איך הורים לתינוקות מחבלים בשינה שלהם
אין דבר טבעי יותר להורים מאשר לחבק את התינוק ולהרדים אותו בידיים כשהוא בוכה בלילה, אך המומחים ממליצים להפסיק את זה בגיל 3 חודשים. הורים רבים מנענעים את העריסה, מתהלכים עם התינוק או מקפצים על כדור פיזיו כדי להרדים את ילדיהם, אך זה מונע מהתינוק לפתח מנגנון שיעזור לו להרגיע את עצמו ולפתח דפוסי שינה-ערות בריאים.
"כתוצאה מכך, התינוקות לומדים לישון עם עזרתכם, וכשהם מתעוררים בלילה הם לא יכולים לחזור לישון לבד", כך מסבירה ד"ר ג'ודית אוונס מהמרכז לשינת ילדים בבית החולים לילדים שבבוסטון. במהלך השבועות הראשונים של חייו, אתם יכולים לעשות כל דבר שעוזר לתינוק שלכם לישון, אך בגיל 3 חודשים המומחים ממליצים להניח אותם בעריסה עייפים, אך ערים, ולמרות שהם יבכו למשך זמן מה, הם בסופו של דבר ילמדו להרדים את עצמם. הנה עוד כמה דברים שאתם אולי עושים ושמחבלים בשינה של התינוק שלכם:
נמנומים בתנועה
"אם התינוק שלכם רגיל לנמנם לאורך היום בעגלה או ברכב, הוא יקשר את התנועה לשינה ויהיה לו קשה יותר להירדם בלעדיה", כך מסבירה ד"ר ג'ודי מינדל, סגן מנהלת במרכז לשינת ילדים בבית החולים לילדים בפילדלפיה. עליכם לכוון לכך שלפחות מחצית מהתנומות של התינוק שלכם יהיו בעריסה סטטית, ואף יותר אם אפשר.
האכלה בזמן ההרדמה
ד"ר אנג'לה מטקה, רופאת ילדים ממינסוטה, מספרת שכשבנה היה תינוק היא הייתה מניקה אותו מיד לפני שהרדימה אותו. "מסיבה זו, בכל פעם שהיה מתעורר בלילה הוא לא היה יכול לחזור לישון עד שהייתי מניקה אותו", היא מספרת. בגיל 8 חודשים, כשהוא עדיין התעורר 3-4 פעמים בלילה, היא החליטה לשנות את השגרה הזו ולהתחיל באימוני שינה.
אחרי שבוע מאתגר מאוד היא נתנה בהדרגה לבנה קצת זמן להרגיע את עצמו לפני שחזרה לחדרו, ולא ניסתה להניק אותו שוב. אט אט הוא למד להרגיע את עצמו. עדיף לסיים את ההאכלה לפני ששגרת ההרדמה מתחילה ולא לשלב אותה בתוכה. בנוסף, הניקו את התינוק בחדר אחר מזה שהוא ישן בו, כך שלא יקשר את ההאכלה לשינה.
אין לכם שיטת הרדמה אחידה
אם אתם מעוניינים להתחיל באימוני שינה לתינוק, עשו זאת רק מגיל 4 חודשים ומעלה. "יש כמה שיטות שעובדות, אך עליכם לבחור בשיטה אחת ולהתמיד בה", ממליצה ד"ר ליסה מדלי, רופאת ילדים ומומחים לבעיות שינה של ילדים מאוניברסיטת שיקגו. אפשר להניח את התינוק בעריסה כשהוא ער אך מנומנם ולתת לו לבכות לפני שתחזרו לחדר לנחם אותו, או שתוכלו לבחור בשיטה הדרגתית יותר, כמו שיטת פרבר (שיטת 5 הדקות) שעליה נסביר מיד.
את שיטת פרבר אפשר להתחיל ליישם מגיל 6 חודשים ובמסגרתה אתם מתעלמים מהבכי למשך 5 דקות, מרגיעים את התינוק, ואז מניחים לו שוב לנסות ללכת לישון בעצמו ולבכות במידת הצורך, אך חוזרים במידת הצורך אחרי 5 דקות של בכי, כך עד שהוא נרד. אחרי 3 לילות שכאלה אתם מגדילים את מרווח הזמן ל-10 דקות, וכך ממשיכים עד שהתינוק לומד להירדם בעצמו.
אתם מגיבים לכל רעש קטן
אל תיגשו בריצה לתינוק שלכם על כל רעש קטן שהוא עושה בעריסה, ותנו לו זמן לחזור לישון בעצמו. אם התינוק ישן בחדר עם אח גדול יותר ואתם חוששים שהוא יעיר אותו, הסירו חשש מלבכם. גם אם הילד הגדול יתעורר, הוא יחזור לישון מהר. "אם תרוצו לבדוק מה קרה לתינוק על כל רחש קטן, אתם תיצרו לעצמכם מפלצת קטנה שצועקת בכל פעם שמשהו קטן מפריע לה", כך אומרת ד"ר מנדל.
איך הורים לפעוטות מחבלים בשינה שלהם
רוב הילדים עוברים מ-2 תנומות ביום לתנומה אחת בין גיל 15-18 חודשים, אז כדאי לשים לב לצרכים של הילד ולשנות את שגרת התנומות בהתאם. אם הילד ינמנם יותר מדי במהלך היום, הוא לא יהיה עייף מספיק כדי להירדם כמו שצריך בלילה. באופן כללי, מגיל שכזה הילד לא זקוק ליותר מ-3 שעות תנומה במהלך היום. הנה כמה דרכים שבהן אתם אולי מחבלים בשינה של הפעוט שלכם:
אתם מאפשרים לו לנמנם מאוחר מדי (ובחוץ ובעגלה)
ודאו שהילד שלכם לא נרדם מאוחר מדי בשעות אחר הצהריים, מאחר שזה יקשה עליו להתעייף מספיק כדי לישון בשעה נורמלית בלילה. "התנומה צריכה להתחיל לפני השעה 14:00", כך אומר ד"ר מדלי. כמובן שיש מקרים שבהם זה לא מתאפשר, וזה בסדר לצאת קצת מהשגרה הזו לפעמים, אך מה שכן צריך להישאר קבוע זה המקום שבו הילד נרדם. "פעוטות צריכים לנמנם במיטה שלהם, לא על הספה, לא במיטה שלכם ולא בעגלה", כך היא ממליצה.
אתם מעבירים את התינוק למיטת מעבר מוקדם מדי
הורים רבים מרגישים שהם צריכים להעביר את הפעוט שלהם למיטת מעבר עד גיל שנתיים, אך מומלץ להימנע מכך. חשבו על זה מנקודת המבט של הילד שלכם – "אתם לוקחים ממנו את המקום שבו הוא מרגיש בטוח, ופעוטות לא תמיד שולטים בהתנהגותם ברמה שתאפשר להם להישאר בתוך תחומי המיטה", כך מסבירה ד"ר מינדל. למעט במקרים שבהם הפעוטות מטפסים מחוץ לעריסה באופן קבוע, כדאי לחכות עד לגיל 3 לפני שמעבירים אותם למיטה רגילה.
אתם מעוררים את הילד שלכם עם משחקים לפני השינה
אם שגרת ההשכבה כוללת דגדוגים, ריקודים או כל דבר אחר שעלול לעורר את הילד ולגרום לו לצחוק ולהשתעשע, כדאי לשנות את זה. הילד צריך להיות רגוע כשעה לפני שהוא הולך לישון. "אם הילד מתרוצץ וצובר אדרנלין, יהיה לו קשה להירדם מהר", כך אומרת ד"ר אוונס. מה שכדאי לעשות שעה לפני השינה זה לקרוא ספרים, ואם אתם ממש רוצים שהילד ישחק, אפשר לתת לו לשחק עם דברים פשוטים כמו קלפים למשל, אך לא מה שיעורר אותו ויגרום לו להתרוצץ.
אתם לא שומרים על גבולות
הילד שלכם צריך להבין שיש גבולות שאסור לו לחצות. "ברגע שהילד שלי התחיל לישון במיטה רגילה בגיל 3, קבעתי לו חוק שהוא נשאר בה ולא יוצא ממנה אחרי שאמרתי לו לילה טוב", כך מסבירה ד"ר מטקה. "הוא יכול לקרוא לנו, אבל לא לצאת ממנה כדי לבוא אלינו". עליכם לוודא שהילד מציית לגבולות האלה, אך אם קורה שהוא חוצה את הגבול, אל תכעסו עליו. תבדקו שהוא מרגיש טוב ולא חולה או חווה סיוטים. אם המצב תקין תחזירו אותו למיטה, בין אם בהליכה ובין אם על הידיים שלכם, העיקר שיחזור אליה מהר.
איך הורים לילדים בגיל גן מחבלים בשינה שלהם
מגיע שלב בחייו של כל תינוק ופעוט שבו הוא סופסוף ישן לילה שלם, אך לפתע מתחילות לצוץ בעיות שגורמות לו להתעורר או לדחות את השינה שלו. למשל, כשהוא גדול מספיק להבין את העולם שסביבו, הוא יכול לרצות לראות ולדעת מה ההורים עושים אחרי שהוא הולך לישון. מעבר לכך, יתכן שהסיבה לכך שהוא לא נרדם כמו שצריך היא הדברים שאתם עושים לא נכון, וזה מה שעליכם לתקן:
אתם לא מלמדים את הילד בוננות
בוננות היא המילה העברית למדיטציה, ומטרתה בהקשר זה היא לגרום לילד שלכם להתחבר לרגשות, לתחושות ולמחשבות שלו. השימוש במילה בוננות במקום מדיטציה, נועד להקל על הילד להבין שמטרת התרגול היא לבצע התבוננות ולקשר בין המילה לפעולה. תוכלו ללמד את הילד שלכם טכניקות נשימה או לעסוק איתו בטכניקות מדיטציה שמתאימות לילדים כך שיתרגל לחשוב עם עצמו ובשקט גם כשהוא עמוס ברגשות. זה יעזור לו לישון גם בימים שבהם עברו עליו הרבה דברים.
אתם שוכבים לצד הילד בחדר שלו כשהוא נרדם
אם הרגלתם את הילד לכך עד עכשיו, לא יהיה קל להפסיק את המנהג הזה, אך זה אפשרי. תצטרכו לעשות זאת בהדרגה ולהתחיל בכך שתשבו על קצה המיטה במקום תשכבו לצדו של הילד בזמן שהוא נרדם. לאחר מספר לילות עברו לכיסא בצד השני של החדר, לאחר כמה לילות נוספים תזיזו את הכיסא כך שיהיה קרוב יותר לדלת של החדר ולבסוף תצאו מהחדר ותשאירו את הדלת פתוחה.
אתם עושים סיפור גדול מהרטבות בלילה
פיפי בשינה זה דבר שעלול לתסכל מאוד אתכם וגם את ילדכם, אבל כדאי שלא לעשות מזה סיפור גדול מדי. "זה טבעי לחלוטין שיהיו תאונות לילדים מתחת לגיל 7", כך אומרת ד"ר מטקה. אתם צריכים לטפל בעניין הזה בשקט וברוגע, ולהחליף לילד בגדים ומצעים בלי להתלונן או להלחיץ את הילד. יעזור לכם מאוד לשים כיסוי מזרון שימנע מהמזרון עצמו להירטב, ובכך תוכלו פשוט להוריד את המצעים ולהחליף אותם בלי להתחיל לייבש את המזרון באמצע הלילה.
אתם לא מתגמלים על שעת שינה שעברה היטב
אם הילד שלכם עושה סיפור מללכת לישון באופן קבוע, במקום להתווכח איתו ולאיים עליו, חשבו על לתגמל אותו כשהוא עושה זאת כמו שצריך. דאגו שהצעד האחרון בשגרת ההרדמה לפני השינה יהיה דבר מה שהוא אוהב לעשות, כך שתיתנו לו משהו לצפות לו, רגע לפני שהוא אמור לעצום עיניים וללכת לישון. לדוגמה, אם הוא מאוד אוהב לשחק עם הצעצועים שלו, תאפשרו לו 5 דקות של משחק רגוע במיטה, ואחרי 5 הדקות האלה עליו להגיד להם לילה טוב ולהבטיח שיפגוש אותם שוב בבוקר. מנגד זה יכול להיות גם לשמוע שיר שהוא אוהב רגע לפני שהוא צריך לישון, רק כדאי שזה יהיה שיר רגוע.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: