maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סמל שחר רוזנברג ז"ל

הרצל דוסטן

בן דבורה ואריה. נולד בנס ציונה ביום ו' באדר תשל"ז (24.2.1977).

לצה"ל התגייס בסוף יולי 1995. רצונו לשרת ביחידה קרבית היה חזק, ולאחר הטירונות שירת בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל.

בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. 73 הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם שחר.

לזכרו

נר זכרון

אנו, בני משפחת השכול, זוכרים יום יום את הנופל שלנו! יום הזכרון אינו עבורנו, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל מביא את העם להזדהות עם משפחת השכול.

אך מעבר ליום הזכרון הממלכתי, יש בנמצא אין ספור ימים ולילות של כאב חוסר וגעגוע  למישהו שלא יחזור.

יותר מפעם שואלים עצמם, בני משפחת השכול, האם יקירהם נדונו לשיכחה ... האם החברים ההולכים ומתמעטים מאזכרה לאזכרה אינם ההוכחה שיקירם נשכח...

מצרף גם קישור לסרטון יוטיוב קצר מלווה בשיר "רק שלא יישכח" ובו רצף תמונות של שחר רוזנברג, בננו, שנפל באסון המסוקים.
המלחינה והמבצעת דנה גינזבורג שינתה, לצורך הלחנה, חלק ממילות השיר.

"רַק שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח"

הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת

עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה

אַךְ הַזְּמַן כְּאִלּוּ וְעָמַד מִלֶּכֶת

בַּבַּיִת (הַנְּכָדִים) מְדַבְּרִים עַל תִּיכוֹן בַּגְרֻיּוֹת

רִשְׁיוֹן נְהִיגָה, צַו רִאשׁוֹן

רַק אֶתְמוֹל הָיָה מְדֻבָּר בְּךָ...

מִתְקַשֶּׁה כָּל כָּךְ לְהַעֲלוֹת דְּמוּתְךָ כְּפִי שֶׁנָּהַגְתִּי בֶּעָבָר

עֲבוּרֵנוּ, יֶלֶד, נִשְׁאַרְתָּ נַעַר לְעוֹלָם

אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מַה שֶּׁהָיִינוּ

קָשֶׁה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לֶאֱחֹז בְּךָ...

הֵי לְאָן אַתָּה בּוֹרֵחַ?

מְחַפְּשִׂים אַחַר פָּנֶיךָ

לֹא שׁוֹמְעִים כְּבָר צְלִיל צְחוֹקְךָ!

אֱלֹהִים, עֲשֵׂה שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח !

עֲשֵׂה אֱלֹהִים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר רַק הַכְּאֵב..

בן דבורה ואריה. נולד בנס ציונה ביום ו' באדר תשל"ז (24.2.1977). אח לעינת ושגיא.

שחר גדל בנס ציונה, שם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "ראשונים" וסיים בבית-הספר התיכון ע"ש בן גוריון. הוא השתייך לתנועת הנוער "מכבי הצעיר", בה היה חניך ומדריך, ואף השתתף במשחקי המכבייה. חבריו כינוהו לעתים "שחיק" ואף "שחרון". מאז ימי ילדותו גילה שחר נטיות הומניסטיות מובהקות. הוא הרבה לקרוא ספרי פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, אהב לקרוא על עמים רחוקים ותרבויות אקזוטיות וביקש מכל מי שנסע לחו"ל להביא לו ספרי אמנות וציור. הוא העריך ביותר את עבודותיהם של ליאונרדו דה וינצ'י, סלבדור דאלי ופיקאסו, ומצא עניין רב בקריאה בכתבי ניטשה. כל זה לא הפריע לו להיות אוהד נלהב של מכבי תל אביב בכדורגל. בעצמו עסק שחר בכתיבה, והותיר אחריו אוצר לא קטן של שירים, סיפורים ואמרות. במהלך השנים צבר מספר רב של חברים וידידים מן התנועה ומבית-הספר, רובם בני עירו.

מספרים הוריו: "במחצית לימודיו בתיכון הכיר שחר את אהבת חייו, את ענת, בחורה מיוחדת, שהתאימה לשחר כמו כפפה ליד". ביחד אהבו לטייל בכל פינה, החל מדרום סיני, נואיבה, דהב, הנגב, מדבר יהודה, ועד הכרמל והגליל. במיוחד אהב את איזור הר תבור. פעמים אחדות נסע שחר עם משפחתו לחו"ל, ובמיוחד זכור הטיול שארגן לחבריו ולו לאיי יוון והפלופונז, לפני הגיוס.

שחר ביקש לשרת ביחידה קרבית, אך בגלל בעיה רפואית מילדות, נזקק לחתימת הוריו ולעזרתם בשכנוע הרופאים שהדבר אפשרי. לצה"ל התגייס בסוף יולי 1995. רצונו לשרת ביחידה קרבית היה חזק, ולאחר הטירונות שירת בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל. בתפקידו האחרון היה מש"ק קשר ביחידה.

בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב בגליל העליון. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם שחר.שחר נפל 20 יום לפני שמלאו לו 20. שחר הועלה לדרגת סמל לאחר מותו והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. הותיר אחריו הורים, אחות, אח וחברה.

אחיו, שגיא, כתב עליו: "שחר אהב לחיות. אהב לחבוק את החיים ולבוא בם דרך כל פתח ולו הקטן שבהם/ שחר אהב את אמו ואביו עד שלעתים התבלבלו היוצרות ולא ידעת עוד מי דואג למי / שחר אהב את אחותו ואחיו כך שלעתים דומה כי הוא הגדול והם הקטנים/ שחר אהב את חברתו עד שלעתים נדמה כי הבנתו וחוכמתו במערכת היחסים יכולה להתקיים רק בעיני אשה/ שחר אהב את חבריו, עד שלעתים נדמה כי הם הילדים והוא האב/ שחר אהב את כלבו העצבני, עד כי לעתים נדמה כי הוא משעשע את הכלב ולא להיפך/ שחר אהב לטייל, לראות עולם, עד שלעתים נדמה כי הוא במסע ארוך, מסע של החיים/ שחר אהב את החיים במלוא היקפם./ שחר עדיין אוהב/ שחר שלנו תמיד יאהב/ וגם אנחנו אותך,/ קונדור פרוש כנפיים".

מפקד היחידה כתב למשפחה: "אחריות, איכפתיות, דבקות בעקרונות, הם רק חלק מהתכונות שאפיינו את שחר כלוחם. גם ברגעים הקשים, מעולם לא התלונן. שחר, שבלט בחיוכו, השקיע והתנדב לכל משימה וביצע אותה במסירות אין קץ. שחר יחסר לנו כאדם וכלוחם".

למצבתו של שחר הוסיפה המשפחה את הכיתוב האישי "ובעוד אני הולך בדרכי, גיליתי את הבאר כעלות ה-"שחר" (מתוך "הנסיך הקטן").

משפחתו של שחר הוציאה לאור ספר ממכתביו והגיגיו. שירו "השעה היא הלילה" הולחן בידי דני רובס ושודר בטלוויזיה. אביו ואחיו הוציאו תקליטור שירים שכתבו לזכרו, "לא אשלים לעולם ילד". כמו-כן הונצח זכרו בתרומת ספריה תורנית לבית הכנסת "בית אל" ועל גוש בזלת שהוצב בלב גן ה-73 בנס ציונה.

 

מנציח: אריה רוזנברג.

יהי זכרו ברוך

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: