|
יגאל, בן מרים ויואב, נולד ביום ז' בניסן תשי"א (13.4.1951) בחיפה. יגאל למד וסיים את לימודיו בבית הספר "הריאלי", במחזור החמישים. מילדותו התבלט במנהיגותו והשרה ביטחון סביבו.
מנעוריו היה חבר בתנועת "בני-עקיבא", בסניף "כרמל". עוד לפני שהיה מדריך בתנועה, התבלט ביכולתו לרכז סביבו פעילות רבה. יגאל אהב לסייר בארץ וללמוד את אתריה, ואמנם הכיר אותה היטב והדביק באהבתו אותה את חבריו. הוא היה גבה קומה, כחול עינים, מדריך מעולה, מסור ובעל תושייה. פעם, בסיור לילי, בהדריכו את חניכיו מנחל אלכסנדר לגבעת אולגה בגשם וברוח, שינה יגאל את תוכנית הסיור ושיכן את החניכים בתוך מבני-קיט ריקים. כשהגיעו הביתה טרח לשלם תמורת הנזקים שנגרמו שם וטלפן לכל אחד ממשתתפי הטיול, לוודא שאיש מהם לא חלה. עד שהתגייס לצה"ל ריכז את פעולת סניף "כרמל" של תנועת "בני-עקיבא" בחיפה.
יגאל גויס לצה"ל במחצית יולי 1969, הוצב לנח"ל וצורף לגרעין "להגשמה" של תנועת "בני עקיבא", שיועד להצטרף לרמת מגשימים בדרום רמת הגולן. במהלך שירותו השלים קורס צניחה וקורס מ"כים ושירת בגדוד נח"ל-מוצנח. בתקופת השירות עשה עם גדודו בהיאחזויות נח"ל-ארגמן ונח"ל-על ושימש מפעיל טרקטור ובוקר במשק רמת מגשימים. יגאל ריכז את הגרעין שלו וממכתבי חבריו אפשר ללמוד עד כמה אהבוהו הכל. הוא היה כתובת לכל משאלה וידע לעזור ולעודד בעת הצורך. בו בזמן, לא זנח את חניכיו בתנועה בחיפה, ושמר על קשר עם כולם.
בסוף יולי 1972, השתחרר יגאל מהשירות הסדיר ואחרי השחרור הדריך במוסד לנוער עבריין, כהכנה לקראת לימודי הקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. העיד עליו אחד המרצים: "יגאל היה תלמידי בקורס מבוא לסוציולוגיה, שהיו בו עשרות רבות של תלמידים. הוא משך את תשומת לבי כבר מתחילת השנה הופעתו המרשימה, דבריו המדויקים ותשובותיו הקולעות, העמידו אותו במרכז כל דיון ושיחה".
בחופשות מהלימודים באוניברסיטה המשיך להדריך במסגרת "בני-עקיבא" וארגן מחנות וטיולים. הוא הרבה לעסוק בידיעת הארץ ובצילום ומעולם לא דעכה התלהבותו לגילוי פינות חדשות ומראות מרהיבים ברחבי הארץ. בשירות המילואים הוצב לסיירת שריון וסיים בה קורס לנהגי נגמ"ש.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יגאל לשירות מבית הכנסת. כשארז את חפציו, התעורר בו הספק אם מותר לקחת תפילין ביום הכיפורים. לאחר שעיין בספרו של הרב גורן, הדן בהלכות מלחמה, לקח את התפילין עמו. עם גדוד הסיור שלו נלחם בגזרה המרכזית של תעלת סואץ.
ב"ליל הצליחה", כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973-15) לחם יגאל באזור הצליחה באחת התעלות של "החווה הסינית". בנסיון לחלץ פצועים נפגע הנגמ"ש שלו וכל יושביו נהרגו.
על נסיבות נפילתו סיפר סגן מפקד הפלוגה, רס"ן גדעון פרידמן: "ליל ה-10.15 מצא אותנו נעים ראשונים דרך החולות, לכיוון נקודת הצליחה הצפויה - החיבור בין האגם המר הקטן לאגם המר הגדול.
הובלנו ראשונים, כאשר מאחורינו נעים כל שאר הכוחות. הגענו לכביש המקביל לתעלה, שכונה אז בשם הקוד "לכסיקון", פנינו ימינה ונענו צפונה עד לתוך "החווה הסינית". שם פנינו מערבה לכיוון התעלה על ציר שנקרא אז בשם "שיק". נענו במרכז מפקדת הדיוויזיה המצרית, בעוד השטח כולו, לרבות הציר, מוצף כלים מצריים. רק לאחר תנועה של כקילומטר על הציר פתחנו באש.
המצרים היו המומים ומבולבלים הם לא הצליחו לעכל ולהבין את נוכחותו של כוח שריון ישראלי בטבורם. פגענו בעשרות כלים מצריים - נגמ"שים, טנקים ורכב רב. האזור כולו בער כאשר אנו עצמנו מופתעים מהצלחותינו, ולנו עד שלב זה הרוג אחד ופצוע אחד בלבד. כאן נפגע קלות הנהג שלי ולא היה מסוגל לנהוג עוד. יגאל עבר אלי מהכלי שלו, ותפש את מקומו ליד ידיות ההיגוי. והנה, הכלי החל לנוע. הוא פעל בקור רוח ובהיגיון, כאלו שקט שורר מסביבִ ולא תופת בוערת.
כשעה לאחר מכן התברר שהיחידות, שנכנסו בעקבותינו לתוך הכוחות המצרייםִ נתקלו בהתנגדות חזקה ביותר וסבלו אבידות ברכב, בנשק ובכוח אדם. נקראנו לחלצם, ואזִ בשלב החילוץ ספגנו את מרבית אבדותינו, ביניהן גם רפי בר-לב המ"פ.
ריכזנו את הפצועים בנגמ"ש של יגאל והוא יצא אתם לדרך, שממנה לא שב". יגאל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הניח אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
כתב עליו מפקדו: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו, שמשו לחבריו מקור לכוח. היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו". הוריו כתבו ספר תורה לעילוי נשמתו והוציאו לאור עלון לזכרו; כן נקרא חוג ללימוד התנ"ך, שהוריו משתתפים בו, בשם "חוג יגאל ללימוד התנ"ך". חברי החוג קבלו על עצמם להחדיר ולחבב את לימוד התנ"ך בקרב התלמידים בעיירות ובערי פיתוח בצפון הארץ. מדי שנה בשנה, בערב יום הזכרון לחללי צה"ל מקיים החוג תחרות תנ"ך בין תלמיד לעילוי נשמתם וחללי ישראל.
הונצח על ידי: מרים פרידלר, חברה לשבט להגשמה, בני עקיבא, סניף חיפה.
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: