מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
צו הגנה וצו מניעת הטרדה מאיימת
הכותב הינו עורך דין בעל ניסיון משפטי רב בתחום דיני המשפחה, הוצאה לפועל ודיני עבודה
קיימים שני חוקים עיקריים שעליהם מתבסס המאמר והרלוונטיים לתחום:
1. חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א 1991 - צו הגנה
2. חוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב – 2001 - צו מניעת הטרדה מאיימת
המאמר יעסוק בהבדלים העיקריים בין שני הצווים, ויבחן את כדאיות השימוש בחוק אחד על פני משנהו.
כאשר אדם מרגיש מאוים ע"י בן הזוג או ע"י בן משפחה, קיימות בפניו מספר דרכים להרחיק את האדם המאיים.
ניתן לפעול על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ו/או על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת.
בתחילה על המאוים / מוטרד לפנות לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו או הימצאותו לצורך הגשת תלונה רשמית. חשוב להבין שהפניה למשטרה יוצרת השלכות קשות, ולאחר הגשת התלונה אין למעשה דרך חזרה ולמעשה "הכדור" מתחיל להתגלגל ועובר למשטרה. זו תחליט על "הסנקציות" אם וכאשר יינקטו (הרחקה, הגשת כתב אישום, מעצר וכיו'צ) כנגד אותו מאיים וכמו כן תחליט אם להעביר המלצה לפרקליטות להגשת כתב אישום כנגד המאיים או שתגיש בעצמה באמצעות תובע משטרתי.
לאחר הפניה למשטרה יש להגיש בבית המשפט "בקשה למתן צו הרחקה" ולצרף לבקשה מסמך עם הנסיבות המצדיקות זאת. כמו כן, יש לכלול את אישור הגשת התלונה במשטרה. בית המשפט יקבע מועד לדיון, בדר"כ במעמד צד אחד ובדיון יוחלט האם להרחיק את האדם ואילו סנקציות נוספות אם בכלל יינקטו. לדוגמא, חיוב בהפקדת הנשק האישי, איסור קרבה למקום מסוים, איסור יצירת קשר בכל צורה שהיא, חובה לעבור טיפול כלשהו וכיו"צ.
על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ניתן להגיש את הבקשה לכל בית משפט לענייני משפחה ולבית דין רבני בכל אזור.
לפי חוק הטרדה מאיימת, לא ניתן להגיש לבית דין רבני אלא רק לבית משפט שלום ומשפחה.
לאחר שיינתן (אם יינתן) צו הרחקה יוזמנו 2 הצדדים לדיון בו יוחלט האם לבטל את הצו / להאריכו / לשנותו וכיו"צ. לצערו של כותב מאמר זה, יש עו"ד שמייעצים למי מהצדדים להגיש "תלונות סרק" במשטרה שלדעתם יוביל ליתרון טאקטי בהליך הגירושין וייצור מציאות מסוימת.
לעניות דעתו של הכותב, המלצה שכזו גורמת נזק עמוק יותר לצדדים, שגם כך מערכת היחסים ביניהם עלתה על סרטון. הכותב אינו נוהג להמליץ על הגשת תלונות שכאלה אלא במקרים שבאמת מחייבים זאת. ניצול לרעה של הצווים עשוי להביא למצב שמערכת המשפט לא תתייחס ברצינות ו/או שתוציא צווים על ימין ועל שמאל (קורה כיום) ובכך למעשה ייפגעו אנשים רבים שלא לצורך.
שני החוקים נועדו למטרה חשובה – שהינה שמירה על גופו ופרטיותו של אדם, אך עלינו להצטער שהשימוש בצווים אלו הורחב ע"י עוה"ד בכדי לנגח את הצד השני בהליך הגירושין. מי שעושה שימוש לרעה בצווים אלו יש ומשיג יתרון ראשוני אך בהחלט ניתן לומר כי הוא "רץ למרחקים קצרים ולא למרחקים ארוכים".
על פי החוק, מי שיתגלה שהגיש תלונה שקרית, יש ויינקטו נגדו הליכים משפטיים, אך הלכה למעשה, המשטרה כמעט ולא מגישה כתבי אישום אפילו נגד מי שהודה שהגיש תלונה שקרית מתוך מגמה כזו או אחרת.
לסיכום:
המלצתו של כותב המאמר להגיש בקשה למתן צו הרחקה רק כאשר המגיש באמת חושש או סבור שנשקפת לו או למי מסביבתו סכנה, היות שלבקשה שכזו יש השלכות רבות.
כמו כן, לדעת הכותב, רצוי שעו"ד ינהל את ההליך וידריך את המבקש, מי שנגדו הוצא הצו בכדי למנוע נזק מתמשך ומצטבר.
* תזכורת לתשובות תתקבל בדוא"ל. השירות הוא ללא תשלום.
המידע לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. אין באמור במאמר זה משום חוות דעת, יעוץ, המלצה, הנחיה או הצעה לבצע או להימנע מלבצע פעולות כלשהן. הדברים האמורים הינם לידיעה כללית בלבד.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: