אדם אחד נכנס לפסיכיאטר בבהלה "ד"ר אתה חייב לעזור לי!"
"הירגע, ספר לי מה קרה?" שאל הד"ר.
הבחור עונה לו "יש לי פוביה מטורפת! אני כל הזמן פוחד שיש לי משהו מתחת למיטה. אז אני יורד מתחת למיטה כדי לבדוק ואז אני פוחד שיש לי משהו מעל המיטה. למעלה-למטה, למעלה-למטה. אתה חייב לעזור לי, אני כבר משתגע!"
"אין בעיה" אומר הד"ר "תגיע אלי 3 פעמים בשבוע. אני מאמין שתוך שנתיים נתקן אותך".
"כמה אתה לוקח למפגש?" שאל הבחור.
"350 ש"ח לשעה" ענה הפסיכיאטר.
"אוקיי, אני צריך לישון על זה" אמר הבחור.
אחרי חצי שנה הפסיכיאטר פוגש את הבחור ברחוב "למה לא באת לפגוש אותי שוב?" שאל הד"ר.
"אה, שטויות, הלכתי לברמן שסידר אותי ברבע שעה ותמורת 30 ש"ח בלבד!"
"איך בדיוק...?" תהה הד"ר.
"בקלות!", ענה האיש, "הוא אמר לי לנסר את הרגליים של המיטה..."
3 גברים: אלי, ניר וגבי נהרגו בתאונת דרכים ועלו לשמיים... בשערי גן העדן קיבל אותם מלאך ואמר: "ברוכים הבאים לגן העדן! לצערנו הרב גורלכם על כדור הארץ הוכרע בתאונת דרכים, אך דעו לכם שכל מי שמגיע הנה מקבל כלי רכב פרטי משלו שמשרת אותו כדי להתנייד לכל אורך שהותו כאן, כלומר לנצח נצחים!"
"אבל", הוסיף המלאך, "סוג כלי הרכב שמקבלים פה תלוי בפעולות ובאורח החיים שניהל האדם בכדור הארץ. אתם תשפטו על מעשיכם בעבר ועל כמות הפעמים שבגדתם בבנות זוגכם, ובהתאם לכך תקבלו את הרכב החדש שלכם".
"נתחיל איתך, אלי", פנה המלאך אל הגבר הראשון: "צר לי, אבל אתה היית אדם רע מאוד – בגדת באשתך לא פחות מ-4 פעמים! לכן אתה תקבל סוסיתא מודל 64' מעתה ועד עולם".
המלאך ליווה את אלי לכניסה, העניק לו את המפתחות לסוסיתא המתפרקת ושלח אותו לדרכו.
"נעבור אליך ניר", המשיך המלאך, "אתה לא היית כל כך גרוע, אבל עדיין בגדת באשתך פעמיים. על כן, אתה תקבל טויוטה סטיישן שאיתה תתנייד כאן בגן עדן".
המלאך ליווה גם את ניר לכניסה, העניק לו את המפתחות לסטיישן המשפחתית והמשיך הלאה.
לבסוף הוא פנה אל הגבר האחרון שנותר, גבי, ואמר לו: "יקירי, אתה היית דוגמה ומופת לבן אדם טוב! לא היית עם אף אחת עד לחתונה ומעולם לא בגדת! על כך אתה תתנייד פה בגן עדן, מעתה ועד עולם, במכונית ספורט של פרארי מהדגם המתקדם ביותר". גבי מקבל את המפתחות למכונית היוקרתית, ונוסע משם שמח וטוב לב.
זמן קצר לאחר מכן, פוגשים השלושה זה את זה, כשכל אחד נמצא ברכב שהוא קיבל: אלי בסוסיתא המקרטעת שלו, ניר בטויוטה המשפחתית שלו וגבי בפרארי מנקרת העיניים. אך ניר ואלי שמים לב שלמרות זאת, גבי יושב ברכב המפנק שלו כשהוא שעון על גבי ההגה, פניו בידיו, והוא ממרר בבכי קורע לב. "היי גבי, מה קורה, למה אתה בוכה ככה?", הם שואלים אותו, "קיבלת את הפרארי, הסתדרת לנצח, ממה אתה בכלל יכול להיות מדוכדך?"
גבי הרים אליהם את עיניו הדומעות, ובקול שבור ומרוסק ענה להם: "ראיתי עכשיו את אשתי רוכבת על חד אופן!"
התרגיל הלוהט: הגבר בבדיחה הגסה הזו הצליח להפתיע אותנו
2 זוגות חברים ישבו לשחק פוקר.
אחד הגברים, חיים שמו, הפיל בטעות את הקלפים וכשהתכופף להרים אותם הבחין כי מתחת לשולחן, סימה אשתו של החבר, נוגעת בו ברגליה.
מבולבל, הוא קם מהר והלך למטבח. בלי לחשוב פעמיים סימה קמה ונכנסה אחריו למטבח כבדרך אגב.
היא ניגשה אליו קרוב ואמרה לו: "נו, אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?"
חיים הנבוך בלע רוק וענה "אני לא אשקר, מאוד אהבתי..."
אז סימה קרצה וענתה לו: "1,000 דולר ואני שלך לפעם אחת".
חיים לא ידע מה נחת עליו ונתחיל לגלגל בראש את ההצעה המפתה.
אחרי כמה רגעים של מתח, הוא השיב לסימה בחיוב והשניים קבעו להיפגש למחרת ב-4 אחר הצהריים, שעתיים לפני שבעלה חוזר מהעבודה.
למחרת בדיוק כפי שקבעו, חיים התייצב אצל סימה בשעה 4 עם הסכום המבוקש והשניים מתגלגלים לסקס סוער.
רבע שעה לפני 6, חיים מתלבש ומסתלק.
ב-6 בדיוק בעלה של סימה, משה, נכנס הביתה ושואל, "סימה, תגידי, חבר שלי חיים היה פה במקרה?"
הלב של סימה יורד לתחתונים "כן, למה אתה שואל מותק?"
"ותגידי, הוא בא במקרה עם כסף, סימה?"
סימה מתחילה להזיע "אהה, כן, הוא הביא 1,000 דולר, למה מאמי, מה קרה?"
משה אומר לה, "איזה גבר חיים, הא? היום בבוקר הוא בא אלי למשרד וביקש ללוות 1,000 דולר, אבל לא חשבתי שהוא יחזיר אותם כל כך מהר!"
שמואל עבר תאונת דרכים קשה ברכב שלו, שבה הייתה מעורבת משאית גדולה. שבועות לאחר מכן, בבית המשפט, עורך הדין רב המוניטין והיקר מטעם חברת המשאיות, חוקר אותו. "האם לא אמרת בזירת התאונה 'אני בסדר'", שאל עורך הדין?
שמואל עונה: "ובכן, אני אספר לך מה היה. הנה אני מכניס את כלבי מוישל'ה לתוך..."
"לא שאלתי לפרטים" הפריע עורך הדין. "רק שאלתי האם אמרת בזירת התאונה, 'אני בסדר'"?
שמואל אומר "ובכן רק הכנסתי את הכלב מוישל'ה לתוך המכונית והתחלתי לנהוג בכביש..."
עורך הדין התערב שוב ואמר: "כבוד השופט, אני מנסה לבסס את העובדה שבזירת האירוע אמר האיש הזה לשוטר משטרת התנועה שהוא מרגיש בסדר, ועכשיו מספר שבועות לאחר התאונה הוא תובע את מרשי . אני סבור שהוא נוכל. אנא הנחה אותו לענות בפשטות לשאלה שלי".
במשך הזמן נעשה השופט סקרן למדי לגבי התשובה של שמואל, ולכן אמר לעו"ד: "אני מעוניין בתשובתו בנוגע לכלבו מוישל'ה".
שמואל הודה לשופט והמשיך: "העליתי את מוישל'ה, הכלב הנהדר שלי, למכונית והתחלתי לנהוג בכביש המהיר כאשר משאית הסמיטריילר חלפה על פני סימן העצור מבלי לעצור וחבטה בצד ימין של המכונית שלי. אני נזרקתי לתעלה מצד אחד ומוישל'ה לתעלה בצד השני. נפגעתי מאוד קשה ולא רציתי לזוז. בכל אופן שמעתי את מוישל'ה גונח ומיילל. ידעתי שהוא במצב קשה רק בגלל הגניחות שלו. ואז שוטר ממשטרת התנועה הגיע. הוא שמע את מוישל'ה מיילל ולכן ניגש אליו. הוא ראה באיזה מצב קשה הוא ולכן שלף את אקדחו וירה לו בין העיניים, ואז הוא חצה את הכביש כשאקדחו בידו, פנה אלי ושאל: 'איך אתה מרגיש?'. נו, כבוד השופט, מה היית עונה לו במקומי?"
חקלאי מארה"ב שמע הרבה מאוד סיפורים על נפלאות הסוסים הישראליים ובפרט על הכוח והסיבולת שלהם, לכן הוא החליט לטוס לארץ ולקנות לו סוס שכזה.
הוא הגיע אל חוות גידול בישראל ופגש את אבי, מגדל סוסים שהסכים למכור לו את סוסו החכם והחזק ביותר: שמשון.
לפני החתימה על החוזה ביקש החקלאי האמריקאי מאבי הזדמנות לבחון את היכולות של שמשון ואבי נענה בשמחה.
השניים יצאו עם שמשון לשדה, שם אבי קשר את הסוס לעגלה ענקית ומלאה בחציר.
"אתה בטוח שהסוס שלך יצליח לסחוב את זה?" שאל החקלאי האמריקאי בחשש, "זה נראה כמו משא כבד מאוד."
"לא רק שהוא יסחוב את זה לבד, אני גם הולך לכוון אותו רק לפי הקול שלי והוא יעשה סיבוב שלם בשדה ויחזור אלינו בעיניים עצומות!" השיב אבי.
"את זה אני חייב לראות..." אמר החקלאי האמריקאי בציפייה ועמד לצד אבי בעודו קושר את שמשון לעגלה ומכסה את העיניים שלו בצעיף עבה. ואז, לתדהמתו של החקלאי, אבי החל לקשור לעגלה רצועות נוספות שאותן הוא חיבר לעגלה וזו לזו, מדי פעם הוא קרא בקול: "לפה ברון, לפה חנה, כל הכבוד חץ..."
לאחר מכן אבי נעמד ליד החקלאי ואמר לו: "עכשיו תראה מה זה סוס חכם! דיו חץ! קדימה חנה! יאללה ברון! קדימה שמשון!" למרבה ההפתעה שמשון החל למשוך את העגלה הענקית לבדו ולא הראה שום סימני עייפות או קושי. כשהוא הגיע לפינת השדה אבי החל לצעוק שוב: "חנה, לפה! חץ, סיבוב! ברון, הביתה! שמשון, אלי!" ושמשון הסתובב בנינוחות וחזר אל אבי והחקלאי ההמום כשהוא סוחב את העגלה.
"מעולם לא ראיתי דבר כזה!" אמר החקלאי, "כל מה ששמעתי על הסוסים הישראליים באמת נכון! אני מאוד אשמח לקנות את שמעון אבל קודם אני פשוט חייב לשאול משהו. למה אחרי שקשרת את הסוס לעגלה התחלת להתעסק עם רתמות מיותרות? ולמה כל הזמן אתה נתת פקודות לארבע סוסים ולא רק לאחד?"
"יש לזה הסבר מאוד פשוט", ענה אבי, "הסוסים הישראליים מאוד חזקים וחכמים, אבל הם לא מוכנים להיות פראיירים שעושים הכל לבד..."
לא רק כתב היד של הרופאים אינו ברור, לפעמים גם השפה שלהם מצריכה תרגום מיוחד:
צריך לטפל בזה בדחיפות - תכננתי לצאת לחו"ל אבל הבעיה הזו כל כך קלה ורווחית... אני חושב שאטפל בה לפני שהיא תיעלם מעצמה.
הו, מה יש לנו פה? - אין לי מושג מה הבעיה, אולי תיתן לי רמז?
אנחנו כבר נראה... - אני צריך לבדוק את ביטוח הרשלנות הרפואית שלי לפני שאטפל בבעיה.
תן לי לבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך - תן לי לבדוק אם שילמת בפעם האחרונה לפני שאני ממשיך לדבר איתך.
בוא נקבע תור להמשך השבוע? - בדיוק קניתי ג'יפ חדש, אז אני מחייב אותך על עוד ביקור.
המממ... - מכיוון שאין לי מושג מה לעשות, אני מנסה להישמע מהורהר בתקווה שהאחות תתערב.
צריך לראות איך זה יתפתח - אין לי זמן לשטויות שלך, תחזור אלי אם אתה לא מצליח לנשום.
מה שלומך היום? - אני מרגיש מצוין. אתה, לעומת זאת, נראה רע.
אני ארשום לך תרופה חדשה - אני עושה מחקר וצריך שפן ניסיונות.
אם זה לא נעלם תוך שבוע, תרים אלי טלפון - אין לי מושג מה הבעיה שלך, אני מקווה שהיא תעבור לבד או שתלך לרופא אחר.
הבדיקות שלך יצאו תקינות ואתה בריא כמו שור - כנראה שלא אוסיף קומה לווילה אחרי הכל...
אני רוצה שעמית שלי יראה אותך - אני חייב לו כסף ואתה בצרות גדולות.
אנחנו לא מרגישים כל כך טוב היום, אה? - אני לא זוכר איך קוראים לך או למה אתה כאן.
אני רוצה לשלוח אותך לכמה בדיקות - משהו לא בסדר, אבל אין לי מושג מה. אני מעביר את ה"כאב ראש" הזה לאחיות.
יכול להיות שיש עליך יותר מדי לחץ בעבודה? - אתה לא חולה, אבל אולי אוכל לסחוט ממך משהו למרות הכל.
להוריד הכל, גם תחתונים - אני לא נהנה מזה יותר ממך... בשביל מה למדתי כמעט 10 שנים?
אם הסימפטומים לא נעלמים עוד שבוע, תחזור אלי - יש לך שבוע לסבול, אחרי זה אני בחופש ואתה הבעיה של מישהו אחר.
הוירוס הזה מסתובב הרבה בזמן האחרון - אני ממש מקווה שזה לא מגפה קטלנית, כי כבר שלחתי הביתה 5 חולים לפניך.
קצין צעיר הועבר למוצב מרוחק במדבר. בסיור ההיכרות שלו הוא ראה גמל זקן ועצוב קשור ליד מגורי החיילים.
הוא שאל את הסמל שהוביל את הסיור "לשם מה משמש הגמל?" והסמל השיב: "ובכן המפקד, אנחנו מאוד מרוחקים מכל מקום ולחבר'ה יש צרכים מיניים. אז בכל פעם שמישהו חש צורך, יש לנו את הגמל".
הקצין היסס מעט ואז אמר "אוקיי. אם זה עוזר למורל, זה בסדר מבחינתי".
לאחר 8 חודשים במוצב המרוחק, הקצין כבר לא יכול היה להתאפק יותר וצעק לסמל: "הביאו אלי את הגמל!!!"
הסמל משך בכתפיו והוביל בעצלתיים את הגמל אל מגורי הקצין.
הקצין הכין סולם קטן כדי לקיים יחסים נמרצים עם הגמל, אחרי כל כך הרבה זמן במדבר.
כשסיים, הוא ירד מהסולם מרוצה, ותוך כדי רכיסת מכנסיו הוא פנה אל הסמל עם חיוך וקריצה: "ככה אתם החיילים עושים את זה, הא?"
אז הסמל השיב לו "האמת המפקד, אנחנו בדרך כלל פשוט רוכבים עליו העירה..."
גבר צעיר צעיר המתין לפגישה עם הבנקאי שלו כשלפתע נכנס לסניף הבנק גבר מבוגר לבוש בחליפה מחויטת ונקייה, בידו תיק מסמכים שחור ומבריק ועל פניו מבט אצילי, והתיישב לידו. הצעיר הסתכל על האדם המבוגר בסקרנות רבה וחשב לעצמו "הלוואי שהייתי יכול להיות כמוהו. בטח אין לו דאגות כלכליות". לאחר כמה דקות של מתח ותהיות, החליט הגבר הצעיר לאזור אומץ ולפנות אליו...
"סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר, אני טועה?", שאל הגבר הצעיר בהיסוס. האדם המבוגר הביט בו, סידר את עניבת המשי הכרוכה היטב סביב צווארו וענה: "אני איש עסקים כבר כמה שנים טובות, יש לי רשת מרכולים מפורסמת". עיניו של הגבר הצעיר התרחבו והוא שאל בהתלהבות: "נכון! תגיד, זאת תהיה חוצפה לשאול אותך איך הפכת להיות כל כך מצליח?".
האדון המבוגר הסתכל על הבחור הצעיר, חייך קלות וסיכם בפשטות: "הכל מתחיל בעבודה קשה, הקרבה לאורך זמן וקצת מזל". הצעיר לא הצליח להסתיר את אכזבתו מהתשובה והמתין בציפייה לעוד. המבוגר נאנח קלות והמשיך: "לפני 50 שנה, כשהייתי צעיר כמוך ונשוי טרי, המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב, וכל מה שהיה לי בכיס זה 2 גרושים. הבטחתי לעצמי ולאשתי שביחד נצא מהמצב הזה, והחלטתי שאת שני הגרושים האלה אני אשקיע נכון ונהפוך יום אחד למיליונרים".
המבוגר העביר יד בשיערו החלק והאפרפר, ואז המשיך "אחרי שהתייעצתי עם אשתי, החלטתי לרכוש בכסף הזה תפוח עץ אדום ויפה, לשטוף טוב, להבריק אותו ולמכור אותו ב-4 גרושים. וזה הצליח לי! אז המשכתי. קניתי שני תפוחים נוספים, טיפחתי אותם היטב ומכרתי ב-8, ואז קניתי ארבעה תפוחים ואז שמונה, עד שאשתי הייתה צריכה להצטרף אלי ולעזור. רק בזכותה העסק שלי התחיל לצמוח".
הגבר הצעיר הסתכל על האיש שלצידו במבט של הערצה ואמר: "וואו! זה סיפור ההצלחה הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי!". האיש המבוגר חייך קלות ואמר: "כן, אני גאה בסיכונים שלקחתי בחיים! וגם מודה על המזל שהיה לי". הצעיר שאל בהפתעה: "על איזה מזל אתה מדבר?", האדון המבוגר כחכח בגרונו ואמר בשקט, שאיש לא ישמע: "על זה שאחרי שמכרתי כמה תפוחים, אבא של אשתי נפטר והוריש לנו את כל הכסף שלו".
לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון:
לקוחה נכבדה,
אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית.
סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו:
ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך.
ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה.
ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים.
ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים.
ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה.
ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו.
ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון.
ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!"
ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם?
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.
כיצד לא הבחנתי בו, בגבר האידיאלי, והוא כה קרוב אלי, ממש מתחת לחוטמי.
הוא גבוה ונאה, בעל מקצוע חופשי ובעל ממון, אדיב, רגיש ומתייחס.
הוא מעולם לא דחה אותי, תמיד שמח לשמוע את קולי,
מתעניין בשלומי בלבביות, גם אם חלפו חודשים רבים מאז התקשרתי אליו לאחרונה.
הוא ממהר לקבוע עמי פגישה מיד לאחר שהזדהיתי בטלפון.
מעולם לא מאחר לפגישה איתי, ותמיד מחכה לבואי.
הוא מכניס אותי אל חדרו הממוזג, מגיש לי מיד כוס מים קרים,
מושיב אותי על הכורסא הנוחה ובעצמו מתישב על שרפרף ללא משענת.
הוא מחזיק בידי, מלטף את מצחי, מסיר בעדינות את שפתוני מעל שפתי,
וגורם לי תמיד פעימות לב מוגברות.
הוא כותר לי כתרים, מספר לי סיפורים
ואינו מצפה כי אשיב בדברי חכמה.
הוא דואג לדיאטה שלי וגורם לי לצום לאחר כל פגישה עימו.
הוא משוחח עמי על גשרים, על זהב ועל כסף – ותמיד במאות ובאלפים,
הוא הגבר היחיד בעולם שאינו מנסה להשתיק אותי ולסגור את פי – להיפך!!
הוא תמיד תמיד רוצה לראותני שנית,
וממהר לקבוע עמי פגישה לשבוע הבא, שמא אתחרט.
הגבר האידיאלי, איך לא הבחנתי בו, והוא ממש מתחת לחוטמי…
רופא השיניים שלי.
גבר אחד ישב על הבר באיזה פאב אחרי יום העבודה שלו, דיבר עם הברמן וסיפר לו למה הוא נראה כל כך עייף ולחוץ. "אני פשוט כמעט ולא ישן בזמן האחרון. יש לי סיוטים נוראיים על מפלצות מתחת למיטה שלי. אני לא מצליח להירדם, אני לא מצליח לתפקד, וזה כל כך מביך ומוזר שאני לא יכול לבקש מאף אחד לעזור לי." גבר אחר שישב בסמוך שמע את השיחה הזאת וניגש אל הבחור העייף והלחוץ כדי להציג את עצמו.
"סליחה שאני מתפרץ, אבל שמעתי את הסיפור שלך ואני רוצה לעזור. אני פסיכולוג ואני יכול להגיד לך שהדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להכיר בכך שאלו רק חלומות! ברור לי לגמרי שאחרי כמה מפגשים אני אוכל לעזור לך להיפטר מהם בלי בעיה. הנה כרטיס הביקור שלי. תתקשר אלי!"
אחרי כמה שבועות הפסיכולוג חזר לאותו הפאב וראה את אותו הגבר יושב על הבר ושותה. הוא ניגש אליו ואמר: "הי, זוכר אותי? אני הפסיכולוג שדיבר איתך כאן. לא קיבלתי ממך טלפון בהמשך לשיחה שלנו אז ואני מקווה שהכל בסדר והעניין הזה עם הסיוטים הסתדר ועבר לך".
הגבר ענה לו: "האמת שהכל מעולה. הברמן עזר לי להתגבר על הסיוטים כבר באותו הערב". "הברמן?!" אמר הפסיכולוג בפליאה, "אתה צריך מומחה מקצועי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה הזאת. מה הברמן כבר יכול היה להגיד לך בשיחה סתמית ביניכם, שעזר לך להיפטר כל כך בקלות מהסיוטים על מפלצות מתחת למיטה?".
הגבר ענה לפסיכולוג: "הוא פשוט הציע לי לנסר את הרגליים של המיטה".
קלארק קנט שכב על ערש דווי במיטת בית חולים, ואשתו, לואיס ליין, ישבה לצדו. אחרי זמן ארוך של שתיקה היא אמרה, "יקירי, אני חייבת להתוודות על משהו. לפני שנים רבות היה לי רומן עם... ובכן... עם סופרמן. זה היה רק לילה אחד וכל כך התחרטתי על זה מאז! אני מקווה שתוכל לסלוח לי..."
"את לא צריכה לדאוג כלל וכלל," הרגיע אותה קלארק ובשארית כוחותיו הסיר את משקפיו. "את מבינה? אני סופרמן! אפילו אם לא ידעת שזה הייתי אני, בעינייך ראיתי שאת נאמנה אלי, לא משנה איזו תחפושת אלבש."
"איזו הקלה", אמרה לואיס וניגבה דמעה מעיניה. "אז זה היית אתה גם בתחפושת של באטמן?"
בזמן שאלי בן ה-46 ערך קניות בסופר, הוא הבחין באישה שמנופפת לעברו כמי שמכירה אותו שנים רבות. בזמן שאותה הגברת החלה להתקדם לכיוונו, אלי ניסה להבין מהיכן הוא מכיר אותה...
׳אולי היינו יחד בצבא או שהיא עבדה איתי פעם?׳ הוא שאל את עצמו וגירד בראשו. הזמן כמובן לא עצר מלכת, והאישה הלא מזוהה נעמדה מול אלי ושאלה לשלומו.
"אני מתנצל מראש על הזיכרון הקצר שלי" השיב אלי ושאל: "אבל מאיפה את מכירה אותי?"
"אני חושבת שאתה האבא של אחד הילדים שלי" היא ענתה ללא היסוס.
אלי מיד התחיל לשחזר במוחו את הפעמים בהן מעד ובגד באשתו, ולאחר מספר שניות חשב שהבין מאיפה האישה מוכרת לו. "את היית הרקדנית במסיבת הרווקים של החבר שלי יוסי, לפני עשר שנים? את ואני חגגנו כל הלילה בכל מקום שרק אפשר לדמיין והתעוררנו בלי בגדים על שולחן הסנוקר!"
האישה הסתכלה עליו במבט מופתע והחלה לומר "לא, אני..." אך אלי לא נתן לה להשלים משפט והמשיך לנסות לנחש: "את האחראית צוות ההווי והבידור בבית המלון ברודוס? כן, אני נזכר עכשיו, בגללי פספסת את מופע הבוקר בבריכה!" האישה שוב ניסתה להגיב וכל מה שהצליחה לומר הוא "אתה בטח מתבל..."
אלי שהתחיל להילחץ ולהזיע המשיך בשלו: "אוקיי... אני זוכר! את הדיילת הנחמדה שדאגה לשדרג אותי למחלקת עסקים לפני שנתיים בטיסה מישראל לניו-יורק! יצרנו תור של 3 אנשים לשירותים, איזה מביך זה היה..."
האישה קטעה אותו כשניסה להעלות עוד חוויה מסוג זה, הביטה עליו במבט עצבני מאוד ואמרה: "לא אדוני, אני בסך הכל המורה של הבן שלך בבית הספר".
גבר אחד הגיע הביתה ומצא מכתב בזו הלשון:
לכבוד בעלי היקר,
אני כותבת לך את המכתב הזה כדי לומר לך שאני עוזבת אותך לתמיד. הבוס שלך התקשר אלי להגיד לי שהתפטרת מהעבודה, ואתמול היה היום האחרון שלך שם. אני מתנהגת אליך בצורה יפה ומכבדת אותך בתור אישה כבר במשך 3 שנים, ואתה לא מראה לי שום הערכה.
השבועיים האחרונים היו כמו גיהינום. לפני שבוע לא שמת לב כשחזרת הביתה, אבל קצצתי ועיצבתי את הציפורניים ואת השיער שלי, הכנתי לך את האוכל האהוב עליך וקניתי לעצמי חזייה ממש יפה, לכבודך. לבשתי אותה ולא הגבת לזה בשום דרך, אכלת את האוכל שלך ב-2 דקות, צפית במשחק כדורגל ומיד הלכת לישון. אתה לא אומר לי יותר שאתה אוהב אותי וכבר לא נוגע בי. אני בטוחה שאתה בוגד בי, או שאתה לא אוהב אותי. עזבתי אותך.
נ.ב.
אל תנסה לחפש אותי כי אתה לא תמצא אותי. אני ואחיך אריאל עברנו לגור ביחד במקום רחוק… ונחיה שם לנצח, באושר ועושר. לך תמצא לך חיים אחרים!
ממני באושר רב,
אשתך לשעבר.
הבעל החזיר מכתב לכתובת השולח בזו הלשון:
אין ספק, עשית לי את היום, כשגמרתי לקרוא את המכתב שלך קפצתי מרוב שמחה. זה נכון שאנו נשואים כבר 3 שנים, אבל לאחרונה את כבר לא מתנהגת כאישה אוהבת. אני צופה במשחקי הכדורגל כדי שלא אצטרך לדבר איתך, כי את לא מסוגלת שלא לצעוק. שמתי לב שעיצבת את השיער ואת הציפורניים שלך, והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: "את ממש דומה לגבר", ורציתי לומר לך זאת – אבל אימא שלי לימדה אותי לא לדבר אם אין משהו יפה לומר. כשהכנת את האוכל האהוב עלי – כנראה שהתבלבלת ביני לבין אחי – אני הפסקתי לאכול פשטידת בצל כבר לפני 10 שנים.
הלכתי לישון מיד אחרי שראיתי את החזייה שלבשת, כי היה עליה עדיין את תג המחיר – בסכום הזהה לסכום שאחי לווה ממני לפני שבוע. אני עדיין אהבתי אותך וחשבתי שנוכל לשבת וליישב את העניין. בכל מקרה, כשגיליתי שזכיתי ב-40 מיליון שקל בלוטו, עזבתי את העבודה וקניתי לנו 2 כרטיסים לחופשה באיטליה. אבל כשחזרתי הביתה כבר לא היית שם. אני מאחל לך חיים מאושרים כפי שתמיד רצית. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא חייב לתת לך אפילו לא אגורה אחת אחרי שהראיתי לו את המכתב שלך. אז תשמרי על עצמך!
נ.ב.
לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לך, אבל אחי אריאל נולד בשם אריאלה. אני מקווה שזה לא מפריע לך…
ממני, בעושר רב,
בעלך לשעבר.
יום אחד טיילתי ברחוב, כשלפתע ניגשה אלי הומלסית מזוהמת ביותר וביקשה כמה שקלים כדי שתקנה לעצמה ארוחה.
שלחתי יד לארנקי, שלפתי 100 ש"ח ושאלתי אותה: "אם אתן לך את הכסף, תיקני בו יין במקום אוכל?"
"לא' נאלצתי לוותר על שתייה לפי הרבה שנים."
"אז אולי תלכי לעשות שופינג במקום אוכל?" שאלתי שוב.
"השתגעת?" ענתה ההומלסית, "אני עסוקה רק בהישרדות".
"אז אולי תלכי לסלון יופי במקום לאכול?"
"תקשיבי", היא אמרה לי, " לא נגעו לי בשיער כבר 20 שנה!"
"אוקי" אמרתי, "במקום כסף, אני אקח אותך לארוחת ערב יוקרתית עם בעלי".
ההומלסית ההמומה שאלה: "אבל תראי איך אני מסריחה ומלוכלכת! מה אני אעשה שם"
"לא נורא" עניתי, "זה חשוב מאוד שיראה איך אישה נראית כשהיא מוותרת על יין טוב, שופינג וסלון יופי!"
אפרים הכורדי לא חש בטוב והגיע אל הרופא כדי לבצע בדיקה כללית.
בסיום הבדיקה הרופא אמר לו: "תשמע אפרים, יש לך קצת בעיות בלב, אבל אם תיקח את הכדורים האלה, אתה תרגיש יותר טוב."
אפרים הסתכל על הכדורים ושאל את הרופא: "אני צריך לקחת אותם כל יום?"
"לא" השיב הרופא, "תיקח אחד ביום שני, בשלישי תדלג, תיקח עוד אחד ברביעי, בחמישי תדלג, תיקח ביום שישי, בשבת תדלג, ובשבוע הבא תגיע אלי לבדיקה נוספת."
שבוע לאחר מכן, הרופא יצא מהמרפאה ונתקל לפתע באשתו של אפרים יושבת על ספסל ונראית עצובה. הוא ניגש אליה ושאל: "שלום גברתי, איך בעלך אפרים מרגיש?"
"אוי דוקטור! הוא מת בשבוע שעבר מהתקף לב..." היא ענתה.
הרופא ענה בעצב: "אני מאוד מצטער לשמוע. הייתי בטוח שהכדורים שנתתי לו יעזרו..."
"למען האמת דוקטור, הכדורים היו בסדר" ענתה האישה, "אבל הוא ממש התעקש על הדילוגים האלה בחדר כל הזמן..."
איש אחד הלך ברחוב, ולפתע ניגש אליו קבצן בעל מראה מוזנח וביקש ממנו נדבה כדי לקנות לעצמו אוכל לארוחת הערב.
האיש הוציא את ארנקו מהכיס, שלף מתוכו שטר של 100 ₪ ושאל את הקבצן: "אם אתן לך את הכסף, תשתמש בו כדי לקנות לעצמך בקבוק וויסקי?"
"מה פתאום, הפסקתי לשתות כבר מזמן," ענה הקבצן.
"תבזבז אותו על הימורים?" שאל האיש.
"למה שאהמר?" שאל הקבצן, "אני חוסך את כל מה שיש לי רק כדי להצליח לשרוד."
"אפילו לא תוציא אותו על בילוי במגרש הגולף?" וידא האיש.
"השתגעת?" נעלב הקבצן. "אף פעם לא שיחקתי גולף בכל החיים שלי!"
האיש חייך בסיפוק: "אם כך, אני לא אתן לך את הכסף אלא אזמין אותך אלי הביתה כדי לאכול ארוחת ערב מפוארת איתי ועם אשתי."
הקבצן נראה המום ושאל: "אשתך לא תכעס עליך אם תעשה את זה? תראה איך אני נראה, שלא לדבר על זה שכבר מזמן לא התקלחתי..."
"אל תדאג לגבי מה שהיא תחשוב" ענה האיש, "אני רוצה להראות לה איך נראה גבר שלא שותה, לא מהמר ולא משחק גולף!"
שלושה גברים נשואים ישבו בבית קפה והתעדכנו אחד בחייו של האחר. במהלך השיחה הם גילו ששלושתם שכבו עם הנשים שלהם בלילה הקודם, ומאותו רגע כל אחד בתורו ניסה להשוויץ ביכולותיו בחדר המיטות.
הגבר הראשון אמר: "אתמול בלילה אני ואשתי שכבנו וזה היה הלילה כי טוב שלנו אי פעם! אחד השכנים אפילו התקשר אלי בעצבים כדי להגיד לנו להפסיק עם הרעש."
הגבר השני אמר: "זה כלום! אתמול בלילה אני ואשתי שברנו שיאים וכמעט גם את המיטה! אפילו הגיעו שוטרים עד לבית שלנו כדי להגיד לנו שהשכנים מתלוננים."
הגבר השלישי אמר: "זה שטויות! חכו עד שתשמעו מה קרה לי אתמול! אני ואשתי התכוננו ללילה סוער במיוחד והשתמשנו בפעם הראשונה בשמני עיסוי מיוחדים. גרמתי לה לצעוק במשך שעות, עד האור הראשון של הבוקר – כל השכונה שמעה אותה!"
שני החברים התרשמו מאוד מהסיפור ומיד שאלו אותו: "אז רק בגלל שמרחת עליה שמני עיסוי היה לכם לילה מטורף עד כדי כך?!"
הגבר השלישי אמר: "לא בדיוק... ניגבתי את הידיים על הסדינים ואז התחילו הצעקות..."
המרצה באוניברסיטה כמעט בכה,
רמת הסטודנטים היא כה נמוכה,
ברור לגמרי מה מקור הביזיון,
הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון.
איך ניתן איתם משהו לעשות?
אמרו מורות התיכון הכעוסות,
הבעיה נעוצה בשלב המקדים,
בחטיבת הביניים כלל לא מלמדים.
מורי החטיבה הרימו גבה,
דבר כזה עוד לא היה.
מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים
אז מה בעצם ביסודי עושים?
אמרה המורה בביה"ס היסודי
תלמידים כה חלשים לא ראיתי מעודי
את האשמה החמורה יש לתלות
כמובן, במי אם לא בבגננות?
והגננת? היא אמרה כך:
איזה מין ילד לא מחונך
נו, ולמה כבר אפשר לצפות
מילד שיש לו אמא כזאת.
והאם אמרה - ילד כה חסר ישע,
זה גובל פחות או יותר בפשע.
אבל עם אבא כאביו אין עצה
ולא פלא שכך הוא יצא.
נאנח לבסוף האב
מה לעשות? אלי, הוי אלי,
אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.
איש אחד הגיע אל הרופא ואמר לו: "דוקטור יש לי בעיה רצינית! בכל פעם שאני הולך לישון בלילה, אני קם בבוקר ורואה שעשיתי פיפי במיטה."
הרופא ענה: "ועל מה אתה חולם באותו לילה?"
"חלמתי שגמד אחד בא אלי הביתה ושאל אותי אם עשיתי פיפי, עניתי לו שלא, אז הוא אמר 'תעשה', ואז עשיתי..." ענה האיש.
הרופא חשב במשך כמה רגעים ואז אמר: "בלילה הבא שהוא בא אליך בחלום, תגיד לו שכבר עשית פיפי..."
האיש חזר לביתו, וכשנרדם בלילה חלם כהרגלו את אותו החלום - הגמד הגיע אליו ושאל אותו "עשית פיפי?", האיש ענה לו "כן! עשיתי", ואז הגמד שאל: "וקקי?!"
היום יצאתי להליכה עם בחורה יפה, ואז היא שמה לב אלי אז התחלנו לרוץ...
חבר שלי זרק אותי, אז גנבתי לו את כיסא הגלגלים. נחשו מי בא אלי בחזרה בזחילה?
אישה צעירה לבן 80
אלי הבנקאי ראה בעיר את חברו הישיש מרדכי, חוואי אלמן בן 80.
מרדכי איבד את אשתו שנה קודם לכן, והתהלכה לה שמועה שהוא עתיד להתחתן עם כלה צעירה שהוזמנה מחו"ל דרך האינטרנט.
מאחר שאלי הוא חבר טוב של מרדכי, הוא פנה אליו ושאל: "חברי הטוב, האם נכונה השמועה לגבי נישואיך לעלמה צעירה?"
מרדכי אישר את השמועה, ואז חברו שאל: "בת כמה תהיה כלתך החדשה?"
מרדכי ענה בגאווה: "בנובמבר הקרוב היא תהיה בת 21".
כאשר אלי שמע זאת הוא מיד חשב לעצמו שלבטח חברו החוואי לא יוכל לספק את צרכיה המיניים של כלתו הצעירה בגילו המופלג, ובמוחו הקודח העלה הבנקאי הצעה מגונה לחברו בתקווה שיוכל להפיק רווחים עצמיים ממנה.
תוך מחשבה שבעקבות ההצעה הוא יוכל להשיג את זוגתו הצעירה, אלי פנה אל חברו ואמר: "אני מאוד שמח בשבילך וחשבתי לעצמי שכדאי שאת שארית ימיך תבלה בכיף ובלי עבודה קשה, ואולי תצטרך עזרה בחווה. כדאי שתשקול למנות אדם שיטפל לך בכל העניינים שלך, הישנים והחדשים".
מרדכי חשב שזה רעיון מצוין וענה: "רעיון מעולה, אני אחפש כבר היום אחר הצהריים אדם כזה...".
אלי עמד להציע את עצמו לכך, אך באותו הרגע בדיוק קיבל שיחת טלפון ונאלץ לענות לה. מרדכי בינתיים המשיך בדרכו.
כעבור ארבעה חודשים שוב ראה אלי את מרדכי מסייר בעיר וניגש אליו תוך התעניינות מה התחדש אצל חברו - האם הוא מצא כבר מישהו שיעזור לו.
"מה שלום האישה החדשה?" שאל הבנקאי.
מרדכי ענה בגאווה, "טוב – היא בהיריון".
אלי חשב לעצמו שלבטח הוא שמע בעצתו ולבסוף שכר את שירותיו של נער צעיר אחר שיטפל בחווה, ואולי היא בהיריון ממנו בכלל. אמנם הוא לא זכה בכלה, אך בכל זאת הוא שאל את מרדכי: "ואיך הייתה העצה שלי לשכור שירותי עזרה?".
מרדכי ענה בלי היסוס: "אני חייב לציין שזה היה רעיון מוצלח ביותר, היא פשוט מצוינת ודרך אגב גם היא בהיריון".
קשישה התקשרה למשרד עורכי דין וביקשה מפקידת הקבלה לקבוע פגישה עם אחד מעורכי הדין שעוסק בצוואות.
הפקידה שאלה מתי יהיה לה נוח להגיע למשרד לפגישה, והקשישה ענתה שכל חייה היא חיה לבד, היא לא מרבה לצאת מהבית ומעדיפה שהפגישה תתקיים בביתה. פקידת הקבלה בדקה אם עורך הדין מוכן להיפגש איתה ועדכנה את האישה שהכל סודר.
למחרת הגיע עורך הדין לביתה של הקשישה ושאל: "האם תוכלי לומר לי כמה נכסים יש ברשותך וכיצד את רוצה שהם יחולקו?"
"ובכן...", ענתה הזקנה "מלבד הרהיטים והדברים שאתה רואה כאן, יש לי 400,000$ בחשבון החיסכון שלי בבנק."
"ואיך היית רוצה ש-400,000$ שלך יחולקו?" שאל עורך הדין.
"תראה יקירי", התייפחה הזקנה, "כל חיי חייתי בבדידות, אנשים כמעט אף פעם לא שמו לב אלי, אז אני רוצה לארגן הלוויה מפוארת וגדולה בשווי 350,000$, כך שלפחות במותי ישימו לב שאני איננה."
עורך הדין המופתע הנהן בראשו לאות הסכמה ושאל: "ומה לגבי ה-50,000$ הנותרים?"
"אותם אני רוצה לשמור לאדם מיוחד", אמרה הזקנה בעיניים מוארות, "כמו שאמרתי, חייתי לבד כמעט כל החיים, מעולם לא נישאתי ולמעשה אף פעם לא שכבתי עם גבר. אז לפני שאמות, אני רוצה שתשלם לגבר 50,000$ כדי שישכב איתי."
"זוהי בקשה מאוד יוצאת דופן", אמר עורך הדין והוסיף, "אבל אני מוכן לבדוק את העניין ולעזור לך בנושא."
בערב, חזר עורך הדין לביתו וסיפר לאשתו על הקשישה התימהונית וצוואתה המוזרה. כששמעה האישה את הסיפור היא החלה לדמיין את כל מה שהיא יכולה לעשות עם 50,000$ ומיד הציעה לבעלה שישכב עם הזקנה בעצמו: "אני אפילו מוכנה להסיע אותך בבוקר ולחכות באוטו עד שתצא", היא אמרה לו בחיוך רחב.
עורך הדין חשב על הנושא במשך כמה רגעים ולבסוף החליט שבשביל סכום מכובד כל כך הוא בהחלט מוכן למלא את בקשתה של הקשישה. למחרת בבוקר, נסעו שניהם אל ביתה של הזקנה והאישה נשארה ברכב לחכות לבעלה בזמן שהוא עושה את המעשה.
עוברת שעה, עוברות שעתיים ובעלה לא יוצא, האישה מאבדת את סבלנותה וצופרת לו כמה פעמים...
תוך כמה רגעים, החלון בחדר השינה נפתח, עורך הדין מוציא ראשו מהחלון וצועק לה: "תחזרי מחר! היא החליטה שהיא לא צריכה להוציא כל כך הרבה כסף על הלוויה!"
תושבי ממלכת החיות החליטו לקיים טורניר כדורגל, בעלי החיים הגדולים מול בעלי החיים הקטנים. יום המשחק הגיע וכל המשתתפים מקטן ועד גדול עלו על המגרש והתחילו לשחק. המחצית הראשונה התנהלה כמצופה, כשהחיות הגדולות שולטות במשחק. אף אחד לא הצליח לעבור את הפיל, הסוס דהר לאורך כל המגרש, הדוב הפחיד את כל מי שהתקרב לשער והטיגריס הבקיע שער אחרי שער.
החיות הקטנות היו בפיגור נוראי, אבל הן החליטו שלא להתייאש וחזרו למגרש כדי לשחק במחצית השנייה ולסיים את המשחק בכבוד. ברגע שנשמעה שריקת הפתיחה קרה לפתע משהו מדהים: מישהו בעט את הכדור לעבר השער של החיות הגדולות בעוצמה ובמהירות אדירה שהכניעה את הדוב, ולפתע לחיות הקטנות הייתה נקודה ראשונה במשחק.
אף אחד לא ראה איזו חיה הייתה אחראית לבעיטה המרשימה הזאת, אבל המשחק המשיך. הסוס קיבל את הכדור והחל לדהור לכיוון השער של החיות הקטנות, כשלפתע הכדור נעלם מתחת לאף שלו, ושוב נבעט בעוצמה אדירה לעבר השער של החיות הקטנות. גול שני בתוך פחות מדקה...
"אוקי, מי מכם בועט את כל הכדורים המשוגעים האלה?" שאל הארנב את חבריו לקבוצה ולמרבה ההפתעה התשובה הגיעה מגובה הדשא. "זה היה אני" אמר מרבה הרגליים.
"אתה יודע לשחק כדורגל?!" אמר הארנב ההמום, "אז איפה היית בכל המחצית הראשונה?!"
"למה אתה בא אלי בטענות?!", השיב החרק הקטן, "יש לך מושג כמה זמן לוקח לנעול את נעלי הכדורגל שלי?!"
בעיירה קטנה חלקו כבוד לכומר שפרש אחרי 25 שנות עבודה על הקהילה. כולם התכנסו בכנסייה וחיכו לראש העיר שיגיע לחלוק כבוד לכומר, אך הוא איחר מעט. לכן הכומר עלה על הבמה ראשון והתחיל לדבר עם האנשים שהתאספו לכבודו.
"את הרושם הראשוני שלי מהעיירה קיבלתי מהווידוי הראשון שערכתי כאן. באותו יום חשבתי שהגעתי לסדום ועמורה, שכן האדם שנכנס אלי סיפר לי על כאלה חטאים שלא שיערתי שאיש אחד יכול לעשות... הוא סיפר לי שגנב כסף מאינספור אנשים וכשהמשטרה חקרה אותו, הוא פשוט שיקר והתחמק מעונש. הוא סיפר לי שניהל רומן עם 3 נשים, שתה אלכוהול בלי סוף ולמעשה שבכל הזדמנות שהייתה לו הוא עבר על החוק - איכשהו הוא תמיד הצליח להתחמק מעונש. נרתעתי מאותו אדם, אך ניסיתי לעזור לו להשתקם. ככל שעבר הזמן, גיליתי שהוא כלל לא משקף את הקהילה שחיה בעיירה ושכל שאר האנשים פה טובים, מתחשבים, אדיבים, אוהבים ומאמינים באל."
אחרי שהכומר סיים את נאומו, הגיע ראש העיר. הוא התנצל על האיחור והחל לדבר מול הקהל: "לעולם לא אשכח את היום שבו הכומר הטוב הגיע אלינו. למעשה, היה לי הכבוד להיות האדם הראשון שנכנס לווידוי אצלו!"
אלי ביקר את הקבר של אמו שנה לאחר פטירתה. הוא אמר כמה מילים לזכרה, הניח פרחים על יד המצבה, לקח צעד לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין.
בדרך, הוא שמע לפתע בכי חזק שמגיע מאזור חלקת הקברים, ונזכר בהרגשה שחווה בעצמו כשהיה במקום לפני שנה. הוא חש שעליו לנחם את אותו אדם שבוכה בקול גדול כל כך, ולכן חזר לחלקת הקברים כדי למצוא אותו.
ככל שהתקרב לאותו האיש שבכה, שמע אלי את מילותיו שנאמרו ביגון, "למה הלכת? למה זה מגיע לי? איך אני יכול להתמודד עם זה?" כשהגיע אלי לאיש הבוכה הוא נגע בכתפו ואמר, "אדוני אני מצטער, אינני מעוניין להפריע לך בזמן האבל שלך, אבל אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שנה ואני חושב שאני יכול לעזור לך להתגבר על הכאב. מי נפטר? אמא, אבא, אישה... ילד חס ושלום?"
כשהאיש מצא בתוכו את הכוח להפסיק לבכות לרגע, הוא הסתכל על אלי ואמר לו "בעלה לשעבר של אשתי!"
מורה אחת שאלה את תלמידיה: "האם בני האדם חכמים יותר מבעלי החיים?"
קמה תלמידה אחת וענתה: "לא. בעלי החיים חכמים יותר מבני אדם. כשאני מדברת אל הכלב שלי הוא תמיד מבין אותי אבל כשהוא מדבר אלי אני אף פעם לא מבינה אותו..."
שני מתכנתים מהאוניברסיטה העברית, אריאל ואיתן, נפגשו בכניסה לקמפוס.
"וואו יש לך אופניים ממש יפים! מתי קנית אותם?" אמר אריאל לאיתן.
איתן ירד מהאופניים, הוריד את הקסדה ואמר: "לא קניתי, ספיר היפה הביאה לי אותם במתנה."
"במתנה?!" ענה אריאל בתדהמה, "תשמע, תמיד ידעתי שהיא בקטע שלך, אבל זה ממש מגוחך..."
איתן חייך וסיפר: "אתמול יצאתי לטייל בפארק ובמקרה ראיתי את ספיר על האופניים האלה. היא התקרבה אלי בלי להגיד כלום, זרקה את האופניים הצידה, הורידה את כל הבגדים ואמרה לי 'קח מה שאתה רוצה!'"
אריאל הסתכל על איתן בהלם וחיכה להמשך הסיפור.
"אז לקחתי את האופניים" אמר איתן.
אריאל הנהן בראשו בהבנה ואמר: "בחירה טובה, הבגדים שלה בכלל לא במידה שלך!"
איש אחד נכנס לתוך חדר הכס המפואר של המלך הכי חזק בעולם ופונה אליו: "מלכי, אני רוצה להצטרף לחיל המשמר האישי שלך ולשרת את הממלכה כאביר".
"לשרת כאביר שלי זה כבוד אדיר, לכן אני אעניק לך אותו רק אם תוכיח את היכולת שלך במסגרת 3 מבחנים שאני אתן לך" ענה המלך.
האיש הסכים בשמחה והאזין בקשב רקב להוראות המלך:
"במרתפי הארמון שלי יש מחסן יין ענק. עליך למצוא את חבית היין הגדולה ביותר בו, לסחוב אותה בחזרה לכאן ולשתות את כל היין שבה בלי להתעלף. לאחר מכן עליך לחזור למרתפים ולמצוא את המערה בה ישן דרקון ענק. ברגלו של הדרקון תקועה סכין יקרת ערך, אני רוצה שתחזיר אותו אלי. לבסוף, באחד מתאי הכלא שבמרתף כלואה מכשפה בת 200 שנה. עליך לשכב איתה ולאחר שתצליח בכך, תקבל את תואר האבירות שלך."
האיש לא נרתע מהמשימות, ירד למחסן וחזר עם חבית יין ענקית ומלאה עד סופה. למרות גודלה העצום, האיש הצליח לשתות את כל היין ועשה את דרכו בחזרה למרתפים כשהוא מתנדנד מצד לצד ושר בקולי קולות שירים על גיבורים והרפתקאות. הוא נכנס למערה וכמה דקות לאחר מכן כל דיירי הארמון שמעו שאגות אדירות, צרחות וצעקות. לבסוף יצא האיש מהמערה כשהוא מכוסה דם ופצעים, והתנדנד בחזרה אל חדר הכס של המלך.
"אוקי! סיימתי 2 משימות! עכשיו רק תגיד לי שוב רגע... איפה המכשפה עם הסכין ברגל?"
אספן אומנות ואיש עסקים מצליח חזר יום אחד למשרדו לאחר ישיבה לא מוצלחת, נכנס בסערה לתוך חדרו, הורה למזכירתו שלא להעביר לו שיחות ומזג לעצמו כוס משקה חריף.
לאחר כמה רגעים נשמעה דפיקה בדלת ומזכירתו הנאה של איש העסקים נכנסה לחדר.
"נו מה כבר קרה עכשיו? את יודעת שעובר עלי יום נוראי וביקשתי לא להפריע לי..." הוא אמר לה.
"אני יודעת, אבל עורכת הדין שלך פה והיא אומרת שיש לה משהו מאוד חשוב להגיד לך..." השיבה המזכירה בחשש.
"טוב תכניסי אותה" אמר איש העסקים בחוסר רצון.
המזכירה הכניסה את עורכת הדין למשרד ולאחר שהראשונה יצאה, איש העסקים מיד פנה אל עורכת הדין ואמר: "תראי, עבר עלי יום נוראי ואני כנראה צריך להישאר במשרד עד מאוחר היום, אז תנסי בבקשה לקצר ולהגיד לי רק את מה שחשוב."
עורכת הדין חשבה לרגע ולבסוף אמרה: "אוקי יש לי חדשות טובות וחדשות רעות, מה אתה רוצה לשמוע קודם?"
"נתחיל עם החדשות הטובות", השיב איש העסקים.
"אשתך התקשרה אלי היום ועדכנה אותי שהיא השיגה כמה תמונות שיכולות להיות שוות 3 או אולי אפילו 4 מיליון דולר."
"אלו חדשות נהדרות!" אמר איש העסקים, "תמיד אמרתי שלאשתי יש חוש עסקי מצוין! אז אני כנראה צריך להתקשר ולהגיד לה תודה על זה..."
"לפני שאתה עושה את זה", קטעה אותו עורכת הדין, "כדאי שתשמע את החדשות הרעות."
"ומה החדשות הרעות?" שאל איש העסקים המבולבל.
"התמונות הן שלך ושל המזכירה שלך" השיבה לו עורכת הדין.
המכונית של יוסי זגזגה לאורך כל הכביש כשהוא מאחורי ההגה, עד ששוטר עצר אותו בצד.
״צא מהמכונית!״ פקד השוטר על יוסי, ״אני הולך לבדוק את הנשימה שלך״.
״אני לא יכול, אדוני השוטר״ אמר לו יוסי, ״יש לי אסתמה חריפה, ואם תבדוק את הנשימה שלי יכול להיות שיהיה לי התקף״.
״אוקיי״ אומר השוטר, ״אז אני אצטרך לקחת אותך לעשות בדיקת דם״.
״אני לא יכול״, אומר לו יוסי, ״יש לי המופיליה, ואם רק מחדירים לי מחט אני יכול לדמם למוות״.
״טוב״ אומר השוטר״, ״אז אני אצטרך לקחת ממך דגימת שתן״.
עונה לו יוסי: ״לא לא לא, אדוני השוטר, יש לי סוכרת, בדיקת שתן יכולה להפיל לי את הסוכר לגמרי״.
״טוב, אז פשוט צא מהרכב ולך אלי בקו ישר״.
״לא אדוני השוטר, אני לא יכול״ משיב לו יוסי.
״ולמה לא? שואל השוטר.
״זה פשוט״ מגיב יוסי, ״כי אני שיכור!ֿ״
פיתום אחד הגיע לכפר ערבי, שם הוא ראה את אחד המקומיים יושב על כיסא ליד ביתו, ולצדו הכלב שלו. הפיתום חשב לעצמו שהוא יכול להשתעשע קצת, ושאל את הערבי, "אכפת לך אם אדבר עם הכלב שלך?" הערבי לא הבין על מה הבחור שמולו מדבר, ואמר, "תגיד לי, אתה מטומטם? נראה לך שהכלב שלי יודע לדבר?"
הפיתום פנה לכלב ואמר, "שלום חמוד, מה שלומך?", ואז דיבר מהבטן וענה בשם הכלב, "בסדר גמור".
הערבי פער את הפה בתדהמה, והפיתום המשיך, "הבחור הזה פה הוא הבעלים שלך?" הכלב ענה, "כן".
הפיתום שאל את הכלב, "איך הוא מתייחס אליך?", והכלב ענה, "הוא מתייחס אלי טוב. מוציא אותי לטיול, מאכיל אותי טוב ומשחק איתי לפעמים".
הערבי היה בהלם מוחלט, והפיתום שאל אותו, "אכפת לך אם אדבר עם הסוס שלך?"
הערבי ענה, "הסוס לא יודע לדבר... אני חושב...", והפיתום פנה לחיה ואמר, "שלום סוס, מה שלומך?"
הסוס ענה, "שלומי בסדר" והערבי קם על רגליו ולא האמין למשמע אוזניו.
הפיתום שאל את הסוס, "איך הבחור הזה מתייחס אליך?", והסוס אמר, "הוא דואג לי היטב, תודה ששאלת. הוא רוכב עלי לפעמים, מבריש אותי כשצריך ומחליף לי פרסות אחת לזמן מה".
הערבי הרגיש שהוא עומד להתעלף, והפיתום שרצה להמשיך את המשחק שאל אותו, "אכפת לך אם אדבר עם העז שלך?"
הערבי מיד הזדקף וענה בפאניקה: "אל תאמין לשום דבר שהיא אומרת, היא שקרנית!"