טוראי רונן יפה ז"ל

בן לילי ופנחס, נולד במוצאי שבת, ה' בחשוון תשכ"ה (10.10.1964) בתל-אביב.

בראשית ספטמבר 1982, עוד לפני שמלאו לו 18 שנים התגייס רונן לנח"ל, לאחר שהוריו חתמו לו על אישור לגיוס מוקדם.

בהיתקלות עם מחבלים, ביום ט"ו בסיוון תשמ"ג (27.5.1983) נפל רונן בקרב והוא רק בן 18 שנים וכמה חודשים.

רונן נהרג במלחמת לבנון הראשונה במוצב מנצוריה על כביש ביירות דמשק. רונן היה צייר מחונן וצייר את כל חולצות הגרעין, היה חניך מצטיין בצופים ואף היה מדריך בקורס הדרכה של תלמידי כיתה ט'.
רונן היה טייל שהכיר את כל הארץ ברגליו, אהב מאוד את הטיולים וניצל כל חופשה כדי לטייל. אנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו נואשות. אימא.

בן לילי ופנחס, נולד במוצאי שבת, ה' בחשוון תשכ"ה (10.10.1964) בתל-אביב. רונן היה תינוק חמוד ובריא, שהתפתח במהירות וגילה עצמאות כבר בגיל צעיר ביותר. בהיותו כבן 3 שנים, הוא הלך בעצמו למכולת וקנה את הדברים הדרושים לבית. בבית-הספר היסודי "ישגב" היה רונן תלמיד מוכשר. הוא השתתף בכל ההצגות שנערכו בבית-הספר, והיה חבר מערכת העיתון של בית-הספר - "משגבנו". העבודות שהגיש הצטיינו בארגון למופת, החל בהצגת ראשי הפרקים בראש העבודה ועד לרשימה הביביליוגרפית בסופה, כאילו היו אלה עבודות סמינריוניותבאוניברסיטה. לאחר שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי "ישגב", עבר רונן לחטיבת-הביניים של בית-הספר העירוני י"ד, ובו סיים עוד שש שנות לימודים. הוא היה מעורב בחיי בית-הספר, ונראה היה שאי אפשר לערוך חגיגה בלי רונן. מורתו מציינת, שרונן (או כפי שקראו לו חבריו - צ'פל) היה "אות ומופת לחבריו בני גילו וכמובן לצעירים ממנו, ותמיד הייתה הרגשה למוריו שיש על מי לסמוך".

את רוב זמנו הפנוי הקדיש רונן להדרכה בתנועת "הצופים". הוא היה מדריך מסור מאוד, ואהוב על חניכיו. את פעילותו זו הוא לא זנח גם כשהיה בכיתה י"ב ועמד לפני בחינות הבגרות. לקראת סוף אותה שנה, כאשר מרכז השבט נאלץ לעזוב את תפקידו, קיבל רונן את התפקיד על עצמו ומילא אותו בהצלחה. באותה שנה הוא גם הכשיר את תלמידי כיתה ט' להדרכה. תוך כדי הדרכה הכין הוא לחניכיו ספר, ובו סיכם את שנת ההדרכה. את הספר הוא פותח במוטו שהיווה את תוכן חייו:

להיות מדריך

להיות מדריך... חשבתם פעם איך זה להיות מדריך/? אסור לאחר לפעולה,/ אסור להגיד שהחאקי בכביסה,/ להגיע בשלישי ושבת במשך כל השנה בלי לפספס אף פעולה./ להיות מדריך זה מתיש ויש רק קשיים,/ אך זה אתגר ויש סיפוק לפעמים./ להיות מדריך זה להיות שווה לכולם ושלם./ להיות מדריך זה לא להתייאש בהתחלה,/ להמשיך עד הסוף, עד המטרה.

יש בספר קטעי שירה ומאמרים, ציורים ודברי הומור - הכול מפרי עטו של רונן. כמו כן, הוא כתב בספר דברי הערכה לכל אחד מחניכיו וציין את מידת תרומתו לתנועה. את כתיבת הספר סיים ביום שניגש לבחינת הבגרות האחרונה - הבחינה בביולוגיה.

בראשית ספטמבר 1982, עוד לפני שמלאו לו 18 שנים התגייס רונן לנח"ל, לאחר שהוריו חתמו לו על אישור לגיוס מוקדם. לאחר כ8- חודשי אימונים, הוצב רונן וחברי הגרעין שלו - גרעין "זהב" - בלבנון על גבול סוריה. רק קילומטר אחד הפריד בין המוצב שלהם ובין מוצבי הסורים.

בהיתקלות עם מחבלים, ביום ט"ו בסיוון תשמ"ג (27.5.1983) נפל רונן בקרב והוא רק בן 18 שנים וכמה חודשים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים.

להנצחת זכרו, הקימו הוריו קרן לחלוקת מילגות בין תלמידי כיתה י' בבית-הספר העירוני י"ד שבשיכון דן, שבו למד רונן. את המילגה מקבל תלמיד על עבודה מצטיינת שכתב בנושא ידיעת הארץ. מילגה זו נועדה לעודד את בני הנוער להמשיך ללכת בדרכו של רונן, דרך של אהבת הארץ והמולדת, אהבת הטבע ואהבת האדם.

באחד מימי הזיכרון לחללי צה"ל, כשסייע רונן בידי מורתו להכין את הטקס אמר, והוא עדיין תלמיד בית-הספר: "רק שאותנו לא יספידו, רק שלכבודנו לא יקראו את ה"יזכור" כפי שאנו קוראים לאלה שנפלו..." בדברי ההספד שנשאה מורתו לזכרו היא אומרת: "בתקופת הרנסנס היו קוראים לאדם כמותו - איש האשכולות. הוא היה יכול להיות מדען. הוא היה יכול להיות רופא. הוא היה יכול להיות צייר. הוא היה יכול להיות משורר. הוא יכול היה להיות איש חינוך. אך הוא איננו..."

מנציחה: לילי יפה.