ראשי > בריאות ומשפחה > הורות ומשפחה

9 עצות הורות נפוצות שכדאי להתעלם מהן

מאת: אילנה קלמן

104

גודל גופן:

א א

משום שכהורים חשוב לנו תמיד לפעול בדרך הטובה ביותר לילדינו, בין אם מדובר בהגנה על ביטחונם, דאגה לתזונתם או סיוע להתפתחותם, אנחנו נוהגים להתייעץ וללמוד מהאנשים המקיפים אותנו. עם זאת, כל ילד הוא בעל מאפיינים ותכונות אופי ייחודיים, ושיטה שמתאימה לילד אחד עלולה לא להתאים ואף להזיק לאחר. בנוסף, שיטות רבות שהיו נהוגות בעבר, הוכחו כלא יעילות או לא רלוונטיות לילדים של ימינו. 9 הסעיפים הבאים כוללים עצות נפוצות שרובנו ודאי שמענו לפחות פעם אחת, בין אם היינו מעוניינים בכך ובין אם פחות, אבל על אף שהכוונות מאחוריהן הן בדרך כלל חיוביות, מדובר בעצות לא מועילות שניתן ואף כדאי להתעלם מהן.

1. יש לאפשר לתינוק לבכות במיטה עד שיירדם

הורים רבים מפחדים לגדל תינוק שיהפוך לילד מפונק, מה שגורם לחלקם לציית לטענה לפיה אם הגיעה שעת השינה יש להשכיב את התינוק במיטה ולעזוב את החדר, גם אם יחל לבכות. למרות שבסופו של דבר העייפות תגבר על הבכי של התינוק והוא יירדם לבד, לא מדובר בעצה שכדאי לאמץ בכל גיל. ילדים אמנם עשויים לבכות על מנת לקבל תשומת לב, אולם תינוקות צעירים מגיל 6 חודשים אינם מבינים עדיין את המנגנון של סיבה ותוצאה, סחיטה רגשית או שקר. כתוצאה מכך הבכי שלהם לא נובע מרצון ליצור מניפולציה לא מבוססת, אלא ממגוון תחושות שהם רוצים לבטא כמו רעב, כאב, פחד, חוסר נוחות או רצון במגע. לכן היענות לבכי בגיל צעיר וחזרה לחדר לא תהפוך את התינוק למפונק, אלא תגרום לו לחוש ביטחון על חשבון חרדה ולהעריך מגע ותשומת לב מהיקרים לו.

2. שינה משותפת של הורה ותינוק היא בריאה ומועילה

מול הגישה הגורסת שעל הילד לישון לבדו על מנת לפתח עצמאות, קיימת הגירסה הנגדית שטוענת שחשוב מאוד לישון לצד הילדים על מנת לעודד אצלם ביטחון. ואכן, הורים רבים רוצים לישון קרוב לילדיהם, אולם חשוב להבדיל בין שינה בחלל אחד לבין שינה במיטה אחת. היכולת לשמוע את התינוק ולדעת אם הוא בוכה או חש בחוסר נוחות היא חשובה ובעלת יתרונות רבים, אולם אין לעשות זאת אם המשמעות היא שינה במיטה משותפת. מתוצאות מחקרים בנושא הרגלי השינה של הורים וילדיהם עולה כי מכיוון שהמיטות הרגילות אינן מותאמות לצרכי תינוקות, קיימים סיכונים רבים ששינה משותפת יכולה לגרום להם: כריות או שמיכות כבדות, קצה סדין משוחרר או מזרון רך מדי עשויים להוביל לחנק, הילכדות, נפילה מהמיטה ועוד. הדרך הבטוחה היחידה לישון יחד עם התינוק היא באמצעות העברת המיטה שלו לחדר ההורים, גם אם מדובר בטרחה.

3. ילדים תמיד ימצאו איך להעסיק את עצמם

שלל הקייטנות, החוגים וההפעלות שמוצעים כיום, גורמים ללא מעט בני משפחה לכעוס על הילדים המפונקים של היום שתמיד צריך להעסיק ולעניין על מנת שלא ישתעממו לרגע. רבים עשויים להזכיר את הימים בהם ילדים יכלו להעסיק את עצמם לבד בעזרת משחקים פשוטים או אפילו הדימיון, מה שאיפשר להורים להקדיש זמן רב יותר למטלות הבית או לזמן איכות אישי. עם זאת, למרות שהעומס היומיומי גורם לנו לא פעם להשאיר את הילדים בחדרם ולצפות שימצאו מה לעשות, חשוב מאוד גם למצוא את הזמן להגיע ולהתערב בנעשה.

ראשית, גם סביבה שעשויה להיראות בטוחה יכולה לכלול חומרים מסוכנים: צעצועים יכולים להתפרק לחלקים קטנים, טושים יכולים לכלול חלקים רעילים וכדומה. שנית, מובן שכל ילד יכול לבלות את אחר הצהריים שלו מול הטלוויזיה, אבל ככל הנראה לא תצמח מכך יותר מדי תועלת. למדו את הילדים לא רק להעסיק את עצמם, אלא לעשות זאת בצורה נכונה: הציעו להם מספר אפשרויות וזכרו להוציא לפעמים את האפשרות הקלה והמנוונת, כמו הטלוויזיה או המחשב, למנוחה קצרה. כך הילדים יוכלו לעשות את הבחירות שלהם, אבל מתוך מבחר האפשרויות המועיל עבורם.

4. הדברים שההורים שלנו עשו בילדותנו, טובים גם עבורנו

לכל אחד מאיתנו יש לפחות טענה אחת כלפי הצורה בה הורינו גידלו אותנו. בין אם מדובר בצורות ענישה, הקדשת הזמן או פתרון בעיות עם האחים, קיימים דברים שלא הסכמנו איתם כילדים ושאנחנו לא מצדדים בהם גם כיום. לכן לא פעם, אנשים אומרים לעצמם שכשהם עצמם יהיו הורים, הם יפעלו אחרת. עם זאת, ברגע האמת, כאשר אנחנו נתקלים בבעיות עם הילדים ומקבלים עצות שזהות לדרך הפעולה של הורינו בעבר, אנחנו עשויים לחשוב שייתכן שהורינו צדקו.

הרי אם גדלנו והגענו להישגים בחיים, סימן שהם כנראה גידלו אותנו נכון. מדובר כמובן בחשיבה כוללנית, כי כל אחד מאיתנו הוא בעל אופי שונה וחוויות מעצבות שונות. כל אלה לאו דווקא קשורים לחינוך שקיבלנו, וייתכן שחלקם אף הושפעו ממנו לרעה. הדבר הנכון לעשות במקרה כזה הוא לא לחזור על הדפוס המוכר מהבית, אלא לחפש הכוונות ועזרה נוספת, על מנת לראות כיצד ניתן לפתור בעיות בצורה שונה. ייתכן שהורינו צדקו, אך במקביל ייתכן גם שלילדינו מגיע לקבל אופציות נוספות בחלק מהנושאים הקשורים לגידולם.

5. התפקיד של הורים הוא לגרום לילדים להוציא ציונים טובים

כולנו רוצים לשמוע שהילדים שלנו הם תלמידים מצטיינים שמצליחים מאוד בכל מקצועות הלימוד. לשם כך נרצה לסייע להם בשיעורי הבית, לוודא שהגישו את כל המטלות שלהם בזמן ולפעמים גם לשכור עבורם מורים פרטיים. עם זאת, כל ילד הוא בעל נקודות חוזק וחולשות משלו, ולא כולם יכולים להצליח באותה המידה. חשוב גם לזכור שחוסר הצלחה במקצוע אחד, אין פירושה חוסר הצלחה בכל שאר המקצועות או בהמשך החיים. המיקוד על ההישגים הופך לנושא השיחה העיקרי בין הורים לילדים בבתים רבים, והדבר נעשה לא פעם על חשבון התפקיד האמיתי שלנו: לעזור לילדינו להפוך לאנשים הטובים ביותר שהם יכולים להיות.

אנחנו צריכים לגרום לילדים להבין את החשיבות של הלימודים, לא להיכנע לעצלנות ולא לפחד לעבוד קשה, אבל אם הם עושים את כל זה ועדיין מתקשים במקצוע מסוים, אין הדבר אומר שהם או אנחנו כשלנו במילוי תפקידנו. במקום להביע אכזבה או לכעוס על נקודות החולשה של הילד, רצוי לאפשר לו לפתח את נקודות החוזק שלו, לקדם את הערך העצמי שלו ולאפשר לו להתמודד עם האתגרים פעם נוספת לאחר שצבר אנרגיה מחודשת.

6. ילדים יכולים ללמוד מהשוואות לאחרים

הורים רבים שומעים את המשפט "חבל שהוא לא מתנהג כמו אח שלו", או "איך זה יכול להיות שהיא מתקשה? אחותה הרי עושה את זה בקלות". התוצאה היא שחלקם מעבירים את חוסר שביעות הרצון לילדיהם, באמצעות השוואות שליליות בינם לבין אחיהם, חבריהם לכיתה או ילדים נוספים. עם זאת, השוואה כזו עלולה לעיתים להפוך לסוג של התעללות מילולית, וכך גם יכולה להאט ולהשפיע לרעה על התפתחותם של ילדים צעירים. בקרב ילדים בוגרים יותר, התעללות מילולית גורמת עוגמת נפש, הערכה עצמית נמוכה ואף דיכאון. הורים עשויים לחשוב שהשוואה שלילית היא סוג של ביקורת בונה, אבל להבדיל ממנה השוואה שלילית לא תוביל אצל הילדים למוטיבציה לשפר את התנהגותם, אלא תפתח אצלם תחושת השפלה ואף בגידה מצד גורם שסמכו עליו. במקום לעשות השוואות שליליות, הסבירו לילדיכם את הבעייתיות בהתנהגותם מבלי להתייחס לאחרים ולאופן בו הם ביצעו את אותה הפעילות. במקביל, הקפידו לזהות ולטפח את צורות ההתנהגות החיוביות של הילדים ללא הרף.

7. חשוב להראות לילדים מי ה"בוס" בבית

חינוך נכון ומועיל מבוסס על הקפדה על חוקים, הכוונה ושמירה על סדר יום, גם כאשר מדובר בבני נוער ולא בילדים צעירים. עם זאת, לא כל צורות האכיפה של החוקים הללו הן יעילות ונכונות. מצבים בהם הילדים עוברים על חוקי המשמעת יכולים להוביל הורים רבים לרצות להראות להם "מי הבוס", אולם אלה עשויים להוביל לתגובות רגשיות ולא מועילות. טכניקות הפחדה אמורות להרשים את הילד, אבל בפועל הן רק מוכיחות לו שאנחנו כהורים איבדנו שליטה על המצב. במקביל, ההתנהגות הזו היא גסה ומשפילה, והיא לא מאפשרת שמירה על אפיקי תקשורת פתוחים.

במקום לצעוק ולהסלים את המצב, קטעו את השיחה והמשיכו אותה שוב לאחר שתירגעו. בפעם הבאה הקפידו לשבת מול הילד על מנת שיהיה בגובה העיניים שלכם, ושמרו את הידיים בכיסים או שלבו אותן על מנת להימנע מהנפת אצבע מאשימה. במהלך השיחה עצמה התמקדו בבעיה הנקודתית, ולא באופי הכללי של הילד. חשוב מאוד להציג לילדים את הבעייתיות בהתנהגותם, אולם חשוב לעשות זאת בדרכים הנכונות. אתם מנהלים משפחה ולא עסק, ולכן חשוב לנהוג כהורים ולא כבוסים קשוחים.

8. הורה טוב הוא גם חבר

חלק ממי שיצדד בכם על כך שאינכם מעוניינים להתנהג כמו בוסים, יאמרו לכם שהורה טוב הוא גם חבר. אך גם אמירה זו היא שגויה. אף אחד לא רוצה להיות חבר של מי שיאמר לו כל הזמן מה עליו לעשות, וניסיון להפוך את עצמכם לחברים של הילדים שלכם יבלבל אותם וימנע מהם להבין מתי עליהם להקשיב לכם. ייתכן שהמניע לרצון להיות חבר של הילדים הוא תחושת אשם או רצון להתחבב עליהם, אבל גם אלה פוגעים במטרה האמיתית שלנו כהורים: להפוך את הילדים למבוגרים אחראיים ועצמאיים. למרבה הצער, לא נוכל לעשות זאת כחברים. הגדרה נכונה של התפקיד שלנו בחייהם של הילדים תעזור להם לסמוך עלינו, להקשיב לנו וגם לכבד דמויות סמכותיות נוספות בחייהם כמו מורים, סבים וכדומה.

9. אין מה לדאוג, זה רק ילך וישתפר

המטרה של העצה האחרונה היא הרי בסך הכל להרגיע, בעיקר כשהיא ניתנת להורה שהילד שלו מצוי בעיצומו של התקף זעם או רגע אחרי שהילדה יצאה מהבית בטריקת דלת. אז למה מדובר במשפט מזיק במיוחד? ראשית כל, כיוון שכהורים אנחנו תמיד נדאג לילדינו. לפעמים נדאג יותר ולפעמים פחות, אבל הילדים תמיד יימצאו במקום הראשון ברשימת האנשים שאנחנו דואגים לשלומם. שנית, וייתכן שזה שורש הבעיה, כיוון שהיחסים בין הורים לילדים הם לא עלייה תלולה במדרגות או במעלה הר, אלא דבר חי שמשתנה כל הזמן, לעיתים לחיוב ולעיתים לשלילה. יכולים להיות לנו שבועות נהדרים עם הילדים, ולאחר מכן ימים בהם נרגיש שאנחנו לא מבינים אותם ושהם לא מבינים אותנו. הציפייה לשיפור תמידי על רקע כזה היא לא הגיונית, ואף עשויה להיות מתסכלת עבור חלק מאיתנו. הדבר המועיל ביותר שאפשר לעשות הוא להבין שריבים אין פירושם בעיות שלא ניתנות לפיתרון, ויש לעבוד על כל דבר בנפרד בזמן המתאים לו.

כמה מילים לסיכום

חשוב לזכור שבסופו של דבר אין מי שמכיר את הילדים שלנו טוב יותר מאיתנו, ובחלק מהמקרים הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לסמוך על תחושות הבטן שלנו כהורים ולא על עצות של גורמים שונים סביבנו. אם נעשה את המרב על מנת לעזור לילדינו להפוך לאנשים שבטוחים בעצמם תוך שמירה על תקשורת פתוחה איתם, נוכל לדעת לסנן את העצות והלחצים שמופנים כלפינו בצורה הטובה והנכונה ביותר.

שתף כתבה