maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

יזכור: טוראי משה מקסימוב ז"ל

משה מקסימוב

בן רחמים ועדינה. נולד ביום כ"ה בשבט תרצ"א (12.2.1931) בירושלים. למד בבית-ספר יסודי וב"ישיבה". בגיל ט"ז עזב את ה"ישיבה" והתחיל עובד כטכנאי ובערבים למד בבית-ספר מקצועי. בימים ההם השתייך ל"הגנה" ובגיל י"ז כבר השתתף בכמה קרבות בירושלים ואף נפצע בקרב על שייך-ג'ראח. אחרי החלמתו עבר לתל-אביב וביגיע-כפיו פירנס את הוריו. בן י"ט היה בשעת גיוסו לצה"ל. השתתף בקרבות בעמק-החולה, שם נפל בקרב בכפר נוקייב ביום י"ד בניסן תשי"א (20.4.1951) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

לזכרו

 

נר זכרון

להוריי עדינה ורחמים מקסימוב היו שבעה ילדים, אבל משה היה המיוחד שבהם.
הוא היה הכי בכל, הכי יפה, הכי תמיר, הכי טוב, הכי מוכשר.
כנראה שיחודו בא לידי ביטוי כבר ביום היוולדו, לכל אחד מהילדים נתנו הוריי שם כמילות השיר של זלדה "ולכל אחד יש שם שנתנו לו אביו ואמו", למשה נתנו הוריי שני שמות, משה וברכיה - ברך יה,
כנראה שברגע הגיעה נשמתו לעולם היה בו ניצוץ אחר והמיוחד, ובנתינת השם ברכיה בקשו הורי שאלוהים ישגיח עליו.
הוא היה בן טיפוחם המיוחד של הוריי, אך מעולם לא היה מושא לקנאה ע"י אחיו ואחיותיו כי כולם אהבו אותו אהבה גדולה.
כולם הסתכלו עליו מלמטה למעלה בגלל תכונותיו ההרואיות וגם בגלל שהיה גבוהה מאוד מכל הסובבים אותו.
בחופשות מן הצבא שהיו מעטות מאוד, במקום לצאת לבילוי עם חבריו, הוא תמיד חיפש איפה אפשר לעזור, למי צריך לתת כתף, הייתה בו יכולת נתינה בלתי נלאית.
כבר בגיל 17 התנדב משה להגנה, השתתף במספר קרבות ואף נפצע באחד מהם – בקרב על שייח ג'רח, בגלל פציעתו גויס משה לצבא בגיל 19, זמן לא רב לאחר גיוסו הוא הוצב כלוחם ברמת הגולן.
בשנת 51 הוא לחם בכפר נוקייב אשר בעמק החולה שם נפל בקרב והוא רק בן 20.
משה נהרג בערב פסח תשי"א, הוא השאיר אחריו משפחה כואבת והורים שלא השלימו עם האסון עד יום מותם.
 

מנציחה: סימה מקסימוב

 

יהי זכרו ברוך

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: