maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סמ"ר אלון אברהמי ז"ל

הרצל דוסטן

בן שרה ויצחק. נולד ביום ט"ז בטבת תשמ"ג (1.1.1983) בבית-החולים "הקריה" בתל אביב.

באוגוסט 2001 התגייס אלון לצה"ל. אלון היה לחובש קרבי בגדוד "שמשון" ונודע כחובש מקצועי ביותר.

באישון לילה, בכ"ח בתשרי תשס"ד (24.10.2003) חדרו מחבלים למוצב בנצרים. בשעה 4:00 לפנות בוקר, אלון יצא לשמע יריות וצעקות כדי להגיש עזרה כמנהגו, ונפגש פנים מול פנים עם אחד המחבלים. אלון, שיצא להושיט עזרה, נורה ונהרג.

לזכרו

נר זכרון

הקטן בחמישה בנים חכם ידען אכפתי חזק בעל בטחון עצמי עצום אפשר לסמוך עליו בכל מאת האחוזים פטריוט אמיתי השאיר חלל גדול בנפשנו חובש קרבי בגדוד שמשון מקצועי לעילה ועילה נפל בארןע חדירת מחבלים בישוב נצרים אנחנו מתגעגעים מאוד מאוד מחפשים בקדחתנות מזור לכאבנו הבלתי נדלה.

בן שרה ויצחק. נולד ביום ט"ז בטבת תשמ"ג (1.1.1983) בבית-החולים "הקריה" בתל אביב. בן זקונים להוריו, אח לשרון, זוהר, אהוד ואייל. פרי טיפוחם של אחיו הבוגרים, ובייחוד של אייל, שכבר לקראת עלייתו של אלון לכיתה א' לימד אותו לזהות אותיות ומספרים והקנה לו ידע כללי נרחב.

אלון התבלט כבר בבחינות הקבלה לכיתה א' בתשובות לשאלות שנשאל. בלימודיו בבית-הספר היסודי "תל חי" ובחטיבת-הביניים והתיכון "אורט סינגלובסקי" בתל אביב היה תלמיד נבון ובולט, אהוד ואהוב על חבריו.

מורתו לאנגלית בתיכון, סימונה מרקוס, כותבת: "התלמיד הנבון והחכם שלימדתי... אהבת להתווכח ולנהל דיונים רציניים, לצחוק ולהיות שובב. אני זוכרת את עיניך הירוקות הבורקות כשהיית צודק והוכחת זאת (באנגלית כמובן). תמיד ידעת לעמוד על שלך והיו לך דעות מגובשות."

בנערותו היה פעיל ב"צופי ים" ויצא במסגרת זו להפלגות ולשיט. אלון אהב מאוד לשחק כדורסל ובימי שישי נהג לשחק כדורגל עם אחיו וחבריו בפארק הלאומי ברמת גן. אלון היה שוחר טבע, אהב לטייל ברחבי הארץ, אהב נופים ושדות וידע לזהות פרחי בר וצמחי מרפא בשדה.

אלון גדל וחונך בבית על ערכי אהבת המולדת, התרומה למדינה והשירות הקרבי בצה"ל. אביו שירת בחטיבה 7 בשריון ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, וגם אחיו הבוגרים שירתו שירות קרבי: שרון בצנחנים, זוהר בחטיבה 7 בשריון ואהוד בסיירת "מגלן" וב"עורב" נח"ל.

באוגוסט 2001 התגייס אלון לצה"ל. מיד עם תחילת שירותו נבחר מבין עשרות חיילים לצאת לקורס חובשים בצריפין, אותו סיים בהצטיינות. אלון היה לחובש קרבי בגדוד "שמשון" ונודע כחובש מקצועי ביותר, בעל הידע הרב ביותר ואמין מאוד. הוא הומלץ על-ידי מפקד הפלוגה להיות חובש פלוגתי. גם בצבא היה אלון אהוד וחביב על חבריו הרבים, שהכירוהו כבעל חוש הומור, מצחיק וכיפי. חבריו הרבים מספרים שנוכחותו העבירה את הזמן בכיף ושאלון היה חבר שתמיד נכון לעזור בכל בעיה ובהגשת עזרה כשצריך.

בנכונותו לעזור קיפח אלון את חייו. באישון לילה, בכ"ח בתשרי תשס"ד (24.10.2003) חדרו מחבלים למוצב בנצרים. בשעה 4:00 לפנות בוקר, אלון יצא לשמע יריות וצעקות כדי להגיש עזרה כמנהגו, ונפגש פנים מול פנים עם המחבל החמוש שהפתיעו לאחר שירה והרג את החיילות - סמל עדי אוסמן וסמל שרית שניאור (סניור) - והיה בדרכו לצאת את המוצב. בחדר שבו שהה אלון, שהיה קרוב למגורי החיילות, נמצא באותו הלילה עוד חייל, שנתקף פחד ולא יצא החוצה. אלון, שיצא להושיט עזרה, נורה ונהרג.

לאחר מותו הועלה אלון לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו התגלו מספר שירים שכתב אלון על דפי טיוטא וקלסר עב כרס ומסודר להפליא מקורס החובשים שבו למד עם תחילת שירותו הצבאי. מתוך דברים שכתב אלון טרם גיוסו על חברו מהתיכון עמיחי גולדשטיין: "אתה יושב איתי בדשא/ ומעשנים נרגילה./ מדברים על דברים שבינו ובינה./ מזרחי או אשכנזי/ בכל זאת הוא גזעי./ והוא בשבילי כמו אח/ בלי שום קטע
מסריח - 'אשכרה' מלאך./ אותן דעות, אותו הראש/ ושני קונפליקטים או שלוש.../ ו'באוקצור' איש טוב מרגיש אליו מאוד קרוב./ כן, זהו ע' חברי הטוב."

הרמטכ"ל, רב-אלוף, משה יעלון, כותב למשפחה: "אלון שירת כלוחם חיל-הרגלים בגדוד 'שמשון' שבחטיבת 'הגפן' של עוצבת 'שועלי הדרום', אשר בפיקוד הדרום. אלון תואר כחייל למופת, לוחם מעולה ובעל תושיה. אלון האמין בצדקת הדרך ושירת ביחידתו באהבה. מפקדיו וחבריו של אלון מספרים כי זכו לשרת עם אדם פיקח וחייכן, אשר ערכי אהבת האדם והעזרה לזולת הנחו אותו בכל מעשיו."

מפקד היחידה, סא"ל אודי, כותב : "אלון שירת כחובש קרבי וביצע את תפקידו היטב. הוא שיקף בדמותו אחריות, מקצועיות, ובעיקר דאגה לשלומם וחייהם של אחרים ועל כך זכה להערכה רבה. מהיכרותי עם אלון ועם חבריו, למדתי כי היה חבר טוב, רגיש, וניחן בשמחת חיים וברוח חיובית שכה איפיינו אותו. מעלותיו אלה היו והינן מושא לחיקוי בקרב חבריו. החברויות שיצר סביבו הינן עדות מוחשית לאהבה הגדולה שכולם רחשו לו. אלון אהב את הפלוגה בה שירת, ושאב את כוחו מהשורשים הטמונים בחינוך ובערכים שהוקנו לו בביתכם."

מפקד הפלוגה, יאשיהו סטיוארט, כותב למשפחה: "אני שירתתי כמ"פ לאלון ז"ל במשך כל המסלול וכשנה כמ"פ פלחו"ד; בסך-הכל היה לי הכבוד לפקד על לוחם, אדם עם שמחת חיים מיוחדת אשר קרנה על סביבתו, דאגת-תמיד לחברו תכונות וערכים אשר גדל והתחנך עליהם מביתו והביא עימו לצבא וניסה לפתח כאשר יצא לקורס חובשים, לא כדי לקדם את עצמו, אלא כדי לעזור לחבר או לאדם במצוקה, דבר שאני מאמין בכל ליבי שהיה בראש מעייניו כאשר יצא מהמגורים באותו יום אפל. השתחררתי כחודשיים לפני שנהרג בנצרים והתחלתי לטייל באירופה ובארצות-הברית, בה אני שוהה כרגע... למרות היותי רחוק מהבית, אין זה אומר שברצוני לשכוח, אלא ההיפך הוא הנכון. זיכרו יהיה עימי לנצח."

שרה, אמו של אלון, כותבת לו: "אלון היקר, זה שתמיד היה במרכז והצחיק, תוסס ומלא שמחת חיים. זה שתמיד התבלט בכיתה. זה שהמורות אהבו לשמוע את התשובות הכי חכמות שלו. זה שתמיד היה מוקף בחברים שאהבו אותו מאוד. זה שתמיד אהב לתת מעצמו, שופע חום ואהבה. זה שהיה תמיד עם שתי ידיים ימניות, ידו בכל ויד כל בו. זה שהיה ילד טבע, שאהב נופים וטיולי שטח, ובשדה זיהה המון צמחים. זה שהיה ילד בנפש, ועם זאת בעל הביטחון העצמי הרב ביותר ועשה מה שחשב. זה שמחברותיו היו ריקות מתוכן אבל המוח היה מאגר גדול של ידע, ובזכות הכישרון הוציא ציונים גבוהים מבלי שהתכונן מעולם למבחנים. זה אלון הבריון, יפה התואר עם העיניים הגדולות והחודרות במבט ירוק וייחודי כל כך. זה החובש הקרבי ששירת שנתיים רצופות בלב מחנות הפליטים בחאן יונס, שבאישון ליל יצא לעזור למשמע יריות ונפל שדוד בידי מחבל מתנקש. כמה שנכביר מלים עדיין לא ייגמרו התארים. השארת מאחוריך חלל עצום ואותנו בשבר עצום ועגום, ואיך בחסרונך מחר נקום?!?!"

מתוך דברים שכתבו מורותיו של אלון בפורום שנערך לזיכרו באתר האינטרנט של תיכון "אורט סינגלובסקי":

מורתו נאווה, כותבת: "היום לפנות בוקר נהרג בוגר בית-ספרנו אלון אברהמי ז"ל. אמר עליו חברו עמיחי גולדשטיין כי 'כשמו כן הוא. גבוה, רחב וקשור לארץ ישראל'. ואכן הדברים כה מתאימים לאלון. יהי זיכרו ברוך."

כותבת המחנכת של אלון, יולנדה: "הייתי המחנכת של אלון במשך 3 שנות לימודיו בחטיבה. אלון היה תלמיד שלא שוכחים, גם אחרי שמלמדים מאות תלמידים. הוא היה תלמיד חכם ומבריק, זה שתמיד ידע את התשובה הנכונה אפילו בטרם סיימתי לנסח את השאלה... הוא בלט ביושרו, בכנותו וביחסי החברות הטובים שהיו לו, וכמובן בעיניו המקסימות... בספר המחזור של כיתה ט' נכתב על אלון, בין השאר, כי 'לעולם לא תמצא את אלון עצוב' אבל אנחנו עצובים נורא, נורא נורא..."

מורתו ללשון, דבורה הרפז, כותבת: "קשה ביותר לכתוב על תלמיד בלשון עבר, ובמיוחד על תלמיד מלא חיים כפי שהיית. במשך השנה שלימדתי אותך לשון הוכחת שבני נוער בגילך הם מלאי פעילות, רצון לבלות ובעיקר - למצות את הכל. כשרונך הרב בתחום ההוראה שלי הפליא אותי מחדש כל פעם."

מנציח: יצחק אברהמי.

יהי זכרו ברוך
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: