גבר אחד הגיע הביתה ומצא מכתב בזו הלשון:
לכבוד בעלי היקר,
אני כותבת לך את המכתב הזה כדי לומר לך שאני עוזבת אותך לתמיד. הבוס שלך התקשר אלי להגיד לי שהתפטרת מהעבודה, ואתמול היה היום האחרון שלך שם. אני מתנהגת אליך בצורה יפה ומכבדת אותך בתור אישה כבר במשך 3 שנים, ואתה לא מראה לי שום הערכה.
השבועיים האחרונים היו כמו גיהינום. לפני שבוע לא שמת לב כשחזרת הביתה, אבל קצצתי ועיצבתי את הציפורניים ואת השיער שלי, הכנתי לך את האוכל האהוב עליך וקניתי לעצמי חזייה ממש יפה, לכבודך. לבשתי אותה ולא הגבת לזה בשום דרך, אכלת את האוכל שלך ב-2 דקות, צפית במשחק כדורגל ומיד הלכת לישון. אתה לא אומר לי יותר שאתה אוהב אותי וכבר לא נוגע בי. אני בטוחה שאתה בוגד בי, או שאתה לא אוהב אותי. עזבתי אותך.
נ.ב.
אל תנסה לחפש אותי כי אתה לא תמצא אותי. אני ואחיך אריאל עברנו לגור ביחד במקום רחוק… ונחיה שם לנצח, באושר ועושר. לך תמצא לך חיים אחרים!
ממני באושר רב,
אשתך לשעבר.
הבעל החזיר מכתב לכתובת השולח בזו הלשון:
אין ספק, עשית לי את היום, כשגמרתי לקרוא את המכתב שלך קפצתי מרוב שמחה. זה נכון שאנו נשואים כבר 3 שנים, אבל לאחרונה את כבר לא מתנהגת כאישה אוהבת. אני צופה במשחקי הכדורגל כדי שלא אצטרך לדבר איתך, כי את לא מסוגלת שלא לצעוק. שמתי לב שעיצבת את השיער ואת הציפורניים שלך, והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: "את ממש דומה לגבר", ורציתי לומר לך זאת – אבל אימא שלי לימדה אותי לא לדבר אם אין משהו יפה לומר. כשהכנת את האוכל האהוב עלי – כנראה שהתבלבלת ביני לבין אחי – אני הפסקתי לאכול פשטידת בצל כבר לפני 10 שנים.
הלכתי לישון מיד אחרי שראיתי את החזייה שלבשת, כי היה עליה עדיין את תג המחיר – בסכום הזהה לסכום שאחי לווה ממני לפני שבוע. אני עדיין אהבתי אותך וחשבתי שנוכל לשבת וליישב את העניין. בכל מקרה, כשגיליתי שזכיתי ב-40 מיליון שקל בלוטו, עזבתי את העבודה וקניתי לנו 2 כרטיסים לחופשה באיטליה. אבל כשחזרתי הביתה כבר לא היית שם. אני מאחל לך חיים מאושרים כפי שתמיד רצית. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא חייב לתת לך אפילו לא אגורה אחת אחרי שהראיתי לו את המכתב שלך. אז תשמרי על עצמך!
נ.ב.
לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לך, אבל אחי אריאל נולד בשם אריאלה. אני מקווה שזה לא מפריע לך…
ממני, בעושר רב,
בעלך לשעבר.
כשצ'אק נוריס נולד - הרופא ביקש ממנו לבחור שם להורים שלו.
אפולו 11 לא נחתה על הירח, צ'אק נוריס זרק אותה לחלל והיא התרסקה שם.
הילד השובב והבוס של אבא
מנכ"ל של חברה גדולה היה צריך להתקשר לאחד העובדים שלו ולהתייעץ איתו בקשר לבעיה דחופה שצצה בשרת המרכזי של החברה.
הוא חייג את מספר הטלפון שבביתו של העובד, המתין מספר שניות על הקו\ עד שענה לו בלחישה ילד קטן. "הלו?"
הבוס לא השתהה לשיחת חולין ומיד ביקש את האבא, "אבא שלך בבית?"
"כן" ענה הקול הקטן.
"אני יכול לדבר איתו?" שאל המנכ"ל בחוסר סבלנות.
להפתעתו ענה לו הקול הקטן "לא".
הבוס לא התייאש, הוא היה חייב להשיג את העובד, "ואמא שלך אולי נמצאת?"
"כן" ענה הילד בלחישה.
"אני יכול לדבר איתה?"
שוב ענה לו הקול הקטן "לא".
הידיעה שזה לא סביר שילד צעיר יישאר בבית לבד גרמה לבוס להמשיך ולהפציר לדבר עם המבוגר האחראי שבבית, "האם יש שם עוד מישהו חוץ ממך?"
"כן" ענה הילד "שוטר".
עד כמה שזה נשמע לו מוזר, המנכ"ל לא היסס, "אני יכול לדבר עם השוטר?"
"לא, הוא עסוק" הסביר הילד.
"עסוק במה?" המנכ"ל הפך סקרן.
"בלדבר עם אמא ואבא ומכבי אש" הסביר הילד בלחש.
הדאגה גברה כאשר לפתע שמע המנכ"ל גם צלילי מסוק מבעד לקו, "מה זה הרעש הזה??"
"הליקופטר!" ענה הילד בהתרגשות.
"מה לעזאזל קורה שם?" שאל המנכ"ל ועתה כבר היה ממש מודאג.
בלחישה דיווח הילד "צוות החילוץ נחת עם הליקופטר על הגג!"
לחוץ ומודאג שאל המנכ"ל "אבל למה הם שם?"
עדיין בלחישה ענה לו הקול הצעיר בצחקוק, "הם מחפשים אותי!"
אימא שלך כל כך שמנה, שכשהיא נרשמה לפייסבוק נגמר שם המקום למשתמשים חדשים.
המסיבה הפרועה ביער
אחרי שירות של 30 שנים במשטרה, בלי משפחה ובלי ילדים, ברוך החליט שהוא צריך שקט ושלווה בחיים. הוא קנה שטח אדמה ענק ביער מבודד ועבר לגור בצריף קטן וצנוע ששירת את כל צרכיו. הוא קיבל דואר פעם בשבוע ונסע לישוב הקרוב ביותר כדי לעשות קניות פעם בחודש - בשאר הזמן הוא נח לו בשקט. לאחר שישה חודשים של בדידות כמעט מוחלטת, מישהו דפק על דלתו של ברוך וכשהוא פתח אותה הוא ראה מולו גבר מזוקן עם מבנה גוף גדול...
"שלום", אמר הגבר המסתורי, "אני שלמה השכן שלך, אני גר בערך 40 ק"מ מערבה מכאן ליד דרך העפר. אני עושה מסיבה בבית שלי ביום שישי הבא ורציתי לדעת אם תרצה לבוא סביב השעה שבע".
"האמת שזה רעיון ממש טוב", השיב ברוך שקצת מאס בבדידות ובשקט, "תודה רבה על ההזמנה, אני אגיע."
"אני רק צריך להזהיר אותך", אמר שלמה, "יהיה במסיבה הזאת הרבה אלכוהול."
"אני לא דואג, אחרי הרבה שנים במשטרה תאמין לי שאני יודע איך לשתות בלי בעיה", ענה ברוך.
"כנראה שיהיו גם ריבים ומכות", המשיך השכן.
"זה לא מפחד אותי, אני יודע איך להסתדר עם אנשים ולהתמודד עם דברים בלי אלימות", השיב ברוך.
שמוליק נראה מרוצה מהתשובות האלו, והוא כבר עמד להסתובב ולחזור בחזרה לביתו, אבל ברגע האחרון הוא עצר ואמר: "יש סיכוי גבוה שיהיה במסיבה הזאת גם הרבה סקס פרוע".
"זאת בכלל לא בעיה!", ענה לו ברוך, "אני פה לבד כבר חצי שנה וגם לפני שהגעתי לפה המצב שלי לא היה מזהיר, אז אני אפילו קצת מחכה לזה. דרך אגב, זאת הולכת להיות מסיבה מושקעת? אם יש סיכוי שייצא לי מזה משהו אולי כדאי שאני אתלבש באלגנטיות".
"זה לא ממש משנה", השיב השכן, "גם ככה רק אני ואתה נהיה שם..."
איש אחד פונה לספרנית בספריה ומתעניין היכן ימצא ספר שיעזור לו להתאבד.
הספרנית מפנה אותו לאזור הרצוי, אך לאחר חמש דקות חוזר האיש לספרנית ואומר לה: "אין שם שום ספר, כל המדפים ריקים."
"כן", מהנהנת הספרנית ומוסיפה: "את הספרים האלו משום מה אף אחד לא מחזיר..."
במחקר חדש הוכח ש-99% מעורכי הדין מוציאים שם רע לשאר...
גיהינום ישראלי
איש אחד מת והגיע לגיהינום. שם הוא מגלה שלכל מדינה יש גיהינום משלה, וביכולתו לבחור את האחד שבו יעדיף לסבול לנצח.
הוא הולך לגיהינום של הגרמנים, שואל מה עושים שם ועונים לו כך: "קודם כל שמים אותך על כיסא חשמלי למשך שעה. אחר כך נותנים לך לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה, ואחר כך השטן הגרמני בא ומכה אותך למשך שאר היום".
האיש לא התרשם לטובה מהגיהינום הגרמני, ולכן המשיך לבחון את הגיהינום של המדינות האחרות. הוא בדק את גיהינום ארה"ב, גיהינום רוסיה וגיהינום צרפת, אך גילה שבכולם יש את אותה שגרה יומית, בדיוק כמו בגיהינום הגרמני.
כשהגיע לגיהינום הישראלי הוא ראה תור ענק בכניסה. הוא הבין שכאן כנראה יש משהו שונה. כששאל מה עושים בגיהינום הישראלי אמרו לו שגם שם שמים אותו על כיסא חשמלי למשך שעה, נותנים לו לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה ולאחר מכן השטן הישראלי בא ומכה אותו למשך שאר היום.
"אבל זה בדיוק אותו הדבר כמו בשאר סוגי הגיהינום", הוא אמר, "למה דווקא פה יש תור כזה ארוך?"
"אהה, זה בגלל שהתחזוקה פה כל כך גרועה, שהכיסא החשמלי בדרך כלל לא עובד ולוקח כמה ימים עד שמגיע טכנאי לתקן אותו. מישהו גם תמיד גונב את כל המסמרים מהמיטה כדי למכור את המתכות, והשטן הישראלי היה פעם שר בממשלה, ככה שהוא מדי פעם פשוט בא, רושם נוכחות ואז הולך לשתות איפשהו."
איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים. היה לו אגם גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה עצי תפוח ואגס. ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם, מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים. הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות. כאשר התקרב לאגם, שמע קולות צועקים וצוחקים באושר.
כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורות שרחצו בעירום באגם שלו. כאשר הבנות הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...
מוסר השכל : גם זקנים יכולים לחשוב מהר...
פעם החניתי את הרכב שלי בכניסה למשכן הכנסת. שוטר שעמד שם אמר לי: ״אדוני, אתה לא יכול לחנות כאן, זה המקום שבו הפוליטיקאים שלנו עובדים!״ ״אל תדאג״ אמרתי לו ״נעלתי את האוטו״.
חתול תעלול
גבר אחד ממש שנא את החתול של אשתו עד שיום אחד הוא לא עמד בזה יותר והחליט להיפטר ממנו.
כאשר אשתו יצאה מהבית, הגבר התגנב מאחורי החתול, הרים והכניס אותו לרכב. הוא נסע 20 בלוקים מהבית והשאיר אותו באחד הגנים הציבורים.
כאשר חזר הגבר הביתה, החתול המתין לו בכניסה.
למחרת, הוא החליט להרחיק עוד יותר. הוא שם את החתול ברכב, נסע 40 בלוקים מהבית, הניח את החתול בצידי הדרך ונסע חזרה.
כאשר נכנס לחניה, הופתע למצוא את החתול מתבונן בו בעיניים קשות.
בשאר ימות השבוע, הוא לא התייאש וניסה להיפטר ממנו, כאשר בכל פעם הוא זורק את החתול הרחק מהבית ובכל פעם החתול מוצא את הדרך חזרה.
בניסיון השביעי, הוא כבר החליט ללכת עד הסוף. הוא עצם את עיניו של החתול, שם אותו ברכב, נסע 100 ק"מ צפונה, פנה ימינה ואז שמאלה, עבר גשר ושוב פנה ימינה, ירד לדרך כורכר, עשה פרסה, הקיף את הכנרת ולבסוף זרק אותו בחורשה.
מספר שעות לאחר מכן הבעל התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, החתול בבית?"
"כן" ענתה לו בחביבות, "למה אתה שואל?"
בייאוש ענה לה הבעל: "תני לי לדבר איתו, הלכתי לאיבוד ואני צריך הכוונה הביתה!"
רגע לפני המבחן הגדול של הסמסטר, כינסה המרצה את התלמידים לשיחה ואמרה להם: "תקשיבו טוב כיתה. אני לא אקבל שום תירוץ להיעדרות מהמבחן המסכם מחר. רק מלחמה אטומית, פציעה רצינית, מחלה קשה או מוות פתאומי שלכם או של בן משפחה יהיה תירוץ סביר - כל השאר ממש לא, אז תגיעו!"
סטודנט חכמולוג אחד שישב בסוף הכיתה הרים את ידו ושאל את המרצה: "מה אם אני אגיד לך מחר שאני סובל מתשישות חמורה בעקבות קיום יחסי מין?"
כל התלמידים התפרצו בצחוק. כשהמהומה הסתיימה ושרר שקט בכיתה, המרצה חייכה חיוך חם לסטודנט ואמרה: "במקרה הזה אני פשוט אבקש ממך לכתוב את המבחן עם יד שמאל..."
1. רק אצלנו יכול להיות שזמר השנה, זמרת השנה ולהקת השנה הם איש אחד בשם דנה.
2. קמצנים?! פפפפפפ.... שטויות. לא אוהבים מינוסים.
3. בארון של סבתא תימניה תמיד תמצאו אחד מהממתקים הבאים: או מסטיק עלמה או טופי, שאין מצב לפתוח אותו בלי סכין יפנית, או סוכריה שבטוח נזרקה עליך בבר מצווה שלך בבית כנסת.
4. תימני הוא כמו חלווה, או שאוהבים מאוד או שלא אוהבים בכלל.
5. לכל תימני יש דוד בשם זכריה! אצל חלק הוא חי ואצל חלק קצת פחות.
6. אין תימני בעולם שלא הייתה תקופה בחייו שלא קראו לו "ג'חנון".
7. המאכל שהכי מביע את הקמצנות של התימנים - לחוח (פיתה עם חורים).
8. כל תימני שני - שר.
9. כל תימני שלישי - שר טוב.
10. כל תימני רביעי - ערס.
11. אחד הדברים שהכי מעצבנים תימנים - שאומרים "קובנה" לא נכון.
12. כל התימנים דומים. חלק דומים לג'חנון, חלק לקובנה וחלק לעוגה שרופה.
13. המאכל התימני הכי פופולרי אינו ג'חנון, אלא סחוג.
14. בכל חבורה יש לפחות אחד או אחת תימני/ה! חוץ מחברות ברמת אביב ג'.
15. העיר רחובות היא העיר היחידה שיש בה יותר תימנים מאשר כל עדה אחרת.
16. לכל תימני יש סבא שמגדל תרנגולת.
17. אם שני תימנים נפגשים, איכשהו הם יגעו למסקנה שיש להם קרוב משפחה שגר בצריף איפשהו.
18. תימני שנולד לפני הזמן יוצא לבן מדי.
19. תימני שנולד מאוחר מדי יוצא שחור מהרגיל.
20. המטבח התימני מבוסס על שני דברים: בצק עלים ורסק עגבניות.
קצין רוסי נכנס לספרייה הרוסה באוקראינה וראה שם יהודי קשיש אחד קורא ספר ליד אחד המדפים שנשארו עומדים.
"מה אתה קורא שם?" שאל הקצין.
"אני לומד עברית. מעולם לא הספקתי ללמוד ואני חושב שעכשיו זה הזמן", ענה היהודי הזקן.
הקצין הרוסי שאל: "בשביל מה אתה לומד עברית? עד שתגיע לישראל כבר תמות".
"אני לומד עברית כדי שכשאגיע לגן עדן אוכל לשוחח עם משה ואברהם", הגיב הזקן.
"איך אתה יודע בוודאות שתגיע לגן עדן? ומה אם תגיע לגיהינום?" שאל הקצין הרוסי.
"אני כבר דובר רוסית", אמר הזקן.
בית המשפט דן שלושה אסירים למאסר עולם בגין פשעים חמורים.
בגלל שהאסירים היו מאוד מסוכנים, החליטו לנעול אותם הרחק מעין הציבור לעשרים שנה ושמכונות ידאגו לכל צרכיהם.
אך לפני שנעלו אותם, החליטו להיות רחומים - ואמרו לכל אחד מהם:
"תוכל לבחור בדבר אחד לקחת איתך אל תוך התא לעשרים השנים הבאות".
האסיר הראשון היה צרפתי, והוא בחר להביא את אשתו איתו לתוך התא. היא
הוכנסה בדחיפות והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השני היה בריטי, והוא ביקש להינעל עם אספקה עצומה של בירה ויין.
ארגזי ענק סודרו בתוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השלישי היה ישראלי, והא ביקש להינעל עם מאות אלפי חפיסות סיגריות.
חבילות עצומות ננשאו אל תוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
לאחר שעברו 20 שנה התקבצו הסוהרים לשחרר את האסירים, סקרנים לראות
מה מצבם לאחר כל הזמן הזה.
ראשון נפתח התא של האסיר הצרפתי, מיד הידסו החוצה תינוקות, וכל החדר היה מלא בילדים ובני משפחה.
שני נפתח התא של האסיר הבריטי, מיד התגלגלו החוצה בקבוקי בירה ויין ריקים, הוא עצמו שכב מסטול לחלוטין.
שלישי נפתח התא של האסיר הישראלי, אשר יוצא רועד כולו מהתא, מחזיק סיגריה מהוהה בידו.
"תגידו", הוא שואל בקול שבור, "יש למישהו מכם אש?"
ראש הממשלה ביחד עם כל שריו מחליטים לעשות סיור במוסדות שונים בארץ.
תחילה הם מגיעים לבי"ס, שם מתלוננים המורים על חוסר תקציב.
עונה ראש הממשלה שאין כסף להשקיע בכיתות חדשות ובתוכנית לימוד מורחבת.
לאחר מכן מגיעים לאוניברסיטה, וגם שם מתלונן הדיקן על חוסר בתקציבים ופגיעה באיכות ההוראה ובמחקר.
התשובה הייתה, כרגיל, שאין תקציב.
לבסוף מגיעים לבקר בבית סוהר.
מתלוננים שם הן הסוהרים והן האסירים על תנאים קשים.
מיד פונה ראש הממשלה למזכירו ואומר לו תרשום הכל ותדאג להעביר תקציבים.
לאחר תום הביקור שואלים אותו אנשי הפמליה:
"איך זה שלכל המוסדות אין לך כסף ולבית סוהר יש?"
עונה להם ראש הממשלה:
בבי"ס היינו כבר,
לאוניברסיטה כבר לא נלך,
אבל לבית סוהר יש סיכוי סביר שנגיע.
בעת טיול לילי מאוחר בפרבר בצרפת, נזקקה הנזירה מרי ללכת לבית שימוש בדחיפות. היא בדקה את האפשרויות שברשותה, וגילתה שהמקום היחידי שפתוח באזור בשעה הזו הוא מועדון חשפנות מקומי ומפוקפק. בלית ברירה, היא החליטה לבדוק האם יש בו בית שימוש, והאם תוכל להשתמש בו. בהיכנסה למקום, הוא היה רועש ממוזיקה ומשיחות בין השוהים בו, ומדי פעם האורות כבו ונדלקו, כשכל הבהוב שכזה לווה בתשואות ובמחיאות כפיים של הקהל. עם זאת, כשהאנשים במקום ראו את הנזירה, החדר נדם – באופן הגיוני למדי. היא ניגשה לברמן ושאלה, "האם אוכל להשתמש בבקשה בבית השימוש?"
"בסדר, אבל עליי להזהיר אותך שיש שם פסל של גבר ערום שעוטה על עצמו רק עלה תאנה גדול", השיב לה הברמן.
"ובכן, במקרה הזה אני פשוט אביט לצד השני", ענתה הנזירה מרי, והברמן הראה לה את הדרך אל בית השימוש.
לאחר כמה דקות הנזירה יצאה מהשירותים, והקהל במקום עצר הכל כדי להעניק לה תשואות ומחיאות כפיים סוערות. היא הלכה לברמן ושאלה, "אדוני, אני לא מבינה. למה הם הריעו לי? הרי בסך הכל הלכתי לשירותים".
"תראי", צחק הברמן, "בכל פעם שמישהו מרים את עלה התאנה של הפסל שם האורות פה מהבהבים. אני לא יודע מה עשית שם, אבל חצי מהנורות שלנו נשרפו!"
שלומי הלך לעבודה מדי יום באותה הדרך הקבועה כבר במשך כמעט 10 שנים.
יום אחד, בדרכו למשרד, הוא שמע קול שצעק "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תיפול לך לבנה על הראש ותהרוג אותך!"
שלומי המבולבל מיד עצר מבלי לשאול יותר מדי שאלות, ושניה לאחר מכן נפלה מולו לבנה שהתרסקה על הרצפה.
שלומי נותר המום וחיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא מצא איש בסביבה ששם לב למקרה.
הוא המשיך ללכת וכמעט הגיע למקום עבודתו שנמצא מעבר לכביש, אלא שלפתע שמע צעקה נוספת: "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תדרוס אותך מכונית ותהרוג אותך!"
שלומי מיד עצר מבלי לשאול שאלות מיותרות, ואכן עברה מולו מונית שהוא לא שם לב אליה כלל כשהתכונן לחצות את הכביש.
כמו קודם, הוא חיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא ראה איש בסביבה שהסתכל עליו.
כשהגיע למשרד, שלומי ניגש לשולחנו והושיט את היד כדי להדליק את המחשב, אך שוב שמע קול שצעק: "עצור במקום! אם תנסה להדליק את המחשב הוא יחשמל ויהרוג אותך!"
שלומי עשה כפי שהקול הורה ואכן שם לב שיש שלולית גדולה של מים מתחת למחשב.
הוא נותר תמוה ומבולבל ולא הבין מי הציל לו את החיים מספר פעמים בבוקר אחד, וצעק: "מי אתה?"
"אני המלאך השומר שלך", ענה הקול שכבר נהיה לו מוכר, "תפקידי הוא להגן על חייך".
"אהה כן?", הגיב שלומי, "אז איפה לעזאזל היית כשהתחתנתי?!"
אחד הדברים הטובים שקורים לכם כשאתם מנסים לתת שם לילד, זה שאתם מבינים כמה אנשים אתם שונאים.
אם אתה רוצה שהילדים שלך יבואו, אל תקרא להם בקול רם, פשוט תפתח שקית ביסלי והם יהיו שם במהירות האור.
לאחרונה עברתי כריתת זרע כי לא רציתי עוד ילדים, אבל זה לא עבד. חזרתי הביתה אחרי הניתוח וראיתי שהם עדיין שם.
מה בנה הניצול היהודי על האי הבודד?
ספינה גדולת ממדים הפליגה לה באיטיות בסמוך לאי בודד.
הקברניט, שסרק כהרגלו את השטח עם המשקפת, שם לב לפתע שעל האי עומד אדם כחוש ומוזנח שמסמן עם ידיו לעזרה.
ללא היסוס הספינה שינתה את מסלולה אל האי והקברניט ירד במהירות אל החוף כדי להגיש לניצול סיוע ומעט מזון.
תוך כדי שהוא נתן לאיש לאכול, ערך לו בדיקה גופנית ושמע את סיפורו, הוא שם לב לפתע שעל החוף סביבם היו בנויות 3 בקתות רעועות עשויות מעצי סחף.
הוא הצביע על הבקתה הראשונה מימין ושאל את האיש בתמיהה: "למה היא משמשת אותך?"
האיש ענה: "זה הבית שלי..."
הקברניט הצביע על האמצעית ושאל: "ולמה זו משמשת אותך?"
האיש אמר בגאווה: "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו!"
הקברניט המבולבל תהה: "אז למה נועדה הבקתה השלישית?"
האיש גלגל את עיניו ונאנח: "זה בית הכנסת האשכנזי..."
המנהלת חשבה שהנער החכם שעובד בסופר שלה זכאי לקידום
אדם נכנס לסופרמרקט, פנה למחלקת הירקות וביקש מן הנער שעבד שם לקבל חצי ראש חסה.
הנער הסביר לו כי לא ניתן למכור חצי ראש חסה, אך מכיוון שהאיש התעקש, הוא הלך לקופה הראשית כדי לדווח על כך למנהלת הסופרמרקט.
"יש פה איזה מפגר שמתעקש לקנות חצי ראש חסה..." אמר הנער למנהלת, כשלפתע הבחין שהאיש הלך בעקבותיו, ועומד חצי מטר מאחוריו.
מיד הוסיף הנער: "והאיש הנחמד שעומד מאחוריי הסכים ברוב טובו לקנות את החצי השני".
המנהלת חייכה, אישרה לנער למכור לאיש חצי ראש חסה, והוא הלך לדרכו.
בסוף היום קראה המנהלת לנער, שיבחה אותו על פיקחותו ועל התושייה שגילה, וסיפרה לו שהיא רואה בו מועמד לקידום משמעותי אם ימשיך כך.
"היכנס למשרדי מחר בבוקר לראיון, אני רוצה להכיר אותך קצת יותר לעומק." אמרה לו.
למחרת בבוקר מתייצב הנער במשרד והמנהלת מתחילה בראיון:
- "מאיפה אתה במקור?", שאלה.
- "מבאר שבע", ענה.
- "ולמה עזבת את באר שבע?"
- "כי יש שם רק זונות ושחקני כדורגל"
- "באמת?", אמרה המנהלת בכעס, "אני במקור מבאר שבע!"
- "מה את אומרת?!", ענה ומיד שאל במבוכה: "באיזו קבוצה שיחקת...?"
יום אחד הלך יוסי ברחוב, ולפתע הוא פגש את אבי, חבר שלמד איתו בבית הספר לפני כמה עשורים. יוסי קרא לו ושאל לשלומו.
"לא כל כך טוב..." השיב אבי. יוסי שאל בדאגה מה קרה, וחברו ענה: "ובכן, כרגע פשטתי את הרגל ועליי להאכיל משפחה שלמה. אין לי מושג איך אעשה זאת". בתגובה, ניסה יוסי לנחם אותו עם חצי חיוך ומשפט קצרצר: "יכול להיות יותר גרוע..." ולאחר מכן נפרד ממנו לשלום והלך לדרכו.
הם נפגשו שוב חודש לאחר מכן, במסעדה. יוסי שוב התעניין לשלומו של אבי, שהפעם ענה: "נורא! הבית שלי נשרף אתמול!" שוב השיב לו יוסי: "יכול להיות יותר גרוע..." והמשיך לעיסוקיו.
כעבור כמה זמן הם נפגשו בשלישית, וגם הפעם יוסי שאל לשלומו של אבי. חברו השיב: "המצב רק הדרדר! אשתי עזבה אותי לא מזמן!" יוסי הנהן בראשו לאות הבנה וענה את תשובתו הרגילה, "יכול להיות יותר גרוע..."
הפעם, סירב אבי לקבל את תגובתו, ואמר בתקיפות: "אני לא מצליח להבין אותך! אני כל פעם מספר לך כמה קשה לי ואילו אסונות נפלו עליי, וכל מה שיש לך להגיד לי הוא שיכול להיות יותר גרוע?! איך יכול להיות יותר גרוע מכל מה שחוויתי?!" יוסי השיב לו: "יכול להיות יותר גרוע, כי כל זה יכול היה לקרות לי..."
למה כרובית וכרוב לא יכולים להתחתן? כי הם כרובי משפחה...
שמעתם פעם על מסעדת "קארמה"? שם אין תפריטים, אתה מקבל את מה שמגיע לך...
ילד: אבא, מצאתי עבודה חדשה! אבא: איזה יופי, איפה? ילד: בחנות לגו. אבא: ואיך שם? ילד: שמע, זה מורכב...
מחיר מוח של גבר
אב של משפחה שוכב גוסס בחדר ניתוח. הרופא שמטפל בו יוצא ומודיע בצער לבני משפחתו: "אם רוצים להציל אותו צריך דחוף השתלת מוח. אמנם הניתוח מסוכן - אבל זו האופציה היחידה במצב הנוכחי".
"כמה זה יכול לעלות?" שואלים בני המשפחה, והרופא עונה: "מוח של גבר עולה 50,000 דולר, מוח של אישה 5,000 דולר..." הגברים בחבורה מתאפקים לא לצחוק, והנשים שותקות.
לבסוף הבן הבכור אוזר אומץ ושואל: "ד"ר, למה ההבדל במחיר כל כך גדול?"
הרופא עונה: "זה פשוט מאד, המוח של האישה היה בשימוש".
גבר אחד יצא לקניות בקניון במוסקבה וגילה שהמחירים של כל הדברים שהוא רצה זינקו בגלל הפלישה לאוקראינה, ושכרטיס האשראי שלו לא עובד כי החברה ניתקה קשרים עם רוסיה. כועס ומתוסכל על בזבוז הזמן ועליית המחירים, הוא עזב את הקניון והלך לבנק שלו כדי למשוך קצת כסף מזומן, שם הוא גילה תור ענק של אנשים באותו מצב כמוהו.
אחרי שעתיים מורטות עצבים של המתנה ותלונות מצד כל האנשים בתור, הגבר החליט שנמאס לו. "אי אפשר לחיות ככה!" הוא צעק, "כולנו סובלים בגלל פוטין ונמאס לי מהמצב הזה! אני הולך לקרמלין ואני אפוצץ אותו במכות!".
אחרי חצי שעה הגבר חזר לתור בבנק עם פנים נפולות וכתפיים שפופות… "מה קרה לך?" שאלו כל האנשים ששמעו את ההתפרצות הקודמת של הגבר.
"התור בקרמלין ארוך פי שתיים ממה שקורה כאן…"
בעקבות התקף לב, אושפז גבר בבי"ח ועבר ניתוח לב פתוח. כשהתעורר מצא את עצמו מטופל ע"י צוות אחיות בבית חולים קתולי. כששבה אליו הכרתו באופן מלא שאלה אותו אחת האחיות כיצד הוא מתכוון לשלם עבור הניתוח והאשפוז, והאם יש לו ביטוח רפואי. בקול חלוש ענה לה: "אין לי שום ביטוח רפואי".
"אז יש לך כסף בבנק?" שאלה האחות.
האיש ענה: "אין לי שום כסף בבנק".
האחות ממשיכה: "האם יש לך איזה קרוב משפחה שיוכל לעזור לך?"
"יש לי רק אחות אחת רווקה, זקנה - נזירה באיזה מנזר" ענה האיש.
האחות נעלבת ואומרת: "הנזירות אינן רווקות זקנות, הן נשואות לאלוהים".
והגבר עונה לה: "טוב, אז תשלחו את החשבון לגיסי!"
האקדמיה היא מקום שיכול להיות מאוד אפור, משעמם ושוחק, אז לפעמים הסטודנטים והמרצים מתבלים את השיעור בפניני חוכמה. הנה לקט מובחר והורג מצחוק...
סטודנטית: "יש שנאים שמזמזמים כשהם עובדים. למה?"
מרצה: "גם את היית מזמזמת אם היו לך 50 מחזורים בשנייה..."
מרצה באחת ההרצאות: "בשעת פליטת הזרע אצל הגבר, הזרעונים נעים בתוך מעטפת של סוכרים שמגינה עליהם".
מיד מרימה ידה אחת הסטודנטיות ושואלת: "רגע, אז למה בכל זאת יש לזה טעם מריר?!"
"... 15-20 דקות, ואני גומר. בלי לעלות ולרדת...."
מרצה לכימיה אורגנית, מסביר מדוע עדיף לוותר על הפסקה ולהמשיך את השיעור ברצף.
המרצה: "עשיתי פעם את הניסוי הזה עם הבן שלי! הושבתי אותו על נדנדה והסברתי לו על הכוחות שפועלים עליו... אז הוא אמר לי: 'אבא, מה אתה מטומטם? תנדנד וזהו!'"
מרצה לסטודנט: "אני לא מבין מה אתה אומר. אתה בטח קרוב משפחה של אשתי..."
המרצה: "את המבחן אפשר לעבור, תשאלו את אלה שעשו אותו סמסטר קודם."
סטודנט: "אפשר לשאול אותם עכשיו. רובם פה..."
סטודנטית: "אפשר זמן להעתיק?"
מרצה: "כן, תנצלו את הזמן שאני מוחק את הלוח."
לפני המבחן שואלים את המרצה על המבחן והוא עונה: "לא יהיו לכם הפתעות במבחן!"
במבחן אף אחד לא מבין כלום, שאלות מאוד קשות ולא ברורות.
סטודנטים באים בתלונות למרצה: "אמרת שלא יהיו הפתעות במבחן?!"
מרצה: "נכון, בלי הפתעות גם אצלכם, כמו בכל השנים, יהיו 70% נכשלים..."
מרצה: "אני יכול לשחק איתכם טטריס: מי שיפריע יעבור לשורה האחרונה וכשהשורה האחרונה תתמלא היא תעוף החוצה."
מרצה: "אם נירה קליע לכיוון השמש המהירות שלו תגדל במהלך התנועה"
תלמיד: "..אבל המרצה, הקליע ימס הרבה קודם..."
מרצה: "אז נירה אותו בלילה..."
לפני מבחן ידוע לשמצה במחשבים, שואל אחד הסטודנטים: "איזה חומר עזר כדאי להביא למבחן?"
מתרגל: "לדעתי הכי כדאי לכם להביא תהילים..."
"היחס של פיסיקאים למתמטיקה זה כמו היחס של פושעים לספר חוקים. כדאי לדעת, וכדאי לדעת איך לעקוף."
אחות בבית חולים לחולי נפש מסיירת בין חדרי המטופלים כדי לוודא שהכל בסדר איתם. היא עוברת בחדר הראשון ורואה את המטופל שם עומד מול הקיר וצועק עליו. ״מה אתה עושה שם רמי?״ היא שואלת, והבחור עונה: ״אני בשיחת ועידה מארגן נסיעת עסקים לאבי". האחות נדה בראשה קלות וממשיכה לעבר החדר השני.
היא רואה את המטופל השני מסתובב סביב החדר ומחזיק בידיו מה שנראה כהגה דמיוני. ״מה אתה עושה אבי?״ שואלת אותו האחות. ״אני נוסע לצפון לעשות עסקים״, אומר לה אבי. היא נדה בראשה קלות ופונה אל עבר החדר השלישי.
היא רואה שם את המטופל שוכב על המיטה שלו, מכנסיו מופשלים והוא נוגע בעצמו וגונח בקול. ״יוני! מה לעזאזל אתה עושה?״ צועקת עליו האחות.
״אני עם אישתו של אבי בזמן שהוא בצפון!״
איש מבוגר, לא בכושר מי-יודע-מה, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה יפיפיה ומתוקה.
הוא ניגש למאמן כושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הדבר היפהפה הזה שעומד שם?"
המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי..."
כומר אחד התיישב בתא הווידוי, ומיד נכנס לשם בחור צעיר שנראה טרוד וביקש להתוודות. "כמובן, בני", אמר הכומר, "ספר לי, במה חטאת?"
"ובכן, אבי", אמר הבחור, "ביום שני הייתי בבית של החברה שלי, ו... היינו שנינו לבד בבית, הבית היה ריק, ו... חטאתי, אבי".
"אל דאגה, בני", אמר הכומר, "זה נורמלי לחלוטין שיהיו לך כאלה דחפים ושתרצה לחלוק את תשוקותיך עם בת הזוג שלך. זה בסדר גמור. תאמר שתי תפילות והנפש שלך תהיה נקייה מחטא".
אבל, אבי..." המשיך הבחור, "זה לא מסתיים כאן. ביום שלישי הייתי שוב בבית של החברה שלי, אבל היא הלכה לעשות קצת סידורים ונשארתי שם לבד עם אחותה. הבית היה ריק... היינו רק שנינו, ו... חטאתי שוב, אבי".
"הו, בני", אמר הכומר, "אתה צריך להיות חזק ולעמוד בפני דחפים שכאלה. שמונה תפילות ינקו את הנפש שלך מחטא".
"רגע, אבי..." המשיך הבחור, "זה עדיין לא נגמר. ביום רביעי הלכתי שוב לבית של החברה שלי שוב, אבל כשהגעתי לשם היא עדיין לא הייתה בבית, אז חיכיתי לה. אימא שלה הכניסה אותי לבית ו... היינו שם לבד ורק שנינו ו... חטאתי שוב, אבי!"
"אוי, בני", אמר הכומר, "עליך לחשוב טוב טוב על החטאים שלך. חמש עשרה תפילות ינקו את ה..."
"ואז..." קטע אותו הבחור, "ביום חמישי הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה נסעה לקניות ונשארתי שם לבד עם הדודה שלה. הבית היה ריק לגמרי, היינו שם רק שנינו ו... חטאתי שוב אבי!"
"אלוהים אדירים", אמר הכומר, ולא הוסיף עוד מילה.
"ויום למחרת, ביום שישי", אמר הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה כולל היא נסעה לנופש בסופ"ש והייתה שם רק סבתא שלה. היא הכניסה אותי לבית לשתות קצת מים ו... היינו שם רק שנינו לבד ו..."
הכומר לא ענה.
"וביום שבת", המשיך הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי ולא היה שם אף אחד חוץ מאבא שלה שחזר מוקדם מהנופש כדי לעבוד. היינו לבד רק שנינו ו..." הבחור בכה ובכה למשך דקה ארוכה, ומאחר שלא שמע שום תגובה מהכומר הוא פשוט יצא בבכי מתא הווידוי. כשהרים לרגע את ראשו הוא ראה את הכומר מטפס על אחד העמודים של הכנסייה. "אבי!" קרא הבחור, "מה אתה עושה שם? אתה לא הקשבת בכלל לחטאים שלי?"
"תתרחק ממני! אני לא יורד!" צעק הכומר. "שנינו לבד בכנסייה ריקה לגמרי, אני לא רוצה שתעשה עוד חטאים!"
מקור תמונה: /depositphotos.comרופא יהודי צעיר שטס ללמוד רפואה בארה"ב סיים את הלימודים שלו בהצלחה ויצא למסע התנדבות בשמורת אינדיאנים בניו מקסיקו.
כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאימו ומספר בהתרגשות: "אימא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה לסעודת ראש השנה, היא אינדיאנית ושמה 'כוכב זורח'".
"נחמד לשמוע..." אומרת האימא.
"גם לי יש עכשיו שם אינדיאני" ממשיך הבן, "מהיום אני 'צבי מנתר!' מה את חושבת על זה?"
"נחמד," אומרת האימא.
"למען האמת," הוסיף הבן אחרי מחשבה, "אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני כדי לקרב את כל המשפחה".
"אתה לא צריך לדאוג," השיבה האם "יש לי שם ואני גם חושבת שהוא יקרב את המשפחה מאוד".
"באמת?" התפלא הבן "איזה יופי! מה השם?"
"אתה יכול לקרוא לי 'יושבת שבעה'".
מקור תמונה: hackNY.orgלאבא אחד נמאס מזה שבנו חי חיי רווקת על חשבון הוריו בגיל מאוחר, והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שידוך. יום אחד הוא נכנס לחדר של בנו והודיע לו: "אתה כבר לא ילד קטן ואתה כבר צריך למצוא לך אישה ולהקים משפחה. בשבוע הבא אתה תכיר את הבחורה שאני בחרתי לך והיא תהייה אשתך". הבן כמובן החל להתנגד ולצעוק על אביו שאין לו שום זכות להחליט עבורו על נושאים שכאלה, אבל האבא פשוט אמר "היא הבת של ביל גייטס", והבן ההמום מיד הסכים לבחירה של אביו. "אבל תגיד לי רק דבר אחד", שאל הבן, "למה שהבת של ביל גייטס תרצה להתחתן איתי?"
"תסמוך עלי, יש לי תוכנית..." אמר האבא. למחרת האבא שלח מייל לביל גייטס בו הוא מבקש את רשותו לחתן בין הילדים שלהם. בשל העובדה שמדובר בהצעה חריגה מאוד האבא קיבל תשובה ישירה ממר גייטס בכבוד ובעצמו, ששאל מדוע עליו להסכים לבקשה ההזויה הזאת. האבא ענה מייל תגובה קצר וענייני "כי הבן שלי הוא הסמנכ"ל של פייסבוק". למרבה ההפתעה ביל גייטס השיב שאם כך בהחלט יש אפשרות לשקול את הזיווג בחיוב...
למחרת האבא שלח הודעה למארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הוא מציע לו למנות את בנו לסמנכ"ל של החברה. גם הפעם האבא זכה לתגובה סקפטית ואפילו מזלזלת: "למה שאני ארצה למנות את הבן שלך לסגן שלי?!" שאל צוקרברג המבולבל. האבא פשוט ענה "כי הבן שלי הוא החתן של ביל גייטס".
החתונה התקיימה שבוע לאחר מכן, וככה עושים עסקים!
3 חברות החליטו לחגוג יחדיו יום הולדת 50.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי המלצרים שם חתיכים לאללה".
עברו 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 60.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי האוכל שם בריא ונוח לעיכול".
עברו עוד 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 70.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: "ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי יש שם רווח גדול בין השולחנות ויותר נוח עם ההליכון".
עברו עוד 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 80.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: "ל'בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי שם עוד אף פעם לא היינו..."
מקור תמונה: Dyniss Rainerברגעים האחרונים לחייו של יעקב הקשיש, הקיפו אותו כל בני משפחתו. כשהוא הרגיש שהוא עומד לקחת את נשימותיו האחרונות, הוא אסף את כל כוחו ולחש: "אני חייב לספר לכם את הסוד הכמוס ביותר שלי". משפחתו מיד התקרבה אליו והאיצה בו להמשיך לדבר לפני שיגיע זמנו.
"לפני שהתחתנתי, היה לי הכל", אמר יעקב. "הייתה לי מכונית מהירה, הרבה נשים יפות ויותר כסף משהייתי יכול לספור, אך חבר טוב הזהיר אותי ואמר לי: 'עליך להתחתן ולהקים משפחה, אחרת לא יהיה איש שיביא לך כוס מים כשתהיה על ערש דווי'.
אז לקחתי את עצתו, הפסקתי להיפגש עם הבנות היפות והכרתי את אימא שלכם, הפסקתי לשתות אלכוהול והתחלתי להיות מבוגר אחראי. מכרתי את מכונית הספורט שלי, השקעתי כסף בתוכנית חיסכון לילדים, לימדתי אתכם את כל מה שאני יודע והנה אנחנו כאן עכשיו..."
יעקב לקח כמה נשימות והמשיך בלחישה, "ואתם יודעים מה?"
"מה?" שאלו כל בני המשפחה של יעקב והתקרבו אליו כדי לשמוע את תשובתו.
"עכשיו כשאני עומד למות אני אפילו לא צמא!"
גבר הולך לפסיכולוג ואומר לו: "ד"ר, אשתי לא נאמנה לי. כל ערב היא הולכת לאותו הבר וכל פעם היא שוכבת שם עם גבר בלי שום שאלות! מה אתה חושב שאני צריך לעשות?" עונה לו הפסיכולוג: "קח נשימה עמוקה, תירגע ותסביר לי איפה בדיוק נמצא הבר הזה".
כלב, תוכי וחתול הגיעו לגן העדן... מי מהם יישאר שם?
3 חיות מחמד נפטרו בשיבה טובה באותו היום והגיעו יחד לשערי גן עדן: הראשונה הייתה כלב גולדן רטיבר, השנייה תוכי דררה והשלישית חתול בית. כפי שהוא נהג לעשות עם כל חיות המחמד הנאמנות והטובות, החליט אלוהים לשוחח עם כל השלוש, כדי להחליט היכן בגן עדן לשכן אותן.
ראשון פנה אלוהים אל הכלב ואמר לו: "בספר החיים שבידי כתוב לי שהיית כלב טוב מאוד. תגידי לי בבקשה, במילים שלך, מה בדיוק הכללים שעל פיהם התנהלת בעולם שלמטה? במה האמנת?"
הכלב ענה: "אני האמנתי בנאמנות, בחברות, שותפות מלאה ובאהבה. הייתי חלק מוערך ואהוב מהמשפחה שאימצה אותי במשך שנים רבות".
אלוהים חייך אל הגולדן רטריבר ואמר: "יש לך לב טהור ואוהב. אני מושיב אותך כאן, לימיני".
שנית פנה אלוהים אל התוכי ושאל אותו: "תגיד לי עכשיו אתה אדוני הצבעוני, בספר החיים רשום לי שתמיד דאגת להנעים את זמנם של הסובבים אותך, במה אתה מאמין?", שאל אלוהים.
ענה התוכי בהתרגשות: "אני מאמין בססגוניות של החיים ובצורך להעביר אותם עם כמה שיותר הנאה ומוזיקה. במשך שנים הצגתי את נוצותיי היפות לראווה ומילאתי את בית הבעלים שלי בקול ובמנגינה".
"היופי שלך בהחלט מרשים", אמר לו אלוהים, "וקולך הערב ושיריך צריכים להישמע באוזני כל היקום. אני מושיב אותך כאן, לשמאלי".
לבסוף פנה אלוהים אל החתול, ואמר לו: "עליך, אדוני הטורף הקטן, לא מצוין לי שום דבר בספר החיים. תוכל לפרט במה בדיוק אתה מאמין?"
החתול הרים לרגע את מבטו ואמר באדישות: "אני מאמין שאתה יושב במקום שלי..."
היום זהו המשחק השביעי של ליגת ה-NBA האמריקאית, ואוהד נלהב של קבוצת הכדורסל המקומית עשה את דרכו לאצטדיון ותפס את מקומו.
רגע לפני תחילת המשחק, הבחין האוהד להפתעתו כי הכיסא לידו נשאר פנוי. הוא פנה אל הגבר שישב מהעבר השני של הכיסא ושאל אותו: "סליחה, מישהו מתכוון לשבת פה?"
הגבר הסתכל עליו ואמר בעצב: "לא, הכיסא ריק."
"מה?! מי המשוגע שקונה כרטיס למקום כל כך יקר במשחק כל כך חשוב ב-NBA ולא מגיע?!" אמר האוהד בפליאה ושמץ של כעס ניכר עליו.
הגבר ענה לו: "ובכן, זה הכיסא שלי, אבל אישתי הלכה לעולמה וזהו משחק ה-NBA הראשון שאנחנו לא מגיעים יחד"
האוהד הסתכל על הגבר במבט מרחם ומבויש: "אני מצטער לשמוע, לא התכוונתי. אבל לא היה מישהו אחר - חבר או קרוב משפחה שרצה לבוא איתך?"
ענה הגבר: "לא איזה... כולם בהלוויה..."
דייב, שהיה דייר בבית משוגעים, החל לכתוב מכתב. הפסיכיאטר של המקום ניגש אליו ושאל: ״היי דייב, מה אתה עושה שם?״
דייב ענה: ״אני כותב מכתב לעצמי״. ״באמת?״ עונה לו הפסיכיאטר, ״ומה כתוב בו, במכתב הזה?״
״מאיפה לי לדעת ד״ר? עדיין לא קיבלתי אותו!״
מתכנת שם שתי כוסות מים ליד המיטה בלילה - אחת מלאה למקרה שיהיה צמא, ואחת ריקה למקרה שלא.
מתכנת בן 45 מת ועלה לשמיים. כשהוא הגיע לשערי גן עדן הוא שאל את המלאך שהיה שם: "אני הייתי אדם טוב, למה מתי כל כך מוקדם?" המלאך בדק את המסמכים שלו והשיב למתכנת: "אני לא מבין מה קרה.. בדקנו את כל העידכונים בכל הדוחות נוכחות שלך ויצא שאתה בן 98..."
איך נולד לראש השבט האפריקאי ילד לבן?
בשבט אפריקאי נולד תינוק חדש לראש השבט. האב השמח ניגש לראות את בנו הטרי, והופתע לגלות שצבע עורו לבן כשלג, בעוד שהוא וכל בני השבט שחומי עור. הוא מיד לקח גרזן, הרים את הילד בידיו ויצא למצוא את האדם היחידי שיכול היה להיות אחראי למקרה הזה – המיסיונר הנוצרי שחי בכפר הקרוב.
ראש השבט נכנס בסערה לביתו של המיסיונר וצעק, "איך אתה מסביר את זה?!". המיסיונר התחיל להזיע וזעק "רגע רגע, יש לזה הסבר, אני מבטיח!". ראש השבט המשיך להחזיק את הגרזן גבוה באוויר וחיכה לראות כיצד המיסיונר יצליח ליישב את דעתו.
המיסיונר הצביע על החלון ואמר, "תסתכל שם, על השדה". ראש השבט הסתכל מחוץ לחלון וראה כבשים רועות – כולן לבנות פרט לאחת שהייתה שחורה לחלוטין. "אתה רואה? אחת מהכבשים היא בצבע שונה לחלוטין למרות שכולן הגיעו מאותה משפחה – נסתרות דרכי האל."
"הבנתי", אמר ראש השבט בזמן שהשפיל את ראשו וחייך במבוכה. "אני לא אגיד כלום לאף אחד על התינוק אם אתה לא תגיד כלום לאף אחד על הכבשה..."
צעירה נוצרייה מעיירה קטנה במזרח אירופה הלכה לעבוד בעיר הגדולה אצל משפחה יהודית.
אחרי מספר חודשים, כשחזרה לחופשה לכפר שלה, הקרובים שאלו אותה: "איך זה לעבוד אצל היהודים?"
היא ענתה: "הם מאוד נחמדים, משלמים תמיד בזמן ונותנים מתנות בחגים. אבל החגים שלהם מאוד משונים!
יש להם חג שנקרא שבת שבו הם אוכלים בפינת אוכל ומעשנים בשירותים.
יש להם חג שנקרא תשעה באב שבו הם מעשנים בפינת אוכל ואוכלים בשירותים.
ויש להם עוד חג שנקרא יום כיפור שבו הם גם מעשנים וגם אוכלים בשירותים."
משפחה תימנית קטנה יושבת סביב שולחן החג בערב פסח, כשכולם קוראים את ההגדה, מברכים ואוכלים בשקט.
פתאום שואל אחד מהילדים את אבא שלו: "אבא, למה אנחנו אף פעם לא מארחים את כל המשפחה ואת החברים בפסח?"
"כי בראש השנה דוד שלך אוהב לטוס לחו"ל," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בסוכות?" ממשיך הילד.
"כי בסוכות דודה שלך אוהבת להיות עם המשפחה של בעלה," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בשבועות?" מתעקש הילד.
"אתה יודע מה?" משיב האבא, "ביום כיפור נזמין את כל מי שאתה רוצה!"
משפחה של אבא, אימא וילד קטן יצאה ליום כיף בחוף ים, אך לא סתם חוף - חוף נודיסטים! אחרי חצי שעה של בילוי במים הילד הקטן רץ מכיוון הים אל החוף ולאימא שלו, קרא לה וצעק מרחוק: "וואו אימא! לכל הנשים פה יש כאלה ציצים גדולים!"
"נכון חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "ואתה יודע עוד משהו? ככל שהם יותר גדולים זה סימן לכך שהן יותר טיפשות."
אחרי חצי שעה הילד חוזר שוב מכיוון הים וצועק לאימא שלו: "וואו אימא! את לא מבינה איזה בולבול גדול יש לכל הגברים פה!"
"כן חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "וכמו שאמרתי - ככל שהוא יותר גדול, כך גם הגברים האלה טיפשים יותר."
אחרי חצי שעה נוספת הילד חוזר לאימא שלו, והפעם הוא אומר לה בלחש: "אימא, נראה לי שאנחנו בצרות..."
"למה מתוק שלי?" אמרה אימו בפליאה.
"כי אבא שם מדבר עם מישהי ממש טיפשה, ונראה שהוא גם נהיה טיפש יותר ויותר מרגע לרגע..."
לילה אחד, משה הקטן נכנס לתוך חדר השינה של ההורים שלו וראה את אבא ואימא שלו משתובבים במיטה. "אבא, מה אתה עושה?" שאל הילד המבולבל. אחרי כמה רגעים של היסוס האבא ענה: "זה משחק מיוחד של מבוגרים, כמו קלפים".
"אז מה אימא עושה במשחק הזה?" המשיך הילד הסקרן לחקור.
"אימא שלך היא המלכה שלי" השיב האבא בלי להסס, ואז שלח את בנו לישון בחדר שלו.
באותו סוף השבוע, משה הקטן הלך לישון אצל קרובי משפחה ובאמצע הלילה הוא התגנב לחדר השינה של דוד שלו שם הוא מצא אותו משתובב במיטה עם אשתו. "דוד אורי, מה אתם עושים שם במיטה?" שאל משה.
הדוד, שדיבר עם אחיו על ההתנהגות של משה, ענה בלי להסס: "אנחנו משחקים קלפים!".
"ומה אשתך עושה?" המשיך הילד הקטן.
"היא המלכה שלי, עכשיו לך לישון בחדר שלך!"
בהמשך סוף השבוע משה בילה הרבה זמן עם בן דודו וביקש ממנו ללמד אותו איך משחקים את "משחק הקלפים של המבוגרים", וכך יצא שכשהוא חזר הביתה להוריו, הוא ידע איך לשחק פוקר. בארוחת הערב של אותו היום שאלו הוריו של משה איך היה הביקור שלו אצל המשפחה. "היה ממש כיף! ראיתי את דוד אורי ואת אשתו משחקים באותו משחק קלפים כמוכם ואז למדתי איך לשחק אותו בעצמי!"
שני ההורים היו מבולבלים מאוד, ובחשש גדול הם שאלו את בנם "מה בדיוק למדת?"
"האמת שאני לא זוכר הרבה כי זה משחק ממש מורכב, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאתה לא צריך מלכה אם יש לך יד טובה!"
מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?"
הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח.
אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!"
שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!"
הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים.
אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי.
כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות.
אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...
צעיר עובר ליד לשכת האבטלה בת"א ורואה על הלוח הצעת עבודה כעוזר גניקולוג.
"מעניין..." הוא אומר לעצמו ונכנס מיד כדי לקבל פרטים נוספים.
בהגיע תורו הפקיד שולף את פרטי המשרה ומקריא:
"על עוזר הגניקולוג יהיה לעזור לנשים להסיר את בגדיהן התחתונים, להשכיבן ולשטוף בעדינות את אזוריהן האינטימיים. לאחר מכן ימרח העוזר שמן עדין מונע עקצוצים כך שתהיינה מוכנות לבדיקת הרופא."
"השכר החודשי עומד על 20,000 ש"ח - אבל יש להגיע לאילת לשם כך." הוא אומר ומרים עיניו אל הבחור.
"אה, שם נמצאת המרפאה?" שואל הבחור
הפקיד עונה "לא, שם נמצא סוף התור..."
עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום.
עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?"
שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך".
עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול".
"תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל".
"שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין.
כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך".
"אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"
איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי להנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, ישב תחת עצי קוקוס ושתה קוקטילים טרופיים.
הוא החליט לשלוח אימייל לאשתו כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת המייל שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח לכתובת agoren@freenetland.net בתקווה שזו הכתובת הנכונה. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת המייל של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם לכן.
בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום, אבל התמוטטה ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה:
"אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה הייתה ארוכה, אבל היה שווה. הכול מאד יפה! ממש גן עדן! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני כבר מרגיש כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך.
בעלך האוהב אותך לנצח.
נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהינום!"
לפני שנים רבות בעיר קטנה ברומניה, חי נדבן ידוע שהיה עוזר ותורם כסף לכל נזקקי העיר והסביבה. יום אחד דפק על דלתו גבר מגודל וחסון וביקש לדבר עם הנדבן בארבע עיניים בנוגע למקרה שדורש את תשומת ליבו המידית. הנדבן והגבר המגודל נכנסו לבית, התיישבו בסלון ולאחר חילופי דברים קלים החל הגבר לבכות בקול גדול.
"מה קרה ידידי?" שאל הנדבן.
"אני הגעתי אליך היום כדי לספר לך סיפור נורא ואיום", השיב הגבר, "אני יודע שאתה מאמין גדול בצדקה ולכן אני רוצה שתשמע את הסיפור קורע הלב שאני גיליתי לאחרונה".
"ספר ידידי ספר!" עודד אותו הנדבן תוך כדי שהוא מגיש לו ממחטה לקנח את אפו ולמחות את דמעותיו.
בעודו ממשיך לבכות ללא הרף, המשיך הגבר את סיפורו. "יש כאן בעיר משפחה ענייה מאוד שסבלה לאחרונה מרצף איום של מזל ביש. האבא ברח עם אישה אחרת לפני חודש, האמא חולה מאוד ואינה מסוגלת לעבוד ותשעת ילדי המשפחה רעבים ללחם".
"ממש טרגדיה", העיר הנדבן.
"זה עוד לא הכל!" המשיך הענק הבוכה, "החלק הגרוע ביותר הוא שהם לא שילמו את שכר הדירה שלהם כבר כמה חודשים, ואם הם לא ימצאו דרך לגייס 400 מטבעות כסף, האמא המסכנה הזאת ו-9 ילדיה ייזרקו לרחוב הקר!"
"זה באמת איום ונורא", אמר הנדבן, "אני מודה לך מאוד שחלקת איתי את הסיפור הזה, אבל יש רק דבר אחד שאני לא מבין, איך אתה שמעת על הסיפור הזה ומה הקשר שלך למשפחה הזאת?".
"אני?" השיב הגבר הרומני ומחה את הדמעות מעיניו, "אני בעל הבית שלהם".
שני גברים עומדים אחד ליד השני במשתנה בתוך שירותים ציבוריים, ועושים את מה שעושים. אחרי מספר רגעים, אחד מהם פונה פתאום לשני ומתחיל לדבר איתו...
- "סליחה אדוני, אתה במקרה יהודי?"
- "כן, אני יהודי."
- "ותגיד לי רגע, יכול להיות שאתה במקור מקרקוב?"
- "כן אני נולדתי שם, איך אתה יודע את זה?"
- "וכשאתה היית ילד, אתה זוכר שהיו לוקחים אותך לבית כנסת קטן ליד רחוב שירוקה?"
- "כן! תגיד לי, אנחנו מכירים אחד את השני שאתה יודע עלי כל כך הרבה?"
- "לא, אבל אני יודע שרבי גולדברג הפוזל עם הידיים הרועדות עשה שם את הבריתות לכל הילדים."
- "נכון! אבל עדיין, איך אתה ידעת שאני משם אם אתה לא מכיר אותי?"
- "כי אתה משתין לי על הנעל!"
אישה ובעלה יצאו לסיבוב סידורים בקניון. הם נכנסו לחנות נעליים, שם האישה ראתה זוג שממש אהבה ואמרה לבעלה: "תראה את הנעליים היפות האלה, אני חייב לקנות אותן! אויש אבל שכחתי את הארנק שלי בבית..."
"כמה הן עולות?" שאל הבעל.
"500", אמרה אשתו.
"סבבה", אמר הבעל, והוציא את הארנק שלו בביטחון מכיסו.
"אוי מאמי, זה כל כך מתחשב מצידך!" אמרה האישה.
"אני תמיד שמח לעזור מתוקה", השיב הבעל, "הנה 50, קחי מונית, סעי הביתה ותביאי את הארנק שלך".
ההורים של אודי, ילד ירושלמי בן 11 שובב ומופרע, כמעט התייאשו ממנו; הוא לא הצליח בבית הספר ובאופן כללי היה תלמיד בעייתי מאוד. הם ניסו לדבר עם מומחים, להיעזר במורים פרטיים ובכל שיטת פעולה אפשרית אחרת. כשראו ששום דרך לעזור לו פשוט לא הצליחה, החליטו הוריו של אודי לשלוח את הילד ללמוד במנזר.
הם יצרו קשר עם מנזר השתקנים, שם הנזירים הסכימו לקבל את אודי כתלמידם. לאחר חודש של לימודים במנזר, שבהם לא יצא מכותלי המקום כלל, חזר אודי לחופשה בביתו. הוריו היו מופתעים ברגע שראו אותו נכנס הביתה – ההבעה על פניו הייתה רצינית מאוד, ממוקדת ושקטה. הוא חלף על פניהם בלי לומר מילה, נכנס לחדרו וסגר את הדלת.
לאחר שחלפו שעתיים שבהן אודי לא יצא ולו לרגע מהחדר, פתחו הוריו בשקט את הדלת ונדהמו למראה עיניהם – אודי ישב מול שולחן הכתיבה שלו, ספרי לימוד מתמטיקה פזורים סביבו, והוא שקוע בפתירת תרגילים. הוריו של אודי סגרו את הדלת בשקט, והיו המומים מכדי להגיב. לאחר שעה, אודי יצא בשקט מחדרו, ירד אל המטבח, הכין לעצמו ארוחת צהריים, אכל, שטף את הצלחת וחזר בשקט לחדר.
הוריו של אודי לא הצליחו להבין מה פשר השינוי. הם היו כה מופתעים שהחליטו ליצור קשר עם המנזר כדי לבדוק איך אודי מסתדר שם. "הוא מצטיין כאן בהכל" אמר להם הנזיר שענה להם בקצרה, וסיים את השיחה. ההורים ההמומים, שנדהמו מהשינוי האדיר, רצו יחדיו לחדרו, פתחו את הדלת בסערה והחלו לשטוף אותו בשאלות: "איך זה קרה אודי? איך זה ייתכן? זה היחס של הנזירים אליך? זאת הדממה המוחלטת שם? זאת אווירת הקדושה? תוכנית הלימודים? המשמעת הקפדנית? תגלה לנו, תגיד לנו משהו..."
"ממש לא" ענה להם אודי, "פשוט ביום הראשון ללימודים כשהגעתי למנזר, הרמתי את העיניים למעלה ופתאום ראיתי את הבחור הזה שהם מסמרו לעמוד בצורת פלוס ותלו על הגג. אז הבנתי עם מי יש לי עסק!"
במהלך הליכה ברחוב, הבחין איתן בחברו אבי מתהלך עצבני עם שקיות רבות בידיו. "מה נשמע אבי? הכל בסדר? אתה נראה קצת עצבני".
אבי הניח את השקיות על הרצפה ואמר: "כן, הייתי עכשיו בסופר החדש והמתקדם שפתחו באזור התעשייה של העיר."
"נו ואיך שם? שמעתי שזה מקום ממש מרשים." ענה לו איתן.
"לא ממש. הם שמים דגש על עניין הטבעיות ואותנטיות - כשאתה נכנס למחלקת החלב אתה ממש יכול לשמוע את הפרות גועות ולהריח את הרפת. כשאתה עובר במחלקת הביצים אתה יכול ממש לשמוע את התרנגולות ולהריח את הלול, ושלא נדבר על מחלקת הירקות, שכשאתה עובר שם אתה ממש יכול לשמוע את החקלאים ולהריח את השדות..."
"וואו זה נשמע נהדר! אבל למה אתה נראה כל כך עצבני?" שאל אותו איתן בפליאה.
אבי הרים את השקיות בחזרה לידיו ואמר: "זו הפעם האחרונה שאני הולך לקנות שם נייר טואלט..."
אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה.
הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו.
האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..."
בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"
"טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"
מתכנת אחד הלך למכולת, עם פתק שעליו אישתו כתבה הוראות: "קנה בבקשה שקית חלב אחת, ואם יש ביצים - קח שש."
המתכנת חזר מהמכולת עם שש שקיות חלב.
אישתו שאלה: "מה?! למה קנית שש שקיות חלב?!"
המתכנת ענה: "כי היו שם ביצים."
אחרי שנים רבות של נישואים, זוג פנסיונרים קשישים החליט לצאת קצת מהבית וללכת לראות ביחד סרט בקולנוע. הם הגיעו מוקדם, החליטו להתפנק וקנו לעצמם פופקורן, שתייה וממתקים, ונכנסו לאולם.
כמה דקות אחרי שהסרט התחיל פתח הבעל חבילת דובוני גומי והתחיל לאכול בהנאה, אך במקום להמשיך לשבת וליהנות מהסרט הוא פתאום החל לזוז מצד לצד ולחפש משהו מסביבו.
"למה אתה זז כל כך הרבה, מה קרה?" שאלה האישה.
"נפלה לי סוכריה על הרצפה" ענה הבעל.
הבעל ממשיך בחיפושים במשך כמה דקות ולבסוף מתחיל לזחול על הרצפה ולהאיר אותה עם הטלפון הנייד שלו.
"אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה שם? אתה מפריע לכולם לראות את הסרט!" נזפה האישה בבעלה.
"אמרתי לך, נפל לי דובון גומי על הרצפה" השיב הבעל.
"שב במקום ותפסיק להיות ילד" התעצבנה האישה, "גם ככה הרצפה מטונפת אז לא יהיה לך מה לעשות איתו".
"אבל..." החל הבעל להגיד, אך אשתו השתיקה אותו במהירות והכריחה אותו להישאר במקומו, שם הוא ישב עם הבעת פנים חמוצה במשך כל שאר הסרט ולא אכל דבר...
בסוף הסרט הבעל מיד החל לזחול שוב על הרצפה ולחפש. "משה, זאת רק סוכריית גומי אחת קטנה ומסכנה, אתה מוכן פעם אחת בחיים להפסיק להיות כזה קמצן ולקום?" אמרה האישה.
"היא שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת" ענה הבעל.
"איך זה ייתכן שהיא שווה כל כך הרבה?"
"כי השיניים שלי נדבקו אליה!"
בחור אחד שבילה עם חבריו במועדון, החליט לגשת לבחורה שעמדה שלידו ולהתחיל איתה. "היי, אני יכול לזמין אותך לשתות משהו?" שאל.
הבחורה הסתכלה עליו במבט חשדני ושאלה: "אין לך בת זוג במקרה? אתה נראה לי מהטיפוסים שתמיד יש להם בת זוג..."
הבחור השפיל את מבטו בצער ואמר "לא. לצערי נפרדתי מהחברה שלי לפני חודש."
"אני מצטערת לשמוע" השיבה הבחורה ואז חייכה בחום ואמרה: "אז זה בסדר, אני אקח יין לבן בבקשה."
כוס יין אחת הובילה לשנייה, והשניים מצאו את עצמם מתחבקים, מתנשקים ויוצאים לכיוון הבית של הבחורה. לאחר שעשו מה שעשו, הגבר שם בחזרה את החולצה, והבחורה שאלה אותו: "אז אתה בחור נאה, נחמד וממש טוב במיטה, איך זה יכול להיות שאין לך חברה?"
הגבר הסתכל עליה ואמר: "כי אשתי עלתה עליי..."
גבר מבוגר ושמנמן, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה בלונדינית.
הוא ניגש למאמן הכושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הבחורה החתיכה שעומדת שם?"
המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי.."
מקור תמונה: depositphotos.comאישה נמצאת בבית לבדה, לפתע היא שומעת דפיקות על הדלת. היא ניגשת ופותחת אותה, ומגלה גבר עומד על מפתן הדלת.
הוא שואל את האישה: "יש לך וגינה?" והאישה טורקת את הדלת בעצבים.
ביום שלמחרת האישה שומעת שוב דפיקה בדלת, אותו האיש עומד שם ושואל את אותה השאלה "יש לך וגינה?"
האישה טורקת שוב את הדלת.
יותר מאוחר בערב, כשבעלה חוזר מהעבודה, היא מספרת לו מה קרה ביומיים האחרונים. בעלה אומר לה בקול אכפתי ואוהב: "מחר אני לוקח יום חופש בשביל להיות כאן במקרה והאיש יחזור שוב".
למחרת הם שומעים דפיקה בדלת ורצים במהירות לראות מי שם.
הבעל אמר לאישה: "אני הולך להתחבא מאחורי הדלת וכשהאיש יבוא תעני לו 'כן' על השאלה שלו, ואני רוצה לראות לאן הוא חותר".
בדיוק כמו בפעמים הקודמות עמד אותו האיש בדלת ושאל את אותה השאלה "יש לך וגינה?"
"כן" ענתה האישה.
"יופי" ענה הגבר, "אז תוכלי למסור לבעלך שיעזוב את של אשתי ויתחיל להשתמש בשלך?"
רעות התלוננה באוזני חברתה שירה, שהיא מתקשה ליזום יחסי מין עם בעלה ולחמם קצת את המצב ביניהם. "מה הבעיה?", שאלה שירה, "פשוט תעשי את מה שאני עושה – בכל פעם שיש לי מצב רוח מתאים אני שמה את היד שלי בתוך המכנסיים של בעלי ואומרת לו 'מה זה, ממש קר לך שם למטה... אתה רוצה להתחמם קצת?' זה עובד עם גברים בכל פעם!" רעות התרשמה מאוד ואמרה לעצמה שתנסה את השיטה הזאת כבר באותו הלילה.
יום למחרת נפגשו שוב החברות, ושירה מיד שאלה את רעות איך הלך. להפתעתה, רעות התחילה לבכות ואמרה, "אנחנו מתגרשים!"
"מה?! מה קרה?", שאלה שירה בתהדמה.
"ניסיתי את הטריק שלך", אמרה רעות, "אבל כשהכנסתי את היד שלי מתחת למכנסיים של בעלי היה שם די חם".
"אז מה עשית?" שאלה שירה.
"לא ידעתי מה להגיד, אז שאלתי אותו 'למה חם אצלך למטה ולא קר כמו אצל בעלה של שירה?'"
שני בחורים שוחחו על התוכניות שלהם לטייל בעולם אחרי שמגפת הקורונה תסתיים.
״ברגע שכל הבלגן הזה יעבור״, אמר הבחור הראשון, ״אני טס לצרפת, ישר לפריז!״
״צרפת אתה אומר?״ מגיב לו חברו בהתלהבות, ״וואו כמה שאתה הולך ליהנות שם. פריז זאת בירת הסקס של העולם! אתה בטח תשיג סקס כבר על הטיסה לשם או בדרך למלון. וכשתגיע למלון, אתה לא תאמין איזה דבר זה. אתה הולך לעשות שם סקס עד שלא תזכור איך קוראים לך!״
״באמת? איזה מדהים! אני כבר לא יכול לחכות לזה!״ אמר בהתרגשות הבחור הראשון, ואז שאל את חברו: ״תגיד, מתי היית בפריז?״
ענה לו הבחור השני: ״אה, אני לא הייתי שם. גרושתי הייתה שם, עוד כשהיינו נשואים...״
יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו.
השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל!
אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים...
ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!"
ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי."
אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן."
השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!"
אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!"
"אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."
מקור תמונה: canva.comבערב חורפי במיוחד עמד איש זקן בסמוך לשלולית גדולה ליד הפאב השכונתי, כשבידו מקל ארוך שאליו מחובר חוט דייג ופתיון.
גבר צעיר שעבר במקרה במקום עצר ושאל את האיש הזקן: "סליחה אדוני, מה אתה עושה?"
"אני מנסה לתפוס דגים לארוחת הערב" השיב הזקן.
הגבר נמלא חמלה בליבו למראהו של האיש המסכן, ואמר לו: "בוא איתי, בוא ניכנס לפה לבר, נתחמם קצת ואני אזמין לך שתייה ומשהו לאכול."
לאחר שהשניים ישבו לאכול יחד ונפתחו קצת אחד מול השני, שאל הגבר הצעיר את הזקן בהלצה: "תגיד את האמת, כמה דגים אתה תופס שם בחוץ בשלולית?"
האיש חשב כמה שניות, לקח שלוק מהוויסקי ואמר לו: "השבוע? אתה השמיני..."
אם מישהו נכנס איתך למעלית ומפליץ שם, הוא תמיד ירד קומה לפניך וישאיר אותך לבד עם הסירחון.
קונדומים ענקיים - בדיחה שובבה על אישה חכמה!
אישה אחת נכנסת לבית מרקחת ושואלת את הרוקח איפה יש קונדומים ענקיים. הוא מפנה אותה למדף הנכון והיא ניגשת אליו.
אחרי חצי שעה הרוקח שם לב שהאישה עדיין שם ופשוט עומדת ליד המדף. "את צריכה אולי עזרה?" הוא שואל אותה.
"לא, תודה," עונה האישה, "אני פשוט מחכה לראות מי קונה אותם."
בנקאי צעיר מחליט שהגיע הזמן שיקנה לעצמו בפעם הראשונה חליפה מחויטת בהתאמה אישית, אז הוא הולך לאחד החייטים בעיר ומבקש ממנו להכין לו חליפה. החייט מודד אותו מכל הכיוונים, שואל אותו לגבי צרכיו והעדפותיו ומורה לו לחזור עוד שבוע.
כעבור שבוע חוזר הבנקאי לחייט, שמגיש לו את החליפה שתפר לו. הבנקאי שם על עצמו את החליפה המחוייטת, מסתכל במראה ומתרשם עמוקות. החליפה נראית עליו נהדר והוא מרגיש שהוא כבר יכול להתחיל לעשות עסקים. הוא ממשיך להסתובב בהנאה מול הראי, שולח ידיים אל עבר המכנסיים – ופתאום שם לב שאין שם כיסים.
״תשמע״, הוא אומר מופתע לחייט, ״לא תפרת לי פה כיסים במכנסיים״.
״לא אמרת לי שאתה בנקאי?״ שואל אותו החייט.
״איך זה קשור?״ עונה הבחור.
״נו״ משתומם החייט על השאלה, ״מי אי פעם שמע על בנקאי שלא מכניס את הידיים שלו לכיסים של אחרים?״
אימא שלך כל כך מסריחה שכשהיא שמה דאודורנט, הדאודורנט שם דאודורנט.
שם קוד "מכונת כביסה"
חנה ומוטי היו נשואים כבר שנים רבות והם הגיעו לשלב בחיים בו סקס כבר כמעט ונעלם משגרת החיים שלהם. לילה אחד מוטי הסתובב במיטה לכיוונה של אשתו ואמר: "יקירתי, יש לי רעיון... כדי להחזיר את האהבה לחיי הנישואין שלנו בכל פעם שאחד מאתנו ירצה להשתעשע ולהתענג מעט, כל מה שהוא יצטרך לומר זה ׳מכונת כביסה׳".
חנה הסכימה להצעה אבל נרדמה לאחר כמה דקות ומוטי נותר מתוסכל...
בלילה שלמחרת מוטי רכן לעבר אשתו ולחש בנעימות: "מכונת כביסה".
חנה הסירה מעלייה את בעלה ואמרה: "יש לי כאב ראש נורא". מוטי שידע להבין רמזים, הניח לה ונרדם.
לאחר מספר לילות שבהן מוטי קיבל בדיוק את אותה התשובה מאשתו, הוא החליט לנסות שוב את מזלו, שינס מותניו, רכן לעבר אשתו ולחש בטון מפתה: "מכונת כביסה", ושוב נתקל בסירוב מצדה של חנה.
לא חלפו כמה רגעים ולפתע גם אצל חנה התעורר החשק, והיא מיד הסתובבה לכיוון בעלה ואמרה: "מכונת כביסה".
מוטי התהפך לכיוונה והשיב: "מצטער יקירתי, זו הייתה רק חצי מכונה אז כבר עשיתי אותה ביד".
אילן חזר יום אחד מהאוניברסיטה לביתו בסערת רגשות ומיד פנה אל אימא שלו ושאל: "זה נכון? אני באמת מאומץ?" "מה פתאום!" ענתה האם, "מאיפה נכנס לך כזה רעיון למוח?" אילן הראה לאימו תוצאות של בדיקת DNA שהוא עבר במהלך קורס בלימודים, שלפיהן אין שום קישור בינו לבין אף אחד מהוריו, אבל כן נמצאו קשרים חזקים אל משפחה שגרה בקצה השני של העיר. האימא המזועזעת אמרה לבנה שהיא חייבת לבדוק את הנושא הזה עם אביו, אז היא עברה לחדר אחר והתקשרה אליו...
- "יקירי, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל אילן עשה בדיקת DNA בלימודים ולפי התוצאות אנחנו לא ההורים הביולוגיים שלו..."
- "ואת מופתעת מזה?"
- "מה זאת אומרת? למה שאני לא אהיה מופתעת מכאלה חדשות מטורפות???"-
- "כי במקור זה היה רעיון שלך! את לא זוכרת? זה היה הלילה הראשון בבית החולים אחרי הלידה, התינוק בכה ובכה ובכה במשך שעות, אז אחרי שהיית איתו כל הלילה, אמרת לי שהגיע הזמן להחליף ונתת לי אותו... אני חושב שעשיתי בחירה מעולה, אילן ילד נהדר!"
בעודו מתהלך בגן עדן יום אחד, ישו שם לב לאיש זקן שנראה לו מוכר מאוד… הוא חשד שהאיש הוא אביו המאמץ יוסף, שאותו הוא לא ראה מאז ימיו על האדמה, והחליט לגשת אליו כדי לנסות לברר בזהירות.
"סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר מאוד, היה לך במקרה ילד שם למטה?"
"כן" אמר האיש הזקן, "אבל הוא לא היה בני הביולוגי. הוא נולד בדרך נס על ידי ישות של קסם".
"מעניין מאוד" המשיך ישו, "ותגיד לי משהו, הילד הזה, הוא היה צריך להתמודד עם פיתויים?"
"בטח, בטח… הרבה פעמים. בסך הכל הוא עשה עבודה לא רעה עד ליום שבו הוא מת, אבל הוא חזר לחיים זמן קצר לאחר מכן…"
ישו לא האמין למה שהוא שמע, האם הוא סופסוף מצא את אביו בגן עדן? "שאלה אחת אחרונה" הוא אמר לאיש הזקן, "האם אתה במקרה היית נגר?"
"כן אני הייתי נגר!"
"אבא זה אני, הבן שלך!"
הזקן הנרגש החל לנגב דמעות מעינו ושאל את ישו, "פינוקיו, זה באמת אתה???"
עבור לבא-במייל
