אישה נשואה ניהלה רומן עם גבר, בזמן שבעלה היה בעבודה. היא לא שמה לב שבנה בן ה-10 חזר הביתה, וכאשר שמע קולות מוזרים מחדר השינה, התחבא בחדר הארונות וצפה בהם. פתאום חזר הביתה הבעל. האישה נבהלה והחביאה מהר את הגבר בארון, מבלי שידעה שהבן שלה שם.
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי כפפת בייסבול"
הגבר: "באמת? איזה יופי"
הבן: "רוצה לקנות אותה?"
הגבר: "לא תודה"
הבן: "אבא שלי בחוץ"
הגבר: "אוקיי, בכמה כסף?"
הבן: "250 דולר"
כעבור מספר שבועות, שוב נפגשו הגבר והבן בחדר ארונות...
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי מחבט בייסבול"
הגבר כבר ידע לאן השיחה מובילה: "בכמה?"
הבן: "750 דולר"
הגבר: "אוקיי"
כעבור מספר ימים, האבא ניגש לבן והציע לו לשחק בייסבול בפארק.
"אני לא יכול" עונה לו הבן "מכרתי את המחבט ואת כפפת הבייסבול שלי"
"באמת?" מתפלא האב "בכמה מכרת?"
"ב-1000 דולר!" עונה הבן ללא היסוס.
"כל כך הרבה?!" משתומם האב "הם לא עלו לנו יותר מ-100 דולר! זו חמדנות ועלייך ללכת לכנסייה ולהתוודות על חטאיך".
האב לוקח את בנו לכנסיה ומכניס אותו לתא הווידויים "כנס לשם ותתנצל"
הבן נכנס בשקט ולוחש: "חשוך כאן"
עונה לו הכומר: "אוי, אל תתחיל עם זה שוב..."
בר חדש נפתח בעיר בו הציעו מבצע של בירה ב-3 שקל. איש אחד שראה את שלט המבצע החליט להיכנס ולהזמין לעצמו בירה.
אחרי שסיים את הבירה שלו, האיש החליט להשתעשע קצת; הוא הלך לקצה הימני של הבר והניח שם שקל אחד. לאחר מכן הוא הלך לקצה השמאלי של הבר והניח שם שקל נוסף. לבסוף הוא ניגש למרכז הבר והניח שם את השקל האחרון. הברמן הסתכל על האיש במבט תמוה, אך הבין שאין לו ברירה אלא ללכת לאורך כל הבר ולקחת את כל המטבעות. האיש גיחך לעצמו ויצא מהבר מרוצה.
אותו איש עשה זאת שוב ושוב כמה ימים ברציפות והברמן כבר התחיל ממש להתעצבן מהמנהג המציק הזה, אך בחר שלא להגיד דבר.
יום אחד האיש הזמין לעצמו בירה וגילה שאין לו מספיק מטבעות של שקל כדי להניח בקצוות הבר ובמרכזו, אז הוא הניח פשוט מטבע אחד של 5 שקל במרכז הבר. הברמן ראה בכך הזדמנות מצוינת להחזיר לאותו האיש כגמולו; הוא הלך לקצה האחד של הבר, הניח שם מטבע של שקל, הלך לקצה השני של הבר, הניח שם מטבע נוסף, חזר לאיש עם חיוך על הפנים, ואמר לו ״יאללה, לך תאסוף את העודף שלך״.
אך במקום לעשות את זה, האיש חייך בחזרה, הוציא מטבע של שקל מהכיס ואמר: ״תביא לי עוד בירה בבקשה״.
לילה אחד חברה של פינוקיו התלוננה בפניו שהיא לא מרוצה: "זה פשוט בלתי נסבל... אחרי כל פעם אחרי שאנחנו שוכבים אני צריכה להוציא שבבי עץ שנתקעו לי בכל הגוף..."
אז פינוקיו הלך לסבא ג'פטו כדי לשאול אותו אם יש לו עצה בשבילו.
"פינוקיו היקר" אמר ג'פטו, "כל מה שאתה צריך זה נייר שיוף! רק תיזהר ותהייה עדין כדי שלא תפצע את עצמך באזורים רגישים..."
אחרי כמה ימים ג'פטו נתקל בפינוקיו בכיכר העיר ושואל אותו: "נו ילדי היקר? נייר השיוף עזר לטפל בבעיות שלך עם נשים?"
"נשים?" שאל פינוקיו בחיוך, "מי צריך נשים?!"
מנהל בכיר בחברה משגשגת לקה בהתקף לב. ציוה עליו הרופא לשהות בחווה במשך מספר שבועות ולנוח עד להתאוששות והחלמה מלאים.
שמע המנהל בעצת רופאו ושכר צימר באחת החוות. לאחר מספר ימים החל להשתעמם וביקש מהחוואי לעסוק בעבודות החווה השונות.
החוואי פקפק ביכולתו של העירוני שהגיע מהמשרד ועוד מכורסת-מנהלים, אבל הסכים ונתן לו לפנות את זבל הפרות מהרפת בהנחה שיעשה זאת במשך שבוע. להפתעתו, סיים המנהל את העבודה בפחות מיום אחד.
למחרת נתן לו החוואי עבודה יותר קשה: לערוף את ראשיהם של 500 תרנגולות, בהנחה שהפעם עבודתו תימשך לפחות ימים אחדים. אך שוב, הופתע לראות שהעבודה הושלמה כליל בסוף היום.
ביום השלישי, כאשר הושלמו כל עבודות החווה, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק תפוחי אדמה לשני ארגזים: אחד לתפוחי אדמה קטנים והשני לגדולים. בסוף היום, ראה החוואי כי המנהל עדיין יושב ליד שק תפוחי האדמה ושני הארגזים ריקים.
התפלא בעל החווה: "הכיצד ביצעת במהירות עבודות קשות כל כך ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודת מיון פשוטה?!"
ענה לו המנהל: "הקשב, כל חיי אני עורף ראשים ומתעסק בזבל, אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות..."
מקור תמונה: IDF Spokesperson's Unitגולנצ'יק עייף ומרוט למראה, סיים 3 שבועות שטח מפרכים והגיע זמנו לצאת הביתה. הוא עלה לרכבת כשלפניו נסיעה של 4 שעות וחיפש מקום כדי לשבת ולנוח סוף כל סוף.
הוא נכנס לקרון הראשון ולא מוצא מקום, עובר לשני ולא מוצא מקום וגם לא בשלישי. כך הוא תר את כל הרכבת עד שהוא מגיע לקרון האחרון.
בקצה הקרון הוא מוצא מקום אחד ריק ליד גברת לבושה בהידור. הוא מתקרב אך לאכזבתו הוא מגלה פודלית קטנה יושבת על הכיסא.
הגולנצ'יק הסחוט פונה לגברת: "סליחה גברתי, אפשר בבקשה לשבת?"
בתגובה, נושפת הגברת באפה ומדברת אל החלל מבלי להסיט את מבטה: "חיילים גסי רוח! זה המקום של פיפי שלי!"
הגולנצ'יק מסתובב וממשיך לנסות את מזלו בחיפוש מקום אחר, אך לאחר סריקה חוזרת של כל הקרונות הוא מוצא את עצמו שוב מול אותה גברת. "בבקשה, גברתי, אני נורא עייף, לא ישנתי כבר 3 ימים, אפשר לשבת בבקשה?" שואל החייל.
"גם גסי רוח וגם מטרידנים החיילים של היום!" האישה נוחרת בבוז.
הפעם הגולנצ'יק לא עונה. הוא ניגש, תופס את הפודלית, מעיף אותה מהחלון ומתיישב.
האישה החלה לצווח "שמישהו יגן על כבודי ויעמיד את החייל הזה במקומו!"
לפתע קם קצין ענק, גם הוא מגולני. הוא פונה אל החייל ואומר לו: "טירון לא יוצלח. אתה לא עושה שום דבר נכון. אתה לא לבוש נכון, אתה אוחז את הנשק בצורה לא נכונה, הכומתה שלך לא במקום הנכון ועכשיו גם העפת את הכלבה הלא נכונה מהחלון!"
איש אחד מת והגיע לגיהינום. שם הוא מגלה שלכל מדינה יש גיהינום משלה, וביכולתו לבחור את האחד שבו יעדיף לסבול לנצח.
הוא הולך לגיהינום של הגרמנים, שואל מה עושים שם ועונים לו כך: "קודם כל שמים אותך על כיסא חשמלי למשך שעה. אחר כך נותנים לך לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה, ואחר כך השטן הגרמני בא ומכה אותך למשך שאר היום".
האיש לא התרשם לטובה מהגיהינום הגרמני, ולכן המשיך לבחון את הגיהינום של המדינות האחרות. הוא בדק את גיהינום ארה"ב, גיהינום רוסיה וגיהינום צרפת, אך גילה שבכולם יש את אותה שגרה יומית, בדיוק כמו בגיהינום הגרמני.
כשהגיע לגיהינום הישראלי הוא ראה תור ענק בכניסה. הוא הבין שכאן כנראה יש משהו שונה. כששאל מה עושים בגיהינום הישראלי אמרו לו שגם שם שמים אותו על כיסא חשמלי למשך שעה, נותנים לו לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה ולאחר מכן השטן הישראלי בא ומכה אותו למשך שאר היום.
"אבל זה בדיוק אותו הדבר כמו בשאר סוגי הגיהינום", הוא אמר, "למה דווקא פה יש תור כזה ארוך?"
"אהה, זה בגלל שהכיסא החשמלי בדרך כלל לא עובד ולוקח כמה ימים עד שמגיע טכנאי לתקן אותו. מישהו גם תמיד גונב את כל המסמרים מהמיטה כדי למכור את המתכות, והשטן הישראלי היה פעם שר בממשלה, ככה שהוא מדי פעם פשוט בא, רושם נוכחות ואז הולך לשתות איפשהו בלי לעשות הרבה."
אליזבת' הייתה קתולית אדוקה שהתחתנה בגיל יחסית צעיר והולידה 10 ילדים בריאים וחמודים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גבר מבוגר ונאה ובין השניים החלה אהבה ממבט ראשון. לאחר מספר שבועות השניים החליטו להתחתן ולזוג המאושר נולדו 10 ילדים בריאים וחמודים נוספים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון, בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה...
במשפחתה של אליזבת' היה אבל גדול, אך חודש ימים לאחר השבעה שוב הייתה להם סיבה למסיבה: חתונה נוספת! אליזבת' ובעלה השלישי התחתנו בטקס גדול עם כל הילדים, הקרובים והחברים, אך למרבה הצער אליזבת' הותקפה על ידי מחלה קשה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן.
אחרי הלוויה, הכומר של אליזבת' נעמד ליד ארון הקבורה שלה, מחה דמעה ואמר באנחה: "סופסוף ביחד..."
אחד מהאבלים האחרים ששמע אותו שאל את הכומר אם הוא התכוון לאליזבת' ולבעלה הראשון, או לאליזבת' ולבעלה השני.
"לא הוא ולא הוא" אמר הכומר, "התכוונתי לרגליים שלה!"
בעיר קטנה היו 3 בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של חתולים המסתובבים במבנים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעייה.
האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שהחתולים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה.
הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בחתולים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית. הם לכדו את החתולים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת.
בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם. לבסוף הם החליטו לקבל את החתולים כחברים בקהילה. עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור.
סבא גרמני אחד אמר לנכד שלו: "הנערים של היום רק יודעים לשחק במחשב! בשנות ה-40, שאני הייתי בגילך, נסעתי עם כל החברים שלי לפריז; הלכנו למולן רוז' ושכבנו עם הרקדניות שהיו על הבמה. אני זוכר שגם לא שילמנו בכלל על המשקאות שלנו באותו הערב, וכשהברמן התלונן עלינו אז פשוט השתנו לו בכל פינה בבר. אלו היו זמנים פרועים!"
הנכד שמע את הזיכרונות של סבו והחליט שהוא רוצה לחוות בדיוק את אותו הדבר. הוא טס לפריז עם החברים, הלך איתם למולן רוז', ולאחר שלושה ימים חזר לסבו עם יד שבורה וחבלות על כל הפנים והגוף.
"מה קרה לך?!" שאל הסבא.
הנכד אמר: "עשיתי את מה שאמרת, הלכתי למולן רוז' עם חברים, ניסיתי לשכב עם אחת הרקדניות שהיו על הבמה, לא שילמתי על כלום והשתנתי בכל פינה בבר, אבל בסוף רק קיבלתי מכות ואפילו גנבו לי את הארנק!"
"זה מוזר מאוד. עם מי הלכת לשם?" שאל הסבא.
"עם החברים שלי מהתיכון - למה עם מי אתה הלכת?" שאל הנכד.
"ובכן..." אמר הסבא, "אני הייתי שם עם החברים שלי מדיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה".
ערבי אחד אבד במדבר, ושוטט שם לבדו ימים על גבי ימים, רעב וצמא למים, עד שכמעט וגסס למוות. כשראייתו כבר החלה להיטשטש והוא קרס אט אט אל הקרקע, אצבעותיו הרגישו לפתע במנורת זהב שנקברה בחול. בתקווה לכמה טיפות מים, הוא פתח את המנורה רק כדי לראות ענן עשן מתמר ממנה ואז דמותו של ג'יני מופיעה בפניו.
"מושיעי!" קרא הג'יני אל הערבי, "הייתי כלוא במנורה הזו במשך מאות שנים, וכאות הוקרה לכך ששחררת אותי אני מעניק לך שלוש משאלות".
"מים!" חרחר הערבי בגרון ניחר, ולפתע בריכה של מים מתוקים וזכים הופיעה באמצע המדבר. הערבי רץ אל המים והחל ללגום מהם במהירות ובדחיפות, עד שלבסוף רווה ונרגע.
"מה היא משאלתך השנייה, מושיעי?", שאל אותו הג'יני.
הערבי, שכבר היה רגוע יותר והתפנה לחשוב על נוחותו, אמר: "אני רוצה שיהיה לי ארמון עם מיליון חדרים, עם כמה משרתים שרק ארצה ועם עושר שלא היה לאף מלך לפניי!". רגע אחרי שסיים את בקשתו, ארמון מופלא שכזה הופיע מאחורי בריכת המים והערבי הולבש בבגדי מלך מרהיבים.
"ומה היא בקשתך השלישית והאחרונה, מושיעי?" שאל כעת הג'יני.
הערבי תהה ותמה קצת ואז אמר: "תראה ג'יני, עם המשאלה הראשונה שלי הצלתי את חיי, עם המשאלה השנייה שלי הבטחתי את עתידי ואת עתיד משפחתי. אז עם המשאלה השלישית אני רוצה לשרת את העם שלי, את האומה הערבית ואת אללה – אז אני מבקש שכל היהודים ייעלמו מהעולם!"
באותו רגע בא ברק ולקח את בריכת המים יחד עם הארמון, המשרתים, הביגוד המפואר וכל העושר, וגם הג'יני נעלם כלא היה. הערבי נשאר שוב לבדו במדבר, גוסס מרעב ומצמא.
מסקנה: יש גם ג'ינים יהודים, מתברר...
איש עסקים עשיר נוסע לחו"ל לפגישת עסקים.
כמה ימים לאחר הנסיעה הוא מטלפן הביתה כדי לראות מה שלום אשתו.
לטלפון עונה המשרת הזקן. "כן אדוני?"
האיש: "בדוק בבקשה מה שלום אשתי."
המשרת: "כן אדוני." לאחר כמה דקות המשרת חוזר לטלפון.
"נראה כי היא מארחת גבר בחדרה, אדוני, בצורה... אינטימית."
האיש משתולל מזעם. "הפרוצה הזו!" הוא נושם עמוק, חושב לרגע ואומר: "תקשיב לי טוב..."
"כן אדוני." עונה המלצר
"אתה יודע איפה אני מחביא את האקדח שלי?"
"כן אדוני."
"קח אותו ותירה לשניהם בראש, עכשיו!"
"כן אדוני."
האיש מקשיב ושומע בצד השני צרחות ושתי יריות בודדות, ואז שקט.
המשרת חוזר לטלפון. "הדבר נעשה אדוני, מה תרצה שאעשה עם הגופות?"
"תזרוק אותן לבריכה שלנו מאחורה."
"אבל אדוני.. אין לנו בריכה."
משתרר שקט ארוך.
"סליחה, טעות במספר."
אבי שכר מזכירה חדשה שתעזור לו בעבודה ואחרי כמה ימים כשאשתו מורן שמעה על כך, מיד התעורר בה חשד שהוא מסתיר ממנה משהו. כבר באותו היום ברגע שהוא חזר הביתה, התחילה מורן להמטיר על אבי מבול של שאלות...
"מתי תכננת להגיד לי שיש לך מזכירה חדשה?! מי זאת בכלל?"
"קוראים לה אתי" ענה אבי, "בחורה נחמדה, עושה את העבודה כמו שצריך".
"מה זאת אומרת בחורה נחמדה??? מי היא? בת כמה היא?"
"אני לא יודע בדיוק בת כמה היא… צעירה כזאת…"
"היא נראית טוב?"
"אומרים שכן, לא ממש בחנתי אותה."
"מה זאת אומרת לא בחנת אותה? אתה עובד איתה לא?! איך הגוף שלה?"
"לא יודע, נראה לי ממוצע שכזה, לא שמתי לב למשהו מיוחד."
"מה צבע העיניים שלה?"
"לא יודע, לא ממש הסתכלתי."
"היא מטפחת את עצמה? יש לה לק על הציפורניים ודברים כאלה?"
"לא יודע, לא היה לי זמן לבחון."
"היא חכמה? מצחיקה? משהו?"
"לא יודע, בקושי דיברתי איתה."
"איך היא מתלבשת?"
"מאוד מהר" ענה אבי בלי לחשוב יותר מדי - הלוויתו תיערך ביום ראשון הקרוב...
הגננת של יותם שמה לב שבמשך מספר ימים הוא מפרק בובת פלסטיק בשעת המשחק. בהתחלה היא חשבה שאולי הוא סתם בודק ממה הבובה עשויה אז היא הניחה לו לנפשו. לאחר שעבר שבוע נוסף ויותם לא הפסיק לפרק את הבובה בכל יום, הגננת שלו החליטה לקרוא לאימו כדי לדבר על הנושא.
אמו של יותם הגיע לגן, התיישבה לצדו והגננת התחילה לדבר: "בימים האחרונים יותם מפרק בובה מסוימת שוב ושוב, ואני חושבת שכדאי לדבר על זה."
אמו של יותם השיבה: "הוא עושה את זה גם בבית אבל אין מה לדאוג, זה יעבור."
הגננת של יותם לא הבינה למה הכוונה, ולפני שהיא פצתה את פיה, אמו לקחה אותה הצידה וסיפרה לה שאביו של יותם עזב אותה לטובת המזכירה שלו לפני שבועיים, וככה הילד מבטא את הכעס. הגננת הסבירה לה שיש צורך לחקור את ההתנהגות הזו היות והיא נמשכת זמן רב והאימא הסכימה.
שתי הנשים חזרו למקומן והגננת פנתה ליותם ושאלה: "יותמי, אתה מפרק את הבובה כי אתה כועס?"
יותם ענה בתמימות: "כן! כי אימא לא מביאה לי חטיף בבוקר כמו שאבא היה מביא לי וזה מעצבן אותי!!!"
אמו המבולבלת של יותם השיבה: "אתה שובר את הבובה כי אתה חושב שהיא דומה לי...?"
יותם השיב: "מה פתאום! היא דומה למזכירה של אבא!"
אמו של יותם, שחששה שהוא גילה את האמת על אביו, שאלה: "ולמה אתה כועס על המזכירה של אבא?"
יותם ענה: "אני לא כועס עליה, אבל שמעתי את אבא אומר פעם בטלפון שבכל פעם שהוא כועס על אימא הוא מפרק את המזכירה שלו ואז הוא מרגיש הרבה יותר טוב!"
כל גבר ואישה מכירים את המצב הבא, לכן, טובי המומחים של ביטוח לאומי, מס הכנסה ומשרד השיכון ישבו וכתבו את הטופס הבא כדי להימנע מריבים מיותרים... מה אתם אומרים, אימצתם?
מקום האירוע:
() אצל חבר
() פאב
הקבוצות המשחקות:
נבחרת __________
נבחרת __________
תאריך המשחק
תאריך __________
שעת התחלה _______
שעת סיום _______
שעת סיום במקרה של הארכה ___________
שעת סיום במקרה של פנדלים ___________
תנאים
אני, החתום מטה, מתחייב בזאת ללכת רק למקומות המסומנים בשעות המיועדות.
אני מתחייב לא לדבר עם שום אישה, אלא במקרים חריגים, אחרי קבלת אישור נפרד ובליווי צוות אחראי.
אני מתחייב לא לכבות את הטלפון הנייד ולא לשתות כמות אלכוהול מעבר למצוין בחוק.
למרות מתן האישור הנ"ל, אשתי שומרת לעצמה את הזכות לעשות פרצופים וחיים קשים שבוע ימים אחרי המשחק.
חתימות מגיש הבקשה
חתימת הבעל: ____________
חתימת חבר מלווה: ____________
תשובת האישה:
() תשובה חיובית
() תשובה שלילית
חתימת האישה: ___________
ושיהיה לנו בהצלחה...
יש ימים שאנחנו היונה, ויש ימים שאנחנו המכונית מתחתיה…
ואז הגיע הגבר המושלם...
אישה אחת התחתנה בגיל צעיר מאוד, ופחות משנה אחרי החתונה בעלה שבר לה את הלב וברח עם אישה אחרת. היא לא ויתרה, והתחתנה בפעם השנייה לגבר שהתאהבה בו, אשר לבסוף התגלה כאדם אלים שהכה אותה, ולכן היא התגרשה גם ממנו. לאחר זמן מה היא התאהבה בגבר אחר שנראה מושלם עבורה, אך הבעיה היא שהוא היה גרוע במיטה. היא חשבה שעם הזמן המצב ישתפר, אך לא - הוא פשוט היה גרוע, והיא נאלצה להתגרש גם ממנו. ובכל זאת האישה לא ויתרה - היא נרשמה לאתר היכרויות, ורשמה בפרופיל שלה כך: "אני מחפשת גבר שלא יברח עם אישה אחרת, שלא יכה אותי ושיהיה טוב במיטה".
אחרי כמה ימים היא שומעת צלצול בדלת וניגשת לפתוח, מולה יושב גבר על כיסא גלגלים, ללא רגליים וללא ידיים. "שלום" הוא אמר לה, "אני חושב שאני הגבר המושלם בשבילך."
"באמת?" אמרה האישה, "מה גורם לך לחשוב ככה?"
"תראי" הוא אמר, "אין לי רגליים אז לא אוכל לברוח לך, אין לי ידיים אז לא אוכל להכות אותך..."
האישה קטעה אותו ואמרה: "כן, אבל אתה טוב במיטה?"
"ובכן", אמר הגבר, "צלצלתי איכשהו בפעמון, לא?"
מאדאם פתחה את דלתות בית הבושת שלה וכבר בשעה מוקדמת של היום עמד שם איש בחליפה, בסביבות גיל 40. ״אני יכולה לעזור לך?״ שאלה המאדאם.
״אני מחפש את נטלי״ אמר האיש.
״אדוני, נטלי היא אחת הבנות היקרות ביותר שלי. אולי אתה מעדיף מישהי אחרת במקום?״
״לא לא, מה פתאום, אני מתעקש! אני מחפש את נטלי!״
״בסדר, זה יהיה 1,000 דולר לשעה,״ אמרה המאדאם, והאיש עלה לחדר, העביר שעה עם נטלי, שילם 1,000 דולר והלך.
למחרת האיש חזר ודרש שוב לראות את נטלי. הפעם נטלי בעצמה הגיעה לדבר איתו ואמרה לו: ״אדוני, רק לקוחות מיוחדים זוכים לבקר אותי פעמיים ברצף. אני לא נותנת הנחות על ביקורים קבועים, זה יהיה אותו תעריף.״
״אין לי בעיה,״ אמר האיש, עלה עם נטלי לחדר, וכעבור שעה שילם לה 1,000 דולר והלך.
למחרת שוב חזר האיש והפעם שוב התעקש להיפגש עם נטלי. היא כבר הבינה שלא תצליח לשכנע אותו אחרת, ואחרי שקיבלה את התשלום היא אמרה לו: ״אתה יודע, אף אחד מעולם לא הסכים לשלם כל כך הרבה כדי להיות איתי שלושה ימים ברצף. עכשיו סקרנת אותי. מי אתה? מאיפה אתה?"
״אני מצפון קרוליינה,״ ענה האיש.
״איזה קטע, גם המשפחה שלי משם!״ אמרה נטלי.
״כן, אני יודע...״ השיב האיש, ״אביך מת, משתתף בצערך. אני עורך דינה של אחותך והיא ביקשה ממני להביא לך 3,000 דולר מהירושה.״
את התשוקה שלו לרפואה ד"ר רמי קיבל כשטייל אחרי הצבא בדרום אמריקה, שם הוא פגש שני ילדים שהוא החליט לאמץ. כשהוא ראה את רמת המחייה במקום, הוא הבין שייעודו בחיים הוא להיות רופא, וכשהוא חזר לארץ הוא נרשם ללימודי רפואה אותם הוא סיים בהצטיינות. בחלוף השנים הוא סייע בפיתוח חיסונים ליותר מ-10 מחלות ואת הכסף שהוא הרוויח בזכות עבודתו הקשה, הוא תרם לקרנות סיוע עבור המקומות השונים שבהם ביקר ברחבי העולם. כל העמיתים שלו אהבו אותו, וכל מי שאי פעם הכיר אותו אמר שמדובר באדם מדהים.
לקראת פרישתו, חבריו ערכו עבורו מסיבה גדולה כדי לחגוג את כל הדברים המדהימים שהוא עשה, ובמהלכה קרה דבר מדהים. מלאך ירד מגן עדן כדי לדבר עימו!
המלאך אמר לד"ר: "חיית חיים של נתינה, כאלו שכל אחד יכול להסתכל עליהם בהערצה ושסייעו לרבים. בזכות תרומתך הרבה, אני רוצה לתת לך את אחת מהמתנות הבאות: חיים ארוכים ובריאים, כל העושר שאתה יכול לדמיין, או חוכמה אינסופית".
ד"ר רמי התלבט לרגע בין אריכותימים לחוכמה אינסופית, אך החליט די מהר לבחור באפשרות השנייה. המלאך נגע במצחו של הרופא ונעלם מבלי לומר מילה.
בעודם בהלם ממה שבדיוק קרה, הביטו האורחים בדממה על ד"ר רמי שישב במקומו ולא אמר דבר. לאחר כמה רגעים שאל אותו חברו הטוב ביותר "נו? איך אתה מרגיש? על מה אתה חושב?". כעבור כמה שניות של שקט מוחלט ענה הד"ר "שהייתי צריך לבקש את הכסף".
שלושה גברים ישבו יחד והתרברבו זה באוזני זה, עד כמה הנשים שלהם צייתניות.
הראשון, שהתחתן עם אישה אמריקאית, סיפר איך יום אחרי שחזרו מירח הדבש פקד עליה לעשות את כל עבודות הבית. "אומנם לקח לה מספר ימים להפנים" הוא סיפר "אבל ביום השלישי, כשחזרתי הביתה מהעבודה, הבית היה נקי, הכלים היו שטופים וככה זה מאז".
השני, שהתחתן עם איטלקייה, התרברב כי כבר בירח הדבש הודיע לאשתו שתפקידה הוא לנקות, לשטוף כלים ולבשל עבורו. "נכון, בהתחלה לא היו תוצאות" אמר "אבל ביום השלישי הבית היה נקי ומסודר וארוחת ערב טעימה חיכתה לי על השולחן. ככה זה מאז".
השלישי, שהתחתן עם אישה ישראלית, סיפר כי יום לאחר החתונה, הוא כבר הודיע לה שעליה לנקות את הבית, לשטוף כלים, לעשות כביסה ולגהץ את הבגדים - לפחות פעמיים בשבוע - לנקות חלונות ולהגיש לו ארוחה חמה בכל ערב. "נכון, ביום הראשון לא ראיתי כלום" סיפר "גם ביום השני לא ראיתי כלום. אבל ביום השלישי, רוב הנפיחות ירדה ויכולתי לראות במטושטש את הדרך למטבח, שם הכנתי לעצמי כריך ורוקנתי את הכלים מהמדיח..."
מקור תמונה: clipartstock.net
ילד בן 7 ניגש אל אביו ושואל "אבא, מה ההבדל בין פוטנציאל למציאות?"
האבא חושב לרגע ואז עונה "לך תשאל את אימא שלך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר. ואז תשאל את אחותך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר ובסוף תשאל גם את אחיך אם הוא מוכן לשכב עם בראד פיט בשביל מיליון דולר. תחזור אליי עם התשובות ותגיד לי מה למדת מהן"
הילד מציית לאביו וניגש אל אמו: "אימא, היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?"
"כמובן!" עונה האם "מיליון דולר היו סוגרים לנו את המשכנתא".
לאחר מכן הילד ניגש לאחותו ושואל את אותה השאלה "היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?"
"ברור!" צוהלת האחות "אני מאוהבת בבראד פיט! הוא הכי חתיך שיש!"
לבסוף הילד ניגש אל אחיו - "היית מוכן לשכב עם בראד פיט תמורת מיליון דולר?"
"בטח!" עונה האח "אתה יודע כמה דברים אפשר לקנות עם מיליון דולר?"
הילד מהרהר בתשובות מספר ימים ולאחר מכן חוזר לאביו.
"נו" שואל האב "האם גילית את ההבדל בין פוטנציאל למציאות?"
"כן" משיב הבן "בפוטנציאל, אני ואתה יושבים על 3 מליון דולר. במציאות, אנחנו גרים עם 2 זונות והומו".
שייח' פרסי מפורסם ועשיר הגיע לבית חולים בעקבות בעיה רפואית דחופה ומיד נשלח לחדר ניתוח כדי שהרופאים יוכלו לנסות להציל את חייו, הייתה רק בעיה אחת, לשייח' היה סוג דם נדיר מאוד ובבית החולים לא היו מנות דם מתאימות, למרבה המזל, לאחר בירור קצר הרופאים גילו שבבית החולים מבקר יהודי צעיר שיש לו את סוג הדם המתאים. השייח' הבטיח לצעיר פיצוי הולם אם הוא יסכים לתרום לו דם כדי שהוא יוכל לעבור את הניתוח, והיהודי הסכים בשמחה.
הניתוח עבר בהצלחה והשייח' היה נאמן להבטחתו – כמה ימים לאחר שהוא יצא מבית החולים הוא קנה ליהודי שעון רולקס יוקרתי ומכונית BMW חדשה. שבוע ימים לאחר מכן השייח' הגיע לבית החולים כדי לעבור ביקורת לאחר הניתוח ולרוע המזל הרופאים גילו שמשהו השתבש בצורה נוראית ושיש צורך לערוך ניתוח דחוף נוסף. בצירוף מקרים מדהים, אותו צעיר יהודי שתרם לשייח' דם עבור הטיפול הקודם שלו ביקר בבית החולים שוב בדיוק באותו היום, וכדי לאפשר לו לעבור את הניתוח הדחוף ומציל החיים השייח' ביקש מהרופאים לפנות אליו לצורך קבלת תרומת דם נוספת בתמורה לפיצוי הולם.
היהודי הסכים בשמחה להעניק תרומת דם נוספת, וכעבור כמה ימים כשהוא כבר חזר לביתו, הוא שמע דפיקה בדלת וגילה שם שליח שנתן לו מעטפה יוקרתית עם החותמת האישית של השייח'. 'כרטיסי טיסה? צ'ק על סכום כסף מטורף? מעניין מה הוא הביא לי הפעם...' חשב הצעיר. אך כשהוא פתח אותה הוא מצא בפנים רק כרטיס ברכה פשוט שעליו היו כתובות כמה מילות תודה.
מבולבל ומאוכזב, התקשר הצעיר לשייח' הפרסי ושאל אותו "תגיד, איך זה יכול להיות שבפעם הקודמת שעזרתי לך אתה היית כל כך נדיב והענקת לי מתנות נפלאות, ובפעם השנייה שאני מציל את החיים שלך כל מה שאני מקבל זה כרטיס ברכה מסכן?"
"תראה..." ענה השייח', "בפעם הראשונה שעזרת לי הייתי 100% פרסי גאה והייתי חייב לך פיצוי הולם. עכשיו כשיש לי את הדם שלך בגוף אני כבר כמעט כמוך! אז לא צריך לעשות עניין גדול מקצת עזרה של יהודי ליהודי..."
מקור תמונה: depositphotos.comאישה אחת עמדה למות ממחלה קשה ובשיחה האחרונה שלה עם בעלה, היא אמרה לו שהיא מוכנה שהוא ייקח לו אישה אחרת לאחר מותה, אבל היא ביקשה שיבטיח לה שלא יעשה זאת עד שהאדמה סביב הקבר שלה כבר התייבשה.
כעבור כמה ימים היא נפטרה. הבעל, לאחר כמה חודשי אבלות, החל ללכת כל כמה ימים לקבר שלה כדי לראות את מצבו...
אחרי חודש שהגיע מדי יום ובדק את חלקת הקבר, הוא הופתע לגלות שהאדמה מסביב הייתה לחה בכל ביקור שלו.
'טוב נו' אמר לעצמו האלמן, 'אני יכול לחכות עוד קצת עד שאתחיל לחפש אישה חדשה'.
הוא המשיך להגיע לקבר מדי יום, בכל פעם הוא בדק את האדמה וראה שהיא עדיין לחה...
חודשים ארוכים עברו והוא נותר אובד עצות, עד שיום אחד הוא פגש בבית הקברות את אחותה של אשתו המנוחה ובידה דלי ריק.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל אותה.
"הבטחתי הבטחה לאחותי לפני שמתה." אמרה.
"גם אני!" אמר. "מה שלך?"
שאני אשפוך מים על הקבר שלה כל כמה ימים."
לאמא אחת היו שלוש בנות בתולות שנישאו בזו אחר זו. היא חששה מהתנסותן המינית הראשונה ולכן השביעה את בנותיה לשלוח לה גלויות מירח הדבש שלהן ולספר לה ברמז איך הן מסתדרות עם הסקס בחיי הנישואין.
הבת הראשונה התחתנה ושלחה גלויה שבה היה כתוב: "קפה מקסוול".
האם הלכה למטבח והוציאה את קופסת הקפה של מקסוול מהארון, על העטיפה היה כתוב: "טוב עד הטיפה האחרונה..." האם הסמיקה, אבל שמחה מאד בשביל בתה.
הבת השנייה שלחה גלויה מירח הדבש שבה היה כתוב: "סיגרים מהוואנה".
האם הלכה לקופסת הסיגרים של האבא וראתה שכתוב שם: "ארוכים במיוחד, עבים במיוחד..." שוב חשה מבוכה, אך שמחה שבתה נהנית מכל ס"מ...
הבת השלישית התחתנה, נסעה לירח דבש ולא שלחה גלויה במשך שבועיים. האם דאגה מאוד, עבר עוד שבוע ועדיין לא הגיע דבר...
לאחר חודש ימים הגיעה גלויה שבה היה כתוב: "נתיבי אוויר בריטיש איירווייס".
האם דפדפה בעיתון וחיפשה את הפרסומת של בריטיש איירווייס. כשמצאה וקראה, כמעט התעלפה.
היה כתוב שם: "שלוש פעמים ביום, שבעה ימים בשבוע, בכל הכיוונים!"
רופא יצא לטייל בבוקר וראה זקנה יושבת על ספסל ומעשנת. הוא ניגש אליה ואמר לה:
"אי אפשר שלא לראות עד כמה את מאושרת, מהו סודך?"
הזקנה ענתה לו:
"אני מורה. אני הולכת לישון ב-4 בבוקר אחרי שתכננתי מערכי שיעור, חשבתי על דרכים חדשות להעביר את החומר, אני קמה ב-6 כדי להגיע בזמן לעבודה. אני לא עוסקת בפעילות גופנית, לא יוצאת עם חברים, לא הולכת לקולנוע או לתיאטרון, את סוף השבוע אני מבלה בבדיקת עבודות, מתן ציונים, הערכת דרכים דידקטיות חדשות לתלמידים שלי, וכך גם בערבים."
"ואוו", התפעל הרופא.
הזקנה המשיכה: "אני לא אוכלת ארוחת בוקר וגם לא צהריים כי אין לי מספיק זמן. אני נמצאת בסטרס כל הזמן משום השינויים התכופים בחומר הלימודים, מצבם הנפשי-חברתי-ערכי של התלמידים, תאריכי מסירה של התיעוד וביקורים של המפקחת, ולכן אני גם לא חולה כי מי יהיה עם 40 הילדים שבכיתה?"
נוכח כל זה הרופא לא יכול שלא להתפעל ואמר: "מדהים, בת כמה את?"
"34", ענתה הזקנה.
לכול הסבים והסבתות
כידוע לכולנו נכדים, הם, בדרך כלל, השתקפות/בבואה של הוריהם
וככאלה הם בדרך כלל חוזרים על דברים ששמעו מהוריהם.
סיפור ששמעתי, לפני מספר ימים, על סב ונכדתו – הולך ככה:
סבא הגיע לבקר את נכדתו. לאחר שעייף מלשחק איתה הוא התיישב לנוח, במרפסת, השגיח על נכדתו בעין אחת, ועצם את עינו השנייה.
ניגשה אליו נכדתו הקטנה ולשאלה: "סבא, למה אתה לא עוצם גם את העין השנייה?"
הסב המופתע הביט בנכדתו ושאל: "מדוע זה כל כך חשוב לך, יקירתי?"
ללא היסוס, השיבה הילדה: "כי אימא תמיד אומרת - כשסבא יעצום את שתי העיניים, אנחנו נהיה עשירים מאד...".
לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים.
ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!"
הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?"
גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!"
"נו ומה קרה אז?" שאל מישהו
"מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"
המכבים בטוח היו פרסים במקור - מי עוד יכול להסתדר עם פך שמן אחד ל-8 ימים?
תזכורת: סופגניה זה לא אנטיביוטיקה... אין צורך ב-2 ליום למשך 8 ימים.
אבא שלך כל כך קמצן, שגליל נייר טואלט אחד מספיק לו ל-8 ימים.
מה הקשר בין פך השמן לבין הקצבה מביטוח לאומי? שניהם מספיקים ל-8 ימים.
ילד: "אימא, מה זה נס פך השמן?" אימא: "תדמיין שלא היה חשמל, והסוללה של האייפון הייתה מחזיקה ל-8 ימים." ילד: "וואו! איזה נס!"
- רופא "אני נאלץ להודיע שהמחלה שלך היא סופנית, וכל מה שנשאר לך זה נס חנוכה." - מטופל: "מה זה אומר? שאני צריך נס כדי לחיות?" - רופא: "לא, זה אומר שיש לך 8 ימים לחיות."
מה הרופא ראה מתחת למיטה של החולה?
מקור תמונה: depositphotos.comרופא צעיר ותמים עבר לגור בעיירה קטנה שם הוא עתיד היה להחליף את הרופא הזקן שעבד עם הקהילה הזו במשך שנים ועמד לפרוש בקרוב. כדי להקל עליו למלא את תפקידו בעתיד, הרופא הזקן לקח איתו את הרופא הצעיר לסבב ביקורי בית אצל אנשים שלא הרגישו טוב בעיירה. בבית הראשון שהם הגיעו אליו התגוררה אישה שהתלוננה על כאבי בטן נוראיים. "ככל הנראה את אוכלת יותר מדי פירות לאחרונה" אמר לה הרופא הזקן, "תשני את התזונה שלך ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר."
אחרי שהם עזבו, פנה הרופא הצעיר אל הזקן ושאל: "תגיד, איך אתה יודע שזה מה שלא היה בסדר עם האישה הזאת? בכלל לא בדקת כלום!". הרופא הזקן חייך וענה: "לא הייתי צריך לבדוק אותה. תוך כדי שהיא סיפרה לי מה היא מרגישה הפלתי את הסטטוסקופ שלי ליד הפח שלה וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי שהוא מלא בקליפות של בננות ופירות הדר. ככה הבנתי שזה כנראה מה שגרם לה לא להרגיש טוב."
"זה מרשים מאוד" אמר הרופא הצעיר, "אני רוצה בבקשה לנסות את זה בבית הבא". הרופא הזקן הסכים והשניים המשיכו לתחנה הבאה בסבב, שם הם פגשו אישה צעירה שהתלוננה על כאבים בישבן. "את מבלה יותר מדי זמן בכנסייה" אמר לה הרופא הצעיר כעבור דקות ספורות בלי שום בדיקה, "ככל הנראה כל הזמן שבו את יושבת שם גורם לכאבים האלה. תישארי בבית ותנוחי, ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר."
כשהם יצאו מהבית פנה הרופא הזקן לצעיר ואמר "אני מכיר את הבחורה הזאת טוב מאוד וככל הנראה האבחנה שלך נכונה. בזמן האחרון היא מבלה כמעט את כל היום והלילה בכנסייה. איך הגעת למסקנה שזאת הייתה הבעיה שלה?"
"עשיתי בדיוק את מה שראיתי אותך עושה" ענה הרופא הצעיר, "הפלתי את הסטטוסקופ שלי וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי את הכומר מתחת למיטה שלה".
דן היה בחור רווק שחי בבית בו גדל יחד עם אביו, ועבד בעסק המשפחתי. כאשר גילה שהוא עומד לרשת הון עתק, כשאביו החולה ימות, הוא החליט שעליו לחפש אישה שאיתה יוכל לחלוק את העושר הזה.
ערב אחד, במהלך פגישת משקיעים, עיניו נתפסו על האישה הכי יפה שיצא לו לראות. יופייה הטבעי גרם לו להחסיר פעימה. "אני נראה כמו סתם בחור רגיל", הוא אמר לה, "אך בעוד כמה שנים, אבי יהיה חולה ואני עומד לרשת 200 מיליון דולר." מופתעת לחלוטין, ביקשה האישה את כרטיס הביקור שלו, ושלושה ימים לאחר מכן, הפכה להיות אימו החורגת...
אין מה לעשות, נשים הרבה יותר טובות בניהול פיננסי מגברים!
הרופא: "יש לי בשבילך חדשות רעות וחדשות רעות מאוד".
החולה: "תתחיל בחדשות הרעות".
הרופא: "הגיעו תוצאות הבדיקה שעשית, ולפיהן נותר לך רק שבוע לחיות".
החולה: "זה ממש נורא! איזה חדשות יכולות להיות עוד יותר רעות?"
הרופא: "כבר חמישה ימים אני מחפש אותך כדי לדווח לך על תוצאות הבדיקה".
אישה אחת ביקרה אצל שבט שחי באמזונס ונשארה איתם למשך מספר ימים בעזרתה של מתרגמת. במהלך שהותה היא נפגשה עם מנהיג השבט, שהראה לה את מכרות הזהב שלהם וסיפר לה שהוא ואנשיו עשירים מאוד. מנהיג השבט התאהב באישה ורצה שהיא תישאר לגור איתו באמזונס, אך האישה הייתה צריכה לחזור לביתה תוך מספר ימים. לכן הוא ניגש למתרגמת שלה ואמר לה שהוא מעוניין להתחתן עם האישה, ואף יעניק לה 3 משאלות - כל מה שהיא תרצה יהיה שלה. זה ממש החמיא לאישה, אך היא כלל לא רצתה לבלות את שארית חייה ביער האמזונס, לכן חשבה לעצמה שהיא תבקש משאלות בלתי אפשריות כך שלא תצטרך לסרב בעצמה ולהעליב את מנהיג השבט.
"אמרי למנהיג השבט", אמרה האישה למתרגמת, "שאני אסכים, אבל רק אם ימלא את כל בקשותיי, ואם לא אז אחזור לביתי. ראשית אני רוצה טבעת 24 קראט זהב עם יהלום 50 קראט, וגם צמיד ושרשרת מזהב תואמים".
כשמנהיג השבט שמע זאת הוא אמר לה בשפתה: "בסדר, בסדר. קונה, קונה!" ואכן תוך פחות מיום כל התכשיטים כבר היו אצלה.
האישה קימטה את המצח, אך המשיכה עם הבקשה השנייה, וחשבה לעצמה שעליה להיות עוד יותר בלתי אפשרית. היא הוציאה את הסמארטפון שלה והראתה למנהיג השבט תמונה של אחוזה יוקרתית בבברלי הילס. "אמרי למנהיג השבט שאני רוצה שהוא יבנה לי פה אחוזה כזו בדיוק, עם 3 בריכות שחייה, חממה ענקית, גינות מטופחות, מגרש טניס וחדר קולנוע עצום".
כשמנהיג השבט שמע את הבקשה הוא אמר ללא היסוס, "בסדר, בסדר. בונה, בונה!" ואכן, תוך יומיים כבר הייתה בנויה אחוזה בדיוק כפי שרצתה האישה.
האישה הייתה המומה, והייתה חייבת להימלט משם עם בקשה בלתי אפשרית בעליל, לכן אמרה: "אני רוצה להתחתן עם גבר שיש לו איבר באורך 30 ס"מ!"
מנהיג השבט שמע את זה דרך המתרגמת ומיד נפלו פניו, אך מהר מאוד הוא אמר: "בסדר, בסדר. חותך, חותך!"
אמריקאי נוצרי אחד הגיע לחופשה בישראל עם אשתו וחמותו. בזמן שהם בארץ, החמות המבוגרת לא הרגישה טוב ונפטרה במפתיע בחדרה במלון.
אנשי המלון אמרו לאמריקאי: ״אדוני, אם אתה רוצה לקבור את חמותך בארה״ב, צריך לשלם 10,000 דולר על הטסת הגופה. אבל מאחר שהיא נפטרה פה אצלנו במלון, נוכל לארגן לה הלוויה וקבורה כאן בארץ הקודש בחינם״.
״מה פתאום כאן?״ השיב האמריקאי ושילם את 10,000 הדולרים כדי להחזיר את גופת חמותו לארה״ב ולקיים את הלוויה שם.
לאחר שההלוויה הסתיימה באה אליו אשתו של האמריקאי ואמרה לו: ״אני ממש מעריכה את מה שעשית עבור אימא שלי. זה מוכיח שבאמת אהבת וכיבדת אותה״.
ענה לה בעלה: ״בטח שאני לא אסכים שהיא תיקבר בישראל! אחרי שקברו שם את ישו הוא חזר לחיים תוך 3 ימים. אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה עם אימא שלך!״
איש אחד חזר הביתה מהעבודה ומצא את הכלב שלו מחזיק בין שיניו את השפן המחמד של השכן. האיש נבהל ומיהר לחלץ את השפן הלעוס, אבל לרוע המזל הוא גילה שהשפן מת.
האיש ידע שאם השכן יגלה שהכלב שלו הרג את השפן, הוא יכעס וישנא אותו לנצח, לכן החליט להכניס את השפן המלוכלך והלעוס לתוך הבית, לקלח אותו, לייבש אותו ולהגניב אותו חזרה לכלוב של השכן, בתקווה שכשימצא אותו יחשוב שמת בנסיבות טבעיות ולא יכעס.
לאחר מספר ימים, הוא פוגש בקצה הרחוב את השכן, ששואל אותו: "שמעת שפלאפי מת?״.
"אממ.. כן...לא... מה קרה?" מגמגם האיש
"יום אחד פשוט מצאתי אותו מת בכלוב" ענה השכן "הדבר המוזר הוא שיום אחרי שקברתי אותו בגינה, יצאתי החוצה והתברר לי שמישהו חפר והוציא אותו מהקבר, קילח אותו, ייבש אותו והחזיר אותו לכלוב! אני אומר לך, יש בחוץ אנשים משוגעים! "
קוסם עבד על ספינת תענוגות באיים הקריביים. כיוון שהקהל התחלף בכל שבוע, הוא הרשה לעצמו לחזור על אותם הטריקים שוב ושוב.
הייתה רק בעיה אחת: התוכי של קברניט הספינה, שצפה בכל שבוע באותו המופע, כבר התחיל להבין איך הקסמים עובדים והיה צועק באמצע ההופעה:
"תראו, זה לא אותו הכובע!"
"הוא מסתיר את הפרחים מתחת לשולחן!"
"הי, זה קלף מחבילה אחרת!"
הקוסם רתח מזעם אבל לא יכול היה לעשות שום דבר, בכל זאת, זה התוכי של הקברניט.
יום אחד, הספינה הגדולה טבעה והשניים היחידים שניצלו היו הקוסם והתוכי. על פיסת עץ קטנה שצפה בלב האוקיינוס, עמד הקוסם ועל כתפו התוכי האיום. השניים הביטו זה בזה בשנאה ולא החליפו ביניהם אפילו מילה אחת.
ככה זה נמשך מספר ימים, עד שיום אחד התוכי שבר שתיקה ואמר "בסדר, אני נכנע. מה עשית עם הספינה?"
שלוש פולניות נקלעות לתאונת דרכים ונהרגות. הן מגיעות לשמים, ונפסלות מיד מגן עדן נצחי (מסיבות ידועות שלא פה המקום לפרטן...). אז אחרי המיון הן נשלחות למלאך שמסביר להן: "במדור שלי יש רק חוק אחד והוא: בשום פנים ואופן לא לדרוך על הברווזים...!"
הן נכנסות פנימה ולתדהמתן, המקום מלא ברווזים, ממש מפוצץ ברווזים! כמעט בלתי אפשרי שלא לדרוך על ברווז.
למרות שהן עושות כמיטב יכולתן להיזהר, הפולניה הראשונה דורכת בטעות על ברווז.
מיד מופיע המלאך ואומר לה "העונש שלך על זה שדרכת על ברווז הוא לבלות עד סוף הימים כשאת קשורה בשרשראות לגבר דוחה." הוא הולך וחוזר, ואיתו הגבר הכי מכוער ומגעיל שראתה אי-פעם. המלאך קושר אותם יחד בשרשראות ועף לדרכו.
אחרי כמה ימים הפולניה השנייה דורכת אף היא, בטעות כמובן, על ברווז.
שוב מופיע המלאך ששום דבר לא נעלם מעיניו, ואחרי שהשמיע באוזניה את אותו גזר הדין כמו לפולניה הראשונה, הוא נעלם למספר דקות וחוזר עם גבר נורא דוחה ומכוער. הוא קושר אותם יחדיו ומתעופף לעיסוקיו.
הפולניה השלישית צפתה בתהליך ונשבעה לעצמה שהיא לא תהיה קשורה ליצור דוחה ומכוער לנצח, לכן הקפידה להתהלך בזהירות רבה, רבה מאוד... ואכן הצליחה להסתדר כך חודשים רבים, מבלי לדרוך על אף ברווז.
יום אחד מופיע מולה המלאך הראשי כשלצידו הגבר היפה ביותר שראו עיניה אי-פעם...
חתיך, גבוה, עם ריסים ארוכים, עיניים כחולות כים, שרירים בכל חלקיק בגוף וכמובן ריבועים בבטן!
המלאך קושר אותם בשרשראות ועף בלי לומר מילה. הפולניה המאושרת מוחאת כפיים בשמחה "אני שואלת את עצמי מה עשיתי שאני ראויה להיות קשורה אליך לנצח?"
"אני לא יודע מה איתך..." עונה הבחור "אבל אני דרכתי על ברווז..."
מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..."
מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון.
למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי.
בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו.
המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים.
בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה.
"נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום.
תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?"
"מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"
קניבלים מאפריקה מגיעים לארצות הברית, מתקבלים לחברת היי-טק ונדרשים ללמוד את כל תחומי האינטרנט. האחראי מלמד אותם את תחומי ההתמחות שיתאימו לעבודתם החדשה, ואפילו מצליח לסגל אותם לתרבות. רק תנאי אחד עמד בדרכם... לא לאכול אנשים!
אחרי זמן רב של הסתגלות ולאחר שלמדו את כל תחומי האינטרנט, האחראי משבח אותם על עבודתם. כעבור מספר ימים הוא פונה אליהם ואומר: "לא שאני רומז משהו, אבל אולי אתם יודעים לאן נעלמה המנקה?"
"לא", עונים כולם. האחראי מתנצל על שחשד בהם והולך.
כאשר הוא יוצא מהחדר, שואג מנהיג הקניבלים: "אוקי... מי אכל את המנקה?" ואחד הקניבלים מודה באשמה. "אידיוט!" נוזף בו המנהיג, "אנחנו חיים כאן כבר כמה חודשים כמו מלכים, אכלנו סמנכ"לים, מנהלי שיווק ויועצים ואף אחד לא הרגיש בחסרונם, היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
למה זקן העיירה הפסיק להתפלל?
במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו.
למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?".
אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו.
"כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו".
"אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?".
"תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".
קבצן אחד נתפס בעת שהוא גונב פחית של אפרסקים משומרים מחנות מכולת. הוא הגיע למשפט מול שופט על כך, והשופט שאל אותו מדוע הוא גנב את האפרסקים.
״תראה אדוני השופט״, פתח הקבצן ואמר, ״אני וחבר שלי פה, שנינו נורא עניים ואין לנו הרבה בחיים בכלל. אני בסך הכול ניסיתי לעשות משהו כדי להרגיע קצת את הרעב שלנו״.
פניו של השופט נכמרו, והוא אמר לקבצן: ״אני מבין. תגיד לי, אתה יודע כמה אפרסקים היו בפחית שגנבת?״
״כן״, אמר הקבצן, ״6 אפרסקים״.
״אם ככה״ הכריז השופט , ״אני גוזר עליך יום מאסר על כל אפרסק שגנבת, כלומר 6 ימים בכלא בסך הכול ולא יותר מזה״.
״רגע, אדוני השופט״, התפרץ פתאום חברו של הקבצן מהקהל, ״אבל הוא גם גנב פחית של אפונים!״
יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות.
יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים".
הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר.
עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם.
עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל".
"זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!".
ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...
שני כורדים הולכים לדוג.
הם תופסים דג ואחד מהם מודד אותו. "מהראש לזנב יש 60 סנטימטרים ומהזנב לראש יש 90!" הוא צועק לחברו אחרי שסיים למדוד.
מבולבל, החבר שלו שואל איך זה אפשרי שיש מרחק שונה אם הוא מודד מהראש או הזנב.
עונה החבר: "בטח שזה אפשרי! תחשוב רגע בהיגיון, בוא אתן לך דוגמה: מיום שלישי ליום חמישי יש יומיים, אבל מיום חמישי ליום שלישי יש חמישה ימים."
יקי ואורנה היו זוג נשוי במשך שנים ארוכות. יום אחד חזרה אורנה הביתה ונראתה קורנת ומאושרת. "תשמע, יקי", היא אמרה לבעלה ממש אחרי שהיא נכנסה בדלת, "זוכר את כאבי הראש שהיו לי כל השנים האלו? הם נעלמו לגמרי!". "באמת?!" אמר יקי, מופתע למשמע הבשורה, "אין יותר כאבי ראש? איך זה קרה?"
אורנה החלה להסביר: "אתה זוכר את המהפנט הזה שטלי סיפרה לנו שהיא הולכת אליו? אז היא הכירה לי אותו והלכתי אליו לטיפול. סיפרתי לו על כאבי הראש, והוא אמר לי שכל מה שאני צריכה לעשות זה לעמוד מול המראה ולחזור על המנטרה: 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', וזה יעבור. כבר כמה ימים שאני מנסה את זה כשאני בעבודה – וזה עובד כמו קסם! כל כאבי הראש נעלמו!"
"וואו, זה נפלא!" אמר יקי בשמחה גדולה.
"תשמע, חשבתי על משהו", אמרה לו פתאום אורנה, וחיוך ממזרי עלה על פניה, "אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל בשנים האחרונות אתה לא ממש 'מככב' במיטה... חשבתי שאולי גם אתה תלך למהפנט הזה ותראה אם הוא יכול לעזור לך איכשהו."
יקי לא היה ממש נלהב מדבריה של אורנה, אבל הסכים לתת לזה הזדמנות והבטיח לה שיקבע פגישה עם המטפל בזמן הקרוב. כמה ימים לאחר מכן, חזר יקי הביתה, פתח את הדלת בסערה וכשראה את אורנה במטבח, הכריז: "הייתי אצל המהפנט!", ואז תפס אותה בשתי ידיו, נשא אותה לחדר השינה והניח אותה בעדינות על המיטה.
"אל תזוזי לשום מקום, עוד רגע אני חוזר", אמר לה והלך לשירותים.
אורנה נשארה שכובה על המיטה, מופתעת עד מאוד מההתנהגות של בעלה, וכשיקי חזר הוא קפץ אל תוך הסדינים והם עשו אהבה כמו שלא עשו אף פעם לפני.
"וואו, זה היה מדהים!" פלטה אורנה בהתרגשות כשהם סיימו. יקי נשם רגע ואמר: "רק מדהים? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף חוזר". הוא שוב הלך לשירותים, וכשחזר משם הם נכנסו לעוד סיבוב שהיה אפילו יותר סוער מהראשון.
"אלוהים, אני לא מאמינה, זה פשוט אדיר!" אמרה אורנה, נושפת, מתנשפת ומסוחררת. "רק אדיר? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף אחזור", אמר יקי ונכנס עוד פעם לשירותים.
הפעם אורנה כבר הייתה ממש סקרנית לדעת מה אמר המטפל בהיפנוזה ליקי לעשות שהחזיר לו ככה את הביטחון במיטה, אז היא עקבה אחריו בשקט לשירותים, הציצה דרך חור המנעול וראתה את יקי עומד מול המראה וחוזר ואומר לעצמו: "היא לא אישתי, היא לא אישתי, היא לא אישתי..."
לפני שנים רבות בעיירה גדולה באיטליה, הכומר שעמד בראש הכנסייה המקומית החליט שיש להמיר את כל יהודי האזור לנצרות, ומי שיסרב יגורש. כמובן שהקהילה היהודית לא הסכימה לקבל את הגזירה הזאת בשתיקה, אז הם הציעו לכומר עסקה: לנהל דיון על הנושא עם הרב הראשי שלה בתקווה שזה יוכל לשנות את דעתו. אם הרב ינצח, היהודים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בשלום, ואם הכומר ינצח הם יעזבו את העיירה. הכומר הסכים להצעה, אבל ביום שבו נקבע הדיון התגלתה בעיה גדולה מאוד - הרב הזקן של הקהילה היהודית לא דיבר איטלקית והכומר לא דיבר עברית...
"אני אשמח לתרגם עבורך את הרבי", אמר אחד מהיהודים לכומר, אך הוא סירב. "בדיון שכזה אין מקום למתורגמנים, אנחנו צריכים לדבר על נושאי דת חשובים ועל התנצרותם של כל היהודים באזור, אז רק אני והרב יכולים לתקשר. אם אנחנו לא יכולים לדבר זה עם זה, אז פשוט ננהל את הוויכוח הזה ללא מילים!"
וכך יצא שהכומר והרב ישבו זה מול זה לצד שולחן בכנסייה המקומית בזמן שנציגי הקהילות שלהם הביטו בהם וחיכו לראות כיצד הם יפתרו את הסוגיה שעל הפרק.
הכומר התחיל בכך שהוא הרים את כף ידו והראה לרב שלוש אצבעות.
בתגובה, הרב הרים את כף ידו והראה לכומר אצבע אחת.
לאחר מכן הכומר הרים אצבע אחת וסובב אותה סביב ראשו.
הרב חשב למשך כמה שניות ואז הצביע עם האצבע שלו לכיוון האדמה.
בתגובה, הכומר הניח על השולחן לחם קודש וכוס יין.
כשהרב ראה את זה הוא הניח על השולחן תפוח עץ, וברגע שהוא עשה זאת הכומר קם בפתאומיות, הכריז שהרב החכם שכנע אותו וששום דבר רע לא יקרה ליהודים.
מאוחר יותר באותו הערב שאלו את הכומר כמה מהתושבים הנוצרים של הכפר מה בדיוק קרה בינו לבין הרב, ולמה הוא שינה את דעתו לגבי המרת היהודים בעיירה. ענה להם הכומר: "בהתחלה הרמתי מול הרב שלוש אצבעות כדי לסמן את השילוש הקדוש של הנצרות שכל היהודים חייבים לקבל, ואז הוא הראה לי אצבע אחת כדי לסמן את האל האחד שעומד בבסיס שתי הדתות. אחר כך סובבתי את האצבע שלי סביבי כדי להראות לו שהאל נמצא בכל מקום בכנסייה, אז הוא הצביע על עצמו כדי להגיד לי שהאל נמצא גם בו ובאנשי הקהילה שלו. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותו אם אני אזכיר לו את הניסים המופלאים שישו עשה בעזרת לחם הקודש והיין, אבל אז הרב שלף תפוח והזכיר לי שהאל האחד הוא שיצר את העולם ואת אדם וחווה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לתת ליהודים לחיות באמונתם..."
במקביל, אנשי הקהילה היהודית חגגו עם הרב שלהם, אבל גם היו סקרנים מאוד לשמוע איך הוא הצליח לשנות את דעתו של הכומר. "האמת היא שאין לי מושג!" אמר הרבי, "בהתחלה הוא סימן לי עם היד שהוא נותן לנו 3 ימים להתנצר או לעזוב את העיר, אז אמרתי לו שמצדי הוא יכול לדחוף אצבע! אחר כך הוא איים עלי שאנחנו מוקפים בנוצרים, אבל אני אמרתי לו שאנחנו נשארים כאן ואין לנו כוונה לעזוב!"
"ומה קרה אחר כך?" שאלו כולם את הרב. "אני לא יודע!" הוא ענה, "פתאום הכומר המטורלל הזה שם את ארוחת הצהריים שלו על השולחן אז גם אני הוצאתי את שלי..."
בעלי נעדר כבר שישה ימים, והמשטרה אמרה לי לצפות לגרוע מכל. אז הלכתי לעמותת הצדקה שוב ולקחתי בחזרה את כל הבגדים שלו.
אשתי העיוורת ביקשה שאביא לה את השפתון שלה, ובטעות הבאתי לה דבק מהיר. מאז היא לא מדברת איתי כבר 3 ימים.
זה מה שקורה ליהודי גאה
שני ישראלים, אמנון ויצחק, התרסקו עם מטוס באמצע מדבר. למרבה המזל שניהם שרדו, אולם לא היה סביבם דבר והם פשוט התחילו לצעוד בחיפוש אחר מים, מזון ומחסה. אחרי 3 ימים במדבר הם לפתע מצאו מסגד ענק בלב השממה.
אמנון מיד החל לרוץ לעבר המבנה, אך יצחק עצר אותו ואמר, "חכה רגע אמנון, הם מוסלמים! אי אפשר ללכת אליהם סתם ככה. צריך להגיד שאנחנו גם מוסלמים. אני אהיה מוחמד, איך יקראו לך?"
"תקרא לי אמנון, אני לא משחק אותה מוסלמי. אני יהודי גאה!"
אמנון כבר התחיל ללכת בזמן שיצחק צעק לו "הם לא יעזרו לך, הם יסלקו אותך, אולי אפילו יחטפו אותך!"
כשהגיעו למסגד יצחק הציג את עצמו בפני האימאם כמוסלמי אדוק בשם מוחמד, ואמנון אמר, "אני אמנון, מישראל!"
האימאם קרא לכמה מוסלמים שייקחו את אמנון למקום אחר במסגד ובינתיים הוא הוביל את "מוחמד" לחלל התפילה.
"מה זה, לאן לקחתם אותו, אתם תעשו לו משהו רק כי הוא יהודי?!" שאל יצחק בלחץ.
"אל תדאג אח יקר, נביא לו אוכל, שתייה וכל מה שהוא צריך כדי להחזיר לעצמו את כוחותיו. אתה בינתיים בוא תתפלל איתנו, יש עוד כמה שעות עד שנגמר צום הרמדאן!"
שאלה: כמה ימים יש בשבוע?
תשובה: 6 ימי שישי, שבת אחת.
שאלה: מתי פנסיונר הולך למיטה?
תשובה: שלוש שעות אחרי שהוא נרדם על הספה.
שאלה: כמה פנסיונרים דרושים כדי להחליף נורה?
תשובה: רק אחד, אבל זה עלול להימשך כל היום.
שאלה: למה פנסיונרים סופרים אגורות?
תשובה: הם היחידים שיש להם זמן לזה.
שאלה: איך נקרא אדם שנהנה מהעבודה ומסרב לצאת לגמלאות?
תשובה: דפוק בראש!
שאלה: מדוע פנסיונרים לא כל כך ממהרים לפנות דברים מהבוידעם או המחסן?
תשובה: הם יודעים שברגע שיפנו מקום, אחד הילדים הבוגרים שלהם יבקש לאחסן שם כל מיני דברים.
שאלה: מדוע אומר הפנסיונר שהוא לא מתגעגע לעבודה, אבל מתגעגע לאנשים שעבד איתם?
תשובה: הוא מנומס מכדי לומר את האמת כולה.
שאלה: האם אתה ממליץ לחבריך לפרוש לגמלאות?
תשובה: מה פתאום, הכבישים עמוסים, בתי הקפה מלאים ומישהו צריך לפרנס אותנו.
ואחרון-אחרון חביב: מה אתה עושה כל השבוע?
תשובה: מיום ראשון עד חמישי, שום דבר. ביום שישי ושבת אני נח.
איש נכנס לפאב עם קוף שלא הפסיק לקפוץ ממקום למקום. הוא קפץ על השולחנות, על הברמן, על האנשים, אפילו על שולחן הביליארד ואכל כדור ביליארד שלם!
הברמן המזועזע אמר לבעל הקוף: ״אתה ראית מה הוא עשה?! הוא אכל כדור ביליארד!״
הבחור אמר: כן, אני מצטער, הוא שובב מאוד. אל תדאג אני אשלם על זה.״
כמה ימים לאחר מכן הבחור חזר עם הקוף, ושוב הוא קפץ ממקום למקום, על ברז הבירה, על החביות, על המשקאות ועל הבר, וכשעצר ליד צלוחית זיתים, הוא הרים זית אחד, הכניס לתחת, הוציא ואז אכל.
הברמן המזועזע אמר לבעל הקוף: אתה ראית מה הוא עשה?! הוא הכניס זית לתחת ואז אכל אותו!״
הבחור אמר: ״כן, אתה מבין... מאז התקרית עם כדור הביליארד הוא מודד כל דבר לפני שהוא מתחיל לאכול.״
אדם מגיע לפני שופט באשמת גניבה.
שואל אותו השופט: "האם אתה מודה באשמה?"
עונה החשוד: "אדוני השופט, אין לך מושג מה עובר עלי, כמה ימים כבר שאין לי אוכל..."
קוטע אותו השופט ושואל שנית: "תענה לי במילה אחת, כן או לא?".
ממשיך אותו אדם בשלו: "אדוני השופט, באמת שאין לך מושג מה עובר עלי. רק פיטרו אותי מהעבודה..."
קוטע אותו השופט שוב: "אל תספר לי סיפורים, פשוט תן לי תשובה ישירה, תענה כן או לא".
המואשם מתעלם מהבקשה של השופט, וממשיך: "אדוני השופט, אתמול הם עיקלו לי את השולחן של חדר האוכל...".
בשלב זה השופט כבר מתעצבן, דופק בפטישו ושואל: "אתה מוכן לענות במילה אחת, כן או לא?"
עונה לו אותו אדם: "כבוד השופט, יש שאלות שלא ניתן לתת להן תשובות של מילה אחת. אני אשאל את כבוד השופט שאלה ואם כבודו עונה לי במילה אחת, כן או לא, גם אני אעשה כך".
מסתקרן השופט ומסכים לבסוף לאתגר.
שואל אותו המואשם: "האם זה נכון, מה שאומרים לאחרונה, שכבודו הפסיק לקחת שוחד?"
איש מאושפז כמה ימים בבית חולים. ביום החמישי שואל האיש את הרופא: "נו, יש לך תוצאות של הבדיקות?"
הרופא:"כן"
האיש:"נו, וכמה זמן יש לי לחיות?"
הרופא:"עוד עשר.."
האיש:"מה עשר? עשרה חודשים? עשר שנים? מה עשר?"
הרופא: "תשע..שמונה..שבע.. "
שני חוקרי ארצות נועזים יצאו למשימה ביערות הגשם של האמזונס כדי למצוא שבט מסתורי של קניבלים וללמוד על דרך החיים שלהם. לאחר ימים ארוכים של מסע רגלי הם הגיעו אל הכפר של השבט ונפגשו עם מנהיגו, שהבטיח להם שאיש לא יפגע בהם ושהם רשאים לטייל בכל רחבי הכפר. שני החוקרים הסכימו להצעה בשמחה ויצאו לסייר ברחבי הכפר כדי ללמוד על התרבות וחיי היומיום בשבט הקניבלים.
החוקרים הופתעו לגלות שבני השבט הקימו כפר גדול ומתקדם, שכלל מרפאה, בית ספר, חנויות, נגרייה ואפילו מסעדה! השניים החליטו שהם חייבים לבדוק את הנושא הזה, נכנסו לתוך המסעדה, התיישבו ליד אחד מהשולחנות וחיכו בצפייה לראות כיצד מוסד שכזה מתנהל.
לאחר כמה רגעים ניגש אליהם הטבח של המסעדה. "ראש השבט אמר לנו שאתם אולי תגיעו, אז הכנו עבורכם כמה מנות מיוחדות מהמטבח המקומי שלנו" הוא אמר, והניח מול כל אחד מהחוקרים חתיכת נייר קטנה שעליה היה כתוב:
מיסיונר במרינדה: 2 מטבעות זהב
צייד צלוי: 2 מטבעות זהב
חוטב עצים חלוט: 3 מטבעות זהב
פוליטיקאי מאודה: 50 מטבעות זהב
לאחר התבוננות קצרה בתפריט פנה אחד מהחוקרים אל הטבח ושאל: "אני לא מבין פה משהו, שלושת המנות הראשונות עולות בערך אותו דבר, אבל הפוליטיקאי הרבה יותר יקר. למה זה ככה?"
"מה זאת השאלה המצחיקה הזאת?" ענה הטבח, "אנחנו קניבלים, לא טיפשים שאוכלים טינופת, ולנקות פוליטיקאי לוקח הרבה זמן אז המחיר בהתאם!"
איש אחד שב הביתה מבית החולים לאחר ביקור אצל חמותו.
אשתו שואלת בחרדה, "מה שלום אמא שלי?"
בעלה עונה: "אמא שלך בסדר גמור, בריאה כסוס ותאריך ימים. שבוע הבא היא משתחררת מבית החולים ובאה לגור אצלנו לתמיד!"
"מה?" האישה שואלת בתמיהה, "איך זה יכול להיות? הרי רק אתמול היא שכבה על ערש דווי והצוות הרפואי סבר שנותרו לה ימים ספורים בלבד..."
"אני לא יודע מה היה אתמול" עונה הבעל, "אבל היום, כששאלתי את הרופא על מצבה, הוא אמר שעלינו להתכונן לגרוע מכל..."
זוג נשוי הלכו לאיבוד בג'ונגל באמצע טיול ולא הצליחו למצוא את דרכם חזרה. במשך ימים ארוכים הם חיפשו עזרה או לפחות קצת אוכל ולא מצאו דבר, עד שלפתע הם נתקלו בעץ קוקוס שעליו ישב קוף גורילה ענקית.
אמר הבעל לאישה: "תחכי כאן, אני הולך לטפס על העץ כדי להעיף משם את הקוף הזה במכות ולהביא לנו קוקוסים לאכול".
ענתה האישה: "אתה משוגע? הגורילה הזאת תאכל אותך בלי מלח אם תטפס לו על העץ! יש לי רעיון יותר טוב, תיקח אבן, תזרוק אותה על הגורילה ואז הוא יזרוק עלינו קוקוסים כדי שנוכל לאכול."
הבעל התלהב מהרעיון של אשתו, לקח אבן ענקית וזרק אותה על הגורילה...
הגורילה התעצבן ובמקום לזרוק על הבעל קוקוס, ירד מהעץ ופוצץ אותו במכות.
מוסר השכל: לא משנה כמה נשים יתערבו, גברים יודעים לפתור בעיות רק בדרך אחת!
כשהייתי בת 50 התפללתי לאלוהים שיתן לי גוף לוהט. הייתי צריכה לנסח את עצמי אחרת כי כמה ימים אחרי התחילו גלי החום…
עורך הדין והפקידה החדשה
אחרי כשבוע של עבודה ניגש הבוס לפקידה החדשה ומביע את שביעות רצונו מעבודתה ואז הוא שואל: "אם אני אתן לך חפיסת שוקולד, זו הטרדה מינית?"
הפקידה שתמהה על השאלה עונה: "אני חושבת שלא", ולוקחת את השוקולד.
חודש לאחר מכן, הוא ניגש להביע שוב את שביעות רצונו.... ושוב הוא ושואל: "אם אתן לך בונבוניירה, זו הטרדה מינית?"
הפקידה עונה: "לא נראה לי שזו הטרדה מינית", ומקבלת את הבונבוניירה.
עובר חודש נוסף והבוס מגיע עם סלסילה גדולה של שוקולדים פרלינים וממתקים. "אם אני אתן לך את הסלסילה זו הטרדה מינית?"
הפקידה: "אני ממש לא חושבת שמדובר פה בהטרדה מינית" ולוקחת את הסלסילה.
אחרי מספר ימים פוגשת הפקידה את חברתה הטובה, ששואלת אותה: "נו, איך במשרד החדש?"
"מה אני אגיד לך - ממש נחמד לי", עונה המזכירה.
שואלת החברה: "ואיך הבוס החדש?"
"נו, אל תשאלי!!!״ משיבה המזכירה, ״עד שהוא ישכיב אותי, אני אקבל סוכרת..."
המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו.
יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!"
כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".
חמישה חברים מהצבא היו נוסעים ביחד לטיול דייג של שבוע בכנרת בכל שנה במשך כמעט 30 שנה, אך כמה ימים לפני הטיול ה-30 אשתו של יגאל החליטה שהשנה הוא לא נוסע, ונשאר איתה בבית. חבריו של יגאל היו מאוד מאוכזבים אבל החליטו לבסוף שלא לבטל את הטיול ולצאת לצפון בלעדיו.
למרבה הפתעתם בלילה הראשון של הטיול, בעודם צולים את הדגים שתפסו על האש, התקרב רכב אל המחנה שלהם ומי יוצא ממנו אם לא יגאל. ארבעת החברים שמחו מאוד לראותו וקיבלו את פניו בצחוק וחיבוקים, בירה קרה ומנה חמה של דג צלוי.
"שתהיה בריא יגאל, איך הצלחת לשכנע את אשתך שתיתן לך לבוא לפה? ועוד באמצע הלילה!" שאל אחד החברים.
"טוב, האמת היא שבקושי הייתי צריך להתאמץ" ענה יגאל, "אשתי התגנבה מאחורי בזמן שראיתי טלוויזיה היום בערב וכיסתה את העיניים שלי מאחור. כשהסתובבתי גיליתי שהיא לובשת כותנת לילה חדשה וסקסית. לא ממש ידעתי איך להגיב, אבל לפני שהספקתי להגיד מילה היא תפסה לי את היד ומשכה אותי לחדר השינה. על המיטה היא פיזרה עלי ורדים, היא הדליקה נרות בכל רחבי החדר ואפילו קנתה סדינים חדשים ממשי."
"מעניין מאיפה היא קיבלה את הרעיון לעשות דבר שכזה" אמר אחד החברים.
"גם אני שאלתי זאת את עצמי ומהר מאוד קיבלתי את התשובה. על השידה ליד המיטה היה את הספר הזה שהיא קוראת עכשיו, '50 גוונים של אפור' ולידו היה זוג אזיקים. היא לקחה את האזיקים ואמרה לי לקשור אותה למיטה, אז קשרתי אותה למיטה."
"ומה קרה אז?"
"ואז היא אמרה לי לכבות את האור."
"נו ומה אתה עשית?"
"מה זאת אומרת מה עשיתי? ברור שכיביתי את האור!"
"ואז מה קרה?"
"ואז היא אמרה לי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה."
"ו...???"
"ועכשיו אני פה אתכם!"
מסקנה: גם אם נותנים לגבר את כל החופש שבעולם, עדיין לא בטוח שהוא ידע מה הוא צריך לעשות איתו!
זוג נשוי קם בבוקר יום אחד, ובזמן שהם עדיין שוכבים במיטה האישה פונה אל הבעל ואומרת: "אולי לא תלך לעבודה היום?"
"מה זאת אומרת? מה פתאום לא ללכת לעבודה?" ענה הבעל המבולבל.
"אני חושבת שאתה עובד קשה מדי, אז אולי במקום ללכת למשרד תיקח כמה ימים חופש, תארוז מזוודה ותיסע לבקר חבר שלא ראית הרבה זמן."
הבעל חשב לרגע והחליט לקפוץ על ההצעה לפני שהיא תיעלם. תוך כמה רגעים הוא כבר קם, התלבש והתחיל להכניס בגדים לתיק.
"סתם מתוך סקרנות", שאל הבעל תוך כדי התארגנות, "איך בכלל הגעת למסקנה שאני עובד קשה כל כך ושאני צריך חופש?"
"כל הלילה חלמת על העבודה שלך..." ענתה האישה.
"באמת? איך את יודעת שהיו לי חלומות על העבודה?"
"כי כל 2 דקות צעקת את השם של המזכירה שלך!"
מכתב שכתבה אישה לחבר קרוב:
"חיים היקר,
אני מקווה שתוכל לעזור לי.
לפני מספר ימים, יצאתי לעבודה והשארתי את בעלי לבד בבית, כשהוא יושב מול הטלוויזיה. כקילומטר אחרי שהתחלתי את הנסיעה, המכונית החלה לעשות רעשים מוזרים ואז שבקה חיים.
נאלצתי לחזור ברגל הביתה כדי לבקש עזרה מבעלי.
כשהגעתי הביתה, לא יכולתי להאמין! מצאתי אותו בחדר השינה עם הבת של השכנה!
אני בת 32 והוא בן 34 והבת של השכנה רק בת 19! אנחנו נשואים כבר 10 שנים ומעולם לא היו ביננו בעיות או מריבות.
כשהתעמתתי איתו, הוא נשבר והודה שהם מנהלים רומן כבר חצי שנה ושהוא לא מעוניין בייעוץ זוגי. הלב שלי נשבר לרסיסים ואני לא יודעת מה לעשות.
זקוקה לעצה דחופה. האם תוכל לעזור לי?
תודה מראש,
חגית"
בתגובה השיב החבר:
"חגית היקרה,
מצב שבו המכונית, זמן קצר לאחר ההתנעה, מגמגמת ואז בבת-אחת נתקעת, יכול לנבוע ממספר אפשרויות, הקשורות לליקויים במנוע.
התחילי בבדיקת פסולת בצינורית הדלק, לאחר מכן בצעי בדיקה בצינורות היניקה, כמו כן חשוב שתשללי את האפשרות כי מדובר בקצר חשמלי.
אם הבדיקות הללו לא מועילות, ייתכן מאוד וצינורית הדלק עצמה לא תקינה, מה שמונע זרימה תקינה של דלק אל המנוע.
אני מקווה שזה עוזר.
שלך, חיים"
ג'ו וסאם היו זוג חברים בני 92, שכל חייהם היו החברים הכי טובים. סאם גסס, וג'ו היה בא לבקר אותו כל יום.
"סאם" אמר ג'ו, "אתה יודע כמה אהבנו לשחק כדורגל שהיינו צעירים, ואפילו שיחקנו ביחד בליגה. סאם, אתה חייב לעשות לי טובה אחת. כשתגיע לגן עדן, ואני יודע שאתה תגיע לגן עדן, איכשהו אתה חייב ליידע אותי אם יש כדורגל בגן עדן".
סאם הסתכל על ג'ו ואמר: "ג'ו, היית החבר הכי טוב שלי במשך כל חיי. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה בשבילך". וזמן קצר לאחר מכן עצם את עיניו ומת.
בחצות, מספר לילות לאחר מכן התעורר ג'ו משנתו לשמע קול חלש שקורא לו, "ג'ו... ג'ו..."
"מי זה??" שאל ג'ו תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה. "מי אתה??"
"ג'ו, זה אני, סאם"
"נו באמת. אתה לא סאם. סאם מת לפני כמה ימים"
"אני אומר לך", התעקש הקול. "זה אני, סאם!"
"סאם? זה אתה? איפה אתה?"
"אני בגן עדן" אמר סאם, "ואני חייב לספר לך, יש לי הרבה חדשות טובות וקצת חדשות רעות"
"אז תתחיל עם הטובות"
"החדשות הטובות הן," אמר סאם "יש כדורגל בגן עדן. יותר מזה, כל החברים ששיחקו איתנו ונפטרו כבר משחקים שם. ויותר מזה, אנחנו שוב צעירים וחזקים. ועוד יותר טוב מזה, כל הזמן אביב פה ואין גשם או קור. והדבר הכי טוב, אנחנו יכולים לשחק כדורגל כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא מתעייפים אף פעם!"
"באמת?" התפעל ג'ו, "זה מעולה!! הרבה מעבר לציפיות שלי! אבל מה החדשות הרעות?"
"אתה השוער ביום שלישי!"
מקור תמונה: Depositphotos.comכולם שאלו את בן ה-100 הקשיש ובת זוגתו בת ה-98 מה הסוד שלהם לאריכות ימים. האיש הזקן סיפר: "ובכן, אגיד לכם מה הסוד שלי. אני נשוי כבר 75 שנה. הבטחתי לאשתי מאז שהתחתנו שבכל פעם שנריב, המפסיד ילך 5 קילומטר. אז ככה הלכתי 5 קילומטר כל יום במשך 75 שנה".
כולם מחאו לו כפיים ושאלו: "רגע, אבל איך אשתך כל כך בריאה גם כן"?
"זה סוד נוסף", אמר הזקן, "במשך 75 שנה, מדי יום, היא הייתה עוקבת אחרי כדי לוודא שאני באמת הולך 5 קילומטרים שלמים."
בוקר אחד חוואי קנה לעצמו תרנגול חדש, וברגע שהביא אותו לחווה הוא מיד הזדווג עם כל 150 התרנגולות שהיו שם. החוואי התרשם לטובה, אך זה לא נגמר שם, כי עד הצהריים התרנגול עשה זאת שוב, וביום שלמחרת הוא הזדווג עם כל הברווזים והאווזים שהיו שם, בנוסף ל-150 התרנגולות.
אחרי מספר ימים שכאלה החוואי ראה שהתרנגול שוכב על האדמה באפס כוחות, נראה שהוא גוסס וכמעט מת, ומעליו אפילו החלו לחוג נשרים. החוואי אמר לו: "מגיע לך יא חרמן".
התרנגול פקח עין אחת, הרים כנף בזהירות לכיוון המקור שלו ואמר: "ששש... הם בדיוק עומדים לנחות!"
מרוקאית אחת התחילה לסבול מכאבי ראש נוראיים אז היא קבעה תור אצל הרופא שלה. אחרי שיחה קצרה וכמה שאלות, הרופא שולח אותה לעשות בדיקת דם ולחזור אליו עם התוצאות.
אחרי כמה ימים המרוקאית חוזרת והרופא מבשר לה: "גילינו את הבעיה, יש לך מחסור חמור בוויטמינים. הדבר הכי חשוב שאת צריכה להתחיל לעשות זה לקחת כל יום כדור B12".
"אוי דוקטור אני מצטערת אני לא יכולה" השיבה המרוקאית, "בישתיים עשרה אני חייבת לאסוף את הילד מהגן!"
עבור לבא-במייל
