נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- איפוס
- הצהרת נגישות
"לא קרה כלום אם פישלתם כהורים – אף אחד לא מושלם. זה נהיה עניין ענק רק אם אתם מסרבים להודות בטעות ואף מאשימים את ילדיכם בניסיון לחפות עליה".
הילדים שלכם אולי לא יזכרו את כל הטעויות שלכם וכל רגע ורגע שבהם אכזבתם אותם, ויתכן גם כי לא יזכרו את העובדה שסירבתם להודות בטעות מסוימת שעשיתם, אך הם בהחלט יזכרו בנפשם את הדרך שבה גרמתם להם להרגיש כשזה קרה. אם לדוגמה הבטחתם דבר מה אך שכחתם לקיים, מומלץ שתצטערו ותבטיחו לכפר על כך, במקום לנסות לרמוז שהזיכרון של ילדכם אינו נכון ולא הבטחתם דבר. למדו את ילדיכם כיצד להודות בטעות ולפעול לתיקון המצב, במקום ללמד אותם שהם לא יכולים לסמוך על אדם אחר ואף לא על עצמם ועל הזיכרון שלהם.
"לא משנה מה הילדים שלכם יספרו לכם, שמרו על רוגע. אחרת יש הרבה פחות סיכוי שהם יבואו לספר לכם על מה שקורה בחייהם".
ככל שהילדים שלכם יתבגרו, הבעיות שהם יחוו בחיים יהיו יותר ויותר רציניות, וחלקם יהיו כלל לא רצויות גם עליכם. אך הדרך שבה תגיבו לדברים שהילדים שלכם חולקים איתכם תקבע האם הם ישתפו איתכם הכל או רק דברים נבחרים, ולכן חשוב שתמיד תשמרו על רוגע. בין אם הילד שלכם סיפר לכם שהוא לקח דבר מה שלא שייך לו וכעת אינו יודע מה לעשות עם החפץ ובין אם הבת הבוגרת שלכם סיפרה לכם שהיא נכנסה בטעות להריון – הם באים אליכם כי הם סומכים עליכם שתעזרו להם לצאת מהתסבוכת שאליה נכנסו, ולא כדי שתכניסו אותם לצרה נוספת בדמות הכעס, האכזבה ורגשות האשם שיגיעו מכם.
"הערות כמו 'תראי איך כל הגוף שלך מקפץ יחד איתך על הטרמפולינה' הן מזיקות מאוד לילדה בת 9. זה גרם לי לפתח הפרעות אכילה ואני עדיין מתמודדת עם בעיות בדימוי הגוף שלי".
אף הורה לא רוצה שהילד שלו יסבול מהשמנת יתר - מהטעמים הבריאותיים המובנים - ולעיתים כשזה המצב, הורים מנסים טקטיקות שונות כדי לגרום לילדיהם לרזות. אחת מהדרכים הפחות מומלצות לעשות זאת היא לזרוק הערות עוקצניות, שמטרתן היא להעלות את המודעות של הילד למשקלו העודף. הערות שכאלה רק יגרמו לו להרגיש רע עם עצמו ולא ילמדו אותו מה עליו לעשות כדי לשנות את המצב. במקום, מומלץ שתדאגו לצמצם הימצאות ממתקים מהבית, להכין אוכל בריא ומזין לילדיכם ולרשום אותם לחוגים ספורטיביים. אם באמת יש צורך בהרזיה, תוכלו לפנות לתזונאי או לרופא ולגשת לנושא הזה בצורה בוגרת ולא ילדותית ונבזית.
"אין דבר נורא יותר מלהגיד לילדה קטנה שבנים מציקים לה, שהם למעשה מחבבים אותה ושכדאי שתהיה טובה אליהם כי אולי ככה יהיה לה חבר".
כולנו כבר שמענו דברים כאלו – כמו למשל שילד שמושך בצמות עושה זאת כי הוא מחבב את הילדה ורוצה את תשומת הלב שלה. בין אם זה המצב ובין אם לא, זו לא צריכה להיות הדרך לדרוש את תשומת לבה של הילדה, ובהחלט לא ניתן להתייחס להתנהגות כזו כנורמלית. בסופו של דבר הבנות שלכם יגדלו לחשוב שהתעללות פיזית היא דבר שאפשר להבליג עליו בתחום האהבה והיחסים, אך כמובן שאין זה מקובל וראוי, וצריך ללמד אותן במקום לעמוד על שלהן ולדרוש שזה ייפסק או לחלופין לפנות למבוגר אחראי.
"כשהייתי צעיר, ההורים שלי היו מספרים לי על הבעיות שלהם בנישואים. הם לא התכוונו לעשות שום נזק – הם פשוט שחררו קיטור – אך זה גרם לי להרגיש ממש לא בנוח ודי סיבך לי את הנפש".
חיי הנישואים יכולים להיות לעיתים מתסכלים, ואין זוג שלא רב, אך חשוב שתהיה לכם דרך בריאה להתמודד עם התסכול, שלא תוציאו אותו על ילדיכם, ובטח ובטח שלא תספרו להם על הצרות שלכם עם בן או בת הזוג. אל תתנו לילדים להרגיש שהם צריכים לקחת צד ושאחד ההורים צודק בעוד שהאחר טועה, ואם אתם צריכים מישהו שיתמוך בכם ויקשיב לכם, פנו לחבר או יועץ זוגי והשאירו את הילדים מחוץ לעסק הזה – הם לא יוכלו לעזור לכם בדבר וזה גם לא תפקידם.
"העלאת המודעות לדברים הרעים שהילדים עושים לעיתים קרובות והענקת תשבחות לדברים הטובים לעיתים רחוקות יוצרת חרדה אצל הילדים, מכיוון שמדגישים להם בעיקר שהם לא מושלמים. צריך לציין כאן גם הורים שמשבחים רק על דברים שהם אוהבים ולא על כל מאמץ והצלחה של הילדים".
חשוב שתראו בכל הצלחה של ילדיכם כהצלחה שלכם, ותחגגו אותה בדיוק כמו שהייתם חוגגים את הישגיכם שלכם. זה תקף לא רק לתחומים שמעניינים אתכם או שאתם חושבים שצריך לחגוג, אלא גם לדברים קטנים, כמו רגע שבו הם היו אדיבים כלפי אדם אחר או שהצליחו להשתלט על יכולת שהיה חשוב להם ללמוד. כל דבר משמח קטן יראה לילדיכם שהם יכולים להיות אנשים טובים ומוצלחים, וזאת לעומת הערות על התנהגות שלילית, שמראות לילדיכם שהם לא ממושמעים ואף גורמות להם לחשוב על עצמם כאנשים רעים.
"אולי הילד שלכם לא רוצה להיות עורך דין או רופא כמוכם – אל תגרמו לו לסבול מדיכאון ולשנוא את החיים שלו בגיל מבוגר רק כי הכרחתם אותו להגשים את החלום שלכם במקום את חלומו".
לכל ילד יש חלום, ואנחנו ההורים רוצים לעזור לילדינו להגשים את עצמם ואת חלומם. אך לפעמים אנחנו כל כך עיוורים לחלומותיהם של ילדינו, ומנסים לשכנע אותם שהחלום שאנחנו היינו רוצים לזכות בו הוא הדבר שבו הם עצמם מעוניינים. יתכן שהצלחתם לשכנע את הילד שלכם בגיל קטן שכשהוא יהיה גדול הוא יהיה רופא, אך ככל שהתבגר, הוא פיתח לעצמו חלומות ורצונות אחרים, ואין כל חובה להתעקש שיתמיד בדרך שהכתבתם לו – גם אם התעניין בנושא כילד קטן. זכרו שכל אדם הוא שונה, וגם ילדיכם הם אחרים מכם, והדברים שהם רוצים להשיג לאו דווקא זהים למטרות שלכם.
"אנחנו עושים הרבה טעויות, ואף לא אחת מהן בכוונה – לא משנה עד כמה רע מה שקרה, אף אחד לא התכוון לפשל. היום יש לי חרדה באופן קבוע מהפעם הבאה שבה אפשל מתישהו סתם כך לפתע, כי אני מרגיש שזה יגרום לכך שיצעקו עלי או ישנאו אותי".
אם טעות מסוימת חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, יתכן באמת שהילד לא הקשיב לכם ופעל לא כפי שהדרכתם אותו. אך אם קרה דבר מה אקראי, כמו למשל כוס שנפלה מהידיים ונשברה או חפץ שהלך לאיבוד במקרה – אל תענישו את ילדיכם על כך. הם מרגישים רע בלאו הכי מכיוון שהם יודעים שפישלו, ואתם אמורים להיות שם כדי לתמוך בהם, להבטיח להם שהכל יהיה בסדר ואם צריך אז גם לעזור להם לתקן את הטעות.
"אם ילד בא להורה שלו ומספר לו שהוא מודאג מפני דבר מה, אך ההורה רק אומר שהבעיה שלו לא כל כך רצינית, זה די אנוכי ומזיק. צריך לזכור שהכל תלוי בשלב שבו נמצא האדם בחיים, ובעיה מלחיצה של ילד בן 5 מרגישה לו בדיוק אותו דבר כמו בעיה מלחיצה של אדם בן 40".
את הטעות הזו אפשר להדגים גם בדרך אחרת, ובהשוואה בין מבוגרים. יש אנשים שמתמודדים עם צרות גדולות יותר משלכם, ובכל זאת, הצרות שאתם מתמודדים איתן מלחיצות אתכם וזה לא מעודד אתכם לדעת שיש דברים גרועים יותר. כל אחד מתמודד עם ענייניו שלו, כשהמטרה של כולנו היא לחיות חיים רגועים כמה שיותר, אך כל מה שמשבש את התוכנית הזו עלול להפעיל עלינו לחץ כבד. לכן, כשהילדים שלכם מספרים לכם על צרה שהם סובלים ממנה, התייחסו לכך במלוא הרצינות, אל תקטינו אותה – גם לא כדי לנסות להרגיע אותם – ועזרו להם לפתור אותה, שכן רק כך הם יוכלו לזכות שוב ברוגע וגם ידעו שיש מי שתומך בהם.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: