בדיחות בנושא אחות

בן 80 התחתן עם בת 20. שנה אחרי החתונה הזוג מגיע לחדר הלידה. נולד בן זכר במשקל 3.5 ק"ג, בריא ויפה. האחות שואלת את הזקן" "שלך?" "כן" הזקן עונה. "כל הכבוד" עונה האחות. "תשמעי..." אומר הזקן, "צריך לשמור על המנוע פועל". שנתיים לאחר מכן שוב מגיע הצמד לחדר הלידה. הפעם זו בת במשקל 3.5 ק"ג, בריאה ויפה. האחות שואלת את הזקן: "שלך?" "כן" הזקן עונה. "כל הכבוד" עונה האחות. "תשמעי..." אומר הזקן, "צריך לשמור על המנוע פועל". לאחר שנתיים נוספות, שוב מגיעים לחדר הלידה. נולד בן זכר במשקל 3.5 ק"ג, בריא ויפה. האחות שואלת את הזקן: "שלך?" "כן" הזקן עונה. "כל הכבוד" עונה האחות. "תשמעי..." אומר הזקן, "צריך לשמור על המנוע פועל". עונה לו האחות, "אולי כדאי שתחליף שמן, האחרון יצא שחור..."

נער צעיר מכפר מבודד שחי את כל חייו בלי מגע עם העולם החיצוני קיבל מהוריו רשות ללכת לבקר את אחותו המבוגרת בעיר הגדולה לכבוד יום ההולדת ה-16 שלו. ברגע שהנער סיפר לה את החדשות המשמחות האלו היא מאוד נבהלה, בגלל שהמשפחה שלה לא ידעה שהיא למעשה "אישה עובדת" והיא פחדה שהביקור של אחיה הקטן יחשוף את הסוד שלה. לכן כשהנער הצעיר הגיע לעיר הגדולה ושאל את אחותו איך יש לה כסף לגור במקום שכזה, היא פשוט אמרה לו "אתה יודע שכאן בעיר אנשים תמיד רצים ממקום למקום והם לפעמים רעבים, אז יש כאן הרבה דוכני מזון ואני עובדת בדוכן הנקניקיות הכי מצליח באזור". "ואוו זה מדהים!" ענה האח, "אני מאוד אוהב נקניקיות ושמעתי שכאן בעיר יש את האוכל הכי טעים בעולם! אולי מחר אני אוכל לבוא איתך לעבודה ותתני לי לנסות מנה בחינם כי אין לי כסף?". האחות סירבה כמובן, ואמרה שהיא תהייה מאוד עסוקה ולא יהיה לה זמן בשביל האח הקטן שלה. מתוסכל ומאוכזב, כבר באותו הלילה הנער הצעיר חשב על תוכנית ערמומית, ולמחרת בערב הוא עקב אחרי אחותו כשהיא יצאה לעבודה ואז ראה אותה נכנסת לבניין קצת מוזנח בלי שום מאפיינים מיוחדים. 'זה מוזר' חשב לעצמו הנער, אבל בגלל שהוא לא ממש מכיר את העיר הגדולה הוא לא חשד יותר מדי ונכנס לתוך הבניין בביטחון מוחלט. בפנים קיבלה את פניו אישה נאה מאוד שלבשה מעט מאוד בגדים... "שלום לך חמודי... באת לפה כדי לספק את ה'תיאבון' שלך?" היא שאלה אותו. "ברור שכן!" ענה הנער בהתלהבות. "מעולה..." המשיכה האישה, "רק תגיד לי מותק, איך אתה רוצה את זה – בשכיבה או בעמידה?" הנער היה מבולבל לרגע, ואז הוא פשוט אמר: "תראי אני לא יודע איך אתם עושים את זה כאן בעיר, אבל אני אישית אוהב את זה בפיתה..."

רוני ומוטי הם שני בחורים ששהו יחד בבית משוגעים. יום אחד רוני הלך לשחות בבריכה של המוסד, אבל החל פתאום לטבוע; אז מוטי שבדיוק היה גם הוא באזור הבריכה, קפץ למים והציל אותו. מוטי משה את רוני מהמים, העניק לו טיפול ראשוני מהיר ואז הצוות פינה את רוני חזרה לחדרו. מאוחר יותר באותו היום האחות הראשית ניגשה למוטי ואמרה לו: ״כל הכבוד על מה שעשית שם בבריכה. זה היה מעשה שהוכיח שאתה אדם רציני ומתפקד, לכן אנחנו נשחרר אותך לביתך עוד היום״. ״תודה רבה לכם!״ אמר מוטי בהתרגשות, ״אני ממש שמח לשמוע״. ״אבל לצערי יש לי גם חדשות עצובות,״ המשיכה האחות הראשית ואמרה: ״מוקדם יותר היום, קצת אחרי שהצלת אותו מטביעה, רוני חברך נטל את חייו״. ״מה? אני לא מאמין? הוא הרג את עצמו?״ קרא מוטי בזעזוע, ״הוא דווקא נראה די בסדר בפעם האחרונה שראיתי אותו״. ״מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אותו?״ התפלאה האחות הראשית. ענה לה מוטי בתמימות: ״הלכתי מקודם לחדר שלו והוא עדיין נראה לי קצת רטוב, אז תליתי אותו לייבוש״.

אחות בבית חולים לחולי נפש מסיירת בין חדרי המטופלים כדי לוודא שהכל בסדר איתם. היא עוברת בחדר הראשון ורואה את המטופל שם עומד מול הקיר וצועק עליו. ״מה אתה עושה שם רמי?״ היא שואלת, והבחור עונה: ״אני בשיחת ועידה מארגן נסיעת עסקים לאבי". האחות נדה בראשה קלות וממשיכה לעבר החדר השני. היא רואה את המטופל השני מסתובב סביב החדר ומחזיק בידיו מה שנראה כהגה דמיוני. ״מה אתה עושה אבי?״ שואלת אותו האחות. ״אני נוסע לצפון לעשות עסקים״, אומר לה אבי. היא נדה בראשה קלות ופונה אל עבר החדר השלישי. היא רואה שם את המטופל שוכב על המיטה שלו, מכנסיו מופשלים והוא נוגע בעצמו וגונח בקול. ״יוני! מה לעזאזל אתה עושה?״ צועקת עליו האחות. ״אני עם אישתו של אבי בזמן שהוא בצפון!״

אי שם בבית חולים במרכז הארץ, חמש אחיות נפגשות לארוחת בוקר בקפיטריה של בית החולים, לאחר שעברו לילה סוער במחלקותיהן ומתחילות לפטפט: - הראשונה אומרת: "הלילה שכבתי עם רופא מרדים, אני מה זה מאוכזבת!" - "למה?" שואלות האחיות. - "לא הרגשתי כלום מכלום! נאדה!" - "גם אני לא מרוצה" אומרת האחות השנייה ומספרת: "אני שכבתי עם מנהל בית החולים..." - "נו... ו...?" מתפלאות חברותיה - "הוא כל הזמן נתן הוראות אבל את כל העבודה במיטה הייתי חייבת לעשות בעצמי..." - שלישית עונה לה: "לי היה מזל רע, הלילה שכבתי עם סטאג'ר. כל הזמן שאל אותי: הכל בסדר? את חושבת שאני עושה עבודה טובה? את בטוחה שעושים את זה כך?" - "ומה אני אגיד?" אומרת הרביעית, "נפלתי על אחראי הביטחון..." - "עד כדי כך?" שואלות האחרות. - "כן, כשנשארתי ערומה במיטה, הוא התחיל להתלונן שזאת עבודה מאוד קשה לבן אדם אחד והוא צריך לקרוא לתגבורת". החמישית הייתה שקטה ולא דיברה מילה. היתר הסתכלו עליה בתימהון ושאלו אותה: - "ומה איתך? עם מי את בילית הלילה?" - בחיוך ממזרי היא עונה: "אני שכבתי עם טכנאי רנטגן, משהו פשוט נפלא! ביקש ממני לשכב בכל מיני תנוחות; מקדימה מאחורה, על הצד... וכשסיימנו הוא אמר לי: כמה חבל שזזת, נצטרך להתחיל את הכל מחדש..."

אחרי יום ארוך וקשה עם הקטנים שלי שפשוט לא הסכימו להקשיב לשום דבר, הגעתי לאחותי המבוגרת, שכבר הספיקה לעבור את השלב הזה עם הילדים שלה והתרסקתי על הספה... "נמאס לי, אני לא מבינה מה אני עושה איתם יותר... נראה לי שאני פשוט אמכור אותם למישהו וזהו" אמרתי לה בעייפות. "אויש יש משוגעת אחת" היא ענתה לי. - "למה משוגעת, כי אני רוצה למכור אותם?" - "לא, כי את חושבת שמישהו אחר ירצה לקנות אותם..."

אחרי לילה לא מוצלח בפאב, שבמהלכו הוא התחיל עם כמעט כל בחורה שראה וקיבל דחיות מכולן, יוסי בן ה-22 חזר לבית הוריו עייף ומתוסכל. הוא רק אמר להם לילה טוב כשהוא עבר בסלון, ואז עלה לקומה השנייה, נכנס לחדרו וסגר אחריו את הדלת. למחרת בבוקר אימא של יוסי קראה לו ולאחותו הקטנה מיכל לרדת למטה ולאכול ארוחת בוקר משפחתית, אבל רק מיכל הגיעה. יוסי לא ענה, לא יצא מהחדר שלו ולא ירד לאכול עם המשפחה... "אני יודעת למה יוסי לא יוצא מהחדר!" אמרה מיכל הקטנה עם חיוך ענק על הפנים. "כנראה שהוא עדיין ישן אז תפסיקי להגיד דברים כאלה סתם", אמר אבא שלה, והמשפחה אכלה את ארוחת הבוקר שלה ללא יוסי. השעות חלפו והגיעה השעה לאכול ארוחת צהריים, פעם נוספת אימא של יוסי ומיכל קראה לשני הילדים שלה לבוא לשולחן, אבל יוסי נשאר בחדר עם דלת סגורה ולא הגיב לשום קריאה. "אבא, אימא, אתם רוצים שאני אספר לכם למה יוסי לא יוצא מהחדר???" שאלה מיכל בהתרגשות. "מתוקה שלי, זה לא יפה להתערב ככה בעניינים של אח שלך, כנראה שעבר עליו לילה קשה והוא רוצה להיות לבד כרגע", אמרה לה אימא שלה, והמשפחה אכלה את ארוחת הצהרים. יוסי המשיך להסתגר בחדר וכשהגיעה שעת ארוחת הערב ההורים שלו כבר היו מודאגים מאוד. הם ישבו ליד השולחן ודיברו על הדרך הטובה ביותר לעזור לבן שלהם, כי הם ידעו שהוא מחפש חברה כבר הרבה זמן, ושכל פעם שהוא חוזר הביתה לבד ומצוברח זה סימן שהוא עדיין לא מצא מישהי. מיכל הקטנה שמעה אותם מדברים ופנתה אליהם פעם נוספת: "אתם רוצים שאני אגלה לכם למה יוסי לא יוצא מהחדר?" "נו, תגידי לנו למה..." אמרו יחד אימא ואבא שלה. "כי אתמול כשהוא חזר הביתה הוא דפק בדלת שלי וביקש קרם לחות או משהו כזה, ואני חושבת שבטעות נתתי לו בקבוק עם דבק!"