין וענה: "רעיון מעולה, אני אחפש כבר היום אחר הצהריים אדם כזה...".
אלי עמד להציע את עצמו לכך, אך באותו הרגע בדיוק קיבל שיחת טלפון ונאלץ לענות לה. מרדכי בינתיים המשיך בדרכו.
כעבור ארבעה חודשים שוב ראה אלי את מרדכי מסייר בעיר וניגש אליו תוך התעניינות מה התחדש אצל חברו - האם הוא מצא כבר מישהו שיעזור לו.
"מה שלום האישה החדשה?" שאל הבנקאי.
מרדכי ענה בגאווה, "טוב – היא בהיריון".
אלי חשב לעצמו שלבטח הוא שמע בעצתו ולבסוף שכר את שירותיו של נער צעיר אחר שיטפל בחווה, ואולי היא בהיריון ממנו בכלל. אמנם הוא לא זכה בכלה, אך בכל זאת הוא שאל את מרדכי: "ואיך הייתה העצה שלי לשכור שירותי עזרה?".
מרדכי ענה בלי היסוס: "אני חייב לציין שזה היה רעיון מוצלח ביותר, היא פשוט מצוינת ודרך אגב גם היא בהיריון".
בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?"
עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?"
שואל הנשיא: "מה זה?"
"ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל".
הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך.
הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין.
תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?"
הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."
למה דובי פנדה אוהבים לצפות בסרטים ישנים? כי הם בשחור לבן.
נחש קטן בא בוכה לאימא שלו ואומר: "אימא, אנחנו ארסיים?" – "כן חמוד, למה אתה שואל?" – "כי נשכתי לעצמי את הלשון…"
גמל קטן אחד מעיר את ההורים שלו ב-3 לפנות בוקר ומבקש מהם לשתות קצת מים. "אי אפשר להמשיך ככה כל הזמן!" אומר לו האבא שלו בכעס, "כבר נתנו לך לשתות פעמיים החודש!"
יצירתיות של אשה בת 50
אחרי 25 שנות נישואין, הסתכלתי על אישתי ואמרתי לה: "אהובתי, לפני 25 שנה, הייתה לנו דירה קטנה, אוטו ישן, ישנו על כורסא ישנה והסתכלנו בטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש, אבל ישנתי עם בלונדינית צעירה בת 25... עכשיו יש לנו בית בשווי 500,000 יורו, מרצדס בשווי 50,000 יורו, מיטת מים, טלוויזיה צבעונית 50 אינטש, ואני ישן עם זקנה בת 50".
אשתי הייתה מאוד זריזה במחשבה ואמרה לי: "אתה רק צריך למצוא לך בלונדינית צעירה בת 25, ועורך הדין שלי ידאג לכך שתהיה לך דירה קטנה, אוטו ישן, שתישן על כורסא ישנה ושתהנה מטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש".
מוסר השכל: הנשים הן מדהימות!!!
הן מרפאות אותך מהר מאוד ממשבר שנות החמישים.
שני גברים עומדים אחד ליד השני במשתנה בתוך שירותים ציבוריים, ועושים את מה שעושים. אחרי מספר רגעים, אחד מהם פונה פתאום לשני ומתחיל לדבר איתו...
- "סליחה אדוני, אתה במקרה יהודי?"
- "כן, אני יהודי."
- "ותגיד לי רגע, יכול להיות שאתה במקור מקרקוב?"
- "כן אני נולדתי שם, איך אתה יודע את זה?"
- "וכשאתה היית ילד, אתה זוכר שהיו לוקחים אותך לבית כנסת קטן ליד רחוב שירוקה?"
- "כן! תגיד לי, אנחנו מכירים אחד את השני שאתה יודע עלי כל כך הרבה?"
- "לא, אבל אני יודע שרבי גולדברג הפוזל עם הידיים הרועדות עשה שם את הבריתות לכל הילדים."
- "נכון! אבל עדיין, איך אתה ידעת שאני משם אם אתה לא מכיר אותי?"
- "כי אתה משתין לי על הנעל!"
ילד חמוד אחד הסתובב לו ברחבי העיר עם קופיף קטן על הכתף.
לפתע, עצר אותו שוטר שאמר לו "ובכן ובכן, מה יש לנו כאן בחור צעיר? אני מקווה שאתה לוקח את הקוף הזה לגן החיות..."
יום למחרת הילד טייל שוב ברחובות העיר כשהקופיף על כתפו, וכשהוא חלף בשנית ליד השוטר, זה החל לגעור בו: "היי אתה! חשבתי שאמרתי לך לקחת את הקוף הזה לגן החיות!"
הילד ענה לו: "כן, לקחתי אותו. היום אני אקח אותו לקולנוע נראה לי..."
1. רק אצלנו יכול להיות שזמר השנה, זמרת השנה ולהקת השנה הם איש אחד בשם דנה.
2. קמצנים?! פפפפפפ.... שטויות. לא אוהבים מינוסים.
3. בארון של סבתא תימניה תמיד תמצאו אחד מהממתקים הבאים: או מסטיק עלמה או טופי, שאין מצב לפתוח אותו בלי סכין יפנית, או סוכריה שבטוח נזרקה עליך בבר מצווה שלך בבית כנסת.
4. תימני הוא כמו חלווה, או שאוהבים מאוד או שלא אוהבים בכלל.
5. לכל תימני יש דוד בשם זכריה! אצל חלק הוא חי ואצל חלק קצת פחות.
6. אין תימני בעולם שלא הייתה תקופה בחייו שלא קראו לו "ג'חנון".
7. המאכל שהכי מביע את הקמצנות של התימנים - לחוח (פיתה עם חורים).
8. כל תימני שני - שר.
9. כל תימני שלישי - שר טוב.
10. כל תימני רביעי - ערס.
11. אחד הדברים שהכי מעצבנים תימנים - שאומרים "קובנה" לא נכון.
12. כל התימנים דומים. חלק דומים לג'חנון, חלק לקובנה וחלק לעוגה שרופה.
13. המאכל התימני הכי פופולרי אינו ג'חנון, אלא סחוג.
14. בכל חבורה יש לפחות אחד או אחת תימני/ה! חוץ מחברות ברמת אביב ג'.
15. העיר רחובות היא העיר היחידה שיש בה יותר תימנים מאשר כל עדה אחרת.
16. לכל תימני יש סבא שמגדל תרנגולת.
17. אם שני תימנים נפגשים, איכשהו הם יגעו למסקנה שיש להם קרוב משפחה שגר בצריף איפשהו.
18. תימני שנולד לפני הזמן יוצא לבן מדי.
19. תימני שנולד מאוחר מדי יוצא שחור מהרגיל.
20. המטבח התימני מבוסס על שני דברים: בצק עלים ורסק עגבניות.
אי שם בבית חולים במרכז הארץ, חמש אחיות נפגשות לארוחת בוקר בקפיטריה של בית החולים, לאחר שעברו לילה סוער במחלקותיהן ומתחילות לפטפט:
- הראשונה אומרת: "הלילה שכבתי עם רופא מרדים, אני מה זה מאוכזבת!"
- "למה?" שואלות האחיות.
- "לא הרגשתי כלום מכלום! נאדה!"
- "גם אני לא מרוצה" אומרת האחות השנייה ומספרת: "אני שכבתי עם מנהל בית החולים..."
- "נו... ו...?" מתפלאות חברותיה
- "הוא כל הזמן נתן הוראות אבל את כל העבודה במיטה הייתי חייבת לעשות בעצמי..."
- שלישית עונה לה: "לי היה מזל רע, הלילה שכבתי עם סטאג'ר. כל הזמן שאל אותי: הכל בסדר? את חושבת שאני עושה עבודה טובה? את בטוחה שעושים את זה כך?"
- "ומה אני אגיד?" אומרת הרביעית, "נפלתי על אחראי הביטחון..."
- "עד כדי כך?" שואלות האחרות.
- "כן, כשנשארתי ערומה במיטה, הוא התחיל להתלונן שזאת עבודה מאוד קשה לבן אדם אחד והוא צריך לקרוא לתגבורת".
החמישית הייתה שקטה ולא דיברה מילה. היתר הסתכלו עליה בתימהון ושאלו אותה:
- "ומה איתך? עם מי את בילית הלילה?"
- בחיוך ממזרי היא עונה: "אני שכבתי עם טכנאי רנטגן, משהו פשוט נפלא! ביקש ממני לשכב בכל מיני תנוחות; מקדימה מאחורה, על הצד... וכשסיימנו הוא אמר לי: כמה חבל שזזת, נצטרך להתחיל את הכל מחדש..."
שתי בלונדיניות יושבות על גג במושב קטן בצפון בלילה. האחת שואלת את השנייה: "מה את חושבת שרחוק יותר, הירח או תל אביב?" השנייה עונה: "נו התשובה ברורה, את תל אביב הרי אי אפשר לראות מכאן".
הרבי והשאלה החשובה
יום אחד בסוף שנות ה-70' שמע הרב לוי דפיקה בדלת ביתו באמצע הצהריים. "איך אני יכול לעזור לכם חברים?" הוא אמר לשני הגברים שעמדו בפניו. השניים הסבירו לו שיש להם ויכוח שהם לא מסוגלים לפתור בעצמם, ושהם רוצים שהוא יעזור להם להגיע להחלטה. "על מה הוויכוח שלכם?" שאל הרבי, ואז הגבר הראשון התפרץ בזעם וקרא: "שחור זה צבע!"
"לא זה לא!" ענה לו הגבר השני.
"בטח ששחור זה צבע!" צעק בתשובה הגבר הראשון.
"רבי, תגיד לנו אתה" פנה הגבר השני לרב לוי, "האם שחור זה צבע?".
הרב המבולבל חשב לרגע ואז ענה: "ובכן כן..."
"הנה אתה רואה!" פנה הגבר הראשון לשני, "אמרתי לך - שחור זה צבע! וגם לבן!"
"לבן זה לא צבע!" צעק הגבר השני.
"רבי?" שאל הגבר הראשון.
"ובכן כן, גם לבן הוא צבע" השיב הרב לוי.
"אתה רואה צחי?!" פנה שוב הגבר הראשון לחברו, "מכרתי לך טלוויזיה צבעונית!"
מקור תמונה: Gabriela Vegaבעקבות גל של פריצות לבתים בשכונה שלהם, אורי ואורנה החליטו שהם צריכים כלב שישמור על ביתם, ואורנה פנתה למאלף מיוחד שיעזור לה למצוא את הכלב המושלם עבורם. המאלף שמע את סיפורה של אורנה והרגיע אותה במהרה בטענה שיש לו את הכלב המושלם עבורה.
"תני לי רק רגע ואני הולך להביא אותו מהכלוב", אמר המאלף וחזר יחד עם כלב צ'יוואווה קטן ורצועה אדמדמה.
"אתה צוחק? אין שום סיכוי בעולם שהדבר הקטן הזה יהיה כלב שמירה טוב, פורצים בחיים לא יברחו ממנו!" אמרה אורנה.
"זה בדיוק הקטע, הוא לא כלב שמירה אלא כלב תקיפה, והוא אפילו מגיב לפקודות קוליות! אני אראה לך מה הוא מסוגל לעשות..." אמר המאלף, פנה אל הכלב ופקד עליו בקול חזק וברור "כלב תקיפה, עץ!" הצ'יוואווה הקטן הסתער על עץ קטן סמוך, והחל לתלוש בקלות ענפים, לנשוך בעוצמה את הגזע ולבסוף הוא הצליח לעקור את העץ כולו מהקרקע.
אורנה הייתה בהלם מהכלב המוכשר, ואחרי שהמאלף הבטיח לה שהצ'יוואווה יתקוף כל דבר בעזרת הפקודה שהוא הדגים לה, היא קנתה אותו וחזרה מאושרת לבעלה.
אורי המרוקאי חמום המוח, שציפה לראות את אישתו חוזרת עם רוטווילר או פיטבול ובמקום זאת קיבל כלב ננסי וחמוד למראה, התעצבן ומיד החל לצעוק: "חשבתי שאנחנו רוצים כלב שמירה, במקום זה את הלכת וקנית את הבדיחה הזאת?"
"זאת ממש לא בדיחה, אתה לא מבין מה הכלב הזה מסוגל לעשות!" ענתה אורנה.
"מה הוא כבר מסוגל לעשות? לברוח משודדים ממש מהר? להתחבא מאחורי ספות?" המשיך אורי.
"הוא כלב תקיפה!" השיבה אורנה.
"כלב תקיפה בתחת שלי!" צעק אורי, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא העז להתווכח עם אישתו...
אנשים שצריך להרוג: כל מי שמבקש ממך לשמור לו מקום בתור לקופה בסופר "רק כדי להביא משהו קטן" ונעלם לחצי שעה.
מעשה על אברם ואסתר מברוקלין
אברם ואסתר טסים מברוקלין לאוסטרליה לרגל חגיגות יום הנישואין ה-40 שלהם, כשלפתע מפציע קולו של הטיס ברמקולים: "נוסעים יקרים, אחד מהמנועים שלנו הפסיק לעבוד, אולם למזלנו זה קרה מעל אי קטן שאינו מסומן במפה, כך שאני מאמין שאנחנו נינצל, אך יש סיכוי שלא ימצאו אותנו לעולם.
הם נוחתים בשלום על האי ואברם מסתובב לאסתר ושואל: "תגידי אסתר, שילמת לרבי על הכיסאות שלנו בבית הכנסת?
"לא הספקתי", עונה אסתר.
"ותגידי, את התרומה לקרן היהודית שלחת?"
"אויש אברם", היא עונה בבושה, "שמתי במעטפה ולא שלחתי עוד..."
"ואת הצ'ק לבניית האגף החדש בבית הכנסת נתת?"
"אני כל כך מצטערת אברמ`לה, זה פשוט פרח מזכרוני."
אברם נותן לאסתר את הנשיקה הכי גדולה שנתן לה מזה 40 שנה, והיא מסתכלת עליו המומה ושואלת: "אבל אחרי כל זה, למה אתה מנשק אותי אברם?"
"כי הם ימצאו אותנו אסתר..." הוא עונה לה, "הם ימצאו אותנו...."
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..."
הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים.
האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..."
ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?"
"לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?"
"לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!"
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."
"אלוהים, יש לי בעיה", אמרה חווה. "מה הבעיה?" היא נשאלה.
"אני יודע שיצרת אותי וסיפקת לי את גן העדן הנפלא הזה עם כל החיות המקסימות שבו, ואפילו את הנחש החמוד שתמיד מצליח להצחיק אותי, אבל בכל זאת, אני מרגישה שאני לא שמחה..."
"ולמה זה חווה?"
"אני בודדה, וגם נמאס לי מתפוחים!"
"ובכן, במקרה הזה יש לי פתרון בשבילך. אברא בשבילך את האדם."
"מה זה אדם?"
"יצור עם מספר לא קטן של חסרונות ותכונות שליליות. הוא ישקר לך, יבגוד בך ויהיה שחצן. באופן כללי היא יעשה לך חיים קשים, והוא גם יהיה גדול ממך. אני אברא אותו כך שיוכל לספק את כל הצרכים הפיזיים שלך, אך הוא יהיה חסר בינה ויתלהב מדברים ילדותיים כמו מכות ובעיטות בכדור. מאחר שהוא לא יהיה חכם כמוך, הוא יצטרך לקבל ממך עצות כדי לחשוב כמו שצריך".
"וואו, נשמע נהדר", אמרה חווה בציניות וגלגלה את עיניה. "אוקי, וזה הכול?"
"ובכן... כמו שכבר אמרתי, הוא יהיה שחצן, וגם גאוותן מאוד. לכן תצטרכי לגרום לו להאמין שיצרתי אותו לפניך. זה יהיה הסוד הקטן שלנו – אישה לאישה."
בעל ואישה שעבדו בקרקס נודד ניגשו לסוכנות אימוץ והגישו בקשה לקחת תחת חסותם ילד קטן. העובדת של סוכנות האימוץ שבחנה את הבקשה שלהם הזמינה את הזוג לראיון והביעה את הדאגה שלה.
"חיים בקרקס נודד רחוקים מלהתאים לחיים של ילדים, בטח אם מדובר בילדים מאומצים, לכן לפני שאני מאשרת את הבקשה שלכם אני חייבת לדעת שאתם יכולים לספק מגורים נאותים, חינוך וטיפול מקיף לילד."
בתגובה הזוג הראה לעובדת תמונות של הקרוואן היוקרתי והמפואר שבו הם גרים בזמן מסעי ההופעות שלהם. אחר כך הם הראו לה תעודות הוראה ותארי הצטיינות של עובדים אשר ינדדו עם הקרקס לכל מקום כדי לספק לילד חינוך. הם אפילו הראו לה מחקרים לפיהם ילדים שגרים בסביבת חיות ונחשפים לתרבויות מגוונת הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים בחיים.
"אוקיי, אולי להיות חלק מקרקס נודד זה לא הדבר הכי גרוע בעולם" השתכנעה העובדת. "עכשיו כשיש לכם אישור, הגיע הזמן לדבר על הילד שתרצו לאמץ והשאיפות שלכם."
"אין לנו באמת העדפות מיוחדות" ענו הזוג, "העיקר שהוא יהיה קטן מספיק בשביל להיכנס לתותח".
גבר בן 30 שומע דפיקות בדלת, הוא ניגש, פותח את הדלת ורואה חבר שלו מתקופת הצבא שלא ראה כבר 10 שנים לפחות, ואיתו חתול קטן.
שני הגברים ישבו, צחקו, סיפרו אחד לשני כל מה שעבר עליהם בשנים מאז שנפגשו,
ובינתיים, החתול קרע את הספות, שרט את מסך המחשב, עשה את צרכיו בעציץ וגרר נייר טואלט לאורך כל הבית.
כשהחבר עמד ליד הדלת לפני שהלך, אמר לו: "אני ממש שמח שבאת, באמת. אבל תוכל בפעם הבאה לא להביא איתך את החתול שלך?"
ענה לו החבר: "חשבתי שזה החתול שלך!"
איש אחד הלך ברחוב כאשר לפתע הוא שמע מאחוריו קול זעיר:
"אם אתה עושה עוד צעד אחד קטן, לבנים יפלו על הראש שלך ויהרגו אותך".
האיש עצר במקום, ולבנה גדולה מתרסקת ממש לרגליו.
המום, הוא ממשיך בדרכו ואחרי מספר דקות שומע את אותו קול צועק לעברו:
"עצור! אל תחצה את הכביש! אם אתה עושה עוד צעד אחד נוסף, הרכב הבא ידרוס אותך ואתה תמות".
האיש קופא במקומו ובאותה השניה מכונית חולפת סנטימטר ממנו, כמעט נוגעת בו.
האיש נושם לרווחה ומפנה שאלה לאוויר: "מי אתה?"
"אני המלאך השומר שלך" ענה הקול בחיוך.
"באמת?" מופתע האיש "ואיפה לעזאזל היית כשהתחתנתי?!"
עבור לבא-במייל
