maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

עצות ההורות של ג'ו פרוסט - סופר נני המקורית

 כולנו מכירים את "סופר נני" הישראלית, הלא היא מיכל דליות האהודה, אך מי שהייתה שם בתפקיד לפניה, היא הסופר נני הבריטית והמקורית, ג'ו פרוסט, סופרת ומומחית להורות וחינוך ילדים שכיכבה בתכנית המפורסמת לפני שנים רבות. עם ניסיון של קרוב לשלושה עשורים בטיפול וחינוך  וגישה ישירה ונועזת שלא מפחדת להגיד את האמת הלא נעימה, פרוסט מביאה את העצות הכי שימושיות למגוון בעיות חינוכיות נפוצות, שלכל ההורים בעולם כדאי לשמוע.
 
עצות הורות של סופר נני המקורית: ג'ו פרוסט
 

כיצד ללמד ילדים לקחת אחריות על הטעויות שלהם?

הרבה אנשים מייעצים להורים להיזהר ולהימנע מלהאשים את הילד שלהם במעשים שגויים שונים, אך אם אנחנו רוצים ילדים שלוקחים אחריות על הטעויות שלהם ואם הם עשו שגיאה במכוון או במקרה - הם אלו שאשמים בה. אם הילד שלכם מציק לחבר לדוגמה או דוחף כוס מהשיש ושובר אותה, הוא האחראי לכך ולא מישהו אחר. כולנו עושים טעויות וכאשר אנו ילדים תאונות ובדיקת גבולות הן חלק מתהליך הלימוד וההבחנה בין רע לטוב, זהו תהליך צמיחה שאחריות חייבת להיות חלק ממנו. כך תלמדו את ילדכם לקחת בעלות על הטעויות שלהם:
עצות הורות של סופר נני המקורית: ילדה יושבת ברחוב ומחזיקה פרחים בידה
  • אל תחששו מהבושה – כהורים אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יחושו בושה על המעשים שלהם, אך לא מדובר על רגש שלילי בהכרח, אלא כזה שקיים בכולנו והוא חלק מתהליך של למידה מטעות, הבעת צער וחרטה. 

  • למדו את ילדכם כיצד הם משפיעים על הסביבה – ילדים צריכים להבין שהחלטות מסוימות שלהם אינן ראויות, ועלולות לגרום להשפעה שלילית וכואבת על חיי אחרים. ההבנה הזאת ופיתוח חוש האחריות והאמפתיה שלהם יובילו אותם להחלטות טובות יותר בהמשך חייהם וגם יפתחו אצלם את היכולת להפריד את האגו משיקולים שונים ולהבין שיש לתת דין וחשבון על מעשיהם.

איך ניתן להפסיק התפרצויות זעם? 

התמודדות עם התפרצויות זעם מתחילה בהבנת משמעותן והסיבה לכך שהן מתרחשות. בשנים הראשונות לחייו של ילד, אנחנו רואים תינוקות מביעים את רגשותיהם בצורה פיזית ולעיתים גם במקומות ציבוריים. לפעמים אותה הבעה תסתכם בצווחה בטון גבוה ולעיתים היא תכלול התפרקות מוחלטת, הכוללת הנפת רגליים וידיים בצירוף יללות. התנהגויות כאלו יכולות להיות די מבהילות ומביכות עבור הורים, במיוחד כאשר הן נחוות לראשונה, והצורך הראשון של המבוגרים האחראים הוא להשתלט על המצב על ידי כניעה לדרישות הילד. יש 3 סוגים התפרצויות זעם: מאולצת, תלוית מצב ורגשית, הבנת סוג ההתפרצות בה אנו חוזים היא המפתח לטיפול:
עצות הורות של סופר נני המקורית: ילד בוכה
 
  • התפרצות זעם מאולצת היא כזו המתרחשת כאשר ילד רוצה משהו שהוא איננו יכול לקבל. מדובר בהתנהגות טבעית של פעוטות שלומדים לתקשר עם העולם - ילדים עד גיל 3 חיים בבועה בה הם חשים שהעולם סובב סביבם, וכאשר הם נתקלים בסירוב מהוריהם הם פורצים בבכי וממשיכים בו עד לרגע בו ההורה ניאות להסכים לדרישה ולתת להם את מה שהם רוצים וכך הם לומדים שעליהם לאלץ את עצמם להפגין התנהגות כזאת כדי להשיג את מבוקשם. כאשר הורה נכנע לדרישה הוא מלמד את הילד שלו שאם הוא רוצה משהו, הוא צריך רק לבכות כדי לקבל אותו, ולכן מדובר בדפוס שרק ימשיך ויחריף, אם ההורה לא יתמיד בסירוב להיכנע לדרישה לאורך זמן.

  • התפרצות זעם תלוית מצב מתרחשת כאשר אתם מחוץ לבית ועוסקים בפעילות מסוימת כמו משחק בגן שעשועים או טיול בקניון, וברגע בו אתם אומרים לילדכם שהגיע הזמן לעזוב הם מתפרצים, צועקים או בוכים. הסיבה להתפרצות זו טמונה בחרדה שילדים חשים מכך שהם לעולם לא ישובו לגן השעשועים או לקניון. הדרך להתמודד עם התופעה היא להכין את הילדים לעזיבה לפני הזמן ולהודיע להם שבעוד כ-20 דקות נצטרך לעזוב הביתה. עוד דרך התמודדות היא להפוך את החוויה האהובה להרגל המתרחש פעמיים בשבוע לדוגמה, כדי שילדכם ילמד שגם אם הוא נאלץ לעזוב מקום מסוים כרגע, הוא בסופו של דבר יחזור אליו.  

  • התפרצות זעם רגשית הן הסוג הרציני יותר של ההתפרצויות ודורשות מאמץ מרוכז מצד ההורים כדי שניתן יהיה לטפל בהן. בדרך כלל התנהגויות אלו הן שיקוף של תחושות קשות שנובעות ממצבים לא קלים שאירעו בחיי הילד לאחרונה כמו הצטרפות אח חדש למשפחה, גירושין, מעבר דירה וכדומה. כלומר, כאשר משהו בסביבה הטבעית של הילד משתנה והוא רואה שהשינוי משפיע גם על המבוגרים סביבו, הוא עלול להגיב לשינוי בהתקפי בכי והתפרצויות שונות. גם במקרים האלה הפתרון נמצא בשמירה על שגרה, שהיא גורם מנחם עבור ילדים וכזה המעניק להם ביטחון. אם עברתם לבית חדש לדוגמה, דאגו לארגן לילדכם מפגשים חברתיים קבועים עם הילדים החדשים בכיתה.  

איך לעזור לילד ביישן ומסוגר?

ילדים רבים מביעים ביישנות בשלב כזה או אחר של התפתחותם וזה דבר טבעי, לכן ניתן גם להשתמש במילה "איפוק" כדי להגדיר את התופעה. אנחנו לא צריכים "לתקן" ילדים שהם ביישנים/מאופקים כחלק מהמזג והאופי שלהם. הנקודה בה התנהגות שכזאת צריכה להדליק נורה אדומה היא אם היא מתמשכת או מתחזקת ככל שהילד גדל ומביאה אותו למצב שהוא נמנע מיצירת חברויות ולקיחת חלק בחוויות חדשות. הגישה המומלצת עבור הורים לטיפול בבעיה הזו מורכבת מכמה צעדים חשובים:

עצות הורות של סופר נני המקורית: ילדה משפילה מבט
  • שימו לב למה שאתם אומרים – אם אתם שמים על הילד שלכם תגית של "ביישן" או "מופנם" בכל הזדמנות, זה יכול להוביל לכך שהוא יממש אף יותר את האבחנה שלכם. קל להגיד "אתה ילד גדול, אל תתבייש" אך הצהרות כאלו עלולות ליצור אצל ילדכם תחושה שמבטלים את רגשותיו ולגרום לו לחרדה גדולה אף יותר. הדרך הנכונה להגיב לגילויי ביישנות ולחץ היא להשיב בהבנה וחמימות ולהגיד משפט כמו "נשמע שאתה מרגיש לחוץ. זה מובן".

  • תנו להם להבין שהם לא לבד – נסו להכליל ולנרמל את החששות של הילדים שלכם והסבירו להם שאנשים רבים מרגישים את אותן תחושות, ושכולנו מרגישים חוסר ביטחון מפעם לפעם. מכיוון שילדים לומדים כישורים חברתיים דרך צפייה בילדים אחרים, תוכלו לחלוק סיפור ששמעתם על חברים שלהם, או סיפור אישי שלכם, הנוגע לניסיון להתגבר על דברים מרתיעים והתחושה הטובה שמקבלים אחרי המאמץ שנעשה כדי לנצח את הפחד. 

  • תקשרו ושבחו – כדאי שתנהלו שיחה עם ילדכם על החרדה, הלחץ או הביישנות שלו, אך לא בזמן שהוא חווה אותה. נסו למצוא זמן רגוע בו תוכלו לתקשר טוב יותר ולקיים דו שיח בו ילדכם גם ימנע מתגובות חרדתיות. אתם יכולים אפילו לשחק בהחלפת תפקידים, הילד הופך להורה וההורה לילד, כדי לאפשר לו להתאמן על המיומנות שלו ולהפוך לצד הנחוש והבטוח. ברגע בו ילדכם מצליח להתגבר על הסגירות שלו, חשוב שתשבחו אותו באופן ממוקד ואמרו לו משפט כמו "למרות שהיית לחוץ, ביקשת עזרה וזה מאוד אמיץ מצדך".

איך להפסיק אכילה בררנית?

אם אתם נמצאים במאבק מתמיד עם ילדיכם סביב מה שהם אוכלים או לא אוכלים, אתם ממש לא לבד. הצורך להנחיל הרגלי תזונה בריאים ומאוזנים לילדים חייב להתחיל מגיל מוקדם מכיוון שאף אחד לא נולד אכלן בררני אלא צובר הרגלים רעים שניתן לשנות. המפתח לאותו שינוי מתחיל בתכנון והיערכות מוקדמים, המון דוגמה אישית ושמירה על הרגלים קבועים. כך תעשו זאת נכון:
עצות הורות של סופר נני המקורית: ילדה אוכלת
  • אכלו ארוחות שאתם בישלתם בשעות קבועות – ילדים זקוקים למבנה וזמנים קבועים ולכן חשוב שלא תסתמכו על מזון מהיר וארוחות על-הדרך, אלא תכינו את רוב המזון שלכם בעצמכם, גם אם מדובר במאכלים פשוטים מאוד. כך תוכלו לשלוט על המרכיבים ולדעת שאתם נותנים לילדים שלכם מזון בריא וגם תוכלו לאכול בשעות שגרתיות שיהפכו להרגל.

  • שמשו כדוגמה טובה – כדי שהילדים שלכם יאכלו אוכל בריא, מגוון, מזין ולא משמין עליכם להוות דוגמה אישית עבורם. זה בלתי אפשרי שהורה שנכנע לפיתויים וצורך מזון שמן, מתועש או חסר ערך תזונתי, ילמד את הילדים שלו אחרת. זכרו שהם לומדים הכל מכם.

  • התמידו בחשיפת ילדיכם לאוכל שאינם אוהבים או מכירים – אתם אלו שקובעים את המנה שתגישו לילדים שלכם, מה יהיה גודלה ומה היא תכלול. גם אם ילדכם מסרב לטעום מאכלים שונים, המשיכו להציע לו אותם בגרסאות שונות, אך מבלי ללחוץ. אל תפריזו בכמות האוכל שאתם מגישים ושמרו על איזון ויצירתיות, ובעיקר אל תלכו שולל אחר פרסומות שיודעות שקשה לגרום לילדים שלכם לאכול פירות וירקות.

איך להגיב להערכה עצמית נמוכה? 

קיימת תופעה מדאיגה שאופיינית מאוד בעיקר בקרב ילדות ונערות צעירות והיא הדאגה לתדמית ולמראה שלהן. מגיל 4 לערך הן נעשות מודעות לנושא הזה בעוצמה רבה, בדיוק בשלב בו הן מתחילות להחליט בעצמן על הלבוש והשיער שלהן. כדי לוודא שהן לא יתקלו בבעיות שנוגעות בדבר, אימהות ודמויות נשיות נוספות בחיי ילדות צריכות לתת חשיבות רבה לדימוי הגוף שהן עצמן מפגינות. אם יש חלק בגופכן שהייתן רוצות לשנות, אתן יכולות להגיד זאת ליד הילדות, אך עליכן לשים לב להבדל בין לא לחבב חלק בגוף לבין תיעוב עצמי. אבות ודמויות גבריות מנגד, צריכים לשים לב להערות שהם משמיעים על ההופעה החיצונית של ילדיהם ולהתמקד בבניית ביטחונם העצמי. בשנים האחרונות גם בנים הופכים למודעים יותר ויותר לחיצוניות שלהם, לכן העצות הבאות נכונות עבור כולם. אם כהורים אתם נתקלים בעיסוק עודף בדימוי עצמי מצד הבת או הבן שלכם וחוששים שהם מפתחים קיבעון לגבי הנושא אלו הדברים שאתם צריכים לעשות: 
 
עצות הורות של סופר נני המקורית: ילדה בגבה למצלמה בגינת ביתה

 

  • לעולם אל תגידו "אני שונא את החלק הזה בגופי" – כאשר הילדים שלכם שומעים אתכם הם מתחילים לנתח את האמירה שלכם ולתהות אילו חלקים בגופם הם גם שונאים. זהו לא בהכרח תהליך מודע שניתן לעצור, והוא עלול להיות תחילתו של מסע הכפשות עצמי מוגזם. זה טוב שילדים רוצים לטפח את עצמם וחשים גאווה בחזות החיצונית שלהם, אז אל תחפשו את הפתרון בניסיון לגרום להם להימנע מכך. האחריות שלכם היא קודם כל לא להיות ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמכם בנוכחותם.

  • אל תלעגו למראה החיצוני של ילדכם  אבות ודמויות גבריות בחיי הילדים מגלמות תפקיד חשוב בפני עצמו בנוגע להתפתחות הדימוי העצמי החיצוני של הקטנטנים – גם אם הם אינם עוסקים בסוג הטיפוח האופייני לבנות. תפקיד זה מתחיל בללמד את הילדים – בנים ובנות - על הערכה עצמית, נוכחות ובטחון עצמי שאינם נובעים רק ממה שיש להם מבחוץ, אלא בעיקר ממה שיש להם מבפנים. אבות שמביעים לעג או רתיעה ממאפיין חיצוני של ילדיהם (והורים או קרובי משפחה בכלל) – עלולים לגרום נזק ארוך טווח שיפעל נגד כל החיוביות שהענקתם להם.   

מקור התמונות: youtube/Supernanny 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו